אלי לנג נ. מדינת ישראל- רשות מקרקעי ישראל

5 1 בבית המשפט העליון ע"א 1840/21 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות המערערים: 1. אלי לנג 2. נמרוד לנג נ ג ד המשיבים: 1. מדינת ישראל- רשות מקרקעי ישראל 2. מושב בית נקופה ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בירושלים מיום 3.3.2021 בתא"ק 8694/07 שניתנה על ידי כבוד השופטת ד' פיינשטיין בשם המערערים: עו"ד יהונתן גוטליב פסק-דין ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בירושלים (השופטת ד' פיינשטיין) מיום 3.3.2021 בתא"ק 8694/07 שלא לפסול עצמו מלדון בעניינם של המערערים. ההליך נושא הערעור דנן עניינו בתביעה למתן צו להפסקת שימוש חורג במשק, שהגישה המשיבה נגד אמו של המערער 1 (אביו של המערער 2). למרבה הצער אמו של המערער 1 נפטרה במהלך ניהול ההליך, ועקב כך תוקן כתב התביעה ביום 7.2.2012 ושמה הוחלף בשמו של המערער 1. במהלך דיון שהתקיים ביום 23.12.2013 בפני השופטת ש' רנר הודיעו באי-כוח הצדדים כי הם מסכימים ש"יינתן פסק דין להפסקת השימוש החורג כאשר בית המשפט יוסמך לפסוק את המועד שממנו יופסק השימוש החורג לאחר שמיעת טיעוני הצדדים". בהתאם, בסוף הדיון ניתן פסק דין בו צוין כי השימוש החורג במשק יופסק "בהסכמת הצדדים". עם זאת, בפרוטוקול הדיון ובפסק הדין מצוינת אמו של המערער 1 כנתבעת, חלף המערער 1. ביום 25.12.2018 הגישה המשיבה בקשה לפי פקודת בזיון בית משפט נגד המערערים (להלן: בקשת הבזיון), בה נטען כי פסק הדין לא קוים וכי המערערים אף הרחיבו את השימושים החורגים במשק. בקשה זו נותבה לטיפולה של השופטת ד' פיינשטיין, אשר הורתה למערערים להגיב לבקשה. תחת תגובה לגוף הבקשה הגישו המערערים ביום 14.1.2020 בקשה לסילוק בקשת הבזיון על הסף (להלן: הבקשה לסילוק על הסף) בה נטען, בין היתר, כי פסק הדין לא ניתן נגד המערערים עצמם ועל כן אין יריבות בינם ובין המשיבה. דיון בבקשת הסילוק על הסף התקיים ביום 12.5.2020, ובמהלכו טען בא-כוח המערערים כי מהאמור בבקשת הבזיון עולה שהגורם שמפר לכאורה את פסק הדין אינם המערערים, אלא חֶבְרָה שפועלת במקום (להלן: החברה). בסוף הדיון דחה בית המשפט את הבקשה לסילוק על הסף בציינו "שני [המערערים] יכולים לגרום להריסה והפסקת השימוש החורג וגם בכל הנוגע לחברה קיימת מידה [רבה של] היתממות, שכן זו בשליטתם המלאה". עוד חייב בית המשפט את המערערים בהוצאות המשיבה בסך 7,000 ש"ח. להשלמת התמונה יצוין כי ביום 16.5.2020 הורה בית המשפט על מחיקת המילה "להריסה" מנוסח ההחלטה. ביום 3.6.2020 הגישו המערערים בקשה לעיכוב ההליכים בתיק למשך שנה "על מנת לאפשר [להם] להסדיר את הנטען כלפיהם" (להלן: הבקשה לעיכוב הליכים). המשיבה התנגדה לבקשה זו, ובית המשפט הורה על דחייתה בהחלטה קצרה מיום 16.9.2020. בהחלטתו ציין בית המשפט כי "השימושים החורגים לא הופסקו חרף הסכמת הצדדים בעניין וחרף פסק דין ברור שקצב את המועד להפסקת השימושים החורגים כבר לפני מספר שנים. נדמה כי [המערערים] מנסים בכל דרך לאיין את פסק הדין שניתן לפני שנים ולמנוע את ביצועו [...]". עוד חייב בית המשפט את המערערים בהוצאות המשיבה בסך 7,000 ש"ח נוספים. בקשת רשות ערעור שהגישו המערערים על דחיית הבקשה לעיכוב הליכים נדחתה ביום 2.11.2020 (רע"א (מחוזי י-ם) 31804-10-20; השופטת ח' מאק-קלמנוביץ). לאחר שהמערערים הגישו את תגובתם לבקשת הבזיון והמשיבה הגישה תשובה לתגובה, התקיים דיון