עלי בן חוסין עבדאללה נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 1847/05 בבית המשפט העליון ע"פ 1847/05 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערער: עלי בן חוסין עבדאללה נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור פסלות על החלטת בית משפט השלום בנצרת בת"פ 3437/04 מיום 13.2.2005 שניתנה על ידי כבוד השופט ג' אזולאי בשם המערער: עו"ד וופא זועבי-פאהום בשם המשיבה: עו"ד דניאלה ביניש פסק-דין ערעור על החלטת בית משפט השלום בנצרת (השופט ג' אזולאי) מיום 13.2.2005 שלא לפסול עצמו מלדון בת"פ 3437/04. 1. המערער הואשם בהעסקת שוהה בלתי חוקי, הלנתו וסיוע לשהותו בארץ שלא כדין במשך שבוע ימים. המערער הורשע על פי הודאתו אך עדיין לא נקבע עונשו. בדיון שנערך ב- 19.8.2004 בפני השופט י' אברהם שוחרר המערער למעצר בית מלא. ביום 26.8.2004 נעתר השופט ש' אטרש לבקשת המערער לשנות את תנאי השחרור כך שיוכל המערער לעבוד במאפיה שבבעלות משפחתו. ביום 21.10.2004 אישרה השופטת כ' רוטפלד-האפט למערער לצאת באופן חד פעמי וחריג לחו"ל. ביום 28.12.2004 הגיש המערער בקשה ליציאה שנייה לחו"ל (ב"ש 6813/04) בתאריכים 31.12.2004 – 8.1.2005. 2. הדיון בבקשה ליציאה מהארץ נקבע ל- 30.12.2004 בבוקר. באת כוח המערער לא הופיעה לדיון בשעה היעודה. הדיון נדחה ל- 5.1.2005. גם לדיון שהתקיים ב- 5.1.2005 בבוקר בפני השופט אזולאי לא הופיעה באת כוח המערער בשעה שנקבעה אלא שלחה עורכת דין אחרת במקומה. כאשר התבקש במהלך הדיון המערער להציג אישורים לנסיעתו אמר הוא (ואף הציג לכך אישור) כי היה צריך לצאת לחו"ל ב- 30.12.2004 (ולא ב- 31.12.2004 כבקשתו המקורית). משהגיעה באת כוח המערער לדיון, התפתח דין ודברים בו טענה באת כוח המערער כי מדובר באי הבנה בין המערער לבין השופט. בנוסף, הציגה באת כוח המערער מסמכים המעידים על קיום הטיסה ב-31.12.2004 ודחייתה ליום הדיון, 5.1.2005 בשעה 17:00. לאחר הדיון וטרם מתן החלטה בבקשה, פנתה באת כוח המערער למנהל בתי המשפט בתלונה על כך שההחלטה בעניינו של המערער מתעכבת. העניין הובא לידיעת השופט אזולאי שבשעות הצהריים של אותו יום נתן החלטה שמאשרת את יציאתו לחו"ל של המערער. באותה החלטה התייחס השופט גם לפניה שנעשתה להנהלת בתי המשפט באומרו: "נראה כי ישנם במערכת המשפט עורכי דין שמשקלם הסגולי גדול יותר, ולהם יש ליתן עדיפות". כן כותב השופט אזולאי בהחלטתו: "מטבע הדברים, נאשם ששוחרר בתנאים מגבילים לא יוכל לנהוג כאזרח מן השורה, ועליו לפעול בהתאם למגבלות השחרור". עקב העיכוב בן מספר השעות שחל בהחלטה הפסיד המערער את טיסתו שנועדה לאותו יום וטס רק למחרת. 3. באת כוח המערער הגישה ביום 1.2.2005 בקשה לפסילת השופט אזולאי מהמשך הדיון בגזירת העונש. הועלו מספר טענות לתמיכה בבקשה זו. ראשית, נטען כי בשל השתלשלות העניינים המפורטת לעיל השופט אינו מאמין עוד למערער. שנית, נטען לאווירה עכורה בין השופט למערער שיוצרת חשש לעיוות דין. על אווירה עכורה זו מסיק המערער, בין השאר, מהתלונה שהגישה באת כוחו כנגד השופט ומהדין ודברים שהתפתח בדיון מיום 5.1.2005. לתמיכה בטענותיו מביא המערער את התבטאויות השופט שצוינו לעיל. 4. בית המשפט דחה (ביום 13.2.2005) את בקשת הפסילה. בנימוקי הדחייה נכתב שהנאשם כבר הורשע לאחר הודאתו ולכן ממילא אין משקל גבוה למהימנותו בשלב הטיעונים לעונש. בנוסף, הדגיש השופט את העובדה שההתרחשות מיום 5.1.2005 לא השפיעה על התוצאה הסופית בבקשה להיתר היציאה מהארץ. כן צוין שהתבטאויות השופט שגורמות אי-נחת למי מהצדדים אינן עילה לפסילה. 