פלוני נ. היועץ המשפטי לממשלה

פסק-דין בתיק בע"מ 1845/07 בבית המשפט העליון בע"מ 1845/07 בפני: כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט א' רובינשטיין המבקשת: פלונית נ ג ד המשיבים: 1. היועץ המשפטי לממשלה 2. פלוני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב בתיק ע"מ 4/05 שניתן ביום 4.2.07 על-ידי כבוד סגנית הנשיא ס' רוטלוי, והשופטות י' שטופמן ו-י' שיצר בשם המבקשת: עו"ד רן שובל בשם המשיב 1: בשם המשיב 2: עו"ד מיקי חשין עו"ד ניר זדה פסק-דין השופטת א' פרוקצ'יה: 1. לפנינו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' סגנית הנשיא השופטת רוטלוי, והשופטות שטופמן ושיצר), אשר דחה את ערעוריהם של המבקשת (להלן - האם) והמשיב 2 (להלן - האב) על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בכפר סבא (כב' השופטת מ' קראוס). בבית המשפט לענייני משפחה נקבע כי הקטין נ' הינו בר-אימוץ, וכי אין מקום לצמצום צו האימוץ. מאז 25.1.07 נמצא הקטין אצל משפחה אומנת לצורך אימוץ. 2. בקשת רשות הערעור שהוגשה על-ידי האם לבית משפט זה התייחסה במקורה לכל חזית ההכרעה של בית המשפט קמא, קרי: לעצם הכרזת הקטין כבר-אימוץ, ולקביעה כי צו האימוץ יהיה שלם ללא צמצום והגבלה. במהלך הדיון שלפנינו, זנחה המבקשת את בקשתה ככל שהיא נוגעת להכרזת הקטין כבר-אימוץ, וביקשה להתמקד בשאלת ה"אימוץ הפתוח" - קרי: לאפשר לה לשמור על קשר עם הקטין גם לאחר אימוצו. ככל שהדיון התקדם, הסכימה המבקשת להגביל את בקשתה לקיום קשר עם הקטין, במובן זה שהיא תקבל אחת לשנה דיווח מרשויות הרווחה על מצבו, התפתחותו ואורח חייו. האב הצטרף לבקשה זו של האם. 3. השאלה העולה בהליך זה מתמקדת, איפוא, בענין הנדון. ההיזקקות לשאלה זו מצריכה סקירה קצרה של השתלשלות ההליכים, ובכלל זה בדבר הרקע והשיקולים שהביאו את הערכאות קמא להחלטתן בדבר מתן צו בר-אימוץ לקטין, בלא הגבלה. רקע 4. הקטין נ' נולד ב-13.4.05 לשני הוריו, מחוץ לנישואין. כאשר מלאו לו עשרים ימים, הוא הועבר ישירות מבית החולים למעון בחסות השירות למען הילד. ההורים מנהלים קשר זוגי ביניהם, אך אינם מתגוררים יחדיו. בנם הבכור של ההורים, הקטין א', יליד 1999, נמסר בעבר לאימוץ. 5. האם אינה עובדת, ומתקיימת מקצבת הביטוח הלאומי. אין לה מקום מגורים קבוע, ורמתה השכלית אובחנה כרמה נמוכה, המלווה בליקוי קוגניטיבי. בהיותה נערה, שהתה האם במסגרות שונות של פנימיה, מהם נפלטה, ועברה לשהות במסגרות המיועדות לנערות במצוקה. לאם רישום פלילי מהשנים 1993, 1994, ו-2002, והוצא נגדה צו הגנה על-ידי אביה, לאור התנהגותה האלימה בעת ששהתה בבית המשפחה. האב עובד לסירוגין בעבודות מזדמנות, וחי בבית הוריו ונסמך על שולחנם. הוא בעל רישום פלילי מהשנים 1998-2001, הכולל עבירות של אלימות מסוגים שונים. 6. האם לא נמצאה במעקב היריון לפני לידת הקטין. היא הגיעה לבית החולים במצב מוזנח ביותר, ולא הבינה כי היא עומדת ללדת. דפוס התנהגות דומה הופיע אצלה גם בלידה הראשונה. לאחר הלידה, האם סירבה לפנות את מיטתה בבית החולים לאחר ששוחררה, ובעת שהייתה בבית החולים, נהגו האם והאב בתוקפנות, ובאלימות מילולית ואיומים כלפי צוות בית החולים, ואף ניסו להוציא בכוח את הילד מבית החולים. ההורים לא דאגו לבצע ברית מילה לקטין, ולא קראו לו בשם, עד מלאת לו חודשיים, ולאחר התערבות שירותי הרווחה. דפוס התנהגות דומה התרחש מספר שנים קודם לכן, בעקבות לידת הבן הבכור. 7. ביום 27.7.05, בעת שהקטין היה בן שלושה וחצי חודשים, הוגשה בקשת היועץ המשפטי לממשלה להכריז על הקטין כבר-אימוץ בעילה של אי-מסוגלות הורית, על-פי סעיף 13(א)(7) לחוק אימוץ ילדים, תשמ"א-1981 (להלן - חוק האימוץ). במהלך התקופה שעד להעברת הקטין למשפחה המיועדת לאימוץ, נערכו ביקורים של ההורים במעון בו שהה הילד, בליווי גורמי הרווחה. פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה 8. בית המשפט לענייני משפחה קבע כי הורי הקטין הינם נעדרי מסוגלות הורית, ולפיכך יש להכריז על הילד כבר-אימוץ. קביעתו נשענה על שורה ארוכה של ראיות מקצועיות - הן של מומחים בתחום הפסיכולוגיה, והן של נציגים מטעם שירותי הרווחה: חוות דעת ועדות מאת הגב' הדרה בר בענין מסוגלות הורית של האב והאם; תסקירים ועדויות מטעם עובדות סוציאליות ופקידות סעד ביחס לתיפקוד ההורים (עו"ס קורן, פקידת סעד בן עמי, פקידת סעד יורובסקי, פקידת סעד בן ארי, ועו"ס רון. כן הוגשה חוות דעת מטעם ד"ר וייל מיום 17.12.99 בענין מסוגלות הורית ביחס לבן הבכור, וחוות דעת פסיכולוגית של גב' דנה אסף מיום 28.5.00; כן הוגשו דיווחים של שירותי הרווחה על תיפקוד ההורים כלפי הבן הבכור (עו"ס אלמליח, פקידת הסעד שיף, ותסקיר עו"ס חמו). כן הוגשו תצהירים, ונשמעו עדויות ההורים. 