תשתיות נפט ואנרגיה בע"מ נ. מועצה מקומית קרית טבעון

פסק-דין בתיק עע"ם 1860/06 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים בענינים מנהליים עע"ם 1860/06 וערעור שכנגד בר"ם 7774/06 בפני: כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט י' אלון המערערת והמשיבה שכנגד ב-עע"ם 1860/06 והמבקשת בבר"ם 7774/06: תשתיות נפט ואנרגיה בע"מ נ ג ד המשיבה והמערערת בערעור שכנגד ב-עע"ם 1860/06: המשיב בבר"ם 7774/06: מועצה מקומית קרית טבעון מנהל הארנונה במועצה המקומית קרית טבעון ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בחיפה בעת"מ 1109/03 שניתן ביום 26.1.2006 על-ידי כבוד השופטת ש' שטמר; בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בחיפה בעמ"נ 284/05 שניתן ביום 11.7.2006 על-ידי כבוד השופט י' דר תאריך הישיבה: כ"ד באדר ב התשס"ח (31. 3.2008) בשם המערערת והמשיבה שכנגד ב-עע"ם 1860/06 והמבקשת בבר"ם 7774/06: עו"ד מרדכי גרון בשם המשיבה והמערערת בערעור שכנגד ב-עע"ם 1860/06 ובשם המשיב בבר"ם 7774/06: עו"ד יוסף סגל; עו"ד שי גבסי פסק-דין השופטת מ' נאור: 1. ההליכים שבכותרת נוגעים לחיובי הארנונה של תשתיות נפט ואנרגיה בע"מ לשנת 2003 לגבי חוות מיכלי דלק בתחום השיפוט של המועצה המקומית קרית טבעון (להלן-המועצה המקומית). תשתיות נפט ואנרגיה בע"מ ניהלה שני הליכי תקיפה נפרדים לגבי שומת הארנונה של שנת 2003. ההליך האחד הוא עתירה מינהלית, בה ניתן ביום 26.1.2006 פסק דינו של בית המשפט לענינים מינהליים בחיפה (כב' השופטת ש' שטמר) ב-עת"מ 1109/03. הערעור והערעור שכנגד לגבי העתירה המינהלית מתבררים במסגרת עע"ם 1860/06. מסלול התקיפה השני החל בהשגה בגין חיובי הארנונה שהוגשה למנהל הארנונה במועצה המקומית קרית טבעון. לאחר שנדחו טענותיה של תשתיות נפט ואנרגיה בע"מ, היא הגישה ערר בפני ועדת ערר של המועצה המקומית. על החלטת ועדת הערר הוגש ערעור מינהלי לבית המשפט לענינים מינהליים בחיפה. פסק הדין בערעור (עמ"נ 284/05) ניתן ביום 11.7.2006 על ידי כב' השופט י' דר. על פסק דינו של השופט דר הוגשה בקשת רשות ערעור – בר"ם 7774/06. אחדנו את הדיון ב-עע"ם 1860/06 וב-בר"ם 7774/08 הנוגע לאותה טענה. 2. תשתיות נפט ואנרגיה בע"מ נקטה כאמור בשני הליכים במקביל. אכן, לעיתים אין מנוס מנקיטה בדרך זו, בשל פיצול הסמכויות בין שתי דרכי התקיפה (ראו בהרחבה בפסק דינו של השופט גרוניס ב-עע"ם 3518/02 רג'בי נ' יושב-ראש הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, ירושלים, פ"ד נז(1) 196, 213-211 (2002)). בדיעבד הטענה המרכזית של תשתיות נפט ואנרגיה בע"מ נגד פסק דינו של השופט דר בערעור המינהלי היא כי הוא שגה בכך שלא התערב בסירובה של ועדת הערר לאפשר להביא ראיות, כדי שייקבעו עובדות. לטענתה, לא כדין נחסמה דרכה. על כן התבקשנו, במסגרת בקשת רשות הערעור להורות על החזרת התיק לועדת הערר לשם בירור עובדות וקביעתן. ואולם, כפי שאראה בהמשך הדברים, המחלוקות הטעונות הכרעה הן, ברובן מחלוקות משפטיות, ואין צורך כלל בבירור העובדות. בעניין אחד הנחתי, כפי שאראה להלן כי העובדות הן כנטען על ידי תשתיות נפט ואנרגיה בע"מ בערר שהגישה לועדת הערר, ואף על פי כן דחיתי את טענותיה. ראוי להזכיר כי בא כוח תשתיות נפט ואנרגיה בע"מ אשר ביקש להוכיח קיומן של עובדות חדשות, עשה זאת אף על פי שציין בפני ועדת הערר