ניסים שירזי נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק רע"פ 1870/09 בבית המשפט העליון רע"פ 1870/09 בפני: כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט י' עמית המבקש: ניסים שירזי נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב מיום 16.02.2009 בע"פ 70871/08 שניתן על ידי סגנית הנשיא ברלינר, והשופטים שבח ופוגלמן תאריך הישיבה: כ"ו באייר התש"ע (10.5.10) בשם המבקש: עו"ד צדוק חוגי בשם המשיבה: עו"ד זיו אריאלי בשם שירות המבחן: גב' שושי אלימלך פסק-דין השופט א' רובינשטיין: רקע א. בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (סגנית הנשיא ברלינר, והשופטים שבח ופוגלמן) בע"פ 70871/08, בו נגזרו על המבקש 8 חודשי מאסר בפועל בנוסף לרכיבי ענישה אחרים שגזר בית משפט השלום בגדרי ת"פ (ת"א) 8415/07 (השופטת רייך-שפירא) בצירוף שלושה תיקים נוספים – ואשר עיקרם מאסר על תנאי, פסילת רשיון נהיגה, פיקוח שירות המבחן, חתימה על התחייבות וקנס; זאת בעקבות הודאת המבקש ותהליך שיקום שעבר, הכל כפי שיפורט. ב. הנה תמצית כתבי האישום מ-2007 שבהם הודה המבקש, יליד 1964, בבית משפט השלום: לפי ת"פ 8415/07 ב- 14.1.05 באישון בוקר הכשיל המבקש שוטר בכך שלא שעה לקריאתו "עצור משטרה" והחל נמלט כשהשוטר תלוי באויר על רכב המבקש, מחצית גופו ברכב ומחציתה נגררת על הכביש; המבקש עלה על אי תנועה ופגע ברכב חונה, והשוטר נזרק אל מחוץ לרכב ונחבל ברגלו השמאלית ובכף ידו השמאלית. המבקש גם ניסה לתקוף שני שוטרים בהימלטו, תוך כשהוא מכוון רכבו אליהם, והם נאלצו לירות לעבר רכבו. יוחסו למבקש עבירות של הפרעת שוטר במילוי תפקידו, תקיפת שוטר במילוי תפקידו ונהיגה בקלות ראש. לפי ת"פ 5911/07, ב- 6.6.05 נתבקש המבקש לעצור רכבו בשל שימוש בטלפון נייד והפרעה לתנועה, וכשמסר לשוטר שרשיונותיו אינם בידו וכי יצא עתה מביתו, ביקש השוטר שיתלוה אליו. המבקש החל בנסיעה שעה שפלג גופו העליון של השוטר ברכבו, כיון שהאחרון ניסה לכבות את מנוע הרכב; השוטר צעק למבקש שיעצור רכבו כי הוא נופל ואחז בדלת הרכב, המערער המשיך בנסיעה, והשוטר הפסיק אחיזתו ונפל על הכביש על בטנו, לאחר שנגרר לאורך כ- 25 מטרים. הוא נזקק לטיפול. המבקש נמלט, שוטר אחר הבחין בו, והחל מרדף עד בית המבקש; למבקש לא היה רשיון נהיגה בתוקף; אף כאן הואשם המערער באותן עבירות. לפי ת"פ 7231/07 נתבקש המבקש ב-19.2.06 לפנות בוקר להזדהות בפני שוטר, והוא סירב לכך. משהודיע השוטר למבקש שהוא מעוכב, החל המבקש בורח ונתפס לאחר מרדף רגלי, אך ניסה להשתחרר בכוח. הוא החזיק אז במברג באורך 22 ס"מ היכול לשמש לפתיחה אלימה של דלתות מבנים, בלא הסבר סביר. העבירות בהן הואשם כאן היו שימוש בכוח או באיומים למנוע מעצר, הפרעת שוטר במילוי תפקידו והחזקת מכשירי פריצה. לפי ת"פ (ת"א) 1953/07 הכשיל המבקש ביום 14.1.05 שוטר שבא לעצרו, תוך שהוא מנסה להימלט, ומשנתפס התנגד למעצר ודחף את השוטר. העבירות כאן היו התנגדות למעצר והפרעת שוטר במילוי תפקידו. פסק דינו של בית משפט השלום ג. משהרשיע בית משפט השלום את המבקש לפי הודאתו בארבעת התיקים, ביום 2.4.08, נפנה לגזר הדין. בתסקיר שירות המבחן למבוגרים מ-12.8.08 תואר המבקש כנשוי