9. בית המשפט לענייני משפחה השתית את הכרזת הקטין כבר-אימוץ על השיקולים הבאים: העדר מסוגלות הורית של האב והאם, שנלמדה מכלל הראיות הן בקשר לקטין שעניינו מהווה נשוא הליך זה, והן ראיות המתייחסות לבן הבכור; אי-שיתוף פעולה של ההורים עם שירותי הרווחה; העדר התארגנות מינימלית לפני הלידה ואחריה לקבלת הקטין; העדר מדור והכנסה; העדר תמיכה מינימלית ממשפחת ההורים; העדר הפנמה של ניסיון העבר עם הבן הבכור; דפוסי התנהגות אלימים, והרשעות קודמות בעבירות אלימות; ליקוי קוגניטיבי של האם; העדר יכולת ההורים לדאוג לעצמם או לקטין, ושלילת אפשרות נראית לעין לגיבוש מסוגלות הורית מינימלית גם אם תינתן עזרה סבירה מצד שירותי הרווחה. עוד נקבע, כי אין לערוך ניסיון בפועל של השבת הקטין להורים הביולוגיים בשל סיכון פיזי לילד הכרוך בכך. עוד נקבע, כי אין מקום לאימוץ פתוח בנסיבות מקרה זה, שכן על-פי חוות דעת המומחים ותסקירי נציגות שירותי הרווחה, מדובר באנשים בלתי יציבים, העלולים לחבל באימוץ, והדבר אינו מתיישב עם טובת הקטין. לאור זאת, נקבע כי האימוץ יהיה סגור. קביעות בית המשפט המחוזי 10. בית המשפט המחוזי בחן את קביעות בית המשפט לענייני משפחה על רקע חומר הראיות שהוגש, ולאור אמות המידה שיש להתחשב בהן לצורך ביסוס עילה של אי-מסוגלות הורית כבסיס להכרזת הקטין כבר-אימוץ. הנתונים שנאספו נבחנו על רקע מבחני העדר מסוגלות הורית לדאגה לקטין על-פי מבחנים אובייקטיביים; העדר סיכוי לשינוי בעתיד; העדר אפקטיביות של עזרה מטעם רשויות הסעד, והשפעה לרעה של אי-המסוגלות ההורית על הילד. על יסוד מבחנים אלה, ובהינתן מכלול חומר הראיות שהונח בפני בית המשפט למשפחה, הגיע בית המשפט המחוזי למסקנה כי יש לאמץ את גישת הערכאה קמא ולדחות את הערעורים. הוא מצא כי אי-המסוגלות ההורית קיימת לגבי שני ההורים, הן ביחד והן לחוד, ונתמכת במכלול רחב של ראיות. מסקנותיו הושתתו על ניתוח עצמאי של חוות הדעת, התסקירים והעדויות שנשמעו. 11. בית המשפט המחוזי אף הסכים עם בית המשפט לענייני משפחה כי אין להיענות במקרה זה לבקשת האם להורות על אימוץ פתוח בנסיבות ענין זה. הוא ציין בענין זה כי כל הגורמים הטיפוליים מתנגדים לכך, הן לאור החשש כי ההורים יחבלו באימוץ לאור אי-יציבותם, והן מאחר שמהלך כזה אינו מתיישב עם טובתו של הקטין, אשר אינו רואה בהוריו הביולוגיים דמויות משמעותיות בחייו. במקרה זה, קבע בית המשפט, הקטין זקוק לדמויות קבועות ויציבות בחייו, ולא יפיק תועלת מקשר עם הוריו הביולוגיים, אשר אינם מוכרים לו כדמויות שטיפלו בו. כמו כן, לאור הניסיון שנלמד ממפגשים שהתקיימו בעבר בין ההורים לקטין בהיותו במעון, הובע חשש להותיר את הקטין עם האב והאם ללא השגחה, בשל חשש לשלומו הפיסי. לכל אלה הצטרף הטעם כי ההורים לא הראו בעבר שיתוף פעולה עם גורמי הרווחה. נוכח משקלם המצטבר של טעמים אלה הוחלט כי אין מקום לאימוץ פתוח. טענות הצדדים בבקשת רשות הערעור 12. בבקשה המקורית שהגישה לבית משפט זה, ביקשה האם לערער הן על הקביעה כי הקטין נ' הינו בר-אימוץ, והן על הקביעה כי אין לצמצם את תוצאות האימוץ. עיקר טענותיה נסבו סביב הסיוע והטיפול שהיא זקוקה להם מרשויות הרווחה, ואשר בעזרתם ניתן יהיה, כך טענה, להביאה למצב שבו תוכל לגדל את בנה. כמו כן, טענה האם, כי אף אם יימסר הקטין לאימוץ, הרי שהמשך קיומו של קשר רציף בינה לבינו ישרת הן את טובתה והן את טובתו של הקטין, וכי טעה בית המשפט קמא משקבע כי היא עלולה לחבל בקשר שבין ההורים המאמצים לבין הקטין, ולפגוע באימוץ. 13. במהלך הדיון שהתקיים לפנינו, העלו באי-כוחם של האם והאב הצעה לפיה תאומצנה החלטות הערכאות קמא, בכפוף לכך שאחת לפרק זמן מסוים יעבירו רשויות הרווחה דיווח להורים הביולוגיים על מצב ילדם, אופן התפתחותו, ואורח חייו. באת-כוחו של היועץ המשפטי לממשלה ביקשה לבחון הצעה זו באמצעות אנשי המקצוע ברשויות הרווחה, ולאחר שעשתה כן, הודיעה על התנגדותה להצעה. בהודעה משלימה מטעם היועץ המשפטי לממשלה, הובאה עמדתם של אנשי המקצוע לפיה, אין מקום לאפשר בנסיבות מקרה זה העברת מידע תקופתי להורים הביולוגיים על מצבו של הקטין. ראשית, נטען בהודעה המשלימה, כי העברת מידע כזה לא תהיה לטובתו של הקטין, שכן אם הדבר יובא לידיעתו, יהיה בכך כדי להביאו למצב של בלבול, ועיסוק מוקדם בשאלות שייכות וזהות; לעומת זאת, אם הדבר לא יובא לידיעתו, עלולה להיווצר מערכת יחסים לא אמינה בינו לבין ההורים המאמצים. מצב כזה עלול להשפיע לרעה על התפתחותו הרגשית של הקטין במהלך חייו. שנית, ההורים הביולוגיים הינם בעלי קשיים התנהגותיים, ויתקשו להתמודד עם המידע שיקבלו. שלישית, ההורים המיועדים לאמץ קיבלו את הקטין למשמורתם לאחר שהוכרז בר-אימוץ, על-פי צו בלתי מוגבל, והם מתנגדים בתוקף לדיווח המבוקש, בטענה כי עלולות להיות לכך השלכות שליליות על התפתחותו של הקטין, ועל הצלחת הליך האימוץ. 