מאיר דרור נ. משרד הבטחון

פסק-דין בתיק בג"ץ 187/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 187/07 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט א' רובינשטיין העותר: מאיר דרור נ ג ד המשיבים: 1. משרד הבטחון 2. אל על נתיבי אוויר לישראל בע"מ 3. בית הדין הארצי לעבודה בירושלים 4. בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו עתירה למתן צו-על-תנאי וצו החלטי בשם העותר: עו"ד פרידמן ארנולד בשם המשיבים: עו"ד אידית רובין-גוטמן עו"ד דלית בן ישראל פסק-דין השופט א' א' לוי: 1. העותר הוא ישראלי, שהועסק כעוזרו של קצין הביטחון בנציגות "אל על" בדרום אפריקה בין השנים 1998-1993, בעת ששהה באותה מדינה לצורך לימודיו. מעמדו התעסוקתי היה זה של "עובד מקומי", לאמור – תנאי שכרו נקבעו בהתאם לדין המקומי, הוא שילם מסיו לאוצר הדרום אפריקני, וחלו עליו אותם כללים החלים על מי שאינם ישראלים ומועסקים בשירותה של המדינה בחו"ל. 2. אמנם, על-פי רוב, ישראלים הממלאים תפקידי אבטחה בנציגויות בחו"ל מועסקים במעמד של "עמ"י" – עובד מקומי ישראלי, והם כפופים לחוקי העבודה של ישראל. אולם בדרום אפריקה, כבמספר מדינות נוספות בעולם, מנעו טעמים דיפלומטיים את העסקתם של ישראלים – ככאלה – בתפקידי ביטחון. על פשרם של טעמים אלה אינך יכול ללמוד מחומר העתירה, אך ניתן לשער כי אותן מדינות, ודרום אפריקה בהן, אינן רואות בעין יפה את נוכחותם על אדמתן של אנשי ביטחון זרים. הפתרון שנמצא הוא, אפוא, העסקתם של ישראלים במעמד של זרים, כאמור. 3. כך עבד העותר משך כארבע שנים ומחצה, במהלכן אף צלחו מאמציו להביא לשיפור בחוזה העבודה שלו ושל עמיתיו, וזאת בעקבות משא-ומתן שנוהל על-יסודו של הדין המקומי. ברם, עם שובו לישראל בתום לימודיו, עתר הוא לבית-הדין האזורי לעבודה בתל-אביב למען ייקַבע, כי היה מקום להעסיקו כעובד מקומי ישראלי לכל דבר, ובהתאם לשלם לו רכיבים שונים עליהם מצווים דיני העבודה הישראליים. בית-הדין האזורי דחה את העתירה בסוגיית מעמדו של העותר כעובד מקומי, ואולם מצא כי מכוחה של תקנת הציבור, ועל יסודה של הלכה שיצאה מלפניו של בית-הדין הארצי לעבודה – היא הלכת ע"ע 50/98 המועצה המקומית גבעת זאב נ' מחמוד, פד"ע לח 577 – יש להחיל עליו את הדין הישראלי בכל זאת. לסופה של בחינה הוחלט לחייב את המדינה לשלם לעותר דמי פדיון חופשה בסך כ-5,000 ש"ח וזאת, אגב, בלא שהעותר חויב לקזז כנגד רכיב זה תשלומי-יתר, ככל שהיה זכאי להם מכוחו של הדין הזר. 4. העותר והמדינה, זה מכאן וזו מכאן, ערערו על פסק-דינו של בית-הדין האזורי לעבודה לבית-הדין הארצי. בית-הדין (מפי כבוד השופט ש' צור) פסק לדחות את ערעורו של העותר ולקבל את ערעור המדינה. נקבע, כי לא היה מקום להעסיק את העותר במעמד של עובד מקומי ישראלי, או להשוות את תנאי שכרו כעובד מקומי זר לאלו של מקבילו הישראלי, ואף אין להחיל עליו את דיני ישראל מכוחה של