פסק הדין המלא
פסק-דין בתיק ע"א 185/12
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א 185/12
לפני:
כבוד הנשיאה ד' ביניש
המערערים:
1. ניסים אבירזיל
2. יהודה אבירזיל
נ ג ד
המשיבים:
1. אסנת חברה לעבודות קבלניות בע"מ
2. איציק הובלות ואריזות חקלאיות בע"מ
3. ששון ורן נמני
4. אלי דרוויש
5. רפאל שוחט
6. יצחק שוחט
7. יעקב גבריאלי
8. רחל גלעדי
9. עזבון המנוח חוטר ישי ז"ל
10. עו"ד אבירם מזיוב
ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בתל-אביב-יפו
(השופטת ר' ניב) מיום 25.12.2011 שלא לפסול עצמו
מלדון בעש"א 36395-07-11 (ת"א 36420-07-11)
בשם המערערים: עו"ד יובל עציוני
בשם המשיב 9: עו"ד טל חטר-ישי
בשם המשיב 10: עו"ד רון בן אברהם
פסק-דין
לפניי ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב-יפו (השופטת ר' ניב), מיום 25.12.2011, שלא לפסול עצמו מלדון בעניין המערערים בעש"א 36395-07-11 (ת"א 36420-07-11).
1. המערער 1 הגיש תביעה לביטול פסק דין שניתן בשנת 2006 בתביעה שהגישה המשיבה 1, לפיו עליו לפנות את המקרקעין מושא התביעה. המערער 1 טען כי המשיבה 1 ויתר המשיבים להם הומחו זכויותיה, הסכימו לוותר על תוכן פסק הדין, הלכה למעשה. שנים לאחר מתן פסק הדין משנת 2006 הגיש המשיב 9, שהוא בעל זכויות במחצית המקרקעין תביעה לתשלום דמי שימוש ראויים (להלן: התיק האחר). במסגרת התיק האחר קבע בית המשפט כי המשיבה 1 המחתה לכל הנתבעים באותה תביעה את זכויותיה מתוקף פסק דין הפינוי, וכן מינה את המשיב 10 ככונס נכסים לביצוע הפינוי. עם הגשת התביעה ביקשו המערערים שבית המשפט יפסול עצמו מלדון בה, בנימוק לפיו בית המשפט לא צירף אותם לתיק האחר, באופן שפגע במצב שהיה קיים עד אז ואיפשר את המשך החזקתם במקרקעין. כן טענו כי "למותב זה טביעות אצבע בכל אשר ילכו..". המשיבים 9 ו-10 התנגדו לבקשה.
2. בית המשפט דחה את בקשת הפסלות בקובעו כי הוא אכן מנסה לנהל את הליכי הפינוי וביצוע פסק הדין שניתן לפני שנים רבות, אך ללא הצלחה. בית המשפט הוסיף כי לא הסתיר את דעתו לפיה המערערים "עושים חוכא והתלולא מפסק הדין ...", באופן בו ערמות גרוטאות וברזל שיש לפנותם משנים את מקומם מידי פעם בשטח. לגופו של עניין קבע בית המשפט כי השאלה האם יש לבטל את פסק הדין משנת 2006 היא שאלה משפטית, וכי אין בהכרעה בה מקום להשקפת השופט בדבר דרך פעולת הצדדים. בית המשפט הוסיף כי הביקורת שהשמיע על אי ביצוע פסק הדין בהחלטותיו הקודמות, יתכן שתיסוג מפני העילה המשפטית שהונחה לפתחו, ואין בה כדי להצביע על חשש למשוא פנים. בית המשפט הוסיף כי ממילא במציאות שנוצרה, אין כונס הנכסים רשאי להמשיך בהליכי הפינוי, עד להחלטה אחרת.
על החלטה זו הגישו המערערים את הערעור שלפניי.