14. טוענת האם בתגובה להודעת היועץ המשפטי, כי אין לראות בטעמי הודעת היועץ המשפטי סיבה המצדיקה סירוב לבקשה להעביר מידי שנה מידע להורים על מצב ילדם. לטענתה, להעברת מידע כאמור, תהיה השפעה מרגיעה על ההורים, ויהיה בכך כדי להראות לקטין, אם יבחר בבגרותו לפתוח את תיק האימוץ, כי הוריו הביולוגיים התעניינו בו, רצו לשמור עימו על קשר, ועקבו אחר התפתחותו. לטענתה, רשויות הרווחה מחוייבות ממילא לעקוב אחר התפתחותו של הקטין במסגרת האימוץ, כך שלא יידרש מהן מאמץ מיוחד להעביר מידע כללי ביותר להורים הביולוגיים, ככל שימצאו לנכון. האב הצטרף לעמדתה של האם, וטען כי אין בנימוקים שפורטו בחוות הדעת שהגיש היועץ המשפטי, כדי להצדיק את דחיית הבקשה. ראשית, טען, כי מעורבותו של הקטין בהעברת המידע כלל אינה נדרשת, ועל כן אין ממש בטענה כי הדבר עלול לגרום לו לבלבול ולמבוכה. כמו כן, אין ממש בטענה כי העברת המידע בלא ידיעת הקטין עלולה לפגוע באמינות מערכת היחסים בין הקטין לבין הוריו המיועדים לאמץ, שכן ממילא בכוונת ההורים המיועדים לאמץ להסתיר מן הקטין את דבר אימוצו. שנית, אמנם ייתכן כי מידע בעייתי על הילד עלול לעורר אצל ההורים הביולוגיים קושי רגשי, אך קבלת מידע כזה עדיין עדיפה מבחינתם על פני חוסר ידיעה מוחלט על מוצאותיו של הילד. שלישית, התנגדות ההורים המיועדים לאמץ להעברת המידע הועלתה מבלי שניתנה להם שהות לבחון אפשרות זו לעומקה, ומבלי שהוצגו בפניהם יתרונותיה האפשריים של הצעה זו. הכרעה 15. הליך זה מתמקד בשאלה האם ניתן וראוי בנסיבות ענין זה לאפשר להורים הביולוגיים של הקטין בר-האימוץ, להמשיך ולקיים קשר כלשהו עמו, וזאת בדרך של קבלת מידע על מוצאותיו, אחת לשנה, מידי רשויות הרווחה. 16. הסוגיה שבפנינו מצויה בגדרה של המסגרת הנורמטיבית שבסעיף 16(1) לחוק האימוץ, הקובע כדלקמן: "האימוץ יוצר בין המאמץ לבין המאומץ אותן החובות והזכויות הקיימות בין הורים ובין ילדיהם, ומקנה למאמץ ביחס למאומץ אותן הסמכויות הנתונות להורים ביחס לילדיהם; הוא מפסיק את החובות והזכויות שבין המאומץ לבין הוריו ושאר קרוביו, והסמכויות הנתונות להם ביחס אליו; ואולם - (1) רשאי בית משפט לצמצם בצו האימוץ את התוצאות האמורות". צמצום תוצאותיו האמורות של צו האימוץ עשוי ללבוש צורות מצורות שונות. הבקשה שהעלו ההורים הביולוגיים לקבל מידע אחת לשנה על אודות הקטין, מהווה אחת הצורות האפשריות של צמצום תוצאותיו של צו האימוץ. לפיכך עניינו נדון במסגרת הוראת החוק האמורה. 17. האימוץ הוא הליך בעל משמעות אנושית עמוקה במכלול הוויות החיים. ילד, הקשור קשר דם להוריו הביולוגיים, מתנתק מהם ומועבר להורים מאמצים, המקבלים אותו אל חיקם, ורואים בו את ילדם הטבעי לכל דבר. הילד אינו מודע למשמעות המעבר הזה, שעתיד לשנות את מהלך חייו לתמיד. מההורים הביולוגיים ניטל פרי בטנם, ויורד מסך כבד המפריד בינם לבין ילדם לשארית שנותיו הקטינות של הילד. הניתוק הוא כקריעת איבר מן החי להורה הביולוגי. להורים המאמצים ניתן ילד שהם מייחלים לו, המביא אור ושמחה לביתם, ומשנה את חייהם. מסכת מורכבת זו, המצויה ברקע הליך האימוץ, מביאה לשינוי מהלך החיים של כל המעורבים בהליך זה - הקטין, ההורים הביולוגיים, וההורים המאמצים. זהו הליך שעוצמת השפעתו על האדם היא מן העמוקות והמשמעותיות שבהוויות החיים כולן. הוא נושא עמו משמעויות רגשיות קיצוניות - כאב, שמחה, מבוכה, בניית זהות וקשר שייכות, והתמודדות של הסתגלות. את מורכבותו של הליך האימוץ קשה להקיף בנוסחה מילולית פשוטה, אולם בולטים במורכבות זו שני מאפיינים עיקריים: הקושי האנושי ללא שיעור הכרוך בניתוק ילד טבעי מהורה טבעי, והצורך של ההורים המאמצים להתמודד עם מציאות חדשה של כניסת ילד מאומץ למשפחתם, המחייבת בניית זהות ותחושת שייכות חדשה, ויצירת מסגרת משפחתית אמיתית, יציבה וחמה, שהיא הכרחית לגידולו ולהתפתחותו התקינים של הילד. צרכים אלה מחייבים סביבה משפחתית שהילד יוכל להזדהות עמה, ולהיטמע בתוכה, מתוך תחושת אמון ובטחון בשייכותו המלאה אליה. 18. למהלך האימוץ גם תוצאות משפטיות שנועדו להבנות את ההליך מהבחינה המשפטית, כדי להבטיח את הצלחתו והגשמת תכליותיו, תוך העמדת טובתו ורווחתו של הילד במוקד הסדר האימוץ. נוכח עוצמת הרגישויות האנושיות הכרוכות בהסדר האימוץ, ובהתחשב בצרכי טובת הילד, משקיף חוק האימוץ על הסדר האימוץ כמחייב, דרך כלל, ניתוק מוחלט בין המאומץ לבין הוריו הביולוגיים, והסבת מערכת היחסים האנושית והמשפטית בכללותה מהמשפחה הביולוגית למשפחה המאמצת. מוסד האימוץ, כמשמעותו במשפט הישראלי, מניח כי השגת תכליותיו של הליך האימוץ לטובתו של הילד מחייב את ניתוקו המוחלט מהוריו הביולוגיים והעברתו הטוטאלית לרשות ההורים המאמצים בלא סייגים ותנאים. העברה מוחלטת זו משתקפת באורח החיים היומיומי, המבודד את הקטין ואת המשפחה המאמצת באופן מוחלט מהמשפחה הביולוגית. הוא משתקף גם בהסדר המשפטי, המנתק את הקשר המשפטי של ההורים הביולוגיים לילדם, ומעביר את מכלול הזכויות והחובות ההוריות מההורים הביולוגיים להורים המאמצים. כזה הוא העקרון המנחה במוסד האימוץ בישראל, הבנוי על תפיסה עקרונית לפיה טובתו של הילד באימוץ משתקפת, דרך כלל, בהתמזגותו המלאה עם משפחתו החדשה, וניתוקו המוחלט ממשפחתו הטבעית. הניתוק החד ממשפחת המוצא נועד להקל על הילד בהשתלבותו בסביבתו החדשה, כלפיה הוא אמור לפתח תחושות שייכות והזדהות מלאים. ניתוק מוחלט זה נועד להשיג יציבות, וודאות, ושקט נפשי בילד שעבר טלטלות חיים קשות עד להשלמתו של הליך האימוץ; הוא נועד לאפשר פיתוח זהות יציבה, אמון, ותחושת שייכות של הילד כלפי גורם משפחתי אחד, החיוניים לבניית בטחונו הפנימי ויציבותו הנפשית. ניתוקו המוחלט של הילד ממשפחתו