דני זילברשלג נ. בית המשפט המחוזי בתל אביב

3 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1849/21 לפני: כבוד השופט ג' קרא כבוד השופט ע' גרוסקופף כבוד השופט א' שטיין העותר: דני זילברשלג נ ג ד המשיבים: 1. בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו 2. גליל מימון 3. אריה מימון 4. הום סטייט יזום ובניה בע"מ 5. לשכת עורכי הדין בישראל עתירה למתן צו על תנאי העותר: בעצמו פסק-דין השופט א' שטיין: 1. העתירה שלפנינו מבקשת כי נורה על ביטול פסק-דינו של בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו (להלן: בית המשפט המחוזי) אשר ניתן ביום 16.11.2020 בת"א 52387-09-16 (השופטת א' נחליאלי חיאט) ובגדרו נדחתה תביעת העותר לביטולם של פסקי בוררות שניתנו בעניינו ולביטול פסק הדין בהפ"ב (מחוזי ת"א) 51826-07-12 ו-24835-07-12 (השופט ח' ברנר), בו אושרו פסקי הבוררות, בניגוד לעמדתו. 2. במוקד ההליכים הנזכרים לעיל ניצב סכסוך שנתגלע בין העותר למשיבים 3-2 באשר להסכם שכר-טרחה שלטענת העותר נכרת בין הצדדים. סכסוך זה הוליד תביעות הדדיות שבהסכמת הצדדים הועברו לבוררות. ביום 26.2.2008 ניתן פסק בוררות על ידי השופט בדימוס ד' ארבל (להלן: הבורר) אשר דחה את תביעת העותר בקבעו כי הסכם שכר-הטרחה שהלה הציג זויף. בהתאם למתווה שהוסכם בין הצדדים, העותר ערער על פסק הבורר בפני שלושה בוררים (השופט בדימ' י' שמעוני, פרופ' א' בנדור ועו"ד י' רזניק; להלן: הבוררים), וביום 11.1.2011 דחו הבוררים את ערעורו. ביום 12.6.2012 ניתן על ידי הבוררים פסק בוררות משלים בו הם אישרו את קביעת הבורר כי הסכם שכר-הטרחה זויף. העותר עתר לבית המשפט המחוזי בבקשה לבטל את פסקי הבוררות (הפ"ב 51826-07-12). בקשתו זו נדונה יחד עם בקשת המשיבים 3-2 לאישור פסקי הבוררות (הפ"ב 24835-07-12) על ידי השופט ח' ברנר. ביום 21.1.2013 ניתן פסק דין בשתי הבקשות אשר דחה את בקשת העותר ואישר את פסקי הבוררות. על פסק דין זה הגיש העותר בקשת רשות ערעור לבית משפט זה, וזו נדחתה ביום 20.2.2013 (ראו: רע"א 1404/13 זילברשלג נ' מימון (20.2.2013)). 3. ביום 17.11.2013, הגיש העותר תביעה נוספת לבית המשפט המחוזי (ת"א 30828-11-13) שעניינה ביטול פסקי הבוררות וביטול פסק דינו של השופט ברנר אשר אישרם. ביום 24.5.2016, לאחר שהעותר לא הפקיד עירבון להבטחת הוצאות הנתבעים (המשיבים 3-2 דכאן), נמחקה התביעה. העותר לא אמר נואש: כעבור כארבעה חודשים, לאחר שהליך פלילי והליך משמעתי שנוהלו נגדו בקשר לפרשה הסתיימו, הלה שב והגיש תביעה לביטול פסקי הבוררות ולביטול פסק דינו של השופט ברנר לבית המשפט המחוזי. תביעה זו נדחתה, כאמור, בפסק דין מיום 16.11.2021, ובגינו הוגשה העתירה שלפנינו. 4. העותר, שאינו מיוצג, טוען כי פסק הדין נשוא העתירה לוקה בחוסר סבירות קיצוני, ו"מהווה עיוות דין וחוסר צדק בסיסי ושגיאה מהותית ועקרונית" – כלשונו. בשל כך, מבקש העותר כי נוציא צווים שונים שעיקרם ביטול פסק הדין האמור. 5. דין העתירה להידחות על הסף. 6. בית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ איננו משמש ערכאת ערעור שבוחנת החלטות הניתנות על ידי בתי משפט אחרים. התערבותנו בהחלטות כאמור שמורה למקרים חריגים שבחריגים (ראו: בג"ץ 2069/18 דרי נ' בית המשפט המחוזי באר שבע, פסקה 4 (13.5.2018); בג"ץ 6264/19 וייס נ' הנהלת בתי המשפט, פסקה 5 (21.11.2019)). המקרה שלפנינו אינו נמנה עם מקרים חריגים כאמור: ברי הוא, כי העתירה דכאן אינה אלא ניסיון נוסף של העותר לבטל את פסקי הבוררות ואת פסק הדין שאישרם. טוב היה עושה העותר אילו היה נמנע מהגשת עתירה מיותרת זו, אשר כילתה את זמנו של בית המשפט לשווא. 7. העתירה נדחית אפוא. העותר יישא בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של 3,000 ₪. ניתן היום, ‏ד' בניסן התשפ"א (‏17.3.2021). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 21018490_F01.docx אב מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il 1