פלוני נ. בית הדין הרבני הגדול

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1866/23 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט ע' גרוסקופף כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ העותרים: 1. פלוני 2. פלונית נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הרבני הגדול 2. בית הדין הרבני האזורי בתל אביב 3. פלונית עתירה למתן צו על תנאי בעניין החלטת בית הדין הרבני האזורי בתל אביב-יפו מיום 24.3.2022 אשר ניתנה במסגרת תיק 1265027/8 והחלטת בית הדין הרבני הגדול מיום 5.2.2023 שניתנה בתיק 1367200/3 בשם העותרים: עו"ד ורד לוי פסק-דין השופט ע' גרוסקופף: העתירה שלפנינו מופנית נגד החלטתו של בית הדין הרבני האזורי בתל אביב-יפו (להלן: בית הדין הרבני האזורי) מיום 24.3.2022 והחלטתו של בית הדין הרבני הגדול מיום 5.2.2023, אשר ניתנו במסגרת התדיינות העותר והמשיבה 3 (להלן: המשיבה) בעניין הסדרי השהות עם בתם. זו תמצית האירועים הרלוונטיים לענייננו, כפי שהם עולים מצרופותיה של העתירה: לעותר ולמשיבה בת יחידה אשר נולדה במהלך נישואיהם. מספר חודשים לאחר לידת הבת נפרדו השניים, ובמהלך שנת 2020 הגיש העותר תביעת גירושין לבית הדין הרבני האזורי, אליה נכרכו ענייני משמורת הבת. עוד בטרם הוגשה תביעת הגירושין על ידי העותר, כאשר התנהלו ניסיונות ליישוב הסכסוך בין הצדדים, עירב בית הדין הרבני האזורי את רשויות הרווחה בהיבטים הקשורים לטיפול בבת. בעקבות המלצת רשויות הרווחה, נקבעו הסדרי שהות שבמסגרתם ייפגשו העותר ובתו מספר פעמים בשבוע, ללא לינה, בנוכחות אמו של העותר. רצונו של העותר בהסדרי שהות שוויוניים, אשר שב ועלה במסגרת ההליך שהתנהל בפני בית הדין הרבני האזורי, נתקל בהתנגדותה של המשיבה, וכן בעמדת רשויות הרווחה אשר סברו כי לשינוי ההסדרים שנקבעו יש להקדים את ביסוס הקשר בין העותר לבין בתו. ביום 15.3.2021 התכנסה ועדת תסקירים של גורמי הרווחה שעסקו בעניינה של הבת, ולאחר שהצדדים השמיעו את עמדותיהם בפניה, היא המליצה על פנייה לבחינת מסוגלות הורית על ידי מכון מקצועי. בית הדין הרבני האזורי אימץ את ההמלצה, ובחר במכון טריאסט-שריג (להלן: המכון) למטרה האמורה. חוות הדעת שהוגשה מטעם המכון (להלן: חוות הדעת), ואשר עומדת במוקד ההחלטות מושא העתירה, כללה הערכה של המסוגלות ההורית של העותר ושל המשיבה, ובסיכומה הומלץ, בין היתר, על הרחבה מיידית של זמני השהות של הבת עם העותר. לאחר שניתן מענה לשאלות הבהרה שהופנו למכון ביחס לחוות הדעת, התקיים ביום 24.3.2022 דיון במסגרתו נחקר המומחה שחתם עליה (להלן: המומחה). בשלב מסוים של חקירת המומחה הורה בית הדין הרבני האזורי על הפסקתה, ונתן החלטה בה נכתב כי "המומחה נחקר ע"י ב"כ הצדדים אם כי לא הושלמה חקירתו. מחקירתו בפנינו עולה כי בלשון המעטה ישנם אי דיוקים רבים ומסקנות על פי השערות". לאור זאת, בית הדין הרבני האזורי דחה את מסקנותיה של חוות הדעת והורה לצדדים להציע גורם חלופי מוסכם "לבדיקת הבעל לשם קיום זמני השהות והרחבתם" (להלן: החלטת בית הדין הרבני האזורי). על החלטת בית הדין הרבני האזורי הגיש העותר בקשת רשות ערעור, וזו נדונה כערעור לפני בית הדין הרבני הגדול. בהחלטה שניתנה ביום 5.2.2023 (להלן: החלטת בית הדין הרבני הגדול), לאחר דיון שהתקיים בנוכחות הצדדים, הורה בית הדין הרבני הגדול על הקפאת כל שינוי בהסדרי השהות הנוכחיים, וכן הורה לבית הדין הרבני האזורי למנות מומחים שיבחנו "הן את החששות שעלו בחוות הדעת של המכון, והן את מצבו הנפשי של האב בשגרה ובמצבי מצוקה, ויגישו לביה"ד האזורי את המלצותיהם בעניין". לאחר