הביולוגית נועד, בה-בעת, גם לאפשר להורים המאמצים להתמודד בהצלחה עם אורח החיים החדש שנוצר בעקבות האימוץ, ולהשקיע את מיטב כוחם בבניית מערכת משפחתית אמינה, הרמונית וטובה, בלא הפרעה, ובלא חשש מפני הפרעה או ערעור של מרקם החיים המשפחתי החדש שנוצר. תפיסתו הבסיסית של חוק האימוץ, הניזונה מתפיסה פסיכולוגית-חברתית, היא, איפוא, כי, בדרך כלל, ראוי שלא לחשוף את הילד המאומץ לריבוי זיקות משפחתיות, העלול לפגוע ולערער את יציבותו, ולפגוע גם ביכולתם של ההורים המאמצים לבנות מערכת משפחתית הנשענת על יחסי אמון מלאים, ותחושות שייכות מלאה של כל בני המשפחה זה לזה. 19. על רקע שיקולים אלה, העקרון בחוק האימוץ הוא כי, דרך כלל, האימוץ הוא "אימוץ סגור", המביא לניתוק כל קשר קודם, פיסי ומשפטי, בין הקטין לבין הוריו הביולוגיים. עם זאת, החוק מכיר גם בחריג לכלל זה, בדמות ה"אימוץ הפתוח", המאפשר, בנסיבות מיוחדות ויוצאות דופן, לשמר קשר כלשהו - בעל אופי כזה או אחר - בין הקטין למשפחתו הטבעית. מאחר שהקו המנחה החוצה שתי וערב בדין האימוץ הוא טובתו של הילד, הותיר החוק חריג אפשרי, במקרים חריגים ומיוחדים, לשמר קשר מסוים בין הילד למשפחתו הטבעית, במקום שיצירת חיץ מוחלט, בבחינת "מסך ברזל" ביניהם, עלולה להזיק לטובתו. חריג זה של "אימוץ פתוח" ניתן להחלה במצבים חריגים, בהם טובת הילד מצדיקה כי תישמר זיקה מסוימת בינו לבין משפחתו הטבעית. תכלית טובת הקטין מחייבת גם באופן מובנה כי האימוץ הפתוח יגשים בדרך מיטבית את תכלית האימוץ. מכאן, שעל האימוץ הפתוח לקדם ולא לפגוע בתכלית האימוץ, ובמרקם היחסים המשפחתיים בין הקטין לבין משפחתו המאמצת (ע"א 2169/98 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה, פד"י נג(1) 241 (1999) פסקאות 22-24; דניאל גוטליב "אימוץ פתוח: גיבוש גישה ישראלית" רפואה ומשפט 19 109, 112 (1998)). 20. האימוץ הפתוח עשוי, בנסיבות מתאימות, לאצור בחובו יתרונות שונים, ובהם - מתן מידע לילד המאומץ על מוצאו, ועל דבר זהותם של הוריו הביולוגיים. מידע כזה עשוי ליצור תחושה של המשכיות של היסטוריה אישית, ולמנוע תחושות נטישה ודחייה של הילד כלפי הוריו הטבעיים; הוא עשוי לתת להורים הביולוגיים תחושה של שליטה חלקית בגורל ילדם, ולהפחית את תחושות האשם והתסכול המלווים אותם בעקבות האימוץ; הוא עשוי לאפשר למשפחה המאמצת לחיות בפתיחות וכנות עם הילד המאומץ. כנגד יתרונות אפשריים אלה, קיימים חסרונות בולטים באימוץ הפתוח, שהעיקרי שבהם נעוץ בחשש לפגיעה ביציבותו הנפשית של הילד עקב משבר של זהות ושייכות, העלול להיגרם עקב התייחסותו לשתי משפחות; כן קיים חשש גדול לערעור יציבותו של תהליך האימוץ עקב תחרות העלולה להיווצר בין ההורים הביולוגיים להורים המאמצים, העלולה לזעזע את שלמותו הנפשית של הילד, ולפגוע במאמצם של ההורים המאמצים ליצור מערכת משפחתית יציבה והרמונית; האימוץ הפתוח עלול לחשוף את המאומץ לנסיבות קשות של לידתו ואימוצו; הוא עלול לעורר חרדה וחוסר בטחון בקרב ההורים המאמצים עקב חשש מניסיונות התנכלות של ההורים הביולוגיים לאימוץ או, עקב מאמץ מצידם להשפיע על הילד, ולהסיתו כנגד הוריו המאמצים (בע"מ 366/06 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 14.2.07), פסקה 31 לפסק דינו של השופט ג'ובראן; בע"מ 10791/05 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, ניתן ביום 9.2.06), בסעיף ט לפסק דינו של השופט רובינשטיין ; ע"א 2169/98, שם, בסעיפים 25-26; דניאל גוטליב, שם, בעמ' 112-113; ע"א 653/95 פלונים נ' היועץ המשפטי לממשלה, פד"י מט(2) 383 (1995), בפסקאות 7-8). (לתפיסות חדשות ומעניינות אודות האימוץ הפתוח ראו מאמרם של מילי מאסס ועדי אופיר "דאגה השגחה והפקרה: על אימוץ כפוי וסגור" עיוני משפט כט(2) 257; ראו גם רונה שוז "זכות הילד לגדול אצל הוריו הביולוגיים: לקחים מפרשת 'תינוק המריבה'" משפחה במשפט א 163, 202, 213 (התשס"ז); רות זפרן "זכות המאומץ להתחקות אחר זהות הוריו הביולוגיים - התבוננות ביקורתית מנקודת מבט השוואתית" משפחה במשפט א 225 (התשס"ז); פנחס שיפמן דיני משפחה בישראל 69 (כרך שני, 1989)). 21. את מכלול היתרונות והחסרונות האפשריים, אשר רק מקצתם הוזכרו פורטו לעיל, על בית המשפט להביא בחשבון כאשר הוא נדרש לשקול בשאלת צמצום תוצאותיו של אימוץ. עליו להידרש לתכלית האימוץ בשים לב לנסיבותיו המשתנות של כל מקרה, כאשר במוקד ההתייחסות נמצאים לעולם הקטין, וקידום טובתו ורווחתו (סעיף 1(ב) לחוק האימוץ; בע"מ 366/06, שם, בפסקה 31 לפסק דינו של השופט ג'ובראן; ע"א 2169/98, שם, בפסקה 27; בע"מ 4259/06 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 13.7.06); בע"מ 3646/06 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 21.6.06); ע"א 6953/94 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה, פד"י נג(3) 418 (1999); ע"א 2169/98, שם, בעמ' 263-264). 