פלוני נ. ביה''ד הכנסייתי לערעורים של הפטריארכיה הרום אורדוד

פסק-דין בתיק בג"ץ 1845/10 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1845/10 בפני: כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט ע' פוגלמן העותרת: פלונית נ ג ד המשיבים: 1. ביה''ד הכנסייתי לערעורים של הפטריארכיה הרום אורתודוקסית בירושלים 2. פלוני עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים בשם העותרת: בעצמה פסק-דין השופטת א' חיות: בעתירה שלפנינו מבקשת העותרת כי המשיב 1 יחייב את המשיב 2 לגלות לעותרת את זהותם של עד או עדים עליהם מצביע המשיב 2 במסגרת הליכים המתנהלים ביניהם בפני המשיב 1; למסור לעותרת את תוכן העדויות הנטענות בתיקים אלה וכן את קלטות ההאזנה, במלואן; וכן למסור לה מסמכים נוספים. כמו כן מבקשת העותרת כי יינתן צו ביניים המורה למשיב 1 להימנע מלדון בערעורים התלויים ועומדים בפניו עד למתן הכרעה בעתירה. 1. כפי העולה מן העתירה, בשנת 2006 הגיש המשיב 2 לבית הדין הכנסייתי הרום אורתודוקסי בנצרת תביעת גירושין נגד העותרת. לטענת העותרת היא התייצבה לדיון כנדרש אך הופתעה לדעת שהדיון שנקבע בוטל וניתן פסק דין המורה על גירושין. כמו כן הסתבר לעותרת כי בפני בית הדין התייצב עד שסיפר כי ראה אותה בוגדת בבעלה והמשיב 2 אף השמיע לבית הדין קלטות בהן הוקלטה העותרת המוכיחות זאת, לטענתו. לאחר שאחיה של העותרת הלין על מתן פסק הדין בהעדר העותרת ועל הסירוב למסור לה את העתק פסק הדין, לגלות את פרטיו של העד (למעט העובדה שמדובר באדם מוסלמי מכפר כנא) ולחשוף את הקלטות, הודיע יושב-ראש הרכב בית הדין הכנסייתי כי פסק הדין מבוטל וכי ייקבע דיון חדש בתיק בהקדם. העותרת הוסיפה ופנתה אל בית הדין הכנסייתי ואל המשיב 2 בבקשה לגלות את זהותו של העד ולמסור לה את תוכן עדותו ואת הקלטות, אך ללא הועיל. לבסוף נודע לעותרת כי ביום 6.8.2008 ניתן פסק דין לגירושין בהעדרה, ובו הורה בית הדין הכנסייתי על הגירושין אף שדחה את כל ההאשמות שייחס המשיב 2 לעותרת בהעדר ראיות מספיקות. 2. העותרת הגישה למשיב 1 ערעור על פסק הדין וטענה כי היא אינה מסכימה לגירושין וכי בית הדין הכנסייתי פעל בניגוד לדין. המשיב 2 הגיש אף הוא ערעור על פסק הדין, בו טען כי בית הדין הכנסייתי האזין לעדויות ולקלטות המוכיחות את חוסר נאמנותה של העותרת. על רקע זה שלחה העותרת למשיב 2 בקשה נוספת לקבלת הראיות האמורות אך הוא לא הגיב לבקשה. כמו כן, בתגובה לערעורה של העותרת טען המשיב 2 כי הצליח להוכיח את כל טענותיו באמצעות מסמכים רבים שהגיש לבית הדין. הואיל ומסמכים אלה אף הם טרם נמסרו לעותרת פנתה העותרת אל בית משפט השלום בנצרת בבקשה למתן צו המורה למשיב 2 ולאחרים למסור לה את כל המסמכים והראיות שנזכרו על-ידו, אך בית המשפט דחה את הבקשה בציינו כי הוא אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיו של בית הדין הכנסייתי וכי מקומן של טענות אלו להתברר בפני המשיב 1. משכך שלחה העותרת למשיב 1 