5. על החלטת השופט הוגש הערעור שבפניי. המערער חזר על עיקרי טיעוניו בבית המשפט דלמטה. המשיבה הדגישה שהתבטאות השופט ביחס לנאשם ששוחרר בתנאים מגבילים ולא יכול לנהוג כ"אזרח מן השורה" אינה אלא אמירה זהירה ומובנת מאליה. כן ציינה המשיבה שהתנהגות המערער היא שהביאה לדחיית הדיון ל- 5.1.2005 ולהתרחשויות השונות במהלך דיון זה. 6. לאחר שעיינתי בחומר שבפני, נחה דעתי כי דין הערעור להידחות. השאלה העומדת לדיון היא, האם יש בדבריו ובאופן התנהגותו של השופט משום עמדה סופית היוצרת חשש ממשי אובייקטיבי למשוא פנים. כפי שכבר נקבע בפסיקה, סופיות העמדה נגזרת מן האופן ומן המסגרת הדיונית בה הובעה (ראו בג"ץ 2148/94 גלברט נ' יושב ראש ועדת החקירה, פ"ד מח(3) 573, 588-589, 604-606; ע"א 1016/97 פייקוב נ' פייקוב-תמיר (לא פורסם)). אינני רואה בהתנהגות השופט בדיון את גיבושה של עמדה סופית היוצרת חשש ממשי למשוא פנים בגזר הדין. יתר על כן, המערער הודה והורשע על פי הודאתו. במצב זה לא תידרש קביעת מהימנותו בהליך, וממילא נשלל החשש למשוא פנים בעניין. 7. המערער טוען לפסלות השופט בשל אמירתו בהחלטתו מיום 5.1.2005 כי: "...נאשם ששוחרר בתנאים מגבילים לא יוכל לנהוג כאזרח מן השורה..". איני סבור שבנסיבות העניין אמירה זו מראה על גיבוש עמדה כלפי המערער. אין בה כל התייחסות לאישום שיוחס למערער או לשיקולי הענישה בעניינו. ודוק: בערבו של יום (גם אם באיחור של מספר שעות), קיבל המערער את מבוקשו מהשופט. 8. טענה נוספת היא פסלות השופט בשל אמירתו: "נראה כי ישנם במערכת המשפט עורכי דין שמשקלם הסגולי גדול יותר, ולהם יש ליתן עדיפות". אכן, דומה שטוב היה לו נמנע השופט מן האמירה. לגופה של האמירה, אין בדברים להוות עילת פסלות. אמירה זו אינה מופנית כנגד המערער. אין בה משום קביעת עמדה או התייחסות לגופו של ההליך המתנהל בבית המשפט כנגד המערער (השווה ע"א 10738/04 אופקום 2000 אינק נ' קומברס מערכות בע"מ ואח', לא פורסם; ע"א 10770/03 פרנקל נ' אובולניק (לא פורסם); ע"פ 1988/94 בראון נ' מדינת ישראל, פ"ד מח(3) 608, 625 והדוגמאות המובאות שם). 9. אכן, ייתכנו מקרים בהם אווירה עכורה באולם המשפט מצדיקה פסילה של השופט. פסילה זו עשויה להיות מוצדקת אף אם לא התגבשה עילה לפסילת השופט בשל חשש ממשי למשוא פנים (פרשת בראון, 634). עם זאת, מקרים כאלו נדירים הם (השווה לעובדות המקרה המתואר בפרשת בראון). המקרה דנן לא נופל בגדר עילה זו. אוסיף עוד, כי אין לאפשר לבעל דין להביא לפסילת שופט בדרך של הגשת תלונה נגדו (השווה: ע"א 6275/03 רותם שגיא נ' דניאל סלע (לא פורסם); ע"א 5714/97 משה מזור נ' מינהל מקרקעי ישראל (לא פורסם); ע"פ 7472/96 טלמור נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ע"פ 4744/99 סארי שיבלי נ' הועדה לתכנון ולבניה גליל מזרחי (טרם פורסם); ע"א 107/01 פנחס נרקיס נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (לא פורסם)). אשר על כן, הערעור נדחה. ניתן היום, י"א אדר ב, תשס"ה (22.03.05). ה נ ש י א _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05018470_A01.doc מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il