מועדון המרגנית נ. מנהל הארנונה של עיריית רמת גן

8 1 בבית המשפט העליון בר"ם 1863/22 לפני: כבוד המשנה לנשיאה ע' פוגלמן כבוד השופט א' שטיין כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ המבקש: מועדון המרגנית נ ג ד המשיבים: 1. מנהל הארנונה בעיריית רמת גן 2. היועצת המשפטית לממשלה בקשת רשות לערער על פסק הדין של בית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב-יפו (כב' סגנית הנשיא א' כהן) בעמ"נ 13151-11-20 מיום 21.2.2022 תאריך הישיבה: א' בניסן התשפ"ג (23.3.2023) בשם המבקש: עו"ד גיא הרמלין בשם המשיב 1: עו"ד דביר ליבוביץ בשם המשיבה 2: עו"ד יונתן ציון מוזס פסק-דין המשנה לנשיאה ע' פוגלמן: בקשת רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב-יפו (כב' סגנית הנשיא א' כהן) שבמסגרתו התקבל ערעורו של מנהל הארנונה של עיריית רמת גן, ונקבע כי אין ליתן למועדון המרגנית פטור חלקי מתשלום ארנונה לפי סעיף 5(ח) לפקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פיטורין), 1938 (להלן: הפקודה). תמצית העובדות וההליכים המבקש, מועדון המרגנית, הוא עמותה רשומה שמפעילה מועדון ספורט (להלן גם: הנכס או המועדון) בתחום השיפוט של עיריית רמת גן. שטחו של המועדון מתפרש על כ-7,000 מ"ר, וכולל, בין היתר, אולמות ספורט, מגרשים למשחקי כדור, חדר כושר ובריכות שחייה. בנוסף מתקיימים בשטח המועדון ארבעה חוגים: חוג רישום, חוג ציור, חוג פיסול וחוג תכשיטנות, וזאת במבנה בן 80 מ"ר (להלן: מבנה החוגים). ביום 28.3.2018 פנה המועדון למנהל הארנונה בעיריית רמת גן (הוא המשיב 1; להלן: מנהל הארנונה או המשיב) בהשגה על שומת הארנונה לנכס לשנת 2018 (להלן: ההשגה על שומת הארנונה לשנת 2018 או ההשגה), וטען, בעיקרם של דברים, כי בהתאם להוראת סעיף 5(ח) לפקודה שקובעת כי קרקע או בניין שמשמשים "אך ורק לצרכי אספורט או תרבות הגוף שלא למטרות ריווח [ההדגשה הוספה – ע' פ']" יהיו פטורים באופן חלקי מתשלום ארנונה כללית (להלן: הוראת הפטור), זכאי הוא לפטור מתשלום ארנונה בשל הפעילות הספורטיבית שמתבצעת במרבית שטחי הנכס. להשגתו צירף המבקש תשריט של הנכס שבו סומן מבנה החוגים והציע כי מבנה זה, שבו מתקיימת פעילות לא ספורטיבית, יופרד מיתר שטחי המועדון לצורך שומת הארנונה. ביום 9.5.2018 דחה המשיב את ההשגה, וציין, בין היתר, כי המבקש לא עומד בתנאי הוראת הפטור מאחר שבנכס מתקיימות גם פעילויות שאינן למטרת ספורט או תרבות הגוף, וכי אין לקבל את "הניסיון המלאכותי לחלק את הנכס לחלקים שונים על מנת שחלקם יזוכה בפטור" (סעיף 14 לתשובה). לשלמות התמונה יצוין כי לבקשת הפטור נושא ההליך דנן קדמה בקשה נוספת לפטור חלקי מארנונה בגין שומת הארנונה לשנת 2015. במסגרת הבקשה השיג המבקש על שומת הארנונה לשנה זו וביקש פטור חלקי מארנונה בגין כל שטח הנכס (להלן: ההשגה לשנת 2015). השגה זו נדחתה על ידי המשיב, וכך גם הערר שהוגש לוועדת הערר לענייני ארנונה שליד עיריית רמת גן (להלן: ועדת הערר או הוועדה). בהחלטתה ציינה הוועדה כי ראוי היה שהמחלוקת תבוא לסיומה בדרך של הסכמה. במסגרת ערעור שהגיש המועדון לבית המשפט לעניינים מינהליים, הגיעו הצדדים להסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין (עמ"נ (מנהליים ת"א) 61625-03-18 