כי לא היה שינוי בשטח מאז ההתדיינות הקודמות. בין כך ובין כך עניין שהוכרע בו בעתירה המינהלית, לבקשת תשתיות נפט ואנרגיה בע"מ אין תשתיות נפט ואנרגיה בע"מ יכולה לשוב ולהעלותו במסלול התקיפה האחר. 3. בעתירה המינהלית העלתה תשתיות נפט ואנרגיה בע"מ טענות רבות, אולי רבות מדי, נגד חיובי הארנונה שהוטלו עליה לשנת 2003. ערעורה נסוב מלכתחילה על 5 טענות, אך לאור פסק דינו של בית משפט זה ב-ע"א 2306/04 תשתיות נפט ואנרגיה בע"מ נגד מועצה מקומית קריית טבעון (טרם פורסם, 7.11.2007) (להלן- עניין תשתיות נפט ואנרגיה) שניתן בהתדיינות קודמת בין אותם צדדים חזרה בה תשתיות נפט ואנרגיה בע"מ מאחת מטענותיה בערעור, הנוגעת לחריגה מדיני ההקפאה. כפי שנראה, פסק הדין בעניין תשתיות נפט ואנרגיה חייב שתשתיות נפט ואנרגיה בע"מ תחזור בה גם מטענה נוספת, אך היא לא עשתה כן. 4. איני רואה צורך, כמובן, להאריך בעניין הטענה שנזנחה. לאחר זניחת טענה זו טוענת תשתיות נפט ואנרגיה בע"מ ל-4 טעויות בפסק דינה של השופטת שטמר בעתירה המינהלית. ארבע הטעויות הנן, בראשי פרקים, אלה: א. חיוב בארנונה בגין רצועת הקרקע לקווי הדלק, הן מחוץ למתקן והן בתוכו. ב. חיוב בארנונה בגין דרכים המצויות בתחומי המתקן. ג. חיוב בארנונה בגין שטחי קרקע שלטענת תשתיות נפט ואנרגיה בע"מ אינם בשימוש. ד. חיוב בארנונה בגין מיכלי דלק שסווגו כ"בנין". 5. נעמוד על הסוגיות שהעלתה תשתיות נפט ואנרגיה בע"מ ראשון ראשון ואחרון אחרון. א. חיוב בארנונה בגין רצועות הקרקע לקווי הדלק, הן מחוץ למיתקן והן בתוכו 6. לא היתה מחלוקת על כך שאין להטיל ארנונה בגין צינורות הדלק, וכי רוחבם של הצינורות 7 מטר. צינורות הדלק עצמם – נהנים מפטור. השאלה שבמחלוקת היתה האם זכאית תשתיות נפט ואנרגיה בע"מ לפטור רחב יותר בגין 8 מטרים נוספים? תשתיות נפט ואנרגיה בע"מ טוענת כי מעבר לצינור הדלק עצמו יש צורך ברצועת קרקע רחבה יותר משני צדי הצינורות, וזאת כדי לתחזק את הצינורות ומטעמי בטיחות ובטחון. גם שטח נוסף זה הוא שטח שיש לפטור אותו, לטענתה מארנונה. טענתה זו נדחתה, ולדעתי בצדק נדחתה. 7. בעת הוצאת הודעת השומה קבע סעיף 274ב לפקודת העיריות, [נוסח חדש] פטור מארנונה, בין השאר ל"קווי תשתית" סעיף 274ב(ג) קבע בנוסחו דאז: "(ג) המועצה לא תטיל ארנונה על קווי תשתית ומיתקני חיבור; אין בהוראה זו כדי למנוע הטלת ארנונה על מיתקני ייצור, השנאה (טרנספורמציה) או איחסון הצמודים לקרקע; לענין זה – 'קווי תשתית' – קווים עיליים או תת-קרקעיים להולכה או להעברה של חשמל, בזק כהגדרתו בחוק הבזק, התשמ"ב-1982, מים, ביוב, נפט גלמי או מוצרי נפט, והקרקע שבה או שמעליה הם עוברים; 'מתקני חיבור' – עמודים, תיבות, ארגזים, גובים תת-קרקעיים, מאגדים, מסגרות סעף, תיבות הסתעפות, עוגנים ואבזרים אחרים שאליהם מחוברים קווי תשתית או שבהם הם מושחלים, והקרקע שמתחת למיתקנים אלה, ובלבד ששטח הקרקע שמתחת לבסיסו של מיתקן יחיד כאמור אינו עולה על 32 מטרים רבועים." 