22. לא ניתן להצביע על רשימה סגורה של שיקולים אשר יש להביאם בחשבון לצורך בחינת סוגיית האימוץ הפתוח, ויש לשוקלה בשים לב לנסיבותיו המיוחדות של כל מקרה. עם זאת, ניתן להצביע על שלוש מסגרות עיקריות של שיקולים מדריכים לענין זה: המסגרת האחת, עניינה בשיקולים הנוגעים להורים הביולוגיים, ובמסגרתה נבחנת, בין היתר, מסוגלותם של אלה לכבד את מערכת האימוץ של ילדם במשפחה המאמצת, להשלים עם גבולות הקשר המוגבל עם ילדם, ולהתמודד עם הקשיים שקשר חלקי כזה עלול לעורר; המסגרת השנייה, עניינה בשיקולים הנוגעים להורים המאמצים, ובגידרה נבחנת בעיקר שאלת התייחסותם של אלה לאפשרות שמירת הקשר בין הילד לבין משפחתו הטבעית, וההשפעה שעשויה להיות לכך על הגשמת תכליות האימוץ; המסגרת השלישית עניינה בשיקולים הנוגעים לקטין עצמו, ובגידרה נבחנת התועלת העשויה לצמוח לקטין המאומץ מקיום קשר עם הוריו הטבעיים. בין השיקולים השונים במסגרות השונות ישנם קשר הדוק והקרנה הדדית (בע"מ 366/06, שם, בפסקה 31 לפסק דינו של השופט ג'ובראן; בע"מ 10791/05, שם, בסעיף ט; ע"א 2169/98, שם, בפסקה 27; דניאל גוטליב, שם, בעמ' 116-117). 23. כדי להצדיק "אימוץ פתוח" במתכונת כזו או אחרת, נדרשים מספר תנאים חיוניים, וביניהם התנאי כי שמירת הקשר עם המשפחה הטבעית תהיה בעלת משמעות עבור הילד ותיטיב עמו, ולא תסב לו נזק; וכי ההורים המאמצים יסכימו ויקבלו בברכה מהלך כזה, וישתפו פעולה עמו. שכן, בהעדר הסכמה כזו, עלול הליך האימוץ להיחשף לקשיים ולטלטלות, ולהשפיע לרעה על הילד. הקשר הדואלי של הילד למשפחתו המאמצת ולמשפחתו הגרעינית עלול לפגוע בתהליך התערותו במשפחה המאמצת: הוא עלול "לסכן את שלומו ורווחתו; ... לפגוע בקליטתו הטובה במשפחה המאמצת, ולגרום לו בלבול, מבוכה ואובדן כיוון, ולהשבית את שמחת החיים והבטחון הנדרש להתפתחותו" (בע"מ 366/06, שם). מן הכלל אל הפרט 24. בקשת ההורים הביולוגיים בענייננו לקבל דיווח חד-שנתי משירותי הרווחה על מצבו של הילד בר-האימוץ מהווה מתכונת מסוימת של צמצום צו האימוץ במסגרת סעיף 16(1) לחוק האימוץ. צמצום כזה אמנם אינו כרוך במפגשים בין הילד להורים הטבעיים, אך הוא שומר על קשר מסוים, גם אם לא ישיר, בין הקטין למשפחתו הטבעית. הוא מגביל את התוצאות המשפטיות של האימוץ כפי שהוגדרו בסעיף 16 רישא לחוק האימוץ. הוא מסייג את העקרון הנוהג באימוץ, לפיו מערכת החובות והזכויות שבין המאומץ לבין הוריו הביולוגיים פוקעת, ונוצרת מערכת חדשה של זכויות וחובות בין המאומץ להוריו המאמצים. 25. קבלת דיווח שנתי בידי ההורים הביולוגיים על אודות מצבו של הילד שומר על קשר מסוים ביניהם לבין הקטין, ועל מעורבותם בחייו, בהתפתחותו, ובמהלך חייו בהיבטים השונים. מסירת דיווח שנתי כזה נופלת לגדר החריג לכלל, המחייב, בדרך כלל, ניתוק קשר מוחלט בין משפחת המוצא לקטין המאומץ. 26. האם החלת החריג לכלל בנסיבות מקרה זה הולמת וראויה? נראה כי לשאלה זו יש להשיב בשלילה בענייננו. בחינת כל אחת ממסגרות השיקולים שהוזכרו לעיל כשלעצמה, ובמיוחד במשקלן המצטבר, מובילה למסקנה כי טובתו של הקטין מחייבת שאימוצו יהיה אימוץ סגור. 27. ראשית, מבחינת ההורים הטבעיים, קיים חשש של ממש כי הם יתקשו להתמודד כראוי עם המידע שיגיע אליהם מעת לעת אודות הקטין. כל חוות דעת המומחים שהוגשו בעניינם של ההורים הביולוגיים מצביעות על כך כי מדובר בזוג לא יציב, בעל קשיי תפקוד, אשר אינו מסוגל להפנים את שלילת סמכותו ההורית. חוות הדעת מצביעות על כי בני הזוג אינם מבינים לעומקה את משמעות האימוץ הפתוח, ואינם מקבלים את גבולותיו. לאור אלה, מתעורר חשש ממשי לכך שההורים הטבעיים יתקשו להתמודד עם קיום קשר לקטין, שכל כולו מצטמצם לקבלת מידע תקופתי אודותיו, וקשר חלקי כזה עלול להקשות עליהם את ההתמודדות עם המציאות החדשה של האימוץ. לכל אלה מתלווה החשש כי ההורים הטבעיים ינסו לפגוע בקשר שבין הקטין לבין הוריו המאמצים. בין היתר כתבו המומחים כי: "אין ביכולתם של הורי הקטין לראות את צרכיו באים בקדימות לצרכיהם שלהם" (תסקיר פקידות הסעד מיום 7.7.05 אשר הוגש לבית המשפט לענייני משפחה); "הורי הקטין אינם מסוגלים להשלים עם חוסר יכולתם לגדל את הקטין והם לא יאפשרו לו לגדול באופן בטוח במשפחה אחרת" (תסקיר פקידת הסעד מיום 7.11.06 אשר הוגש לבית המשפט המחוזי); "במקרה זה מדובר בזוג עם קשיי תפקוד והבנה, התנהגות אימפולסיבית לא צפויה, עד כדי ניסיון לפגוע פיזית באנשי מקצוע. מידע על הקטין אמנם אמור לתת להם, לכאורה, תחושה נוחה יותר, אך מנגד, עלול לגרום להם בלבול, תסכול רב, קושי להתמודד עם המציאות שבנם אינו גדל במחיצתם, כל זאת כאשר המידע על הקטין הינו חיובי. לא כל שכן, אם חלילה יימסר מידע בעייתי או מורכב על הילד בעתיד, הדבר עלול לגרום לקושי רגשי נוסף בהתמודדותם על מידע זה" (תסקיר מטעם השירות למען הילד מיום 29.8.07 אשר הוגש לבית משפט זה). דברים דומים קבעו חוות דעת המומחים בעניינו של בנם הקודם של ההורים הביולוגיים אשר נמסר לאימוץ סגור. אחד התנאים לאימוץ פתוח - ובכלל זה גם העברת מידע למשפחת הטבעית אודות הקטין - הינו יכולתם של ההורים הביולוגיים לקבל את עובדת האימוץ, ולכבד במלואה את האוטונומיה ההורית של ההורים המאמצים. במקרה זה, מדובר בהורים ביולוגיים בעלי קשיים בתיפקוד והבנה, והתנהגות אימפולסיבית לא צפויה, שקיבלו בעבר ביטוי גם במעשי אלימות. קשה לצפות מראש מה תהיה תגובתם לסוגי מידע שונים, טובים או קשים, שיגיעו אליהם, ואיך הדבר עלול להשפיע על התנהגותם. הקושי לצפות את תגובותיהם עלול להעמיד את האימוץ בסכנת פגיעה, ותיתכן אף החמרה במערכת הבעייתית בלאו הכי, בקשר שבין ההורים הביולוגיים לבין מערכות הרווחה. 