אורות העמקים בע"מ נ. מרדכי אלגבסי

פסק-דין בתיק רע"א 1860/15 בבית המשפט העליון רע"א 1860/15 לפני: כבוד השופט י' עמית המבקשת: אורות העמקים בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. מרדכי אלגבסי 2. בנק הפועלים בע"מ 3. עו"ד דנה אטלס 4. כונס נכסים הרשמי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 28.12.2014 בפש"ר 7469-01-12 שניתנה על ידי כב' השופט י' בן-חמו בשם המבקשת: עו"ד עיאש ג'בארין בשם המשיב 1: בשם המשיב 2: בשם המשיבה 3: בשם המשיב 4: עו"ד יגאל פרץ עו"ד ערן אסלן בעצמה עו"ד אסף קוינט פסק-דין בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט י' בן-חמו) בפש"ר 7469-01-12 מיום 28.12.2014, בגדרה דחה בית המשפט את ערעורה של המבקשת על החלטת הנאמן לנכסי החייב לדחות את תביעת החוב של המבקשת עקב אי הגשתה במועד. 1. ביום 23.4.2006 נפתח תיק הוצאה לפועל מספר 12-13487-06-4 (להלן: תיק ההוצל"פ) כנגד מרדכי אלגבסי (להלן: החייב או המשיב 1) בגין חוב למבקשת על סך 335,000 ₪, חוב שמקורו בפסק דין שניתן נגד החייב (ת"א (שלום חדרה) 2284/06). כשש שנים לאחר מכן פתח החייב בהליכי פשיטת רגל וביום 5.6.2012 ניתן צו כינוס לנכסיו. בעקבות כך, ביום 25.6.2012, הגישה המנהלת המיוחדת בתיק כינוס הנכסים של החייב, עו"ד דנה אטלס (להלן: המנהלת המיוחדת), הודעה לתיק ההוצל"פ של המבקשת אודות צו הכינוס, וביום 7.8.2012 ניתנה החלטת ראש ההוצאה לפועל בחדרה, שהורתה על עיכוב ההליכים בתיק ההוצל"פ בשל צו הכינוס (להלן: החלטת ראש ההוצל"פ). 2. כשנה לאחר מכן, ביום 22.7.2013, נתקבל במשרדו של בא כח המבקשת תסקיר מטעם המנהלת המיוחדת. בעקבות כך, פנה בא כח המבקשת למנהלת המיוחדת בטענה שהמבקשת לא היתה מודעת להליכי פשיטת הרגל ולצו הכינוס. ביום 24.7.2013 הגישה המבקשת תביעת חוב על סך 335,000 ₪ בצירוף בקשה להארכת מועד. ביום 9.4.2014 ניתנה החלטת המנהלת המיוחדת, לפיה נדחתה הבקשה להארכת מועד. בהחלטת המנהלת המיוחדת נקבע כי המשיבה מוחזקת כמי שידעה אודות מתן צו הכינוס לכל המאוחר בחודש אוגוסט 2012, ועל כן, היתה צריכה להגיש את תביעת החוב לכל המאוחר עד חודש פברואר 2013, וכי היעדרו של בא כוחה, ששהה בחו"ל, אינו מהווה טעם מיוחד להארכת מועד להגשת תביעת החוב. המבקש ערער על החלטת המנהלת המיוחדת לבית המשפט המחוזי בנצרת, שדחה את ערעורו לאור סעיף 71(ב) לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), התש"ם – 1980 (להלן: פקודת פשיטת הרגל), הקובע כי תביעת חוב תוגש תוך ששה חודשים מיום מתן צו הכינוס. בית משפט קמא קבע כי נרשמה הודעה מפורשת בתיק ההוצל"פ בעניין מתן צו הכינוס, ומכאן שהמבקשת היתה צריכה לדעת אודות צו הכינוס. משכך, קיבל בית משפט קמא את עמדת המנהלת המיוחדת כי לא היו "טעמים מיוחדים" המצדיקים את הארכת המועד. 3. על כך נסבה בקשת רשות הערעור שבפניי. הבקשה הוגשה לבית משפט זה ביום 13.3.2015, אף על פי שהחלטת בית משפט קמא ניתנה ביום 28.12.2014. על פניו, הבקשה הוגשה באיחור, אך לטענת בא כוח המבקשת, נכון ליום הגשת הבקשה, טרם הומצא למשרדו עותק מאושר של פסק הדין, ועל כן, יש לראות את בקשת רשות הערעור כאילו הוגשה בזמן. לגופו של עניין, טענה המבקשת, בין היתר, כי אי ידיעתה אודות צו הכינוס מצדיקה הארכת מועד כדי למנוע זכייה מן ההפקר של החייב; כי היה צורך לתת משקל לכך שהמנהלת המיוחדת לא הגישה אסמכתא המעידה על משלוח החלטת ראש ההוצל"פ בדבר עיכוב ההליכים לידי המבקשת; כי המצאת החלטת הכינוס לתיק ההוצל"פ אינה מוכיחה את ידיעתה של המבקשת, מאחר שסברה כי כינוס נכסי החייב נעשה במסגרת הליכי איחוד תיקים בהוצאה לפועל ולא במסגרת צו כינוס נכסים בהליכי פשיטת רגל; ולא ניתן משקל ראוי לסכום