8. בסוף שנת 2002, ולאחר שהוצאה הודעת השומה תוקנה פקודת העיריות במסגרת חוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת ייעודי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2003), התשס"ג-2002 (להלן – החוק המתקן). בעקבות החוק המתקן קובעת היום פקודת העיריות: "(ג) (1) המועצה לא תטיל ארנונה על קווי תשתית ומיתקני חיבור; אין בהוראה זו כדי למנוע הטלת ארנונה על מיתקני ייצור, השנאה (טרנספורמציה) או איחסון הצמודים לקרקע או על נכס שעליו מוטלת ארנונה ושאינו קווי תשתית, המצוי באותה קרקע; (2) על קרקע המוחזקת בידי חברת תשתית כמרווח ביטחון, סמוך לקווי תשתית, תשולם ארנונה לפי תעריף מרבי שאינו עולה על התעריף המשולם בעיריה בשל נכס מסוג אדמה חקלאית, ולא יותר מ-0.5 שקל חדש למ"ר (להלן – התעריף המרבי); החל בשנת 2004, יהיה התעריף המרבי צמוד למדד המחירים לצרכן שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, הידוע בתחילת כל שנה. (3) לענין זה - 'קווי תשתית' – קווים עיליים, תעלות וקווים המונחים על הקרקע או קווים תת קרקעיים להולכה או להעברה של חשמל, בזק כהגדרתו בחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982, מים, ביוב, נפט גלמי, מוצרי נפט או גז, והקרקע שבה או שמעליה הם עוברים, בתוספת קרקע ברוחב 6 מטרים מכל צד של קו או תעלה כאמור..." 9. אני סבורה שבצדק קבעה הערכאה הראשונה כי הביטוי "קווי תשתית" לא כלל בעת הוצאת השומה את הקרקע שמסביב לצינורות, אף אם היא דרושה לתחזוקה או לביטחון, אלא רק את הצינורות עצמם, שרוחבם כאמור 7 מטר. לא היה מקום להחיל את הפטור על רצועת הקרקע, שמסביב לצינורות, וממילא אין גם חשיבות לשאלה מה גודלה המדויק של הקרקע העוטפת את הצינורות וגם לא לשאלה מהו השטח הדרוש לתחזוקה ולביטחון מעבר לצינור המשמש להובלת הדלק. הפטור ניתן מלכתחילה ל"קווי התשתית" ולהם בלבד. רק מכוח החוק המתקן "מתווספת" (בתוספת כלשון החוק המתקן) לפטור רצועת קרקע של 6 מטר מכל צד של הצינורות. לגבי שנת 2003, היא השנה שבמחלוקת, קובע החוק המתקן כי יש להפחית 10% מן השנה הקודמת, שנת 2002. אין מחלוקת כי הפחתה זו בתשלום הארנונה חלה על תשתיות נפט ואנרגיה בע"מ. לעניין זה קובע סעיף 7 לחוק המתקן: "7. על אף האמור בסעיף 274ב(ג) לפקודת העיריות כנוסחו בסעיף 5 לחוק זה, [שצוטט לעיל – מ.נ.], ובסעיף 24א לפקודת המועצות המקומיות כנוסחו בסעיף 6 לחוק זה, תשלם חברת תשתית בשל השנים 2003 ו-2004 ארנונה כללית בעבור קווי תשתית ומרווחי ביטחון, כמשמעותם בסעיפים האמורים כלהלן: (1) לשנת 2003 – בגובה 90% מן הסכום ששילמה בפועל כארנונה כללית, בשל שנת 2002 לרשות המקומית, בעבור קווי תשתית ומרווחי ביטחון כמשמעותם ברישה (בסעיף זה – סכום ארנונה), עד יום כ"ו בכסלו התשס"ג (1 בדצמבר 2002) (בסעיף זה- המועד הקובע), ואם לא שילמה בפועל סכום ארנונה כלשהו עד למועד הקובע, אך שילמה כאמור לשנת 2001 – בגובה 90% מסכום הארנונה ששילמה בפועל לרשות המקומית בשל שנת 2001 (בסעיף זה – הסכום ששולם בפועל). (2) לשנת 2004 – בגובה 75% מן הסכום ששולם בפועל." מסקנתי היא כמסקנת השופטת שטמר כי לא היה מקום, בשנת 2003 להוסיף לפטור שטחי קרקע מצדי הצינורות. תוספת זו לא היתה קיימת בשנת 2003 והוספה, מאוחר יותר, בחוק המתקן. החוק המתקן, קבע, בדיעבד, גם הנחה של 10% לגבי שנת 2003, והנחה זו חלה, לכל הדעות, על תשתיות נפט ואנרגיה בע"מ. 10. מסקנתי זו עולה בקנה אחד עם דברי השופט לוי בעניין תשתיות נפט ואנרגיה שהוזכר לעיל, ושעסק גם הוא במצב שלפני החוק המתקן, וכך הסביר השופט לוי: "הוראה זו [274ב(ג)– מ.