טארק ועבדלל נ. משרד הפנים, רשות האוכלוסין ההגירה ומעברי הגב

פסק-דין בתיק עע"ם 1853/11 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים בענינים מנהליים עע"ם 1853/11 בפני: כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופט י' עמית המערערים: 1. טארק עבדאלעל 2. תונה סימן טוב נ ג ד המשיבים: 1. משרד הפנים, רשות האוכלוסין ההגירה ומעברי הגבול 2. משרד הביטחון, שירות הביטחון הכללי ערעור על פסק-דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים בעת"מ 53584-07-10 שניתן ביום 22.2.2011 על-ידי כב' השופט מ' סובל תאריך הישיבה: ג' בחשון התשע"ב (31.10.2011) בשם המערערים: עו"ד דנה מגדסי בשם המשיבים: עו"ד הילה גורני פסק-דין בקשתם של המערערים לאיחוד משפחות נדחתה על ידי משרד הפנים. עתירה שהגישו נגד החלטה זו נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (כב' השופט מ' סובל). לכך מכוון הערעור שלפנינו. 1. המערער 1 (להלן: המערער), אזרח מצרים, הורחק מישראל ביום 7.8.2003, לאחר ששהה בה שמונה שנים שלא כדין. המערער שב ונכנס לישראל בשנת 2006 (באמצעות דרכון אחר), ולאחר ששהה בארץ שלא כדין במשך מספר חודשים, פנה למשרד הפנים בבקשה להסדיר את מעמדו, לאחר שנישא למערערת 2 (אזרחית ישראלית) בבית הדין השרעי. נוכח חוות דעת שלילית של גורמי הבטחון, סורבה בקשת המערערים לאיחוד משפחות מטעמים ביטחוניים. 2. המערערים הגישו עתירה מנהלית לבית המשפט המחוזי בירושלים ותקפו את החלטת המשיב, בטענה כי החומר המודיעיני אינו מבוסס ואינו מצביע על סכנה אמיתית הנשקפת מהמערער לביטחון המדינה. בהסכמת הצדדים, עיין בית המשפט המחוזי בחומר החסוי במעמד צד אחד ושמע את הסברי נציגי שירות הבטחון הכללי. בסופו של הליך פסק בית המשפט כי החומר החסוי מכיל תשתית נתונים מפורטת ומקיפה, שלאור מהותה נהנית לכאורה מאמינות גבוהה, המצביעה על קשרים ממושכים ואינטנסיביים של המערער עם אנשי מודיעין העוסקים באיסוף מודיעיני על ישראל. נפסק כי אין למצוא חוסר סבירות בהערכת גורמי הביטחון, שלפיה נשקף מהמערער סיכון של ממש לביטחון המדינה. זאת, הגם שבשלב מוקדם יותר, בשנת 2006, הסכימו גורמי הבטחון כי יימשך הטיפול בבקשת המערערים לאיחוד משפחות. בית המשפט קבע כי מהות המידע ועוצמתו מאפשרים למשרד הפנים לדחות את הבקשה לאיחוד משפחות, ולפיכך דחה את העתירה. 3. להחלטה זו מכוון הערעור שלפנינו. באת-כוחם המלומדת של המערערים טענה כי יש להגן על זכותם החוקתית של המערערים לחיי משפחה. עוד נטען כי לפי אמת המידה שנקבעה בבג"ץ 7444/03 דקה נ' שר הפנים (לא פורסם, 22.2.2010), אין מקום לדחיית הבקשה לאיחוד משפחות מטעמים ביטחוניים. להשקפתה, המערער פיתח קשרי חברות עם עובדי השגרירות, אך לא מעבר לכך המערער לא סייע להם ולא פעל נגד ביטחון המדינה. לפיכך, נטען כי ההחלטה שניתנה בעניינם של המערערים אינה מידתית ויש להורות על ביטולה, ועל מתן מעמד למערער בישראל. באת-כוח המשיב תומכת בהשארת פסק הדין על כנו, מנימוקיו. 4. שקלנו את טיעוני הצדדים, ובהסכמתם עיינו במידע החסוי ששימש תשתית להחלטה, ונבחן על ידי בית המשפט קמא. מסקנתנו היא כי קביעותיו העובדתיות והמשפטיות של בית המשפט המחוזי מעוגנות ומבוססות היטב בתשתית שהונחה לפניו, וכי החלטת משרד הפנים בעניינם של המערערים עולה בקנה אחד עם אמות המידה שנקבעו בהלכה הפסוקה בנושא שבו עסקינן. אשר על כן, אנו דוחים את הערעור. בנסיבות העניין, אין אנו עושים צו להוצאות. ניתן היום, ‏ג' בחשון התשע"ב (‏31.10.2011). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11018530_M06.doc יב מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il