תקנת הציבור. זאת, לאור אותן נסיבות דיפלומטיות בהן דיברתי לעיל, וכן על יסוד ההכרה בכך שהעותר לא הופלה כלל לרעה, אלא דווקא זכה למספר יתרונות בשל סטטוס העסקתו, ובהם משך ההעסקה שהיה ארוך מזה בו מותר על-פי כללי שירות המדינה להעסיק עובד מקומי ישראלי. בתוך כך נקבע, כי העותר לא הצליח להראות כי הדין המקומי בדרום אפריקה הוא כה מקפח, עד כי קם צידוק להפעיל את הלכת גבעת זאב הנ"ל ולהחיל תחתיו את הדין הישראלי. 5. בכל אלה עוסקת העתירה שבפנינו, בה מבקש העותר כי נבטל את פסק-דינו של בית-הדין הארצי מן הטעם שנפלה בו טעות יסודית, והכוונה היא לפירוש שגוי של הוראות הדין הרלוונטיות, אשר תוצאתו היא הפליה קשה בין העותר לבין מאבטחים ישראלים בנציגויות אחרות בעולם. את עיקר יהבו משליך העותר על הטענה, כי בשל היותו בעל אזרחות כפולה – ישראלית ודרום אפריקנית כאחת – נשלל ממנו המעמד של עובד מקומי ישראלי. עוד טוען הוא, וכזאת עשה גם בתחנותיו הקודמות של ההליך המשפטי, כי יש לקבוע שמעבידתו אינה המדינה, כי אם חברת "אל על" שבשירותה פעל. 6. לאחר שעיינתי בעתירה ובנספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות על הסף. הטעם הוא, כי בית-משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיו של בית-הדין הארצי לעבודה (בג"צ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מ(1) 673, 693), ולא יוכל להכשיר ניסיון להפוך את ההליך שבפניו לערעור שני. התערבות בהכרעותיו של בית הדין לעבודה תיעשה רק באותם מקרים ייחודיים, בהם נמצא כי הדין פוּתח או יושם באורח שגוי, המחייב את התערבותה של ערכאת השיפוט הגבוהה ביותר. אכן, בית-משפט זה אינו שם עצמו בנעליו של בית-הדין הארצי, ואת שיקול דעתו לא יניח תחת שיקול דעתם של שופטי בית-הדין, שהם האמונים על הגשמתו של משפט העבודה בישראל. 7. המקרה דנן אינו מתאים להתערבותנו, שכן בפסק-דינו פרשֹ בית-הדין הארצי טעמים ממצים לדחיית עמדתו של העותר – והכוונה היא לנסיבות הדיפלומטיות בהן דובר, להיעדרה של הפליה בהעסקה, ולהיעדר טעמים שבתקנת הציבור אשר מכוחם היה מקום להחלתו של הדין הישראלי. די לנו בטעמים אלה, שאינם מאפשרים לבסס טענה של טעות מהותית אשר נפלה בפסק-דינו של בית-הדין. סבורני, כי יתר טענותיו של העותר ממילא אינן רלוונטיות להכרעה בפרשה. שכן, אפילו הייתה מתקבלת הטענה לעניין סייג האזרחות הכפולה, לא היה בדבר כדי להועיל לעותר, ושוב מן הסיבה המפורטת לעיל. ובאשר להכרה ב"אל על" כמעבידתו של העותר, הרי כפי שציין בית-הדין הארצי – והעותר לא הראה אחרת אף בעתירתו שבפנינו – לא ברור מה רבותא נמצאה לו לעותר לו התקבלה טענתו בענין זה. 8. מנימוקים אלה נמצא כי יש לדחות את העתירה על הסף, וכך נעשה. ניתן היום, כ' בטבת התשס"ז (10.01.07). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07001870_O01.doc אז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il