בקשה, בדואר רשום, בה עתרה לחייב את המשיב 2 למסור לה את המסמכים והראיות הנ"ל. דבר הדואר לא נדרש על-ידי המשיב 1. טרם קבלת דבר הדואר בחוזר, ביום 1.12.2008, מסר אחיה של העותרת העתק של הבקשה לשומר הפטריארכיה הרום אורתודוקסית בירושלים שליד מקום מושבו של המשיב 1, והשומר התחייב אישית למסור את הבקשה למשיב 1. ביום 13.12.2008 אישר מזכיר המשיב 1 את קבלת הבקשה אך טען כי המשיב 1 בדרך כלל אינו משיב לבקשות מסוג זה ואינו מעוניין להתייחס לבקשה. ביום 9.4.2009 הגישה העותרת למשיב 1 "בקשה דחופה למתן תשובה טרם הפנייה לבג"ץ", ובהעדר תגובה לבקשה זו פנה אחיה של העותרת אל מזכיר המשיב 1 בעניין זה אך לא קיבל מענה. במקביל, הודיע מזכיר המשיב 1 על קביעת מועד דיון בערעורים וזאת חרף בקשת העותרת לדחות את מועד הדיון בערעורים, בין היתר נוכח העדר התגובה לבקשותיה לגילוי הראיות והמסמכים. לבסוף נדחה הדיון כמבוקש וטרם נקבע דיון בערעורים. 3. מכאן העתירה שבפנינו, בה טוענת העותרת כי המשיב 1 מוסמך לחייב את המשיב 2 לפעול כמבוקש בעתירה, בהתאם לסמכותו לפי חוק בתי דין דתיים (כפיית ציות ודרכי דיון), התשט"ז-1956, ולא ברור מדוע מסרב המשיב 1 לעשות כן. העותרת מוסיפה וטוענת כי העדר האפשרות לעיין במסמכים ובראיות פוגעת קשות בזכותה להליך הוגן ובאפשרותה להתגונן מפני הטענות שמעלה המשיב 2 נגדה. 4. דין העתירה להידחות על הסף. הלכה היא כי בית המשפט הגבוה לצדק אינו מהווה ערכאת ערעור על החלטותיהם של בתי הדין הדתיים, והתערבותו בהן מצומצמת למקרים חריגים של חריגה מסמכות, פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי, סטייה מהוראות חוק המכוונות אל בית הדין הדתי או כאשר נדרש סעד מן הצדק והעניין אינו בסמכותו של בית משפט או בית דין אחר (ראו למשל: בג"ץ 3201/07 חאמד נ' בית הדין הכנסייתי של העדה היוונית אורתודוקסית בירושלים, פיסקה 5 (טרם פורסם, 23.4.2007); בג"ץ 9367/09 פלוני נ' פלונית, פיסקה 3 (טרם פורסם, 10.2.2010)). המקרה שלפנינו אינו נמנה עם המקרים החריגים המצדיקים את התערבותו של בית משפט זה, במיוחד נוכח העובדה שההליכים בפני המשיב 1 טרם מוצו והם עודם תלויים ועומדים (ראו והשוו: בג"ץ 6185/05 אלה נ' בית הדין הרבני האזורי (לא פורסם, 27.6.2005); בג"ץ 10063/06 פלוני נ' בית הדין השרעי לערעורים, פיסקה 4 (טרם פורסם, 30.1.2007); בג"ץ 6355/07 אבו מוך נ' בית הדין השרעי לערעורים, פיסקה 4 (טרם פורסם, 12.8.2007)). זאת ועוד, מן העתירה עולה כי ההתייחסות לבקשת העותרת לא ניתנה על-ידי מותב בית הדין עצמו אלא על-ידי מזכיר בית הדין. משכך, נראה כי פתוחה הדרך בפני העותרת להעלות את כל טענותיה בפני בית הדין הכנסייתי לערעורים במסגרת הדיון שייערך בפניו. אשר על כן, העתירה נדחית על הסף. אין צו להוצאות. ניתן היום, כ"ט אדר, תש"ע (15.3.2010). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10018450_V01.doc מא מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il