ואב לשני ילדים המגדל את שני ילדי אשתו; הוא מתפרנס מקצבת נכות בשל פציעה כתוצאה מנפילה מבנין גבוה. הוא אמנם שירת שירות צבאי מלא, אך הידרדר לסמים קשים, ואף נמצא מספר פעמים בלתי כשיר לעמוד לדין. ואולם, בחייו נערך שינוי הדרגתי משמעותי של חזרה בתשובה וזניחת הפשע, תוך קשר של שנים עם היחידה העירונית לטיפול בנפגעי סמים, ולכן הומלץ מטעם השירות על 120 שעות של"צ. ד. בגזר הדין המפורט סקר בית משפט השלום את שיקולי הענישה – הרתעה, מניעה, שיקום וגמול, ולאחר התלבטות ציין כי חרף החומרה היתרה שבעבירות, הנה הזמן שחלף והשינוי בחיי המבקש, לרבות חשש לחזרה לחיי התמכרות ופשע במאסר. מצדיק מתן בכורה לאינטרס השיקומי, תוך ענישה צופה פני עתיד. נגזרו 12 חודשי מאסר על תנאי באשר לעבירות אלימות מסוג פשע, שבסימן ג' לפרק ט' לחוק העונשין, תשל"ז-1977, לרבות ניסיון; 5 חודשי מאסר על תנאי לעניין עבירה לפי סעיף 47(א) לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש)(נוסח משולב) תשכ"ט-1969; 4 חודשי פסילת רשיון נהיגה על תנאי בעבירות לפי סעיף 10(א) ו-62(ב) לפקודת התעבורה (נוסח חדש) תשכ"א-1961; פיקוח שירות המבחן ל- 24 חודשים; התחייבות בסך 4,000 ₪; וקנס בסך 1,000 ₪. פסק הדין בבית המשפט המחוזי ה. המדינה עירערה לבית המשפט המחוזי, ובית המשפט המחוזי ציין, כי בהכרעת הדין בבית משפט השלום, שהסתפקה בציון הוראות החיקוק של ההרשעה, לא הובאה לידי ביטוי התמונה העולה מכתבי האישום, ששלושה מהם – כמתואר מעלה – משקפים עימותים קשים בין המשיב לשוטרים. בית המשפט המחוזי הביא בחשבון הן ובעיקר את תהליך השיקום והתפקוד החיובי – אף אלה מאינטרס הציבור – והן את התקופה שחלפה, אך גם התחשב בעבירות קודמות רבות של המבקש בתחומי סמים, רכוש, אלימות ועוד, ועל כן לא ראה לפטרו ממאסר כליל; אחרת, לשיטת בית המשפט, יגומד ואף יימחק אינטרס הציבור; זאת, מה גם שהעבירות בתיקים אלה היו כפסע מאירוע קשה עד טרגי. על כן הוספו 8 חודשי מאסר בפועל לעונשים הקודמים. בקשת רשות ערעור ו. בבקשה נטען, כי התערבות בית המשפט המחוזי בפסק דינו של בית משפט השלום היתה קיצונית ומצדיקה התערבות בגלגול נוסף; זאת, נוכח שיקומו של המבקש והעובדה שיצא ממעגל העבריינות מזה שנים אחדות; נטען גם כי בתיק אחר שנדון בו המבקש בבית משפט לתעבורה, ניתנה בכורה לאינטרס השיקום - ואילו כאן יירד חלילה השיקום לטמיון, תוך מכה קשה לו ולמשפחתו. צוין כי אחי המבקש נרצח בנסיבות טרגיות, כי למבקש בת קטנה, כי הוא עצמו נפצע בשעתו בתאונה קשה ושוקם, אך בעקבות זאת הידרדר לסמים, כי הוא חוזר בתשובה וכי בתו (בת אשתו שגידל) החלה ללמוד משפטים. צוטטו תסקירי שירות המבחן המתעדים את השינוי שעבר המבקש בשנים 2009-2006, וכן מכתב מהיחידה לטיפול בנפגעי סמים בעירית תל-אביב מ-15.2.09, ואישור לימודים אקדמיים. נאמר, כי צדק בית משפט השלום כיון ששיקום המבקש הוא אינטרס ציבורי, וכן הוטעם עינוי הדין של קיום ההליכים בפערי זמן. נטען גם באשר למצבו הרפואי של המבקש. עוד נטען בבקשה סיכון כפול לעניין עבירת תעבורה של נהיגה בקלות ראש בכתב אישום (הזמנה למשפט) מ- 17.1.05 הדומה לפי הטענה לעובדות התיק 8415/07 (שהוגש ב- 19.12.07), ושאותה – את