בבקשה ביום 3.3.2021 ובמהלכו התקיים שיח שלא לפרוטוקול ונחקר עד מטעם המשיבה. לאחר תום החקירה מופיעות בפרוטוקול השורות הבאות: "ב"כ [המשיבה] מבקשת הפסקה. לאחר הפסקה, בימ"ש מורה על חקירה עניינית בימ"ש: ב"כ [המשיבה] נכנסה לאולם לבד במהלך ההפסקה כאשר ישבתי כאן. ב"כ [המשיבה] התיישבה והחלה לסמן דברים על גבי מסמכים. ואז ביקשתי ממנה לצאת מאולם בימ"ש כדי שלא אהיה לבד עם צד אחד. היא קמה לצאת ואמרה שהיא מעוניינת לבקש לחקור את [המערער 2]. ביקשתי ממנה שתקרא [למערער 2] ולבא כוחו." לאחר מכן ביקש בא-כוח המערערים, בעל פה, כי המותב יפסול את עצמו "היות והוא גיבש החלטה לפני ששמע סיכומי הצדדים". לטענת בא-כוח המערערים, בית המשפט הכריע בבקשת הבזיון "כבר בהחלטות קודמות גם בבקשה לסילוק על הסף וגם בבקשה לעיכוב הליכים", ובהקשר זה הוסיף בא-כוח המערערים כי "מתוך כבוד לבית המשפט לא הוגשה [בקשת] פסילה לאחר עיכוב ההליכים ובקשת בר"ע שנדחתה. החלטנו לאפשר שבית המשפט ישמע אותנו". אולם, כך בא-כוח המערערים, מהתנהלות בית המשפט במהלך הדיון "נדמה שוב כי בימ"ש החליט כבר". בית המשפט דחה את בקשת הפסלות על אתר, וציין בפתח החלטתו "אפתח ואומר כי אני מפיקה לקחים ומבחינתי האישית לעולם לא אכנס לאולם עד שהצדדים יהיו שניהם יחדיו בו ובהפסקות האולם ינעל". בית המשפט הוסיף כי במהלך השיח שהתקיים בין הצדדים שלא לפרוטוקול הוא ציין כי "בחלוף 7 שנים ממתן פס"ד ולאחר ההחלטות שניתנו על ידי ומשך הזמן שחלף, שבמהלכו לא נקטו [המערערים] למיטב ידיעתי בצעדים להסדרה של המחלוקת, הרי שאני מבקשת לדעת כיצד הם סבורים שניתן לדחות את הבקשה כנגדם". עוד ציין בית המשפט כי בהמשך הדיון נדונו אפשרויות לפשרה אך הניסיונות העלו חרס, והוסיף: "מובן שבנסיבות אלו, ולאחר שכבר דנתי בתיק מס' פעמים, ולאחר שפס"ד לא קוים, הרי שהשאלה היחידה היא בעצם כמה זמן לתת [למערערים] לקיים את פס"ד וממתי לקבוע שהם מבזים אותו. בעניין זה דעתי לא ננעלה והעובדה היא שבחרתי לשמוע על כל החלופות כדי לפתור את הסכסוך על אף שכאמור עוד בשנת 2013 התחייבו [המערערים] בפני בימ"ש להפסיק את השימושים החורגים". עוד ציין בית המשפט בהחלטתו כי התיק מצוי "בשלב מאד מתקדם" וכי "יש בו פס"ד וקביעות שאינן לכאוריות עוד". להשלמת התמונה יצוין כי בהמשך הדיון טען בא-כוח המערערים שאין להתיר את חקירת המערער 2 מכיוון שבית המשפט כבר הורה לצדדים להגיש את סיכומיהם. בית המשפט דחה התנגדות זו והתיר לבאת-כוח המשיבה לחקור את המערער 2. מכאן הערעור שלפניי, בו טוענים המערערים כי במהלך השיח הבלתי-פורמלי שהתקיים בדיון ביום 3.3.2021 "מסר" בית המשפט שבכוונתו לקבל את בקשת הבזיון. עם זאת, המערערים מציינים בערעורם כי "לא היה זה הקש ששבר את גב הגמל", והם מוסיפים ומפרטים כי בהמשך השיח הבלתי-פורמלי חזר בית המשפט וקבע כי הם "יכולים לנווט את החברה" חרף העובדה שלא הונחו בפניו אסמכתאות המוכיחות זאת. המערערים סבורים כי יש להורות על פסילתו של בית המשפט קמא נוכח העמדה ה"נחרצת" שהביע בנוגע לבקשת הבזיון, ומטעימים כי "כבר ההחלטה בבקשה לסילוק על הסף היה בה כדי להביע עמדה נחרצת" נגדם; כי ההחלטה בבקשה לעיכוב הליכים "היא למעשה כהחלטה בהליך כולו"; וכי "לדברים אלו נוספו האמירות והאירועים" מהדיון ביום 3.3.2021. המערערים מפרטים על ההתרחשויות בדיון מיום 3.3.2021, ומציינים כי לאחר תום ההפסקה בית המשפט התיר לבאת-כוח המשיבה לחקור את המערער 