פלוני נ. מדינת ישראל

החלטה בתיק ע"פ 1849/10 בבית המשפט העליון ע"פ 1849/10 - ו' בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בכפר-סבא (השופטת נ' בכור) מיום 2.3.2010 שלא לפסול עצמו מלדון בת"פ 13093-12-09 בשם המערער: עו"ד רובי נגבי פסק-דין לפניי ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בכפר-סבא (השופטת נ' בכור) מיום 2.3.2010 שלא לפסול את עצמו מלדון בת"פ 13028-12/09. 1. לבית משפט השלום כפר-סבא הוגש כתב אישום נגד המערער בגין ביצוע מעשים מגונים בקטין במשפחה, עבירה לפי סעיף 351(ג)(3) לחוק העונשין, תשל"ז-1977. המעשים המיוחסים למערער בוצעו, על פי הטענה, בביתה הקטינה של בת-זוגו (להלן: המתלוננת). 2. לאחר הגשת כתב האישום הגישה התביעה בקשה לגבייה מוקדמת של עדות המתלוננת שלא בפני הנאשם, בהתאם לסעיפים 117 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, (להלן: החסד"פ), סעיף 2ב לחוק לתיקון סדרי דין (חקירת עדים), התשי"ח-1957, וסעיף 1 לתקנות לתיקון סדרי דין (חקירת עדים) (גביית עדות מתלונן בשל עבירת מין שלא בפני הנאשם), התשי"ז-1996. בנימוקים לבקשה צוין כי המתלוננת מצויה בקושי נפשי גדול בשל המעשים שבוצעו בה ובגין מצבם של אימה ואחיה הקטינים בעקבות חשיפת המעשים ופתיחת ההליכים נגד המערער. עוד צוין כי קיים חשש כי אם תידחה גביית העדות לא ניתן יהיה לגבותה במהלך המשפט, נוכח הלחצים המופעלים על המתלוננת מצד בני משפחתה. כן נתבקש בית המשפט להורות כי עדות המתלוננת תיגבה שלא בנוכחות המערער מאחר שנוכחותו עלולה לפגוע בה או בעדותה. לבקשה לגביית עדות מוקדמת צורפה, בהתאם לאמור בסעיף 1(ג) לתקנות לתיקון סדרי דין, חוות דעת של פקידת סעד אודות מצבה הנפשי של המתלוננת. פקידת הסעד קבעה כי המתלוננת מצויה "בסיטואציה רגשית קשה ומורכבת מאוד", וכי היא "נראית מבועתת" ופוחדת מאוד מן האפשרות שתצטרך להעיד בבית המשפט מול אביה. פקידת הסעד סיכמה כי היא מתרשמת "שהדבר אכן מהווה איום על הנערה". 3. ביום 4.2.2010 בדיון לבחינת קיום תנאי סעיף 117 לחסד"פ, נעתרה השופטת נ' בכור לבקשה להורות על קביעת מועד לעדות מוקדמת של המתלוננת, בהחלטתה קבעה כי "מדובר לכאורה בעבירת מין בתוך המשפחה, כך שבאופן אינהרנטי לטעמי קיים חשש ככל שהזמן חולף להפעלת אמצעי לחץ ועוד על אותה קטינה – הנתונה מעצם קטינותה ומעמדה בתוך המשפחה להפעלת לחץ עליה המועצם גם באופן סובייקטיבי על ידה בשל גילה ומעמדה בתוך המשפחה". מאחר שההחלטה לעניין גביית העדות המוקדמת ניתנה על ידי השופטת בכור כשופטת תורנית טרם נקבע המותב שידון בתיק העיקרי, השופטת בכור נמנעה ממתן החלטה לעניין גביית העדות שלא בפני המערער, וקבעה כי החלטתה תועבר באופן מיידי לנשיא בית המשפט לקביעת המותב שבפניו תשמע העדות המוקדמת, והוא אשר יחליט בבקשה זו. 4. לאחר מתן ההחלטה הועבר התיק לשמיעה בפני השופטת בכור וסניגורו של המערער ביקש לפסול את השופטת מלדון בתיק העיקרי, בשל העובדה שהשופטת "נחשפה לחומרי חקירה, רשמים ומכתב של פקידת הסעד אודות המתלוננת" וכל זאת במסגרת הדיון שתכליתו הייתה לקבוע אם יש מקום לגבייה מוקדמת של עדות המתלוננת. ביום 2.3.2010 דחתה השופטת בכור את בקשת הפסלות. בהחלטתה קבעה השופטת: "לא הובאו בפניי ראיות נוספות מתיק החקירה, או התייחסויות שיש בהן כדי מסה קריטית, או ראיות בלתי קבילות – שהיה בהם כדי להצדיק על פניו את הבקשה שבפניי. פסילת מותב מוצדקת כאשר ישנו חשש, כי בית המשפט נעל את ליבו מפני טענות הנאשם, או אם יש חשש ממשי למשוא פנים – ואין לומר כי כך המקרה שבפניי. לבד מהצגת המסמך הנ"ל שיש בו כדי לציין עובדה בדבר מצבה הנפשי של המתלוננת – לא הוצגו מסמכים נוספים, ואף לא נקבע הקשר החד חד ערכי שבין מצבה זה ובין נכונות טענותיה אם לאו כנגד הנאשם". השופטת בכור ציינה עוד כי המחוקק עצמו לא ראה בעייתיות במצב עובדתי כזה שלפנינו, שכן על פי דרישת החוק ניתן להגיש ראיות בכתב בפני המותב שבפניו נשמעות הראיות על כי מתן העדות בנוכחות הנאשם עלולה לפגוע במתלונן או לפגום בעדות. מכאן, שגם לפי החוק בית המשפט שנחשף לראיות אלה לא נעל את ליבו מפני טענות הנאשם. 5. על ההחלטה שלא לפסול עצמה הוגש הערעור שבפניי, בו שב הסניגור על נימוקי הפסלות שהשמיע בפני בית משפט השלום. לגישת הסניגור, במסגרת הבקשה לגבייה מוקדמת של עדות המתלוננת נחשף בית המשפט "לחומרי חקירה ורשמים בדבר מצבה הנפשי של המתלוננת" שיצרו מטען שלילי לגבי המערער באופן שיעיב על תוצאות המשפט. לתמיכה בבקשתו הפנה ב"כ המערער לפסק דינו של הנשיא א' ברק, בע"פ 2967/96 זינגר נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(4) 265, אשר לגישתו מציג מצב עניינים דומה בו נקבע כי אין זה מן הראוי שהשופט הדן בבקשה לשמיעה מוקדמת של העדות יהא גם השופט הדן במשפט גופו. 6. לאחר שעיינתי בחומר שלפניי, ומששקלתי את טענות המערער, באתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. כידוע, דיני פסלות שופט מבוססים על מבחן החשש הממשי למשוא פנים. על פי מבחן זה, כדי שתתקבל בקשת פסלות על המערער הנטל להוכיח כי מבחינה אובייקטיבית קיים בנסיבות העניין חשש ממשי למשוא פנים. בהקשר זה יש לציין כי כבר נאמר בפסיקתנו בעבר כי אין בעצם החשיפה לחומרי חקירה כדי להקים עילת פסלות, אלא יש להראות כי בנסיבות העניין קיים חשש ממשי למשוא פנים (ראו, למשל, ע"פ 865/06 אבו זלאם נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 28.2.2006); ע"פ 7888/08 חילף נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 4.12.2008)). בנסיבות המקרה שלפנינו לא התרשמתי כי דעתו של בית המשפט "ננעלה" בשל חשיפתו למכתבה של פקידת הסעד שדן במצבה הנפשי של המתלוננת. במכתב פורט בתמצית מצבה הנפשי של המתלוננת והחשש כי מופעל עליה לחץ להימנע מן העדות. לא הובאו במכתב – או בדיון בבקשה – כל נתונים המתייחסים למערער או למעורבותו בפרשה, באופן שיש בו כדי להרים את נטל ההוכחה כי קיים חשש ממשי למשוא פנים. גם השופטת בכור ציינה בהחלטתה כי לא הובאו בפניה כל מסמכים המצביעים על הקשר שבין מצבה של המתלוננת ובין נכונות טענותיה נגד המערער. בנסיבות אלה, לא מצאתי כי עצם ההיחשפות למצבה הנפשי של המתלוננת – נתון אליו ממילא נחשפת הערכאה הדנה במשפט – פגעה ביכולתו של בית המשפט לנהל את המשפט באובייקטיביות וללא משוא פנים. לא מצאתי עוד כי יש בפסק דינו של הנשיא א' ברק, אליו הפנה הסניגור, נסיבות הדומות לנסיבות המקרה שבפניי. שם, הטעם המרכזי לקבלת טענת הפסלות הייתה "הקרבה היתרה" שבין האישום הפלילי – שיבוש הליכי משפט – והטעם המרכזי ביסוד הבקשה לגביית העדות – איומים המופעלים על עד. במצב דברים כזה, קבע הנשיא ברק, קיים חשש ממשי למשוא פנים. בנסיבות המקרה שלפנינו אין מתקיים מצב דברים דומה, ועל כן, לא מצאתי כי המערער עמד בנטל להוכיח קיומו של חשש ממשי למשוא פנים. הערעור נדחה. ניתנה היום, כ' בניסן התש"ע (4.4.2010). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10018490_N01.doc אב מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il