נ.] נועדה לפטור מארנונה קווי תשתית שאינם תופסים שטחי קרקע ניכרים כדי למנוע גלגולו של חיוב זה על גבי הצרכן הסופי (ע"א 975/97 המועצה המקומית עילבון נ' מקורות חברת מים, פ"ד נד(2) 433 (2000)). אך כאשר מדובר בשטחים בהיקף משמעותי, אשר רק בחלקם עוברים קווי התשתית, הרי שמתן פטור גורף מארנונה לכלל המקרקעין יוצר נטל מיותר על גבם של תושבי אותו איזור, אשר חסרים את סכומי הארנונה שלא נגבו. כיוון שכך, מקובלת עלי דעתו של בית-משפט קמא כי יש לתת להוראת פטור זו היקף מצומצם, ואיני מוצא סיבה לחייב את המשיבה לפטור את הרצועה הנוספת, אלא במצוותו המפורשת של המחוקק [כפי שהוספה בחוק המתקן – מ.נ.]." 11. אני סבורה שלאור דברים מפורשים אלה של השופט לוי ראוי היה שתשתיות נפט ואנרגיה בע"מ, שהיתה צד להליך הנזכר, תחזור בה מן הערעור גם בסוגיית רצועות הקרקע שמסביב לקווי הדלק, ולא רק בעניין ההקפאה. חבל שתשתיות נפט ואנרגיה בע"מ העסיקה אותנו שוב בעניין שכבר הוכרע בו בבית משפט זה, בהליך הנוגע אליה. ב. חיוב בארנונה בגין דרכים המצויות בתחומי המתקן 12. תשתיות נפט ואנרגיה בע"מ טענה נגד חיובה בארנונה בגין קרקע תפוסה ביחס ל-31,620 מטר של כבישים ודרכים הנמצאים בתחומי שטחה של חוות המיכלים. לטענתה העובדה שאותן דרכים עוברות בשטח מגודר בו היא מחזיקה אינה מונעת בעד הציבור הרחב להשתמש בהן. סעיף 269 לפקודת העיריות מגדיר נכסים אשר עליהם תוטל ארנונה כ"בנינים וקרקעות שבתחום העירייה, תפוסים או פנויים, ציבוריים או פרטיים למעט רחוב". "רחוב" מוגדר באותו סעיף "לרבות כביש שהנסיעה בו כרוכה בתשלום אגרה, היטל או תשלום אחר כיוצא באלה ... וכן מסילת ברזל..." בצדק ציין בית המשפט קמא כי בשל המילה "לרבות" אין ההגדרה ממצה את כל המקרים בהם יהיה נכס פטור מחיוב בארנונה עקב הגדרתו כ"רחוב". הערכאה הראשונה קבעה עם זאת כי הדרכים שבתחומי החווה אינם בגדר "רחוב" ואינם פטורים מארנונה. גם בעניין זה צדקה הערכאה הראשונה. בית המשפט ציין כי הנהנית העיקרית מהדרכים היא תשתיות נפט ואנרגיה בע"מ. מדובר בפטור, אותו יש לפרש בדרך הצמצום. אם תהיה תשתיות נפט ואנרגיה בע"מ פטורה מתשלום בגין הדרכים המצויות ייפול הנטל של הפטור על הציבור. לכך אין הצדקה (ראו והשוו לניתוח בעניין הצינורות, כפי שהובא מפי השופט לוי בעניין תשתיות נפט ואנרגיה שהוזכר לעיל, וכן ע"א 9368/96 מליסרון נ' עיריית קרית ביאליק, פ"ד נה(1) 156 (1999)). ג. חיוב בארנונה בגין שטחי קרקע שלטענת תשתיות נפט ואנרגיה בע"מ אינם בשימוש 13. הטענה הנוגעת לשטחי קרקע ריקים, או בניסוח אחר, לשטחי מקרקעין שאינם בשימוש, עניינה, כפי שהובהר בכתב הערר שהוגש לועדת הערר ב-87,770 מ"ר שטחי קרקע שאינם בשימוש בין הסוללות, וכן "35,400 מ"ר שטחי קרקע ריקים שאינם בשימוש בין הדרכים לגדרות המתקן". בפני ועדת הערר סווגה הטענה בנושא זה, ולדעתי בצדק, כטענת "טעות בגודל הנכס", תשתיות נפט ואנרגיה בע"מ טענה בפני ועדת הערר כי היא מוכנה לקבל על עצמה חיוב בגין קרקע ריקה לחלוטין כאשר נעשה בה רק שימוש פסיבי לצורכי בטיחות, ואולם יתרת הקרקע היא לטענתה קרקע ריקה שלא נעשה בה כל שימוש, אף לא שימוש פסיבי, ולכן אין מקום לחייבה בארנונה בחלק מהשטח שעד הגדרות מאחר ומדובר לטענתה בטרשים וסלעים. המועצה המקומית הסתמכה בפני ועדת הערר על התדיינות קודמת שהיתה בין הצדדים בשנת 1995 בפני השופט ביין בע"ש (מחוזי חי') 127/95 תשתיות נפט ואנרגיה בע"מ נ' מועצה מקומית קרית טבעון (לא פורסם, 17.9.1995)) וכך נאמר שם: "הועדה [ועדת הערר באותו עניין – מ.