פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בירושלים
עע"ם 1847/02
בפני: כבוד השופט א' מצא
כבוד השופט י' טירקל
כבוד השופטת ד' ביניש
המערערים: 1. שר הפנים
2. שר העבודה והרווחה
נ ג ד
המשיבים: 1. DENG LIN ו-34 אח'
2. מוקד סיוע לעובדים זרים
3. קו לעובד
4. האגודה לזכויות האזרח בישראל
5. מרכז השופט חיים כהן
להגנה משפטית על זכויות האדם
ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 26.2.02 בעת"מ 420/02 שניתן על ידי כבוד סגנית הנשיא השופטת מ' ארד
תאריך הישיבה: כ"ג בתמוז התשס"ב (3.7.2002)
בשם המערערים: עו"ד יוכי גנסין, עו"ד עינב גולומב
בשם המשיבים: עו"ד ישי שנידור, עו"ד אדם פיש
עו"ד נעמי לבנקרון
פסק-דין
השופט א' מצא:
המשיבים לערעור זה - שלושים וחמישה עובדים זרים (להלן: העובדים), שמעסיקיהם הישראלים הפסיקו את העסקתם, וארבע עמותות ציבוריות - הגישו עתירה מינהלית, בה עתרו לביטול צווי-הרחקה וצווי-משמורת שהוצאו נגד העובדים, בהתאם להוראות חוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952. כן נתבקש בית המשפט בעתירה לצוות על המערערים לשבץ את העובדים, עד למועדי פקיעת רישיונות הישיבה שלהם בישראל, לעבודה אצל מעסיקים חדשים. בית המשפט המחוזי בירושלים, בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים, קיבל את העתירה בעיקרה, ופסק לבטל את צווי ההרחקה ואת צווי המשמורת שהוצאו נגד העובדים. כן הורה למערערים לעשות מאמץ לשלב את העובדים בעבודה אצל מעסיקים בעלי היתר העסקה כדין, וליתן לעובדים רישיונות לשהייה ולעבודה בישראל לתקופה נוספת שלא תפחת משישה חודשים. נגד פסק-דין זה הופנה הערעור שלפנינו.
בישיבת יום 3.7.02, בה שמענו את טענות הצדדים בערעור, הודיעו פרקליטי הצדדים כי הם נושאים ונותנים ביניהם במטרה לגבש הסדר מוסכם שייתר את ההכרעה במקריהם הפרטיים של שלושים וחמשת העובדים. עם זאת אמרו, כי גם אם יגיעו לכלל הסדר ביחס לעניינם של העובדים, יבקשו מבית המשפט להכריע במספר שאלות, בעלות חשיבות כללית, שנותרו חלוקים לגביהן. בתום שמיעת הטענות, ולבקשתם המשותפת של הפרקליטים, הודענו כי נשהה את מתן פסק-דיננו במטרה לאפשר להם להשלים את המשא-ומתן שנוהל ביניהם לקראת גיבוש הסדר שייתר את ההכרעה השיפוטית לפחות במקריהם הפרטיים של העובדים. בהתייחס לבקשתם שבית המשפט יכריע במספר שאלות כלליות, נאמר בהחלטתנו:
הבינונו כי גיבוש הסכמה, כאמור, ביחס למקרים הפרטיים תותיר להכרעתנו מספר שאלות כלליות, שהצדדים במסגרת הודעתם המשותפת לבית המשפט ישובו וינסחו אותן (ההדגשים הוספו - א' מ').
בהתאם לאמור, ציפינו לקבל הודעה משותפת של פרקליטי הצדדים, בה יודיעו על הסדר מוסכם ביחס לעובדים ויגדירו, בהסכמה, את השאלות הכלליות שבהן מתבקשת הכרעתנו. תחת זאת קיבלנו שלוש הודעות: האחת משותפת ושתיים נפרדות. בהודעתם המשותפת פירטו הפרקליטים את תוכן ההסדר המוסכם שאליו הגיעו ביחס למקריהם הפרטיים של שלושים וחמשת העובדים וביקשו ליתן לו תוקף של פסק-דין. כן ציינו, כי "הודעה זו מוגשת בד בבד עם הגשת הודעות נפרדות מטעם הצדדים, לעניין השאלות הכלליות הנוגעות לערעור דנן, בהן מבקשים הצדדים את הכרעת בית המשפט הנכבד, ושלגביהן לא הצליחו הצדדים להגיע לכלל הסכמה".
בהודעה הנפרדת מטעם המערערים מוצגות שאלות כלליות בענייני פרוצדורה, הנוגעות לאופן ניהולה הראוי של עתירה מינהלית שעניינה צווי הרחקה וצווי משמורת. כך, למשל, מלינים המערערים על כריכת ענייניהם של שלושים וחמשת העובדים בעתירה אחת; על אי-צירופם של משיבים נדרשים, כגון מעסיקיהם של העובדים וחברות כוח האדם שבאמצעותן הגיעו לישראל; על אי-עריכתו של בירור עובדתי הולם לגבי כל אחד מהעובדים; ועל הענקתם של סעדים אשר לא נתבקשו או שלא היה מקום לתיתם.
בהודעה הנפרדת מטעם המשיבים מוצגות שאלות כלליות הנוגעות לדין המהותי החל בנושאים שנדונו בעתירה. בין היתר מבקשים המשיבים לדון ב"עובדים זרים כקבוצה פגיעה" וב"פגיעותם המיוחדת של עובדים זרים בישראל לאור 'הסדר הכבילה למעסיק'"; ב"חיוניות ההגנה על זכויות עובדים זרים לשם הגנה על כוח העבודה המקומי"; ב"אחריות המדינה - כרגולטורית, כאוכפת הדין ומאשרת היתרי הייבוא הספציפיים - למצבו של העובד הזר בישראל"; וב"חובה לקיים הליך מנהלי תקין והוגן ... כתנאי להוצאת צו הרחקה כלפי עובד זר".
