מועאד אבו ריש נ. המשרד לבטחון פנים אגף רישוי כלי ירייה

פסק-דין בתיק עע"מ 1847/14 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים בעניינים מינהליים עע"מ 1847/14 לפני: כבוד המשנה לנשיאה א' רובינשטיין כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט א' שהם המערער: מועאד אבו ריש נ ג ד המשיבים: 1. המשרד לבטחון פנים אגף רישוי כלי ירייה 2. הממונה לפי חוק כלי ירייה המשרד לבטחון פנים 3. משטרת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 12.2.14 בעת"מ 41175-10-13 שניתן על-ידי השופטת ר' למלשטרייך-לטר תאריך הישיבה: ג' בניסן התשע"ה (23.3.15) בשם המערער: עו"ד חוסין זגייר בשם המשיבים: עו"ד רועי שויקה פסק-דין המשנה לנשיאה א' רובינשטיין: א. פסק דין זה ניתן בעקבות החלטתנו מיום 23.3.15 כי בהיעדר התיצבות המערער, אשר הוזמן כדין, יינתן פסק דין על יסוד החומר הכתוב שבתיק. ב. הערעור מופנה כנגד פסק דינו של בית המשפט קמא (השופטת ריבי למלשטרייך-לטר), אשר דחה את עתירתו המינהלית של המערער לביטול החלטות המשיבים, לרבות ועדת ערר, בהם בוטל רשיון כלי היריה שלו. כפי שניסח זאת בית המשפט קמא, השאלה שעלתה לדיון היא האם בחשד עבירה שנעברה ב-2012 ברובה ציד (ציד חגלות וקיכלי, שנמצאו ירויות ברכב המערער) וכתב אישום תלוי ועומד – ניתן היה לבטל את רשיון כלי היריה שבידי המערער. זאת, גם נוכח אירועים קודמים מ-1997 ו-2008 בהם היה מעורב כנאמר בציד אסור. בית המשפט קמא ציין, כי ביטול רישיון מצדיק טעמים חזקים יותר מאשר רישוי חדש, אך מכל מקום כתב אישום עדכני בנושא ירי בלתי חוקי די בו כראיה מינהלית לביטול רישיון – מקל וחומר ממקרים שבהם אף ללא הגשת כתב אישום ניתן ללמוד על סיכון המצדיק ביטול רישיון (עע"מ 5878/11 קלנטריה נ' פקיד רישוי לכלי יריה (2013). נקבע גם, באשר לטענות בדבר שימוע לקוי, כי דרכי השימוע מגוונות ובנידון דידן היו ערוצי טיעון רלבנטיים. על כן נפסק כי החלטת הרשות מצויה במתחם הסבירות. ג. מכאן הערעור בו נטען כי המערער הוא נכה צה"ל ולשעבר מדריך ירי ונושא תפקיד פיקודי במשמר הגבול, וכי האירועים מן העבר שנטענו כלפיו, האחד מהם היה בעבירת "ברירת משפט" ואילו התיק האחר נסגר. לשיטת המערער, לא ניתנה הנמקה נכונה להחלטת הרשות, ואף חל בה שינוי, וכן נטען שוב כי לא ניתן שימוע ראוי. בעיקר, נאמר כי אין מקום לבטל רשיון ציד בשל כתב אישום תלוי ועומד, לגבי מי שהיה ללא עבירה פלילית בעבר ומנגד הוא בעל עבר בטחוני, והחלטה זו היא בלתי מידתית, ומפריזה בהצגת העבירות בהן מואשם המערער. ד. מטעם המשיבים נטען, כי החזקת כלי יריה אינה זכות מוקנית, והמדיניות בעניין רשיונות היא מצמצמת כדי להגן על שלום הציבור, והדבר מתבטא גם בביטול "התבחין המשמר" שעניינו ותק בהחזקת רישיון. לשיטת המדינה, כאמור בפסק הדין קמא, אין דופי בהחלטה כגון דא על יסוד ראיות מינהליות מסוגים שונים, לרבות תיק עבירה שלא הבשיל לכתב אישום, לא כל שכן כאשר כתב אישום הוגש. ה. כנמסר, טרם תם משפטו של המערער באותו כתב אישום העבירה מ-2012. ו. לאחר העיון לא ראינו דופי בהכרעתו של בית המשפט קמא, והיא מקובלת עלינו כמות שהיא. אין צורך לחזור על ההלכות התומכות במדיניות המצמצמת במתן רשיון כלי יריה (ראו לאחרונה 3792/14 רופל נ' המשרד לביטחון פנים (25.3.15) פסקה י' ויהיו הדברים הכתובים שם כאילו נכתבו כנתינתם בענייננו, וכן ראו פסק דינו של השופט שהם בעע"מ 389/13 קרינסקי נ' המשרד לביטחון פנים (2014)). מקרה זה אינו חורג ממדיניות מצמצמת זו, ואין לטעמנו כל דופי בכך שהרשות רואה בחומרה, כראיה מינהלית, כתב אישום שבו נטענת "היתפסות על חם" של המערער בעוד עופות ירויים בחזקתו, עד כדי סנקציה בנושא הרישיון. בפרשת רופל היה המדובר בתיקים סגורים, ובענייננו בתיק "חי". בנסיבות אלה איננו רואים להיעתר לערעור בלא שניטע מסמרות לגבי העתיד, למשל אם יזוכה המערער מכל אשמה, וכמובן איננו מביעים כל דעה בעניין המשפט המתנהל. ניתן היום, ‏ד' בניסן התשע"ה (‏24.3.2015). המשנה לנשיאה ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 14018470_T09.doc רח מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il