עבירת התעבורה – צירף המערער לתיק אחר (פל 115/05, בבית המשפט לתעבורה נצרת, בפני השופט דבור) ביום 27.11.06, ונדון ביום 30.1.07, בטרם הוגש כתב האישום בתיק 8415/07 ואכן עיון בכתבי האישום מגלה כי העבירה של נהיגה בקלות ראש נכללה בשניהם על אותו מעשה עצמו, אלא שהתיק 8415/07, בבית משפט השלום בתל-אביב, כלל בנוסף גם עבירות של הפרעת שוטר במילוי תפקידו ותקיפת שוטר. ז. לבקשה צורפו, בין השאר, תסקירי שירות המבחן למבוגרים בהם עיינו; באחרון בהם, מיום 24.2.10 (לפי החלטת בית משפט זה מיום 21.1.10), תואר תהליך משולב של גמילה ושיקום שעבר המבקש, מראשית 2006, לרבות טיפול ביחידה העירונית לנפגעי סמים וכן קבוצות עזרה עצמית של משוקמים, וכן תוארו לימודים בתכנית "אוניברסיטה בעם" של אוניברסיטת תל-אביב, בהצלחה. לדעת השירות תהליך השיקום אותנטי ומעמיק, ומכאן ההמלצה לענישה שיקומית, שיש בה גם סיכוי שעבירות לא יישנו. הוגש גם מכתב נוסף של מנהל היחידה לטיפול בנפגעי סמים של עירית תל-אביב (מיום 21.1.10) ונאמרו בו דברים חיוביים דומים שעניינם "תהליך שיקומי אמיתי, מרשים ומפרך", וגם דוגמה של הצלחה שיקומית לנגמלים הצעירים. צורפו גם מסמכים רפואיים באשר למצבו של המבקש. ח. בתגובת המשיבה נאמר, כי אין מקום למתן רשות ערעור כיון שמידת העונש ככלל אינה עילה לכגון דא. עוד נאמר, כי גם מתן משקל רב לתהליך השיקומי אינו יכול להצדיק הימנעות ממאסר; עבירות כנגד אנשי אכיפת החוק מחייבות ענישה מחמירה כדי למגרן; ואשר לחלוף הזמן, כתבי האישום הוגשו במאוחר שכן לא ניתן היה לאתר את המבקש וההליכים הותלו. אשר לטענת עיוות הדין – או "הסיכון הכפול" - נטען כי המבקש היה מיוצג בבית המשפט לתעבורה בנצרת, והוא לא עירער שם; מה גם שלא נענש בחומרה (לא ניתן הסבר לגוף הטענה). ט. בדיון בפנינו חזר הסניגור המלומד על הטענה כי המבקש נענש פעמיים על אותן עובדות, גם אם סעיפי האישום אינם חופפים. כן נטען כי שיקומו של המבקש טוב עד כדי שהוא משמש "אב" רוחני למשוקמים אחרים; חבל איפוא לגדוע תהליך זה למי שלא הסתבך מאז 2006. י. נציגת שירות המבחן חזרה על ההצעה לתכנית של"צ שהועלתה על פי השירות בעבר, שקבלתה תמשיך את הקו השיקומי, תוך מתן משמעות חינוכית לכך על-ידי סיוע למשוקמים אחרים. יא. בא כוח המדינה ציין כי עסקינן בטענות ערעוריות ולא של גלגול שלישי; אשר לסיכון הכפול, נאמר כי הטענה עולה לראשונה בערכאה שלישית, אף שהמבקש היה מיוצג בעבר. הוסף, כי ההסבר לאי קבלת דעתו של שירות המבחן על-ידי בית המשפט המחוזי היה בחומרת העבירות, מקום שמדובר בעימותים עם אנשי החוק. הכרעה יב. לאחר העיון אציע לחברי בנסיבות המיוחדות של התיק להיעתר לבקשה, ליתן רשות ערעור ולדון בתיק כאילו הוגש ערעור על פי הרשות שניתנה, ולקבל את הערעור באופן חלקי במובן זה שהמבקש ירצה ארבעה חודשי מאסר בפועל, ואילו ארבעה חודשים ירצה בעבודות שירות, אם יימצא ראוי לכך על-ידי הממונה על עבודות שירות. הטעם לכך נעוץ בראש בנושא השיקום, אך גם בכך שעל אותו מעשה נתן המבקש את הדין פעמיים. יג. אכן, ככלל אין חומרת העונש מהוה עילה לרשות ערעור בגלגול שלישי (רע"פ 831/97 מסיקה נ' מדינת ישראל (לא פורסם), רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). כפי