עוזי בוכריס נ. רשם האגודות השיתופיות

פסק-דין בתיק בג"ץ 1838/18 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1838/18 לפני: כבוד השופט מ' מזוז כבוד השופט ג' קרא כבוד השופט י' אלרון העותרים: 1. עוזי בוכריס 2. גליה בוכריס נ ג ד המשיבים: 1. רשם האגודות השיתופיות 2. כמהין - מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ 3. משה ברטל (פורמאלי) עתירה למתן צו על תנאי ולמתן צו ביניים בשם העותרים: עו"ד רם גולן בוקריס בשם המשיב 1: עו"ד דניאל מארקס בשם המשיב 2: עו"ד עפר שרם פסק-דין השופט ג' קרא: עתירה לביטול החלטת עוזרת רשם האגודות השיתופיות מיום 12.12.2017 בגדרה נקבע כי מחלוקת מסוימת בין צדדים להליך בוררות תשוב ותידון בפני הבורר. רקע והליכים קודמים 1. העותרים הם תושבי המושב כמהין, המשיב 2, המאוגד כאגודה שיתופית (להלן: האגודה). בין העותרים לאגודה נתגלע סכסוך והם ניהלו מספר הליכים משפטיים. בשנת 2006 החל הליך בוררות בנוגע לטענת העותרים כי יש להכיר בהם כחברי אגודה, בסופו ניתן פסק בוררות הקובע כי העותרים הם חברי אגודה וזכאים לכל הזכויות הניתנות לחבריה (להלן: פסק הבוררות הראשון). במסגרת פסק הבוררות נקבע, בין היתר, כי העותרים חתמו על הסכם התיישבות עם הסוכנות היהודית שהעניק להם רשות להחזיק בבית מגורים (אשקובית) שבמושב (להלן: בית המגורים), וכי האגודה אינה צד להסכם זה. לטענת העותרים, בעקבות פסק הבוררות הראשון נדחתה בהסכמה תביעה שהגישה האגודה לפינוי העותרים מבית המגורים (להלן: פסק הדין בתביעת הפינוי). 2. בחלוף הימים, פתחו הצדדים בהליך בוררות נוסף, הוא ההליך מושא העתירה. בגדרו של הליך זה טענה האגודה כי העותרים חייבים לה כספים בגין שירותים שונים שקיבלו, בין היתר בשל השימוש בבית המגורים. ביום 15.5.2016 ניתן על ידי המשיב 3 (להלן: הבורר) פסק בוררות שקיבל את התביעה וחייב את העותרים במלוא הסכום שהתבקש. העותרים השיגו על פסק הבוררות בפני המשיב 1, רשם האגודות השיתופיות (להלן: הרשם). ביום 15.10.2017 ניתן פסק דין חלקי של עוזרת הרשם הדוחה את מרבית השגות העותרים. ביחס למחלוקת על דמי השימוש, דחתה עוזרת הרשם את טענת העותרים כי השאלה האמיתית העומדת במרכז התביעה היא שאלת הבעלות בבית המגורים, ולכן בירורה אינו נמצא בסמכות הרשם. נקבע כי האגודה מבססת את זכותה לדמי שימוש על זכות חוזית, ולכן הזכויות שיוכרעו בהליך זה הן זכויות אובליגטוריות-חוזיות בלבד. עוזרת הרשם נדרשה לטענות העותרים לפיהן הזכות לדמי שימוש עומדת לסוכנות היהודית ולא לאגודה, וכי קביעות פסק הבוררות הראשון מקימות השתק עילה והשתק פלוגתא. בעניין זה נקבע כי יש לבדוק אם השתנה המצב המשפטי מאז ניתן פסק הבוררות הראשון. לבסוף קבעה עוזרת הרשם כי לא ניתן להגיע לחקר האמת בהסתמך על חומר הראיות העומד בפניה, ועל מנת לייעל את ההכרעה שבמחלוקת הורתה לצדדים להגיש תגובות משלימות, כשלאחר מכן תינתן הכרעתה. 3. בהתאם להחלטת עוזרת הרשם השלימו הצדדים את טיעוניהם, וביום 12.12.2017 ניתנה ההחלטה המורה על החזרת ההכרעה בשאלת זכות האגודה לדמי שימוש בפני הבורר. בהחלטה צוין כי הצדדים טענו טענות חדשות שלא הועלו בפני הערכאה הדיונית, והן מצריכות בירור עובדתי מקיף. על כן, לא יהיה נכון שערכאת הערעור תקבל הכרעה סופית בעניין, והבורר התבקש לדון בטענות וליתן הכרעה מנומקת כדבעי. 4. לאחר מתן ההחלטה הגישו העותרים בקשה לביטולה וזו נדחתה על ידי עוזרת הרשם ביום 20.12.2017. כמו כן, העותרים פנו בבקשות ובהליכים שונים בהם חלקו על סמכותו של הבורר להכריע בסוגיה (בקשה להפניית אבעיה לבית המשפט בעניין הסמכות ובקשה להחלפת בורר שנדחו על ידי הבורר ועל ידי הרשם, ופתיחת תובענה בהמרצת פתיחה שנמחקה לאחר הבהרת בית המשפט כי הוא נעדר סמכות לדון בה). לבסוף, הוגשה ביום 4.3.2018 העתירה שלפני, בגדרה נתקפת ההחלטה להחזיר את הדיון לבורר (להלן: ההחלטה). בד בבד עם הגשת העתירה ביקשו העותרים צו ביניים המורה על עיכוב הליך