נ.] קבעה שהשטח הנטען הוא בשימוש לצרכי בטחון, אחזקה ושמירה על המכלים. דברי הועדה מבוססים על תצהירו של מהנדס המועצה המקומית ק. טבעון, אריה רפפורט, בסעיף 9. גם בחקירתו של העד סלפטר מטעם העוררת הוא אישר את דברי רפפורט (ראה ע' 4 ישיבה מיום 13.10.94). הוא אישר שבשטח קיימים מגדלי שמירה, צנרת כיבוי, מעבר לרכב כיבוי וחניה באזור המשרדים. המרווח בין המכלים נחוץ לצורך בטיחות (ההדגשה שלי – מ.נ.). בבג"צ 764/88; 1437/90; 1985/90 דשנים וחומרים כימיים בע"מ נ' עירית ק. אתא פד"י מ"ו 797, 807 נקבע שאחסון מוצרים או אפילו פסולת מהווים שימוש בקרקע לעניין הגדרת קרקע תפוסה בסעיף 269 לפקודת העיריות." ועוד נאמר שם: "כאשר מדברים על שימוש, אין לדעתי צורך שהשימוש יהיה יום יומי. גם החזקת קרקע לצורך עבודות אחזקה ואפילו אם עבודות אחזקה אלה מתבצעות רק מפקידה לפקידה, די בה כדי להוות שימוש. שימוש כזה עונה על הדרישה של 'פעולה חיצונית המעידה על שימוש '(בג"צ 764/88; 1437/90; 1985/90 דשנים וחומרים כימיים בע"מ נ' עירית ק. אתא הנ"ל בע"מ 812)." המועצה המקומית טענה בענייננו בפני ועדת הערר כי תשתיות נפט ואנרגיה בע"מ מנסה להציג את הדברים כאילו חל שינוי כלשהו בעובדות בשטח מאז ההתדיינות הקודמת ואולם לא כך הוא. לא חל שינוי בשטח, וההרכבה המלאכותית אותה מנסה תשתיות נפט ואנרגיה בע"מ לבצע מרוחקת מן המציאות בה עושה תשתיות נפט ואנרגיה בע"מ שימוש בכל שטח הקרקע לצרכיה. מדובר בשינוי בניסוח ולא בשינוי בעובדות בשטח שהתרחש מאז פסק דינו של השופט ביין. 14. כזכור פסק דינה של השופטת שטמר בעתירה המינהלית ניתן לפני פסק הדין בערעור המינהלי. השופטת שטמר הזכירה אף היא את דבריו של השופט ביין. תשתיות נפט ואנרגיה בע"מ טענה בעתירה המינהלית כי הוצגה לפני בית המשפט תשתית עובדתית חדשה התומכת במסקנה כי חלק מן השטח הוא ריק וחסר שימוש. השופטת שטמר דחתה את הטענה ולו רק מן הטעם שלא הונחה תשתית ראייתית לדון בסוגיה במסגרת העתירה המינהלית; השופטת ציינה כי הטענה שסווגה כטענת "טעות בגודל הנכס" ראויה לדיון במסגרת הערכאה המוסמכת, דהיינו במסלול התקיפה השני. בבחינת "למעלה מן הצורך", ציינה השופטת שטמר כי לשיטתה, בגדר "שימוש" בקרקע המצדיק חיוב בהטלת ארנונה עשויה לבוא גם מניעת שימוש מן הזולת באותה קרקע. בענייננו כך ציינה מדובר בשטח מגודר אשר ביצוע פעולות בתחומו טעון אישורה של תשתיות נפט ואנרגיה בע"מ, ועל כן אי השימוש הנו כשימוש. לעניין זה הזכירה השופטת שטמר את פסק דינו של בית משפט זה ב-בר"ם 6239/04 רפאל נ' ויירון, מנהלת הארנונה של עיריית קרית ים (לא פורסם, 21.4.05) (להלן-עניין רפאל), שם נקבע, מפי השופט עדיאל: "... בית המשפט לעניינים מינהליים קבע, כממצא עובדתי, כי רפאל עושה בשטח שימוש לשם שמירה על בטחון המפעל ובטיחות הסביבה. לצורך כך רפאל אף גידרה את השטח ומנעה כניסה לתוכו. יודגש, שאין מדובר בגידור שנועד לשמש רק לצורך תפיסת חזקה והפרדת השטח משטחים אחרים, אלא בגידור שמטרתו, יחד עם השטח התחום בתוך התחום המגודר, לספק את דרישות הביטחון והבטיחות של המפעל עצמו. בנסיבות אלה, ברור שרפאל מנצלת את השטח לצורך מפעלה, ניצול שיש לו אף ביטוי מוחשי-חיצוני. לפיכך, מקובלת עלינו מסקנתו של בית המשפט לעניינים מינהליים, שמתקיים בקרקע זו יסוד השימוש הנדרש על-פי סעיף 269 לפקודת העיריות, ויש לראותה כקרקע תפוסה." 