28. שנית, העברת המידע להורים הטבעיים אינה מקובלת ואינה מוסכמת על ההורים המאמצים. הקטין נ' נמסר להוריו המאמצים ביום 25.1.07, לאחר שבית המשפט לענייני משפחה הכריז עליו כבר-אימוץ, וקבע כי אימוצו יהיה אימוץ סגור. עתה, משנתבקשה עמדתם לעניין צמצום תוצאות האימוץ, הביעו ההורים המאמצים התנגדות נחרצת לכך. מחד, אין הם נוטים לשתף את הקטין בכך כי יועבר בעניינו מידע להוריו הטבעיים, באשר לדעתם, יהיה בכך כדי לבלבלו ולהביכו. מנגד, הם סבורים, כי מסירת מידע להורים הביולוגיים, מבלי שהקטין מודע לכך, עלולה ליצור מסכת יחסים שיש בה סודות ושקרים במשפחתם, באופן שיזיק למרקם היחסים ולטובת הקטין בטווח הארוך. בעניין זה מציינים גם אנשי המקצוע כי "מצב של התנהלות משפחה עם סודות ושקרים כלפי ילדם, ובפרט בהיותו מאומץ, מביא למערכת יחסים מורכבת ובעייתית המאופיינת בחוסר אמון, שהינו מצב הרסני להתפתחותו הנפשית של הילד" (תסקיר מטעם השירות למען הילד מיום 29.8.07 אשר הוגש לבית משפט זה). אכן, בהעדר הסכמת ההורים המאמצים, עלול צמצום צו האימוץ לפגוע בקליטתו הטובה של הקטין במשפחתו המאמצת, ולגרום לו למבוכה ולקשיי התמודדות והסתגלות נוספים על אלה שהוא נדרש ממילא לעמוד בהם. משכך, נסיבות שבהן אין הסכמה מצד ההורים המאמצים לצמצום צו האימוץ יצדיקו, על-פי רוב, הותרת צו האימוץ סגור (בע"מ 366/06, שם; ע"א 6953/94, שם, בפסקה 15 לפסק דינה של השופטת שטרסברג-כהן; ע"א 2169/98, שם, בפסקאות 46-47; ע"א 653/95, שם, בפסקה 9). אכן, תנאי הכרחי לצמצומו של צו אימוץ הוא יכולת והסכמה של ההורים המאמצים להתמודד ולקבל את האימוץ הפתוח. הסכמה זו הכרחית כדי להבטיח שהקשר עם המשפחה הגרעינית לא יפגע בתכליות האימוץ ובלעדיו: "תנאי נדרש - שבדרך כלל בלעדיו אין - הוא הסכמה, קבלה, ושיתוף פעולה של ההורים המאמצים עם המהלך המיועד שמירת הקשר בין הילד להורהו הטבעי. בהעדר הסכמה כזו, עלול הקשר הדואלי של הילד עם משפחתו הגרעינית והמאמצת כאחד להיתקל בקשיים רבים; אלה עלולים לסכן את שלומו ורווחתו. הם עלולים לפגוע בקליטתו הטובה במשפחה המאמצת, ולגרום לו בלבול, מבוכה, ואובדן כיוון, ולהשבית את שמחת החיים והבטחון הנדרש להתפתחותו. מאחר שהמבחן להחלת אימוץ סגור או פתוח נעוץ בטובת הילד, ומששיתוף פעולה מצד ההורים המאמצים הוא גורם חיוני בכל הסדר של אימוץ, נסיבות שבהן אין הסכמה מצידם לאימוץ פתוח יצדיקו, על פי רוב, החלה של האימוץ הסגור, ולא את החריג לו - אימוץ פתוח" (בע"מ 366/06, שם). להתנגדות ההורים המיועדים לאמץ למסירת מידע על הקטין למשפחתו הטבעית יש לייחס משקל חשוב. 29. שלישית, היבט טובת הקטין הוא החשוב מכל השיקולים, והוא מאגד ומרכז אל תוכו את מכלול השיקולים כולם. בנסיבות מקרה זה קשה לומר כי העברת מידע על הקטין להוריו הטבעיים תסב תועלת לילד, ואפשר שהיא אף עלולה להסב לו נזק. הטעם העיקרי לכך נעוץ בעובדה כי בשל נסיבות החיים שהתרחשו במקרה זה, לא נוצר כל קשר משמעותי בין הילד להוריו הטבעיים, שלא היוו גורמים מטפלים בשום שלב. גם הביקורים של ההורים במעון, בליווי השגחה, לא תרמו תרומה ממשית ליצירת קשה כזה. בנסיבות כאלה, אין מדובר על שימור קשר קיים, בעל משמעות בין ההורים לילד, אלא על הותרת קשר עקיף בין המאומץ לבין משפחתו הטבעית, בהעדר זיקה רגשית ממשית של הילד להוריו הטבעיים, וחרף הסיכונים העלולים לצמוח מכך ליציבותו והצלחתו של הליך האימוץ. הקטין נ' הועבר ישירות מבית החולים למעון של השירות למען הילד בעודו בן 20 ימים בלבד. מרגע לידתו ועד היום, לא היו הוריו הביולוגיים מעורבים בטיפול בו, ולא שימשו דמויות משמעותיות בחייו. בעת שהותו במעון התקיימו, אמנם, מפגשים שבועיים בינו לבין הוריו הביולוגיים, אך על-פי חוות דעת המומחים, חרף ביקורים אלה, הורי הקטין אינם מוכרים לו כדמויות מטפלות משמעותיות, והוא לא הפיק תועלת מהמגע עימם (תסקיר פקידת הסעד מיום 7.11.06 אשר הוגש לבית המשפט המחוזי; חוות דעת פסיכולוגית מיום 11.1.06 אשר הוגשה לבית המשפט לענייני משפחה). מאז נמסר להורים המיועדים לאמץ, ועד עתה, לא התקיים כל קשר בין הקטין לבין הוריו הטבעיים. בתסקיר מעדכן באשר למצבו של הקטין נכתב כי לאחר שנמסר למשפחה המיועדת לאמץ, חלה התקדמות משמעותית בהתפתחותו של הקטין. כן נכתב בו, כי חלה התקשרות רגשית, המושתתת על אמון ואהבה, בין הקטין לבין הוריו המיועדים לאמץ. הקטין עושה אבחנה בין הדמויות ההוריות לבין אנשים זרים, הוא מתרפק על הוריו המאמצים, ונראה כי הוא נהנה מן המגע עימם. ביטויי המצוקה שניכרו בקטין בעבר, כגון בכי בלילות, הלכו ופחתו (תסקיר מעדכן באשר למצבו של הקטין מיום 1.7.07 אשר הוגש לבית משפט זה). במצב דברים זה, נראה כי צמצום תוצאות האימוץ, ואף בדרך של מסירת מידע תקופתי להורים הביולוגיים, אינו טומן בחובו תועלת ממשית לקטין, ואולי עלול אף לפגוע במערכת היחסים החמים הנרקמת בינו לבין הוריו המאמצים. 