הגבוה של תביעת החוב, ולכך שהתביעה הוגשה בשלב מקדמי יחסית, טרם קיום אסיפת הנושים. המנהלת המיוחדת התנגדה לבקשה, בין היתר, מאחר שחזקה על המבקשת כי ידעה אודות צו הכינוס החל מהמועד שבו הומצאה לה ההודעה בדבר מתן צו הכינוס, ולכל המאוחר, החל מהמועד שבו הוקלד צו הכינוס בתיק ההוצל"פ, וטענתו של בא כח המבקשת כי לא ידע על כך עקב שהייתו בחו"ל בחופשה, אינה עולה בכדי "טעם מיוחד". בעניין הגשת הבקשה באיחור לבית משפט זה, ציינה המנהלת המיוחדת כי על פי אתר "נט המשפט", פסק הדין הומצא באמצעות הפקס לידי בא כח המבקשת ביום 29.12.2014. החייב הצטרף לטענות המנהלת המיוחדת. המשיב 4 (להלן: כונס הנכסים הרשמי) ציין כי לגופו של עניין, בנסיבות הקיימות, קבלת תביעת החוב של המבקשת לא היתה מובילה לפגיעה משמעותית בנושים או בהליך, ולא הצדיקה דחייה של הבקשה להארכת מועד, אולם בסיכומו של דבר התנגד לבקשת רשות הערעור, מן הטעם שהוגשה באיחור וללא שצורפה לה בקשה להארכת מועד. 4. לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובות המשיבים, החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה, ולקבל את הערעור. אקדים ואומר כי אף על פי שדחיית ערעורה של המבקשת על החלטת הנאמן לנכסי החייב, סווגה בבית משפט קמא כ"פסק דין", דחיית בקשה להארכת מועד להגשת תביעת חוב, מסווגת כ"החלטה אחרת", שעליה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית משפט זה (ראו פסק דיני ברע"א 8855/14 זקי דבריקו נ' עו"ד שלמה הנדל, פסקה 4 והאסמכתאות שם (29.3.205) (להלן: עניין דבריקו)). בקשת רשות ערעור יש להגיש 30 יום לאחר מתן ההחלטה, אולם, תקנה 402 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 קובעת כי כאשר ניתנה החלטה בהעדר הצדדים, מניין הימים להגשת הערעור יחל מהיום שבו הומצא למערער העתק מן ההחלטה (להלן: כלל ההמצאה). בהיעדר נסיבות ממשיות של חוסר תום לב דיוני מצד בעל הדין היוזם הליך ערעורי, הכלל המחייב הוא כלל ההמצאה (בש"א 1788/06 רונית קלינגר נ' שלמה זקס, פסקאות 7-6 והאסמכתאות שם (13.11.2007)). במקרה דנן, אני נכון ליתן למבקשת ליהנות מהספק אם החלטת בית משפט קמא הומצאה לבא כוחה, ומשכך, אראה את הבקשה כאילו הוגשה במועד, ולמיצער, כאילו ניתנה הארכת מועד להגשתה. 5. ולגופם של דברים. סעיף 71(ב) לפקודת פשיטת הרגל קובע כי יש להגיש תביעת חוב תוך שישה חודשים מיום מתן צו הכינוס: "נושה רשאי להגיש תביעת חוב תוך ששה חודשים מיום מתן צו הכינוס, בדרכים ובאופן שיקבע השר; הכונס הרשמי בתפקידו כנאמן על נכסי החייב, או הנאמן, רשאים, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להאריך את התקופה להגשת תביעת חוב של נושה לפרק זמן שיקבעו בהחלטתם, אם שוכנעו כי הנושה לא יכול היה להגישה במועד שנקבע". מדובר במגבלה מהותית ולא טכנית, אשר הרציונל שעומד בבסיסה הינו הגברת הוודאות בהליך פשיטת הרגל, וזכותם של כלל נושי החייב לדעת בתוך פרק זמן סביר את מצבת הנשייה והנכסים העומדים לרשותו של החייב, בין היתר, כדי לגבש עמדתם בהמשך הליכי פשיטת הרגל (פש"ר (ת"א) 1065/13 בנק לאומי למשכנתאות בע"מ נ' איתן צנעני מנהל מיוחד על נכסי החייב ברק לבנה (10.1.2006)). לצורך הארכת מועד להגשת תביעת חוב, על הנאמן להשתכנע "כי הנושה לא יכול היה" להגיש את תביעת החוב במועד, ולשם כך על הנושה להוכיח "טעמים מיוחדים". בחלוף השנים חל ריכוך בעמדת הפסיקה בעניין "הטעמים המיוחדים" הנדרשים לצורך סעיף 71(ב). על פי הגישה המקלה יש לבחון את כלל הנסיבות בכל מקרה לגופו, תוך מתן משקל לכך שהנושה לא ידע אודות צו הכינוס, והארכת המועד לא תפגע ביעילות הליך פשיטת הרגל או בנושים האחרים: "אכן, כאשר טרם אירעה התקדמות משמעותית בהליך חדלות הפירעון