עו"ד אביעד ויסולי נ. בנק דיסקונט לישראל

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"ר 18628-10-24 לפני: כבוד השופט דוד מינץ המערערים: 1. עו"ד אביעד ויסולי 2. שירי קרינגל נגד המשיבים: 1. בנק דיסקונט לישראל 2. המועצה הישראלית לצרכנות (פורמלית) 3. מדינת ישראל (פורמלית) ערעור על החלטת הרשמת ל' משאלי שלומאי מיום 20.6.2024 בע"א 4067/24 בשם המערערים: באמצעות מערער 1 בשם משיב 1: עו"ד אורן פכטהולד פסק-דין ערעור על החלטת הרשמת ל' משאלי שלומאי מיום 20.6.2024 בע"א 4067/24 אשר דחתה את בקשת המערערים להפחתת סכום הערובה מסך של 35,000 ש"ח לסך של 5,000 ש"ח. המערערים טוענים כי הרשמת בהחלטתה לא התייחסה לשיקולים הרלוונטיים לעניין הפחתת גובה הערובה, ובהם גובה החיוב בהוצאות הצפוי אם הערעור יידחה, בהתחשב בין היתר בגובה ההוצאות שנפסקו בערכאה קמא (4,000 ש"ח בלבד); בכך שמדובר במשיב אחד עיקרי; בכך ששווי המחלוקת אינו עולה על סך של 50,000 ש"ח; ובקיומם של פערים כלכליים משמעותיים בין הצדדים. כן נטען כי היה על הרשמת לקחת בחשבון את סיכויי הערעור הבלתי-מבוטלים; כי החלטת הרשמת אינה מנומקת דיה; וכי אין מקום לחייב את המערערים בסכומי ערובה מופרזים אשר יצננו את פועלם בהיותם מגישים התנגדויות ענייניות ומקצועיות להסדרי פשרה בתובענות ייצוגיות, וזאת תוך פגיעה באינטרס הציבורי. בנק דיסקונט לישראל בע"מ (להלן: הבנק) טען בתשובה לערעור כי נסיבות העניין אינן מצדיקות הפחתת גובה הערובה, בין היתר נוכח העובדה שערעורם של המערערים בהליך העיקרי חסר יסוד; שהערעור ידרוש מהבנק השקעת משאבים רבים ואין בסיס להערכת המערערים בדבר שווי ההליך; שבהליך הוגשו בקשות המעידות על כך שנחוצה הפקדת ערובה משמעותית; שאין מדובר, בניגוד לנטען על ידי המערערים, בהליך שבו קיים משיב אחד בלבד; שהסכום שנפסק בבית המשפט המחוזי אינו משקף את המשאבים שהושקעו בו על ידי הבנק; שכלל לא נטען על ידי המערערים כי אין להם יכולת כלכלית להפקיד את הערובה; ושהמערערים לא שילמו את ההוצאות שחויבו בהן עד היום. דין הערעור להידחות. כפי שציינתי לאחרונה בעניין ע"ר 6099/24 קירשנבאום נ' אביב ניהול ואחזקת מבנים (א.נ.ו.מ) בע"מ (30.9.2024) (להלן: עניין קירשנבאום), בתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 קבע מחוקק המשנה סכומי ערובה קבועים מראש, ובכך ביקש לבטא את הצורך באחידות לעניין גובה הערובה בהליכים דומים ולהגביר את היעילות הדיונית. מדובר בסכומים המבטאים את נקודת המוצא. כפי שציינתי בעניין קירשנבאום לגבי השיקולים הרלוונטיים לשינוי סכום הערובה: "שינוי סכום הערובה נתון לשיקול דעתו של בית המשפט, בזיקה למבחנים למתן פטור מערובה – הוכחת חוסר יכולת כלכלית וסיכויים מספקים לקבלת הערעור – ובהתייחס לשיקולים נוספים בהתאם למכלול נסיבות העניין, ובהם אומדן ההוצאות הצפוי ככל שההליך יידחה, מורכבות ההליך והיקפו ועוד (וראו בפסיקת רשמי בית משפט זה: ע"א 4833/21 גב ממירים בע"מ נ' עו"ד גונן קסטנבאום – נאמן (27.1.2022); ע"א 5835/21 סימון נ' הבנק הבינלאומי הראשון בע"מ – סניף אשדוד‏, פסקה 8 (30.9.2021); ע"א 7300/21 אסרף נ' בובליל, פסקה 2 (24.2.2022); וראו גם: יששכר רוזן-צבי הרפורמה בסדר הדין האזרחי: מורה נבוכים 562-561 (מהדורה שלישית דיגיטלית, 2024))" (שם, פסקה 5). בענייננו, הרשמת נדרשה לאופי ההליך, להיקף פסק הדין עליו הוגש הערעור העיקרי ולבקשות שהוגשו עד כה בהליך ולמורכבותו, בקבעה כי אין מקום להיעתר לבקשת המערער. גם מבלי להידרש לסיכויי הערעור אשר מטבע הדברים כל צד טוען כי הם מטים את הכף לעברו, וגם אם לא תתקבל טענת הבנק כי מדובר בערעור סרק, אין ספק כי ידרשו משאבים מצדו לצורך התגוננות בהליך כאשר קשה לקבל את עמדת המערערים כי ניתן לאומדם על סך של 5,000 ש"ח בלבד. יתר על כן. המערערים הגדירו אך ורק את הבנק כמשיב יחיד לערעורם, על אף שעל פני הדברים ישנם בעלי דין נוספים בהליך אותם הגדירו המערערים אך כמשיבים "פורמאליים" בלבד, ולא מן הנמנע כי תיפסקנה הוצאות גם לטובתם. חישובם של המערערים לגבי הוצאות ההליך ביחס לבנק בלבד, לוקה אפוא בחסר משמעותי ומתעלם ממכלול הנסיבות ומבעלי הדין הנוטלים חלק בהתדיינות. מה גם, שבהתייחס לסכום ההוצאות שהושת בבית המשפט המחוזי, כפי שציין הבנק, בית המשפט ציין מפורשת כי היה רואה לנכון לחייב את המערערים בסכום גבוה יותר, אילולי חיובם בהוצאות בבקשה נוספת שהגישו. לכל האמור יש להוסיף, כפי שציין הבנק בתשובתו, כי הטענה ש"שווי ההליך" מוערך על סך של 50,000 ש"ח בלבד גם היא לוקה בחסר ואינה מבוססת על דבר זולת אמרה כללית בפי המערערים. ולבסוף יצוין כי הנימוק שעניינו יצירת "אפקט המצנן" על התנגדויות ענייניות להסדרי פשרה בתובענות ייצוגיות גם הוא אינו מצדיק הפחתת גובה הערובה. משאלה הם פני הדברים, אין בטענות המערערים כדי להצדיק התערבות בשיקול הדעת הרחב הנתון לרשם בית המשפט בהכרעה מעין זו (וראו למשל: רע"א 7777/23 בטש נ' אסטרל תקשורת בע"מ, פסקה 10 (28.12.2023); ער"א 5895/23 סגל נ' ניס (2.8.2023); ער"א 3729/23 מזרחי נ' לבני (17.5.2023)). גם לא מצאתי לשעות לטענת המערערים כי החלטת הרשמת אינה מנומקת כיאות. מדובר בהחלטה מפורטת ומנומקת, אף אם אינה לרוחם. הערעור נדחה אפוא. המערערים יישאו בהוצאות הבנק בסך של 2,500 ש"ח. ניתן היום, ג' חשוון תשפ"ה (04 נובמבר 2024). דוד מינץ שופט