15. נושא השטחים בהם אין תשתיות נפט ואנרגיה בע"מ עושה שימוש עלה גם בערעור המינהלי. גם השופט דר הזכיר את פסק דינו של השופט ביין, בהתדיינות בין הצדדים. עוד הזכיר כי כפי שעולה מפסק דינה של השופטת שטמר, תשתיות נפט ואנרגיה בע"מ טענה לקיומה של תשתית עובדתית חדשה. בסופו של דבר קבע: "לא מצאתי בהודעת הערר, שהיא הבסיס לערעור, טענה מצומצמת חדשה המצדיקה ברור מחודש של טענה שבעובדה". 16. בא כוח תשתיות נפט ואנרגיה בע"מ טוען בהקשר זה כי צריך היה לתת לו להוכיח את העובדות. הוא מזכיר כי אמנם ציין בפני ועדת הערר בפתח הדיון כי "לא היו שינויים בשטח" (מאז פסק דינו של השופט ביין) עם זאת ביקש בדיון בין יתר בקשותיו להביא ראיות וציין כי הוא מבקש להוכיח שלא מתקיים התנאי של שימוש בקרקע. טענות בא כוח תשתיות נפט ואנרגיה בע"מ אינן מופנות לגבי כל השטחים הריקים שאין בהם שימוש אלא לגבי חלק קטן מהם בלבד. לצורך הדיון אני יוצאת מן ההנחה שכל מה שנטען בהודעת הערר לפני ועדת הערר, הכל כפי שפורט הוא נכון. ואולם גם בהנחה זו אני סבורה, כפי שקבע בזמנו השופט ביין כי יש לראות בתשתיות נפט ואנרגיה בע"מ משתמשת בכל השטח, לרבות ב"שטחים ריקים" שבין המיכלים עד לגדרות. אבאר: השופטת שטמר הזכירה בפסק דינה את עניין רפאל בבחינת למעלה מן הצורך. לשיטתי האמור בפסק הדין בעניין רפאל חל על ענייננו. גם בהנחה כי ישנם בין המיכלים ולפני הגדרות "שטחים ריקים" יש לראות את כל השטח כשטח בהחזקה ושימוש של תשתיות נפט ואנרגיה בע"מ. לשיטתי הוצאת שטחים "ריקים" כביכול מתוך מכלול השטח היא מלאכותית, כמו שלא ניתן לומר ששבילי היער המפרידים בין עצי היער אינם חלק מהיער. אין מחלוקת שמדובר בשטח מגודר, דהיינו שטח שהשימוש בו נמנע מאחרים. הבחירה למעשה היא בין ראיית תשתיות נפט ואנרגיה בע"מ כחייבת בארנונה לבין הטלת החיוב על הציבור. על כן חל הגיונם של דברים שציטטתי מפי השופט לוי בעניין תשתיות נפט ואנרגיה, בנושא הצינורות. לא אחווה דעה כאן בשאלה מה ייקבע אם תשתיות נפט ואנרגיה בע"מ תסיר את הגידור ו/או תצופף את המיכלים, אך כשבין המכלים יש רווחים או שיש רווחים עד הגדרות, גם הקטעים אותם מכנה תשתיות נפט ואנרגיה בע"מ שטחים שלא ב"שימוש" הם "בשימוש" לצורך דיני הארנונה. ושוב לא מן המותר להזכיר כי על פי פסק דינו של השופט ביין השטחים בין המיכלים נחוצים לצורכי בטחון אחזקה ושמירה. ד.. האם מכלי הדלק הם "בנין" 17. השופטת שטמר קבעה כי המיכלים הם בגדר "בנין" לצורך סעיף 269 לפקודת העיריות בו מוגדר בנין כ"כל מבנה בשטח העירייה או חלק ממנו". גם השופט ביין ציין בשעתו כי מדובר במיכלים גדולים התופסים שטח גדול, הבולטים מעל הקרקע בגובה של 19 מטר, והם נחשבים בלשון בני אדם "כבנין". לדברים אלה הסכימה השופטת שטמר. השופט דר מצדו ציין כי אף שהשאלה מצויה בתחום סמכותו של מנהל הארנונה היא עלתה ונדחתה בעתירה המינהלית, ולכן לא ראה צורך לדון בכך שוב. דעתי כדעת השופטים ביין ושטמר, ואיני רואה צורך להאריך. הערעור שכנגד 18. בערעור שכנגד קובלת המועצה המקומית נגד סעיפים 30 ו-31 לפסק דינה של השופטת שטמר. בסעיפים אלה מתייחסת השופטת לטענה שהועלתה בסיכומי תשתיות נפט ואנרגיה בע"מ בדבר חריגה מדיני ההקפאה בקשר עם סיווגם של מיכלי הדלק. תשתיות נפט ואנרגיה בע"מ טענה כי בהודעת השומה חויבה לשלם ארנונה בגין 9 מיכלים לאחסון דלק ששטחם מעל 150 מ"ר וזאת לפי סיווג 902 ובתעריף של 97.36 ש"ח למ"ר. לטענת תשתיות נפט ואנרגיה