מועדון המרגנית נ' עיריית רמת גן (3.7.2018)), וזאת מבלי שהטענות הוכרעו לגופן. לאחר שהשגת המבקש לשנת 2018 נדחתה, הגיש המבקש ערר, וביום 12.10.2020 קיבלה הוועדה את הערר. הוועדה מצאה, בין היתר, כי פעילות המועדון שאינה למטרת ספורט נערכת במבנה החוגים בלבד, ומבלי שמתקיים עירוב תחומים בכל שטח הנכס. באשר לפרשנות התיבה "אך ורק" שבהוראת הפטור, נקבע כי כאשר ניתן להבחין בין המתחם שבו מתבצעת פעילות ספורט, לבין המתחם שבו מתבצעת פעילות אחרת, יינתן הפטור החלקי מארנונה למתחם הראשון. בתוך כך, דחתה הוועדה את עמדת המשיב לעניין מבחני פיצול הנכס לצרכי שומת ארנונה, וקבעה כי במקרה דנן "פיצול הנכס ראוי ואפשרי, ללא כל קושי" (סעיף 56 להחלטת הוועדה). בנוסף, בבחינת למעלה מן הצורך, נקבע כי החוגים שמתקיימים במבנה החוגים עונים להגדרת "תרבות הגוף", ומשכך מבנה החוגים זכאי אף הוא לפטור. ואולם, בשל הסעד שהתבקש בערר, נקבע כי הפטור יחול על כלל השטח, למעט מבנה החוגים. מנהל הארנונה ערער על החלטת הוועדה. ביום 22.4.2021, לבקשת המשיב ולאחר שהתקיים דיון במעמד הצדדים, קבע בית המשפט לעניינים מינהליים כי בשל הסוגיה הפרשנית שנוגעת לתיבה "אך ורק" שבהוראת הפטור, יש לאפשר ליועץ המשפטי לממשלה לבחון את התייצבותו בהליך. בהמשך לכך, ביום 21.10.2021 הודיע היועץ המשפטי לממשלה על התייצבותו והגיש את עמדתו (להלן: עמדת היועץ בבית המשפט לעניינים מינהליים או העמדה). כעולה מהעמדה, הן פרשנות לשונית של הוראת הפטור, הן פרשנות תכליתית שלה, מוליכות למסקנה כי יש להעניק להוראה זו פרשנות מצמצמת שתמנע את הרחבת הפטור והכבדת נטל התשלום על יתר תושבי הרשות המקומית. לשיטה זו, נכס אשר הפעילות בו חורגת מפעילות ספורט ותרבות הגוף לא יהא זכאי לפטור, אף לא ביחס לחלק משטחי הנכס. באשר לאפשרות פיצול הנכס צוין כי "אין לשלול את האפשרות כי הפטור יינתן לאותם שטחים מוגדרים שבהם מתקיימת פעילות מזכה בפטור. אולם, זאת רק אם הנישום הקדים והגיש בקשה לפצל את הנכס (ככל שניתן הדבר ומבלי להביע עמדה לגבי המקרה דנן) על מנת שכל אחד מחלקי הנכס יחויב בנפרד בתשלום הארנונה. או אז, ככל שפיצול כאמור הינו אפשרי, ניתן יהיה לבקש החלת הפטור על אותו חלק של הנכס, שהוא לבדו מקיים פעילות אך ורק לצרכי ספורט או תרבות הגוף [ההדגשה הוספה – ע' פ']" (סעיף 10 לעמדה). לצד זאת, הובהר כי אין לנישום זכות קנויה לפיצול הנכס, וכי הכרעה בשאלה זו תעשה בהתאם לנסיבות הפרטיקולריות ולמבחנים שגובשו לכך בפסיקה. ביום 21.2.2022 קיבל בית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב-יפו (כב' סגנית הנשיא א' כהן) את הערעור. נקבע כי פרשנות מנהל הארנונה, שלפיה המונח "אך ורק" שבסעיף 5(ח) לפקודה מחייב כי תנאי הפטור יתקיימו בנכס כולו, מתיישבת הן עם לשון ההוראה, הן עם תכליתה. משכך, נקבע כי חרף ההיגיון שעומד בבסיס החלטת הוועדה 'לבודד' את מבנה החוגים מיתר שטחי הנכס, הדין הקיים אינו מאפשר מתן פטור חלקי. לצד זאת, צוין כי במקרים המתאימים ניתן יהיה לפצל נכס לצרכי שומת הארנונה, וזאת בהתאם למסכת העובדתית הפרטיקולרית ולמבחנים שנקבעו בהקשר זה בפסיקה. ואולם, נקבע כי במקרה דנן פיצול הנכס לא התבקש במפורש, ובהתאם שאלת הפיצול לא הוכרעה בהחלטת הוועדה. בנסיבות אלה, נקבע כי אין