שציין השופט ג'ובראן ברע"פ 5066/09 אוחיון נ' מדינת ישראל (לא פורסם, (ניתן ב- 22.4.10). המסדרון לרשות ערעור בגלגול שלישי "ארוך ומרובה תנאים", אלא שבמקרים חריגים ביותר, נוכח שיקולי צדק, נכון בית המשפט להתערב בגלגול שלישי גם בחומרת העונש (ראו פסקה 8 והאסמכתאות דשם). כעולה מדברי השופט ג'ובראן שם, אין בכך כדי לפתוח פתח רחב לערעור בגלגול נוסף; ובחוות דעתי שם הוספתי, כי "המדובר בנסיבות ייחודיות ביותר בקשר לשיקום.... ואין היא יכולה, להפוך כשלעצמה נס ודגל". באותו מקרה עבר המבקש תהליך שיקום מוצלח בן שנים אחדות, וחרף עבירותיו החמורות (בעיקר עבירות רכוש כלפי קשישים) התערב בית משפט זה והפחית את העונש מ- 54 חודשי מאסר בפועל ל- 36 חודשים. יד. לענייננו שלנו דמיון מסוים לאותו מקרה, אך כאן אחר תהליך שיקום וגמילה, ויציאה מעולם הפשע לחיים נורמטיביים; אי אפשר שלא להתרשם מן החומר שנסקר מעלה, העומד לזכות המבקש. ועוד, גם אם הועלתה טענת "ההרשעה הכפולה" במאוחר, קשה שלא להידרש לעובדה שהפרשה נשוא ת"פ 8415/07 אכן היתה חלקית נשוא תיק התעבורה שצורף לפל (נצרת) 115/05, בעבירה של נהיגה בקלות ראש, ואמנם באותו מקרה נדון המבקש על עבירה זו והעבירה האחרת שאליה צורפה, לפסילה, קנס, התחייבות ומאסר על תנאי – הוא נענש עליה איפוא פעמיים. כשלעצמה אומרת הפרשה דרשני, וראוי כי התביעה המשטרתית תבדוק כיצד אירע שבדצמבר 2007 מוגש לבית משפט השלום תיק על עבירות מ- 2005 שעל חלקן כבר הוגש כתב אישום תעבורתי ב-2005 ונסתיים בראשית 2007 בלא שהדבר בא לידי ביטוי, אף כי לא נעלם מעמנו שהמערער היה מיוצג. מכל מקום, החלטנו לשקלל עניין זה להחלטה ליתן רשות ערעור; וכזכור, הוא לא עמד לנגד עיניו של בית המשפט המחוזי. טו. אך כמובן בראש וראשונה לנגד עינינו השיקום המוצלח, שעליו מעיד שירות המבחן. טז. אלא שמנגד עומד שיקול חשוב ומהותי, והוא המאבק באלימות ובמיוחד בפגיעה באנשי החוק; ציין השופט ג'ובראן ברע"פ 1860/07 נחמני נ' מדינת ישראל (לא פורסם), את הצורך בהכבדת היד באלימות כלפי אנשי החוק (שם לא ניתנה רשות ערעור גם בהיעדר המלצה של שירות המבחן, בשונה מענייננו). דבר זה הביאנו למסקנה כי פטור בלא מאסר בפועל אי אפשר; אך הבאנו בחשבון כי חלפה שנה ורבע נוספת מאז פסק דינו של בית המשפט המחוזי עד שהתיק נדון בפנינו, ואין טענה להסתבכויות נוספות. יז. [סעיף זה שונה בעקבות החלטת תיקון מיום י"ט בסיון תש"ע (1.6.10) נוכח שגגה שנפלה]. על כן ייקבע בנסיבות כי עונש המאסר בפועל שהושת על המבקש יעמוד על שישה חודשים, שמתוכם ארבעה חודשים ירוצו בבית האסורים, והחודשיים הנותרים בעבודות שירות, ככל שתבוא חוות דעת חיובית מצד הממונה על עבודות שירות. חוות דעת הממונה תוגש לנו בתוך 30 יום. יח. לא אחתום בטרם אציין, כי לאחר כברת הדרך השיקומית שעבר המערער, יש לקוות כי המאסר דנא הוא דף הסיום בספר הפלילים שלו, אחרון לחשבון עבירות, וכי לא ייכתבו על-ידיו דפים נוספים כאלה. ראוי כי שירות בתי הסוהר יתן לכך ידו, ולעניין זה אני יוצא מן ההנחה כי לשיבוצו של המבקש לתקופת ריצוי עונשו תינתן תשומת לב מיוחדת, כך שיימנע שיבוצו עם עבריינים בתחומי "הפשע הקלאסי", סמים ואלימות, ולא