וטרם נבדקו תביעות החוב, גובש הסדר נושים או חולק דיבידנד לנושים, הרי נראה כי יעילות ההליך והאפשרות לקידומו לא ייפגעו משמעותית, אם בכלל, כתוצאה מקבלת תביעת חוב נוספת. בשלב זה אף אינטרס ההסתמכות של הנושים האחרים, שהגישו את תביעות החוב שלהם במועד, אינו בעל עוצמה רבה במיוחד. ראשית, עצם העובדה שנושה הגיש תביעת חוב במועד אין משמעותה בהכרח כי תביעה זו תתקבל, וודאי לא במלואה. שנית, ניתן להניח כי בקיומו של חריג מפורש הקבוע בחוק, שמאפשר את הארכת המועד להגשת תביעות חוב, יש כדי להשפיע על מידת ההסתמכות הלגיטימית של הנושים שהגישו את תביעות החוב שלהם במועד על עצם חלוף הזמן. ברור, שאין לטעון להסתמכות כאשר טרם נבדקו תביעות החוב. יש לזכור, כי הסכום הכולל של תביעות החוב שהוגשו הינו בגדר נתון ראשוני בלבד. ייתכן שיהא פער גדול בין סכומן של תביעות החוב שהוגשו לבין הסכום שיאושר בסופו של דבר, לאחר בדיקתן (על ידי הנאמן או המפרק). מכל מקום, יש לזכור כי אל מול האינטרסים של הנושים שהגישו את תביעות החוב שלהם במהלך תקופת ששת החודשים הקבועה בחוק עומד הנושה המבקש את הארכת המועד, שטוען אף הוא לזכויות מול החייב, ושבדרך כלל לא ידע בפועל אודות צו הכינוס או הפירוק. הנהגת גישה מחמירה כלפי האפשרות למתן ארכה להגשת תביעת החוב תביא לכך שעם סיום הליך חדלות הפירעון בהפטר של החייב, או בחיסול החברה שבפירוק, יאבד הנושה את זכות התביעה שלו. הגישה המחמירה כלפי האפשרות להארכת מועד עלולה להביא, איפוא, למעשה להתיישנות מהותית של זכות התביעה של הנושה ולא רק להתיישנות דיונית.... בהעדר פגיעה של ממש ביעילות הליך חדלות הפירעון או בקידומו נראה כי נדרשת הצדקה משמעותית כדי לשלול מנושה מעין זה את האפשרות להגיש תביעת חוב" (הנשיא א' גרוניס ברע"א 9802/08 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה עיריית ירושלים נ' א.ר מלונות רותם (1994) (21.8.2012) (להלן: עניין רותם)). 6. במקרה דנן, סברה המבקשת כי ההודעה על צו הכינוס בתיק ההוצאה לפועל, מתייחסת לכינוס נכסים באיחוד תיקים בהוצאה לפועל, להבדיל מהליכי כינוס על פי פקודת פשיטת הרגל, כך שעלה בידה להראות מדוע לא הייתה מודעת להליכי הכינוס. בהתחשב בגובה החוב של החייב כלפי המבקשת, ששמה הופיע כנושה של החייב, אף יפים לענייננו הדברים שנאמרו בעניין רותם (שם, פסקה 17): חייב, נאמן או מפרק, המעוניינים באמת ובתמים לקדם את הליך חדלות הפירעון באופן יעיל והוגן, יכולים להשתמש בנתונים המפורטים בדוחות אלה כדי להודיע לנושים המצוינים בהם אודות ההליך ואודות מתן צו הכינוס או הפירוק. נושה שקיבל הודעה כזו יתקשה עד מאוד לסתור את חזקת הידיעה ולשכנע כי 'לא יכול היה' להגיש את תביעת החוב שלו במועד, ועל כן כי זכאי הוא להארכת מועד. לעומת זאת, כאשר מדובר בנושה ששמו צוין בדוח ולא נשלחה לו הודעה מתאימה יתקשו הנאמן או המפרק להגן על טענה בדבר פגיעה בהליך כתוצאה ממתן הארכת מועד להגשת תביעת החוב, שכן מדובר בנושה ששמו והחוב כלפיו היו ידועים בהתחשב בכך שקבלת תביעת החוב לא מובילה לפגיעה משמעותית בהתקדמות ההליך ואין בה כדי לפגוע בהסתמכות הנושים, באשר אף טרם נתקיימה אסיפת נושים, אני סבור כי ניתן היה להיעתר לבקשה להארכת המועד להגשת תביעת החוב במקרה דנן, ברוח עניין רתם ועניין דבריקו. 7. אשר על כן, הבקשה לרשות ערעור, שנדונה כערעור, מתקבלת, ואני מורה על על הארכת המועד להגשת תביעת החוב של המבקשת בתיק פש"ר 7469-01-12 של החייב אלגבסי מרדכי. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. ניתן היום, ג' בסיון התשע"ה (21.5.2015). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 15018600_E02.doc הי מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il