בע"מ - הסיווג 902 הוסף לראשונה בשנת 1989 בניגוד לחוקי ההקפאה. השופטת שטמר ציינה כי טענה זו לא הובאה בעתירה המינהלית והועלתה לראשונה בסכומי תשתיות נפט ואנרגיה בע"מ. המועצה המקומית לא התייחסה לטענה זו בסיכומים וזאת, כך נקבע, "על אף שהיה הסכם דיוני בין הצדדים לפיו התחולה של פסק הדין תתייחס גם לטענה זו, כאשר המשיבה שומרת על טענתה כי גודל השטחים לא הוכח. לפי טענת העותרת החיוב ביתר תחת סעיף זה הוא 83,705 ש"ח לשנת 2003. ההסכם הדיוני הוגבל לסכום זה בלבד". בית המשפט קיבל את טענת תשתיות נפט ואנרגיה בע"מ בנושא זה והורה כי היא תגיש למועצה המקומית חישוב מדויק של השטחים שסיווגם נוגע למיכלים לאחסון דלק ששטחם מעל 150 מ"ר והמועצה המקומית תפחית את הארנונה בהתאם. פריט זה – שינוי הסיווג לגבי מיכלים היה הפריט היחיד לגביו התקבלה העתירה המינהלית. 19. המועצה המקומית טענה בערעור שכנגד כי הנושא האמור לא היה חלק מן העתירה ואף לא חלק מן ההסכמה הדיונית, ולכן לא היתה התייחסות בסיכומים לעניין זה. תשתיות נפט ואנרגיה בע"מ טוענת כי לא ניתן להעלות את טענת המועצה המקומית בגדר ערעור שכנגד, שכן על פי הנטען לטענה זו אין זכר בסיכומי המועצה המקומית בבית משפט קמא והיא הועלתה לראשונה בפני בית משפט זה. לחלופין מבקשת היא להצדיק את קביעת הערכאה הראשונה בעניין. 20. אין אני רואה צורך להכריע בשאלת הזיקה שבין הערעור הראשי והערעור שכנגד, ובשאלה האם ניתן היה לטעון את שטענה המועצה המקומית במסגרת ערעור שכנגד, כשלעצמי נוטה אני לקבוע כי מותר היה למועצה המקומית להעלות את הטענות בגדר ערעור שכנגד. נפסק כי הדרישה שהערעור שכנגד יעסוק "באותו עניין" בו עוסק הערעור הראשי מתפרשת על דרך ההרחבה (ראו לאחרונה ע"א 4835/07 קן טק ונ'צרס בע"צ נ' אברבנאל (טרם פורסם, 1.1.2008) והאסמכתאות המובאות שם בסיפא לפסקה 8). לענייננו "העניין" הוא חיוב הארנונה לשנת 2003. לעניין זה נוגעים גם הערעור הראשי וגם בערעור שכנגד. עם זאת, כפי שציין חברי השופט רובינשטיין בפרשה אחרת, "סוגיית אופיו של הערעור שכנגד איננה חדה וחלקה" (ראו רע"א 931/05 לוי נ' אבני מזרחי ביצוע בניה ואספקת חומרי בניין בע"מ (לא פורסם, 13.7.05)). לא ראיתי צורך בהכרעה בשאלה האמורה משום שלגוף העניין איני סבורה שבית המשפט חרג מן ההסדר הדיוני כטענת המועצה המקומית או לא הבין אותו נכונה. ההסדר הדיוני קבע: "1. הצדדים מודיעים בזה לבית המשפט הנכבד כי הגיעו להסדר דיוני כדלקמן: א. סעיפים 6 ו-7 של העתירה יתוקנו כך שכל הטענות המתייחסות להפרת הוראות חוקי ההקפאה והמפורטות בסעיפים אלה תתייחסנה הן לחיוב קווי התשתית (שעניינם הועלה בעתירה) והן לחיוב מכלי הדלק לפי תעריף של 'מכלים לאחסון דלק ששטחם מעל 150 מ"ר' (שעניינם לא הועלה, בהקשר זה, בעתירה) אשר, לפי טענת העותרת המוכחשת ע"י המשיבה, גרם לחיוב יתר של העותרת בסכום של 83,705 ₪ לשנת 2003 (תוך שטענה זו תהא מוגבלת לסכום זה בלבד) וזאת מבלי לגרוע או לפגוע בזכותה של המשיבה להעלות כל טענה ביחס ו/או כנגד טענה זו. ב. הצדדים יסכמו את טענותיהם בכתב, העותרת בתוך 30 יום מאישור הסכם דיוני זה, והמשיבה בתוך 30 יום מקבלת סיכומי העותרת. העותרת תוכל להשיב לסיכומי המשיבה, אם תרצה בכך, בתוך 10 ימים מקבלת סיכומי המשיבה. הצדדים יהיו רשאים לצרף לסיכומיהם את צווי הארנונה של המשיבה." אין משמעות למלים שהודגשו בציטוט שהובא זולת