מקום לבחון את האפשרות לפיצול הנכס במסגרת הליך הערעור, וזאת אף מהטעם שהדבר לא נטען במפורש בכתבי הטענות. עוד צוין כי חזקה על המבקש כי יפעל בעתיד להגשת בקשה מתאימה, קרי בקשה לפיצול הנכס, אך כי לא ניתן לעשות כן במסגרת הליך הערעור. עוד דחה בית המשפט את קביעת וועדת הערר, שניתנה בבחינת למעלה מן הצורך, שלפיה הפעילות שמתקיימת במבנה החוגים נכנסת בגדרי המונח תרבות הגוף. נוכח האמור, הערעור התקבל ונקבע כי לא ניתן להחיל את הוראת הפטור על שטח המועדון. על פסק דין זה הוגשה הבקשה שלפנינו. טענות הצדדים לטענת המבקש פרשנות המשיב לתיבה "אך ורק" שבהוראת הפטור מובילה לתוצאה בלתי סבירה, שלפיה נכס שתנאי הפטור מתקיימים במרבית שטחו, לא יחסה תחת הפטור אך בשל חלק שולי משטחו שלא מקיים את התנאים. עוד נטען כי תוצאה זו מוקשית אף בשל תרומתה של הפעילות שמתקיימת במועדון לרווחת תושבי הרשות המקומית. ביחס לעמדת היועץ טוען המבקש כי על אף שזו מקובלת עליו ברמה העקרונית, אין הכרח בהגשת בקשה מוקדמת לפיצול הנכס וכי ניתן להגיש את הבקשה גם במסגרת השגה על שומת הארנונה. עוד טוען המבקש כי שגה בית המשפט לעניינים מינהליים כשקבע כי ועדת הערר לא דנה בפיצול הנכס אלא בידלה את מבנה החוגים מן הנכס. בנוסף, הודגש כי הטענות לעניין הפיצול נטענו בכתבי הטענות ועדת הערר הכריעה בהן ומצאה כי יש מקום לפיצול הנכס. נוסף על כך נטען כי בשים לב לשינויי העתים, יש לפרש את המונח "תרבות הגוף" כך שיכלול גם פעילות מהסוג שמתקיים במבנה החוגים. התבקשה תשובה. המשיב סומך את ידיו על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים, ובתוך כך על פרשנותו לתיבה "אך ורק" שלפיה נדרש כי תנאי הפטור יתקיימו בנכס כולו, פרשנות שכנטען עולה בקנה אחד עם הכלל שהוראות פטור מתשלום ארנונה יפורשו בצמצום. עוד טוען המשיב כי במסגרת הליך ההשגה התבקש פיצול הנכס, אך בקשה זו נדחתה כדין בהינתן הנסיבות הפרטניות, ובכלל זה קיומה של "פעילות מעורבת" – ספורטיבית ושאינה ספורטיבית בנכס, שכנטען אינן מובחנות מבחינה פיזית, כמו גם מבחינה כלכלית. עוד נטען כי אין לראות בפעילות שמתקיימת במבנה החוגים כפעילות של ספורט או תרבות הגוף. היועצת המשפטית לממשלה (היא המשיבה 2; להלן: היועצת) חזרה על עמדתה העקרונית כפי שזו הובאה לפני הערכאה קמא, ובכלל זה עמדה על כך שיש לפרש את הוראת הפטור כך שנדרש שתנאי הפטור – קרי שבנכס מתקיימת פעילות ספורט או תרבות הגוף וכי פעילות זו נעשית שלא למטרת רווח – יתקיימו ביחס לכלל שטחי הנכס. אשר לאופן הגשת בקשה לפיצול נכס לצרכי ארנונה, הובהר כי להשקפתה זו יכולה להיעשות במסגרת הליך ההשגה על שומת הארנונה. הודגש כי לנישום אין זכות קנויה לפיצול הנכס; ואולם, ככל שהרשות מוצאת כי בהתאם למבחנים שנקבעו בפסיקה פיצול הנכס הוא מוצדק ואפשרי, ניתן לפצל את הנכס ובהתאם לבחון את התקיימותם של תנאי הוראת הפטור ביחס לכל נכס בנפרד. דיון והכרעה כידוע, יש לסווג נכס לצרכי ארנונה לפי השימוש שנעשה בו בפועל (בר"ם 8267/20 מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו נ' שובל ניהול השקעות בע"מ, פסקה 10 (24.4.2023); בר"ם 991/16 אפריקה ישראל להשקעות בע"מ נ' בית ארלוזורוב חברה בע"מ, פסקה 12 (5.8.2018); עע"ם 8804/10 חלקה 6 בגוש 6950 בע"מ נ' עיריית