שייאסף חומר זה, נקבע, ישמע בית הדין הרבני האזורי את עמדת רשויות הרווחה ויקבע "האם נכון להרחיב את זמני השהות של הבת עם האב". מכאן העתירה שלפנינו, בגדרה טוען העותר כי החלטותיהם של בתי הדין הרבניים לוקות בחוסר סבירות קיצוני, וזאת לאור סטייתן מעקרון טובת הילד ופגיעתן בזכויותיו של העותר לניהול הליך הוגן. מטעמים אלו, העותר מבקש כי נורה על קבלתה של חוות הדעת שהוגשה לבית הדין הרבני האזורי, ועל יישום ההמלצות שניתנו בצידה בעניין חלוקת זמני השהות של בני הזוג עם בתם. לאחר עיון בעתירה ובנספחיה הגענו למסקנה כי דינה להידחות על הסף, אף מבלי להידרש לתגובת המשיבים. כידוע, בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיהם של בתי הדין הרבניים, והתערבותו בהן מוגבלת למקרים קיצוניים של חריגה מסמכות, פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי, סטייה מהוראות החוק המכוונות לבית הדין הדתי או כאשר נדרש סעד מן הצדק שאינו בסמכותו של בית משפט אחר (ראו מני רבים: בג"ץ 2847/22 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול, פסקה 4 (15.5.2022); בג"ץ 1491/23 פלונית נ' בית הדין הרבני האזורי נתניה, פסקה 4 (22.2.2023) (להלן: עניין פלונית)). דברים אלו נכונים ביתר שאת כאשר מדובר בעתירה המופנית נגד החלטות ביניים של בתי הדין הרבניים, ובפרט כאשר אלו עוסקות במינוי מומחים ופסילתם (ראו למשל: בג"ץ 5211/22 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול, פסקה 6 (11.8.2022)). העתירה שלפנינו אינה באה בגדר אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות כאמור. חרף ניסיונותיו של העותר ליצור רושם אחר, עיקר עתירתו מכוון כלפי התרשמויותיהם של בתי הדין הרבניים מחוות דעת המומחה ומעדותו, וכלפי ההכרעות שבאו בעקבות התרשמויות אלו. בית הדין הרבני האזורי בחן את עדות המומחה בדיון שהתקיים לפניו, סבר כי נפלו בה קשיים והחליט, לאורם, על מינויו של מומחה אחר. בהמשך לכך, בית הדין הרבני הגדול דן בהשגותיו של העותר על החלטת בית הדין הרבני האזורי, ובהחלטה מנומקת ומפורטת – ותוך מתן משקל משמעותי לטובתה של הבת – מצא לנכון לתת לחוות הדעת משקל מסוים בקביעת צעדי ההמשך שייעשו בהליך, אך עם זאת להותיר את הסדרי השהות הקיימים על כנם עד לקבלת חוות דעת מגורמים מקצועיים נוספים. העותר סבור כי החלטות אלו שגויות, ואולם טענותיו הן בעלות אופי ערעורי מובהק, מה גם שכפי הנראה את רובן הוא העלה זה מכבר בערעור שהגיש על החלטת בית הדין הרבני האזורי. משאלו הם פני הדברים, ברי כי טענותיו אינן מקימות כל עילה להתערבותנו. זאת ועוד, ההחלטות שאת ביטולן מבקש העותר הן בעלות אופי זמני, במובן זה שסוגיית הסדרי השהות עתידה לשוב ולהיבחן על ידי בית הדין הרבני האזורי על בסיס החומר שייאסף בהתאם להחלטת בית הדין הרבני הגדול. אכן, אף העובדה שטרם נאמרה המילה האחרונה בסוגיה זו תומכת בדחיית העתירה (ראו: בג"ץ 3377/20 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול, פסקה 13 (9.6.2020); עניין פלונית, בפסקה 4)). תקוותנו, בהקשר זה, היא כי הצדדים יואילו למלא אחר הוראות בתי הדין ולשתף פעולה עם הגורמים המקצועיים הרלוונטיים, הכל לשם קידום עדכונם של הסדרי השהות באופן אשר ייטיב עם הבת ככל שניתן. נוכח כל האמור, העתירה נדחית בזאת, וממילא נדחית אף הבקשה למתן צו ביניים. משלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"ז באדר התשפ"ג (‏20.3.2023). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ 23018660_Y01.docx אב מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il