הנושא האמור, שלא זכה להתייחסות בסיכומי המועצה המקומית. שקלתי אם יש מקום להחזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי בנושא הערעור שכנגד, כדי לאפשר למועצה המקומית לטעון טענותיה אף אם נשמטה טענה בין הטענות הרבות שהעלתה תשתיות נפט ואנרגיה בע"מ אולם הגעתי לכלל מסקנה שאין מקום לעשות כן. הארנונה לשנת 2003 עמדה על למעלה מ-12 מליון ש"ח. "שוויה" של הטענה המועלת בערעור שכנגד היא, כמוסבר, לא יותר מ-83,000 ש"ח, הערעור הראשי נדחה במלואו. בנסיבות אלה אין הצדקה להוסיף ולהתדיין בעניין האמור. למען הסר ספק מובהר עם זאת שאין המדובר בהכרעה לגופו של עניין בשאלת ההקפאה, אלא בהכרעה טכנית הנובעת מהמחדל להתייחס לטענה בסכומים שבפני הערכאה הראשונה. 21. סוף דבר: הערעור והערעור שכנגד ב-עע"ם 1860/06 נדחים. הערעור המינהלי 22. עתה אעבור ל-בר"ם 7774/06. עניינו של זה, צומצם לטענה שלא ניתנה לתשתיות נפט ואנרגיה בע"מ אפשרות להביא ראיות בפני ועדת הערר. לאור כל שתואר לעיל דין הטענה להידחות. כפי שהראתי בדיון לגבי הנושאים השונים שעלו בעתירה המינהלית המחלוקות הן בעיקרן משפטיות. בעתירה המינהלית נעשה ההסדר הדיוני אותו ציטטתי לעיל, והצדדים לא הביאו ראיות. בשאלת "השטחים הריקים" יצאתי מן ההנחה שהעובדות שתשתיות נפט ואנרגיה בע"מ טענה להן בועדת הערר – נכונות הן. אוסיף ואומר – פסק הדין בעתירה המינהלית ניתן לפני פסק הדין בערעור המינהלי. בעתירה המינהלית נעשה ההסדר דיוני שצוטט לעיל לפיו לא יובאו ראיות. תשתיות נפט ואנרגיה בע"מ ביקשה לברר בעתירה המינהלית גם נושאים שבדיעבד היא טוענת לגביהם שהם בסמכות ועדת הערר. לדעתי היא מנועה מלעשות כן, משלא צלחה דרכה בעתירה המינהלית. כפי שציין בית המשפט לענינים מינהליים בסמכותו לדון לפי שיקול דעתו גם בנושאים שניתן היה להעלות בפני ועדת הערר. מטעמים אלו, אין מקום ליתן לתשתיות נפט ואנרגיה בע"מ רשות ערעור ויש לדחות את הבקשה. סוף דבר: הערעור, הערעור שכנגד, ובקשת רשות הערעור נדחים. שכר טרחת עורך דין 23. תשתיות נפט ואנרגיה בע"מ מנהלת מלחמת חורמה נגד חיובי הארנונה במועצה המשיבה, וברשויות מקומיות אחרות. אכן, היא מחוייבת בארנונה בסכומים גבוהים, והיא מעלה אותן טענות במקביל בפני רשויות שונות. הראתי לעיל כי היה ראוי שתשתיות נפט ואנרגיה בע"מ תחזור בה מן הערעור בעניין שטחי הצינורות לאור פסק הדין הקודם שניתן בבית משפט זה בעניין תשתיות נפט ואנרגיה. להתדיינות זו הנוגעת לסכומי כסף גבוהים יש ליתן ביטוי בפסיקת ההוצאות, כשאני מביאה בחשבון שגם הערעור שכנגד נדחה. אני מחייבת את תשתיות נפט ואנרגיה בע"מ לשלם למועצה המקומית קרית טבעון שכר טרחת עורך דין בסך 200,000 ש"ח. ש ו פ ט ת השופט י' אלון: אני מסכים. ש ו פ ט השופט א' רובינשטיין: מסכים אני עם פסק דינה של חברתי השופטת נאור. לא אוכל שלא לחזור על דברים שנאמרו לא פעם ולא פעמיים בעבר בנושאי ארנונה: "יש מקום, בתיק זה כבאחרים, להתריע ולעורר להבהרת הסמכויות ולפישוט ההליכים בחקיקה... יפה שעה אחת קודם" (עע"מ 5640/04 מקורות חברת מים בע"מ נ' מועצה אזורית לכיש (לא פורסם)). ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת מ' נאור. ניתן היום, ט"ז אלול, תשס"ח (16.9.2008). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06018600_C09.doc עע מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il