תל אביב-יפו, פסקה 12 (4.9.2012)). כאשר מדובר בנכס "רב תכליתי" בעל שימושים מגוונים אשר ניתן להפריד בין חלקיו השונים, הסיווג ייעשה לפי השימוש והתכלית של כל חלק בנפרד. ואולם, מקום שבו מדובר בנכס "רב תכליתי" שהפעילויות שמתקיימות בו שלובות זו בזו ותכליתן אחת – אין מקום להבחין בין חלקיו השונים של הנכס לצורך קביעת סיווגו (ראו: עע"ם 803/15 עיריית פתח תקווה נ' קונטאל אוטומציה ובקרה בע"מ, פסקה 33 (13.9.2017); בר"ם 8099/09 ונדום אופנה בע"מ נ' עיריית תל אביב – מנהל הארנונה, פסקה 5 (28.10.2009); בר"ם 8242/08 מפעלי נייר אמריקאים ישראליים בע"מ נ' מנהלת הארנונה של עיריית חדרה, פסקה 10 (22.7.2009); ע"א 7975/98 אחוזת ראשונים רובינשטין שותפות רשומה נ' עיריית ראשון לציון, פסקה 8 (9.2.2003)). שאלת פיצולו של נכס היא אפוא שאלה שנבחנת בהתאם למצב הדברים בשטח, ומצריכה, ככלל, בירור נסיבתי ויישומי באופיו. הגורמים המוסמכים ובעלי המומחיות המתאימה להכריע בשאלה זו הם מנהל הארנונה ועדת הערר, כאשר על החלטתה של הוועדה ניתן להגיש ערעור מינהלי לבית המשפט לעניינים מינהליים לפי העילות המקובלות (ראו והשוו: בר"ם 688/23 קניון העיר תל אביב בע"מ נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו, פסקה 10 (5.2.2023); בר"ם 1295/12 נורקייט בע"מ נ' עיריית פתח תקוה, פסקה 7 (12.3.2012)). במקרה דנן, בית המשפט לעניינים מינהליים מצא כי אין להכריע בסוגיית הפיצול במסגרת הליך הערעור, לאחר שקבע כי פיצול כאמור לא התבקש במפורש במסגרת ההשגה והערר, וכן משום שוועדת הערר לא הכריעה בשאלה זו. בנוסף, נקבע כי על נישום שמעוניין בפיצול הנכס להגיש בקשה נפרדת לפיצולו. אין בידי לקבל קביעות אלה, שכן כפי שיפורט להלן, ניתן להגיש בקשה לפיצול הנכס במסגרת הליך ההשגה ופיצול כאמור אכן התבקש במקרה דנן. זאת ועוד, ועדת הערר אף מצאה כי יש מקום לפיצול הנכס. בנסיבות אלה, סבורני כי נגרם למבקש חוסר צדק דיוני שעולה כדי עיוות דין; ומשכך, החלטנו לדון בשאלת פיצול הנכס – ובנושא זה בלבד – כאילו ניתנה רשות לערעור והוגש ערעור לפי הרשות שניתנה (ראו והשוו: רע"א 6884/21 דן ל.נ.א השקעות בע"מ נ' ליאם נחמיאס חברה לבניין בע"מ, פסקה 9 (20.2.2022); רע"א 272/13 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' פרץ, פסקה 9 (11.4.2013) (להלן: עניין כלל)). אשר לאופן הגשת בקשת הפיצול, קביעת בית המשפט לעניינים מינהליים התבססה בהקשר זה על עמדת היועץ בבית המשפט לעניינים מינהליים, במסגרתה צוין כי על מנת לבחון אפשרות להפריד בין חלקי נכס שמשמשים לפעילות שונות על הנישום להקדים ולהגיש בקשה לפיצול הנכס (סעיף 10 לעמדת היועץ); ואולם בתשובתה לפנינו הבהירה היועצת כי אין מניעה שבקשת הפיצול תוגש במסגרת ההשגה למנהל הארנונה, וכי אין הכרח בהגשת בקשה נפרדת (סעיף 13 לתשובת היועצת; פרוטוקול הדיון מיום 23.3.2023, בעמ' 7, ש' 14-12, 19-18). כמו כן, לא נטען כי הדרישה להגשת בקשה נפרדת לפיצול הנכס, בנפרד מהגשת ההשגה, מקורה בדין. משכך, איני סבור כי יש מניעה להגשת בקשת הפיצול במסגרת ההשגה. בנוסף, בניגוד לקביעת בית משפט קמא, בחינת השתלשלות העניינים במקרה דנן מעלה כי השאלה האם הוגשה בקשת פיצול במסגרת ההשגה לא הייתה שנויה במחלוקת בין הצדדים