יחזור לסורו חלילה, מבקש כי החלטה זו תובא לידיעת דרג בכיר מתאים בשירות בתי הסוהר. מייחל אני כי תקופת המאסר, שאינה ארוכה גם אם אין להקל ראש בכל מאסר, תחלוף בלא שידבק במבקש רבב נוסף, וכדברי השופט ג'ובראן בעניין אוחיון "בליבי תקוה ואמונה כי כוח הרצון המרשים של המבקש – כפי שבא לידי ביטוי בתקופה האחרונה במסגרת תהליך השיקום, ואשר פירותיו עומדים לזכותו כעת, יעמוד לצדו גם בין כתלי הכלא"; וכי המשך חייו של המבקש – ועוד לפניו שנות פעילות רבות – יהיה נורמטיבי, כך יש לאחל. יט. המבקש יתייצב לריצוי עונשו ביום 13.6.10 [תיקון 1.6.10] עד השעה 10:00 במזכירות הפלילית בבית משפט השלום בתל-אביב. תנאי שחרור קיימים יעמדו בעינם עד להתייצבות. ש ו פ ט השופט י' דנציגר: אני מסכים. ש ו פ ט השופט י' עמית: לטעמי דין הבקשה לרשות ערעור להידחות משני טעמים. 1. במישור הדיוני, פער ענישה בין הערכאה הדיונית לבין ערכאת הערעור אינו מצדיק ברגיל מתן רשות ערעור בגלגול שלישי אלא במקרים חריגים (ראו, לדוגמה, רע"פ 1021/07 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 30.12.09) פסקה 15 והאסמכתאות שם). איני סבור כי עניינו של המבקש נופל בגדר החריגים, אף לא בשל ה"חפיפה" החלקית בעבירה של נהיגה בקלות ראש, עבירה שנבלעת ממילא בעבירות העיקריות מושא כתב האישום בת.פ. 8415/07 הנ"ל. 2. גם במישור המהותי איני מוצא עילה להתערבות. אין צורך להכביר מלים באשר לחומרתם של שני המקרים, שאירעו בהפרש זמנים של כששה חודשים, במהלכם נמלט המערער ברכבו כאשר מחצית גופו של השוטר ברכב ומחציתה נגררת על הכביש, ואך בנס לא הסתיימו שני אירועים אלה בפגיעה קשה בשוטרים. בית המשפט המחוזי כבר לקח בחשבון בגזר דינו את תהליך השיקום המוצלח שעבר המבקש, שאם לא כן, מן הסתם היה מושת עליו עונש כבד בהרבה. אכן, תהליך גמילה מוצלח הוא שיקול נכבד עד מאוד שיש להתחשב בו בגזירת הדין. עם זאת, לא בכל בכל עבירה או שרשרת עבירות הליך גמילה מוצלח יכפר ויקנה חסינות לנאשם בבחינת "אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו" (ישעיה א, יח). המבקש ראוי למלוא ההערכה על כך שהצליח להשתקם לאחר ש"התנקה" פיזית ונפשית מאותה כמיהה ארורה לסם, אך כעת נותר לו להתנקות מחובו לחברה, לרצות עונש מאסר של שמונה חודשים ולפתוח דף חדש ונקי בחייו. ברי כי תקופת המאסר תהא תקופת ניסיון לא קלה מבחינתו של הנאשם, וברגיל, כפי שלא רצוי כי מי שנגמל מאלכוהול יעבוד בפאב, כך לא רצוי כי מי שנגמל מסמים יגיע לאיזור "מוכה סמים" באגפים לא מעטים בבתי הסוהר. עם זאת, גם אין לקבל את הטענה כי ריצוי עונש מאסר בפועל משמעו ה'אוטומטי' חזרה של המבקש למעגל הסמים ובגישה זו יש אף משום הבעת אי אמון ביכולותיו של המבקש. אשר על כן, ולו דעתי נשמעה, הייתי דוחה את הבקשה ומותיר את פסק דינו של בית המשפט המחוזי על כנו ללא ההפחתה שהציע חברי השופט רובינשטיין. ש ו פ ט הוחלט ברוב דעות כאמור בפסק דינו של השופט א' רובינשטיין. ניתן ביום, ‏י"א סיון תש"ע (24.05.2010). תוקן היום, כ"ד סיון תש"ע (6.6.2010). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09018700_T11.doc טמ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il