כל אחד מהצדדים מצא לנכון להתייחס לשאלות שהוצגו על-ידי רעהו. המערערים טוענים בהודעתם כי "מרבית השאלות הכלליות בהן מבקשים המשיבים את הכרעת בית המשפט הנכבד, אין מקומן בהליך דנן", שכן הן "כלל לא נידונו על-ידי בית-משפט קמא. משכך, אין מקום לדיון ראשוני ו'אקדמי' בשאלות אלה בערכאת הערעור". לעניין חוקיותו של "הסדר הכבילה" מציינים המערערים כי הנושא נדון בעתירה עקרונית אחרת התלויה ועומדת (בג"ץ 4542/00). כן הם מציינים כי "אין חולק שהחלטה בעניין הרחקת עובד זר מישראל, ככל החלטה מנהלית אחרת, צריכה לעמוד בכללי המשפט המנהלי".
המשיבים מציינים בהודעתם כי מקובל עליהם ש"פסק הדין של בית המשפט המחוזי אינו יכול לעמוד בשל העדר בירור עובדתי לגבי כל אחד מן העובדים", אולם הם טוענים כי "יחד עם זאת, הסוגיות העקרוניות אשר מבוקשת לגביהן הכרעה ... מעוגנות היטב בחומר העובדתי שבתיק ובסיכומים". באשר לשאלות שהציגו המערערים מציינים המשיבים, כי הם "מסכימים כי עתירה מינהלית התוקפת החלטה על הרחקת עובד זר פלוני צריכה להיות מוגשת לבית המשפט המוסמך תוך צירוף המשיבים הדרושים, לרבות מעסיקו הרשום של העובד (ככל שאלו ידועים לעובד, או יכול לגלותם במאמץ סביר)"; כי "על-פי הכללים הרגילים, לא תוגש עתירה המאחדת את עניינם של מספר עובדים, אלא אם העובדות הצריכות לעניין משותפות"; כי על שאלת הבירור העובדתי הנדרש בעתירות מסוג זה "חולשות ההוראות הכלליות בדבר בירור עתירה מינהלית"; וכי בשאלת הסעדים אין לקבוע מסמרות מראש, אך מכל מקום המלצה המופנית למדינה "לעשות מאמץ" לאתר מקום עבודה חלופי לעובד - שעליה במיוחד הלינו המערערים - אינה כלל בגדר צו אופרטיבי ואינה מעוררת שאלה מיוחדת.
נכונותנו לשקול את האפשרות להכריע בשאלות כלליות שמעורר הערעור, חרף הסדרת עניינם הפרטני של כל העובדים, הייתה מלכתחילה חריגה. שהרי הכלל הרגיל הוא, כידוע, כי בית המשפט אינו דן בשאלות תיאורטיות. אולם סברנו, כי בנסיבותיו המיוחדות של העניין שלפנינו, ועל רקע בקשתם המשותפת של הצדדים, ייתכן שיהיה מקום לחרוג מהכלל, ובלבד שהצדדים יסכימו ביניהם על השאלות הכלליות הטעונות הכרעה. כעת, משנתברר כי הסכמה כזו לא הושגה, נשמט הבסיס לחריגה מהכלל. יתר-על-כן: מסקירת עמדותיהם של הצדדים, אשר הובאה לעיל, עולה, כי בחלק מהשאלות שהוצגו אין למעשה מחלוקת נורמאטיווית כללית בין הצדדים, אלא, לכל היותר, מחלוקת על אופן יישומו של הדין בפרשה נשוא הערעור. לגבי חלק אחר מהשאלות קיימת מחלוקת באשר לעצם הרלוואנטיות שלהן לעניינו של הערעור; ואילו ביחס לשאלות נוספות הרי שהללו עשויות, כנראה, להידון במסגרת הליך אחר התלוי ועומד לפני בית-משפט זה. בנסיבות אלו הגענו לכלל מסקנה כי אין מקום שנידרש לגופה של איזו מן השאלות הכלליות שהוצגו על-ידי מי מהצדדים.
בהודעתם המשותפת של פרקליטי הצדדים, המצורפת לפסק הדין ומסומנת א', פורטו, כאמור, רכיבי ההסדר המוסכם שאליו הגיעו ביחס למקריהם הפרטיים של העובדים. לבקשתם המשותפת הננו מבטלים את פסק-דינו של בית המשפט המחוזי, ככל שהוא מתייחס לענייניהם של שלושים וחמשת העובדים, ונותנים תוקף של פסק-דין להסדר המוסכם. בנתון לאמור - ומבלי להכריע באיזו מן השאלות האחרות שבהן נחלקו בעלי הדין - הננו דוחים את הערעור מבלי לעשות צו להוצאות.
ש ו פ ט
השופט י' טירקל:
אני מסכים.
ש ו פ ט
השופטת ד' ביניש:
אני מסכימה.
ש ו פ ט ת
לפיכך הוחלט כאמור בפסק הדין של השופט א' מצא.
ניתן היום, י"ב באלול התשס"ב (20.8.2002).
ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת
______________________
העתק מתאים למקור 02018470-11F/צש
נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח.
רשם
בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444
בית המשפט פתוח להערות והצעות: [email protected]
בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444
בית המשפט פתוח להערות והצעות: [email protected]
לבתי המשפט אתר באינטרנט: www.court.gov.il