לאורך ההליך. כך למשל, המשיב התייחס לבקשה לפיצול הנכס עוד במסגרת המענה להשגה, ודחה אותה בנימוק שמדובר ב"ניסיון מלאכותי" לזכות בפטור (סעיף 14). כעולה מהחומרים שלפניי, המשיב אף התייחס לבקשת הפיצול גם במסגרת הליך הערר, וטען כי במקרה דנן לא ניתן לפצל את הנכס בהתאם למבחנים שנקבעו לכך בפסיקה. בהקשר זה, קבעה הוועדה כי: "איננו מקבלים את עמדת המשיב בכל הנוגע למבחני פיצול הנכס בנוגע לשימושים שונים. לטעם הועדה, וגם בשל פסקי הדין שצוטטו לעיל, פיצול הנכס ראוי ואפשרי, ללא כל קושי [ההדגשה הוספה – ע' פ']" (סעיף 56 להחלטה). לאמור, בקשת הפיצול נדונה והוכרעה במסגרת ההליך שהתנהל לפני ועדת הערר, וזאת בשונה מן האמור בפסק דינו של בית משפט קמא. בנסיבות אלה, משנמצא כי לא הייתה מניעה מהגשת בקשת הפיצול במסגרת הבקשה, ומשזו נבחנה לגופה ואף התקבלה על ידי ועדת הערר לגופה, על בית המשפט היה לדון בסוגיה זו לגופה בגדר הערעור המנהלי שהוגש לו על ידי המשיב. לפיכך דעתי היא כי יש להורות על החזרת התיק לבית המשפט לעניינים מינהליים שידון בערעור המשיב על החלטת ועדת הערר בדבר פיצול הנכס במקרה דנן לגופה. למותר לציין כי אין באמור משום נקיטת עמדה לגופה של שאלה זו וטענות הצדדים בהקשר זה שמורות להם (ראו והשוו: עניין כלל, פסקה 10). שאלה נוספת שהתעוררה בהליך דנן עניינה בפרשנות התיבה "אך ורק" שבסעיף 5(ח) לפקודה. כאמור, בית משפט קמא קבע בפסק דינו המנומק כי יש לפרש תנאי זה כך שנכס יחסה תחת הוראת הפטור אך בנסיבות שבהן במלוא שטחו מתקיימת הפעילות הקבועה בסעיף. קביעה זו נתמכה בעמדת היועץ המשפטי לממשלה, והיא אף עולה בקנה אחד עם פסיקת בית משפט זה לעניין חלופה אחרת שבסעיף 5 האמור ונוקטת אף היא בלשון דומה (ראו והשוו: בג"ץ 3301/14 מכון שכטר למדעי היהדות נ' שר הפנים, פסקה 3 (29.6.2015); בג"ץ 4725/07 מרכז משען בע"מ נ' שר הפנים, פסקה 14 (7.8.2008)). הכרעתו המנומקת של בית משפט קמא בשאלה זו מקובלת עלינו ולא ראינו ליתן בה רשות לערער (ראו והשוו: בר"ם 2949/20 קהלת עדת הבוכרים בירושלים נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים, פסקה 7 (14.4.2022); בר"ם 6589/15 הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה ירושלים נ' זעירא (23.12.2019)). יתר טענות המערער מופנות לקביעות יישומיות של בית משפט קמא, ומשכך אינן מקימות עילה למתן רשות לערער בהתאם לאמות המידה המקובלות (בר"ם 6304/21 צדיק נ' מנהל הארנונה בעיריית רמת גן, פסקה 5 (12.10.2021); בר"ם 9015/20 טורנר נ' עיריית חיפה, פסקה 5 (22.3.2021)). סוף דבר: אציע לחבריי שנקבל את הערעור בכל הנוגע לשאלת האפשרות לפיצול הנכס במקרה דנן, וכי התיק יוחזר לבית המשפט לעניינים מינהליים שיכריע בערעור המשיב על הכרעת ועדת הערר בשאלה זו. בנסיבות העניין, אציע כי המשיב יישא בהוצאות המבקש בסך 20,000 ש"ח. המשנה לנשיאה השופט א' שטיין: אני מסכים. ש ו פ ט השופטת ג' כנפי-שטייניץ: אני מסכימה. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק דינו של המשנה לנשיאה ע' פוגלמן. ניתן היום, ‏ג' בסיון התשפ"ג (‏23.5.2023). המשנה לנשיאה ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ 22018630_M09.docx ננ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1