30. בסוגיה זו של צמצום צו האימוץ בדרך של העברת מידע להורים הטבעיים, יש להעמיד את טובת הילד במרכז השיקולים. כעולה מתסקיר השירות למען הילד מיום 29.8.07, מבחינת טובתו של הילד, אין מדובר במציאות שבה קיימת חשיבות בשמירת הקשר להורים הביולוגיים, לאור רקע קודם של קשר הדוק בין הילד למשפחתו הטבעית, העשויה להצדיק קיום רצף בחייו הרגשיים של הילד. במקרה זה, אין לילד קשר משמעותי עם ההורים הטבעיים, ולכן בתנאים אלה, לשמירת קשר כלשהו, ישיר או עקיף, בין הקטין להורים הביולוגיים אין תרומה לקידום טובתו, ואפשר אף להיפך - חשיפתו לאפשרות קשר כזה עלולה ליצור מבוכה, להעלות שאלות זהות, ולהביא לשיבוש בשגרת חייו. העיסוק בשאלות הזהות והפיצול האפשרי ברגשות הילד ובהתייחסותו הנפשית בין משפחתו הטבעית למשפחתו המאמצת עלולים ליצור מעמסה רגשית כבדה, העלולה להשפיע השפעה מזיקה על התפתחותו של הקטין. 31. השירות למען הילד מסכם את עמדתו השלילית ביחס לאפשרות צמצום צו האימוץ לצורך מסירת מידע להורים הביולוגיים באומרו: "1. צמצום תוצאות האימוץ אינו משרת את טובת הילד לאורך זמן, אלא יגרום לשמירת סודות מפניו והידרדרות למערכת יחסים לא אמינה בינו לבין הוריו, דבר אשר ישליך על התפתחותו הרגשית במהלך חייו. לחלופין, אם דבר מסירת המידע להורים הביולוגיים יימסר לקטין על-ידי הוריו, הדבר יגרום לבלבול ולעיסוק בשאלות של שייכות וזהות טרם הזמן, בלי שנושא זה עונה על צורך אמיתי של הקטין, ובלי שיהיה בשל לכך. 2. בני הזוג קיבלו את הקטין באימוץ סגור, והם מתנגדים בכל תוקף לצמצום תוצאות האימוץ. הם מרגישים כי יהיו לכך השלכות שליליות על התפתחותו. 3. ההורים הביולוגיים הינם אנשים עם קשיים התנהגותיים שיתקשו להתמודד עם המידע שיקבלו". 32. עמדתו המקצועית של השירות למען הילד, עמדתם של ההורים המיועדים לאמץ, וכלל הנתונים העולים מן הראיות בקשר לאישיותם של ההורים הטבעיים, מצביעים, בהצטברותם, על אי-התאמתו של מקרה זה, על נסיבותיו המיוחדות, להוצאת הגבלה וצמצום על צו האימוץ. בחומר ובנתונים שבפנינו ניתן ביסוס רב-משקל למסקנה כי העברת מידע שוטף להורים הביולוגיים מידי שנה, לא רק שלא תשרת את טובת הילד, אלא היא עלולה גם לפגוע בטובתו; היא עלולה לפגוע בתכלית האימוץ, ובמאמצי ההורים המאמצים לשלב את הילד לחיק משפחתו החדשה בדרך הרמונית וללא זעזועים; היא עלולה לחשוף את ההורים הביולוגיים למערכת של לחצים נפשיים, העשויה להקשות עליהם להסתגל לעובדת האימוץ על השלכותיו, ולהביאם לתגובות חריגות העלולות להסב נזק לטובת הקטין, למסגרת האימוץ, להורים המאמצים, ולהם עצמם. 33. אין ספק, כי ניתוק ילד מהוריו הטבעיים הוא כקריעת איבר מן הגוף החי. קריעה זו היא בלתי נמנעת במצבים של אין-ברירה, וכורח הנסיבות, כשאין מוצא אחר כדי להבטיח את שלומו ורווחתו של הילד. אולם משנגזר ניתוק זה, קמה חובה מן הדין להבטיח את טובתו של הילד במסגרת המשפחה המאמצת, בדרך שתמצה את מלוא האפשרות והסיכוי לשלבו אל תוך מסגרת משפחתית חדשה, תומכת ויציבה, תוך פיתוח תחושת הזדהות ושייכות מלאים של כל בני המשפחה זה כלפי זה. 34. האימוץ הפתוח, וכל סוג של צמצום צו אימוץ במסגרתו, כפופים, לעולם, לעקרון טובת הילד ולתועלת הליך האימוץ בכלל זה. מקום שקיים חשש כי סיוגו של צו האימוץ עלול לפגוע בתכליות אלה, יש לשלול סיוג כזה, ולדחותו מפני העקרון הנוהג בדבר אימוץ סגור, על כל היבטיו והשלכותיו. בנסיבות שלפנינו, צמצום צו האימוץ בדרך של מתן צו שיפוטי שיורה לשירות הרווחה להגיש להורים הביולוגיים מידע שנתי על אודות בנם אינו מקדם את טובת הקטין, ואינו פועל לטובת הליך האימוץ. הוא עלול בנתונים הקיימים אף לפגוע בתכליות אלה. לאור זאת, יש לדחות את בקשת רשות הערעור בהקשרה זה. 35. על יסוד כל האמור, אציע לחברַי לדחות את בקשת רשות הערעור, בלא צו להוצאות. ש ו פ ט ת השופטת ע' ארבל: מסכימה אני למסקנתה של חברתי, השופטת פרוקצ'יה, ולשיקולים השונים שמנתה, אשר בגינם אין לאפשר במקרה זה העברת מידע מרשויות הרווחה להורים הביולוגיים לגבי הקטין המאומץ, מצבו, התפתחותו ואורח חייו, על בסיס עדכון שנתי. בקשת ההורים הביולוגיים מובנת ואנושית היא. קשה שלא להזדהות עמה, ונטיית הלב הטבעית שלי הייתה להיעתר לה. עם זאת, כפי שמקובל בתיקים מעין אלו, ביקשנו לשמוע את עמדתם של אנשי המקצוע בנושא. לאחר שהונחה עמדה זו בפנינו, כמו-גם תגובות הצדדים לה, שבתי ושקלתי את מכלול השיקולים הרלוונטיים לעניין ולבסוף, שוכנעתי כי אין מנוס מהמסקנה אליה הגיעה חברתי. שתיים הן בעיקרן מערכות השיקולים שהכריעו את הכף מבחינתי: מערכת השיקולים האחת עניינה בהורים הביולוגיים - בשאלת מסוגלותם לכבד את מערכת האימוץ ולהתמודד עם הדיווחים העתידיים באשר לילדם, יהיו הם טובים או קשים, מצד שירותי הרווחה. קשה לצפות או לחזות את תגובותיהם העתידיות של ההורים הביולוגיים למידע המבוקש על-ידם, אך קיים חשש ממנו לא ניתן להתעלם כי בסופו של יום יהיו הן בעלות השלכות בלתי-רצויות