3. המערערים טוענים שערעור זה נובע משורה ארוכה של החלטות והתבטאויות שליליות מובהקות שניתנו על-ידי בית המשפט, אשר לאורן, ובוודאי בהתחשב במשקלן המצטבר, קם חשש ממשי ומוחשי שדעתו ננעלה ותוצאת התביעה ידועה מראש. המערערים מציינים כי לפני בית המשפט מתנהל תיק אחר שהגיש המשיב 9 לתשלום דמי שימוש ראויים נגד המשיבים 1-8 וכי במסגרתו נתן בית המשפט החלטה החורגת ממסגרת התביעה ומהצדדים לה, לפיה מונה כונס נכסים למימוש פינוי המערערים משטח המקרקעין. המערערים לא היו צד בתיק האחר ועמדתם כלל לא נשמעה בטרם מתן ההחלטה. כתוצאה מכך נתקלו המערערים בקשיים פרוצדוראליים ומהותיים בתקיפת ההחלטה ונשאו הוצאות משפטיות גבוהות ומיותרות. המערערים טוענים עוד כי העברת תביעתם לידי אותו מותב מובילה לאבסורד לפיו אותו מותב נדרש לקבוע או לפרש החלטה שניתנה על ידו קודם לכן בתיק האחר, אשר לגביה הצדדים חלוקים. לכן, לדעתם, עובדה זו כשלעצמה מחייבת את פסילת המותב הנוכחי. המערערים מוסיפים כי בית המשפט פעל לקידום הליכי הפינוי ואף מינה לשם כך כונס נכסים במסגרת התיק האחר. החלטות בית המשפט פגעו קשות בזכויותיהם ושינו את המצב שהיה קיים עד אז. עקב החלטות אלה נוצרו אצל המערערים תחושות קשות ביחס לאובייקטיביות בית המשפט, העולות גם התבטאויות בית המשפט בהליכים השונים, והביקורת שהשמיע נגדם, ולפיכך הם מבקשים את פסילתו.
4. המשיב 9 הגיש תשובתו לערעור. לטענתו דין הערעור להידחות על הסף שכן טענות המערערים אינן מקימות עילת פסלות. לדבריו, המערערים הם פולשים למקרקעין הנוקטים בהליכים שונים כדי לעכב את פינויים, שנקבע בפסקי דין חלוטים. המשיב 9 מוסיף כי עצם העובדה שהמותב דן בעניין מסוים בעבר אין בה כדי להקים טענת פסלות. המשיב 9 מזכיר כי ניתנה החלטה לאיחוד תובענות לפני המותב הנוכחי ביום 2.10.2011 וכי על החלטה זו לא הוגש ערעור. לפיכך, לדעתו, המערערים השתהו בהגשת בקשתם. המשיב 9 מוסיף כי המערער 2 מצוי בהליכי פשיטת רגל, אך לערעור לא צורפה הסכמת המנהל המיוחד ואף לא תצהיר תמיכה כדין.
המשיב 10 הגיש אף הוא תשובתו לערעור והוא מצטרף לטענות המשיב 9. לדבריו, עיקר טענות המערערים מופנות נגד החלטות בית המשפט אשר הדרך לתקיפתן היא בהליך של ערעור על-פי סדרי הדין. כך גם טענותיהם נגד התבטאויות בית המשפט אשר אינן מקימות עילת פסלות.
5. עיינתי בערעור על נספחיו, בהחלטת בית המשפט ובתשובות המשיבים 9 ו-10. דין הערעור להידחות. הלכה פסוקה היא כי השגות על החלטות בית המשפט, אין בהן כדי להקים עילת פסלות (ע"א 7443/11 פלוני נ' פלונית (לא פורסם, 20.11.2011)), ומקומן בהליכי ערעור רגילים, על-פי סדרי הדין, ולא במסגרת הליכי פסלות, כאשר גוף ההחלטה הוא שצריך לעמוד לביקורת ולא גופו של היושב בדין (יגאל מרזל דיני פסלות שופט 178-174 (2006)). זאת ועוד, פסיקה קודמת באותו עניין אינה מגבשת, כשלעצמה, עילה לפסילת בית המשפט, ועצם הדיון באותה סוגיה או בנגזרותיה, אין בו כדי לפסול את השופט מלשבת בדין (ע"א 7279/11 פלוני נ' פלונית (לא פורסם, 20.11.2011)). אף העובדה שבית המשפט ביטא את דעתו ביחס להתנהלות המערערים אין בה, כשלעצמה, כדי להקים עילת פסלות. אפילו מדובר בהתבטאות בלתי מוצלחת, אין בה, כשלעצמה, כדי להקים עילה לפסילת השופט (ע"א 6758/11 איציק דרור נ' שביל החלב רשת מינימרקטים ללא הפסקה (לא פורסם, 9.10.2011)). לכך מצטרפת העובדה כי בקשת הפסלות הוגשה בשיהוי, וזכויות המערערים לא נפגעו בפועל, לאור צו המניעה הזמני נגד הפינוי עד לבירור התביעה שביסוד הערעור דנן.
משכך, דין הערעור להידחות. משהגעתי לתוצאה זו מתייתרת בקשת המערערים להגשת תגובה לתשובת המשיבים.
המערערים ישאו בהוצאות כל אחד מהמשיבים 9 ו-10 בסך של 5,000 ₪.
ניתן היום, א' בשבט התשע"ב (25.1.2012).
ה נ ש י א ה
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12001850_N02.doc דז
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il