2 אף שלא הוגשה בקשה מתאימה ואף שבית המשפט כבר הורה לצדדים להגיש את סיכומיהם. בשלב זה, כך המערערים, התברר לבא-כוחם שבמהלך ההפסקה "נכחה באולם ב"כ המשיבה עם השופטת ובין השתיים התקיים שיח" ללא נוכחותם או נוכחות בא-כוחם. לטענת המערערים, בעקבות זאת הוסיף בית המשפט פסקה לפרוטוקול "המפרטת את שאירע". המערערים מוסיפים וטוענים לקיומן של שגיאות עובדתיות בהחלטה הדוחה את בקשת הפסלות, שיש בהן לשיטתם כדי להעיד על קיומו של חשש כבד למשוא פנים. המערערים סבורים כי ניתן ללמוד על קיומו של חשש ממשי למשוא פנים גם מהעובדה שבית המשפט הבהיר שדעתו לא ננעלה בנוגע לשאלת משך הזמן שיש ליתן להם על מנת לקיים את פסק הדין; מכך עולה, לטענת המערערים, כי בית המשפט גיבש עמדה לפיה יש לקבל את בקשת הבזיון, וזאת טרם חקירתו של המערער 2 וטרם הגשת סיכומי הצדדים. לאחר שעיינתי בערעור על נספחיו, באתי לידי מסקנה כי דינו להידחות. כפי שציינו המערערים עצמם, עמדתו של בית המשפט לגבי הקשר בינם ובין החברה ובנוגע ליכולתם לקיים את פסק הדין ואף בנוגע לחובתם לקיימו – עולה בבירור מההחלטות שניתנו בבקשה לסילוק על הסף ובבקשה לעיכוב הליכים. החלטות אלו ניתנו זמן רב לפני שביקשו המערערים את פסילת המותב (כתשעה חודשים וכחמישה חודשים לפני בקשת הפסילה, בהתאמה), וכפי העולה מכתב הערעור עיקר טענותיהם של המערערים מופנה נגד ההחלטות בבקשות אלו, וההתבטאות שהם מייחסים למותב מהדיון ביום 3.3.2021 מתווספת לכך. בנסיבות אלו, הטענה כי דעתו של בית המשפט "נעולה" בנוגע לקבלת בקשת הבזיון נגועה בשיהוי משמעותי אשר מצדיק כשלעצמו את דחייתה (ראו והשוו: ע"א 4914/19 עזבון המנוח נאסר ז"ל נ' משטרת ישראל תחנה אזורית לב הגליל צפון, פסקה 5 (11.11.2019); ע"א 8916/20 פלוני נ' פלוני, פסקה 10 (21.2.2021)). העובדה שהמערערים בחרו, מסיבותיהם, שלא להגיש בקשת פסלות בעקבות איזו משתי ההחלטות הללו אינה מעלה ואינה מורידה לעניין זה. עוד יש להדגיש כי המערערים הגישו בקשת רשות ערעור על ההחלטה בבקשה לעיכוב הליכים, וכבר נפסק כי הליכי פסלות אינם מסלול "שיורי" להעלאת השגות אשר נדחו בהליכי ערעור (ע"א 8318/20 פלונית נ' מדינת ישראל, פסקה 10 (21.3.2021)). באשר לטענות המערערים בנוגע להמשך הדיון מיום 3.3.2021: אכן, ראוי להימנע מחילופי דברים עם בעלי הדין או עם באי כוחם במעמד צד אחד ושלא במסגרת סדרי הדין הרגילים. אולם, עובדה זו בלבד אינה מקימה עילת פסלות ויש לבחון כל מקרה בהתאם לנסיבותיו (ע"א 5406/20 מ.י שחם נדל"ן בע"מ נ' ברשן, פסקה 22 (26.11.2020)). כעולה מפרוטוקול הדיון, במהלך פרק הזמן שבו שהו המותב ובאת-כוח המשיבה באולם ללא נוכחות המערערים ובא-כוחם לא התקיים ביניהם כל שיח מהותי. באת-כוח המשיבה ציינה כי היא מבקשת לחקור את המערער 2 וכעולה מהפרוטוקול, ניתנה לבא-כוח המערערים הזדמנות להגיב לבקשה זו לפני שבית המשפט החליט בה לגופה. המערערים לא טענו בבקשת הפסלות או בערעור שלפניי כי האמור בפרוטוקול איננו מדויק, ואף ציינו בערעורם כי הפיסקה שנוספה לפרוטוקול "מפרטת את שאירע". בנסיבות אלו, אינני סבורה כי אירוע זה מקים כשלעצמו עילה לפסילת המותב. אשר על כן, הערעור נדחה. משלא הוגשה תשובה לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, ‏י"א בניסן התשפ"א (‏24.3.2021). ה נ ש י א ה _________________________ 21018400_V01.docx רי מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il 1