להם או לקטין. מערכת השיקולים השנייה עניינה בחשש אשר הועלה בין היתר על-ידי ההורים המאמצים, כי העברת מידע כאמור באמצעות שירותי הרווחה וללא ידיעתו של הקטין עלולה לפגוע במרקם היחסים בין ההורים המאמצים לקטין, אשר ביסודם מתחייב קשר אמיתי וכנה, ללא הסתרות, אי-גילוי וחצאי אמיתות. במבט צופה פני עתיד אוסיף גם כי יש להניח כי פסק דיננו זה ייכלל בתיק האימוץ וככל שהקטין יבקש בבוא היום ללמוד על שורשיו ולעיין בתיק, יוכל הוא ללמוד אף על רצונם של הוריו הביולוגיים לקבל מידע אודותיו, כפי שזה הובע בפנינו, ועל כך שדאגתם לו ליוותה אותם גם לאחר שנתקבלה ההחלטה על הכרזתו כבר-אימוץ. עוד אעיר, כי ל"אימוץ פתוח" עשויות להיות מתכונות שונות ואין לו תבנית אחת אחידה. חברתי עמדה בחוות-דעתה על יתרונותיו וחסרונותיו של "האימוץ הפתוח", אשר זכו גם לדיון מקיף בפסיקת בית משפט זה. בהקשר זה אבקש להדגיש כי מדובר בגישה חדשה שעודה נבחנת, נלמדת ומתפתחת, ועל יישומה להיעשות בזהירות מרבית ותוך בחינת כל מקרה ומקרה בהתאם לנסיבותיו (והשוו: בע"מ 6593/06 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה (טרם פורסם, 22.3.2007)). מכל מקום, גם אם ניתן לומר כי קבלת הבקשה שבענייננו עשויה היתה להפוך את האימוץ למעין "אימוץ פתוח", ברור כי המדובר היה ברף הנמוך ביותר של אימוץ מסוג זה, וזאת מאחר ואין מדובר בקשר של הילד עם המשפחה הטבעית אלא רק במידע שהיה מועבר להורים הביולוגיים על-ידי גורמי הרווחה, אשר ממילא מלווים בדרך זו או אחרת את המשפחה המאמצת. בית משפט זה עמד פעם אחר פעם על הלבטים והקשיים שתיקים מעין אלו מעמידים בפני הנדרשים להכריע בהם, וכפי שנאמר: "קשים הם דיני ממונות. קשים מהם דיני נפשות. קשים מכולם דיני אימוץ ילדים, והם בקודש הקודשים של דיני נפשות: דיני נפשות הם, גם של גדולים גם של קטנים גם של קטני-קטנים שלא ידעו ולא הבינו" (דנ"א 7015/94 היועץ המשפטי לממשלה נ' פלונית, פסקה 2 לפסק דינו של השופט (כתוארו אז) מ' חשין (לא פורסם, 15.8.1995)). קשיים ולבטים אלו היו מנת חלקנו אף הפעם. בסופם, ולאור האמור לעיל, מצטרפת אני כאמור לפסק דינה של חברתי השופטת פרוקצ'יה וכן להערותיו של חברי השופט רובינשטיין. ש ו פ ט ת השופט א' רובינשטיין: א. בסופו של יום, לא בלי התלבטות, אני מסכים לתוצאה שהגיעה אליה חברתי השופטת פרוקצ'יה ולהנמקתה, שבליבתה מעוגנת בטובת הקטין. בכל זאת שאלתי עצמי שוב ושוב האם אין מקום לאותו מידע שמבקשים ההורים, בגדרי צמצום תוצאות האימוץ לפי סעיף 16(1) לחוק האימוץ. ב. ודוק, אין המדובר ב"אימוץ פתוח", בקשר קבוע בין ההורים הביולוגיים לילדם. המציאות האנושית הכרוכה בטובת הקטין על פי רוב אינה פותחת את השער ל"אימוץ פתוח", והמקרים בהם דבר זה יאושר הם מעטים (ראו סקירתם גם בבע"מ 10791/05 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה ופלונית (לא פורסם)) כפי שציינה חברתי. הם יתאפיינו בעיקר באימוץ ילד חורג על-ידי הורהו החורג שעה שהוא ממשיך בקשר עם הורה טבעי, או ילד יתום שקשריו עם משפחתו המורחבת נמשכים, או אימוץ בעקבות אמנה (ראו שם). זכורני בעת כהונתי בבית המשפט המחוזי תיק אימוץ בו משפחה אומנת שקיימה לאורך זמן קשר עם האם הביולוגית נעשתה משפחה מאמצת באימוץ פתוח מוסכם, ודימיתי כי היתה קורת רוח הדדית לעת ההיא בקשר לאותה הסכמה. ציינתי בפרשת פלוני הנזכרת "כי יתכן שנושא האימוץ ה'פתוח' טעון חשיבה "פתוחה" בעולם משתנה. איני יודע מה יהיו תוצאותיה משתתגבש תשתית מחקרית שעליה דיבר הנשיא ברק בפרשת ע"א 2169/98 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נג(1) 241 (בעמ' 265). הרגישות המופלגת, שכמעט אין למעלה הימנה, של נפש הקטין, מקרינה תדיר ומזהירה מהחלטות נחפזות, אך הלב והמוח אינם שוכחים גם את ההורים ואת זיקתם הטבעית והאנושית. מן הסתם אכן בסופו של יום נשוב לבחינת כל מקרה לגופו, ברגישות אנושית". ג. והנה במקרה דנא מנתה חברתי את השיקולים השונים שלא לאפשר העברת המידע. הם מוסכמים עלי, ובמיוחד החשש מבעייתיות בהעברת המידע להורים הביולוגיים נוכח הרקע הכרוך בהם שתואר בפי חברתי, והתנגדות ההורים המאמצים. שאלתי את עצמי האם יפגע הדבר בטובת הקטין, ובשורה התחתונה – שמא צודק השירות למען הילד כי הדבר "יגרום לבלבול ולעיסוק בשאלת שייכות וזהות טרם הזמן", אם יידע הקטין על מסירת המידע - והדעת נותנת כי אפשרי שביום מן הימים יגולה לו הדבר שלא בגיל המתאים. בסופו של יום, אף כי אין בכך גם נחמה פורתא להורים הביולוגיים, בהגיע הקטין לגיל 18 רשאי יהא פקיד הסעד – או בית המשפט לפי הצורך – להתיר לו לעיין בפנקס האימוצים (סעיף 30(ב) לחוק האימוץ) ויוכל הוא עצמו לבקש לבחור באשר יבחר, בגדרי החוק. ד. שוב נאמר, דיני נפשות הם, ואין הכרעה שעמה שלות הנפש. אך דומה כי זו ההכרעה הנכונה הפעם. ש ו פ ט לפיכך הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת פרוקצ'יה. ניתן היום, י"א בניסן התשס"ח (16.4.08). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07018450_R04.doc יט מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il