הבוררות, ובאותו היום הוריתי על עיכוב ההליך עד להחלטה אחרת. טענות הצדדים 5. לטענת העותרים, האגודה הגישה תביעה כספית בגין דמי שימוש, אך למעשה המחלוקת האמיתית בין הצדדים נוגעת לשאלת הזכויות בבית המגורים. פסק הבוררות הראשון הכריע בשאלה זו וקבע כי העותרים קיבלו מהסוכנות היהודית רשות להחזיק ולהתגורר במבנה, כשלאגודה אין כל מעמד בו. האגודה טענה, לראשונה בפני הרשם, שיש לה זכויות בבית המגורים במועדים שקדמו למתן פסק הבוררות הראשון, וכי העותרים החזיקו במבנה מכוח שכירות, בניגוד לטענתם בהליכים הקודמים לפיה ההחזקה של העותרים הייתה כברי רשות מהסוכנות. פסק הבוררות הראשון בצירוף פסק הדין בתביעת הפינוי מקימים בנסיבות המקרה השתק פלוגתא, השתק עילה והשתק שיפוטי, ולכן ההחלטה המורה להידרש בשנית לשאלת הזכויות של האגודה סותרת את ההלכות הקיימות ונוגדת את תקנת הציבור. עוד טוענים העותרים כי הסכם הבוררות בין הצדדים מקנה לרשם סמכות לדון בעניינים כספיים בלבד, ומכיוון שטענותיה של האגודה לדמי שימוש נשענות על טענותיה לזכויות בבית המגורים, היה על עוזרת הרשם לקבוע כי היא נעדרת סמכות לדון בתובענה. כן הלינו העותרים על התנהלותה של האגודה לאורך ההליכים המשפטיים השונים וטענו כי הדרישה לדמי שימוש, כשבמקביל האגודה מונעת מהם מלקבל מגורי קבע במושב, נוגעת בחוסר תום לב ונוגדת את עקרונות הצדק. 6. הן האגודה והן הרשם בתגובות מטעמם טענו כי יש לדחות את העתירה על הסף תוך חיוב העותרים בהוצאות. לשיטתם, עוזרת הרשם סברה כי יש להעמיק את הבירור העובדתי הנדרש מבלי שדחתה את טענות העותרים לגופן. הטענות עומדות ותלויות בפני הבורר והוא יכריע בהן לאחר בירור עובדתי מקיף ותוך התייחסות לטענות המשפטיות. על הכרעת הבורר ניתן להשיג בפני הרשם, ורק לאחר מכן ובהתאם לעילות ההתערבות המצומצמות על החלטות רשם האגודות השיתופיות, יוכלו העותרים לפנות לקבלת סעד מבית משפט זה. משכך, יש לדחות את העתירה מחמת היותה מוקדמת ובהעדר עילה להתערבותו של בית משפט זה. ביחס לטענה לחוסר סמכות, הרשם הדגיש כי טענה זו נדחתה על ידי עוזרת הרשם בפסק הדין החלקי מיום 15.10.2017 וקביעתה זו לא מגלה עילה להתערבות. האגודה הוסיפה לגופו של עניין כי עסקינן בתביעה כספית ומשכך קמה לרשם סמכות לדון בעניין, וכי הטענה לחוסר סמכות לוקה בשיהוי. דיון והכרעה 7. לאחר עיון בעתירה ובתגובות המשיבים הגעתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף. 8. כפי שנקבע לא אחת בפסיקתו של בית משפט זה, אמות המידה להתערבות בהחלטות רשם האגודות השיתופיות בענייני בוררויות מצומצמות ושמורות למקרים חריגים, בהם פסק הדין לוקה בטעות משפטית מהותית או כאשר מתקיימות נסיבות יוצאות דופן המצדיקות את התערבותו של בית משפט זה מטעמי צדק (בג"ץ 6148/15‏ כהנא נ' רשם האגודות השיתופיות, בפסקה 7 (‏10.2.2016); בג"ץ 3501/15 ‏הכרמלי נ' רשם האגודות השיתופיות, בפסקה 5 (‏24.8.2015) (להלן: עניין הכרמלי); בג"ץ 3650/14 גידיסי נ' רשם האגודות השיתופיות, בפסקה 7 (30.3.2015); בג"ץ 776/14‏ בן צור נ' עוזרת רשם האגודות השיתופיות, בפסקה 16 (16.6.2014)). 9. העתירה שלפנינו תוקפת את החלטת עוזרת הרשם המורה על השבת הדיון לפני הבורר, כאשר הבורר התבקש לערוך בירור עובדתי מעמיק ביחס לטענות ולראיות שהעלו הצדדים, לרבות הטענות המשפטיות של העותרים, והזיקה של הראיות החדשות שהובאו להליכים הקודמים שהתנהלו בין הצדדים. טענותיהם המקדמיות של העותרים, לא נדחו, אלא הועברו לבירורה של הערכאה הדיונית לשם הכרעה הוגנת בעניינם, על סמך מלוא החומר הקיים, וברי כי לא נפלה בהחלטה זו טעות משפטית המגלה עילה להתערבות. ההחלטה להשיב את ההכרעה לבורר היא החלטה דיונית שאינה מכריעה במחלוקת בין הצדדים, שכן לאחר הכרעת הבורר יהיו רשאים העותרים לשוב ולהשמיע את טענותיהם בפני הרשם, והוא יכריע בהן כמיטב הבנתו (השוו לעניין הכרמלי, בפסקה 5). מכיוון שלא קיימת החלטה סופית של הגורם המוסמך, העתירה היא בבחינת עתירה מוקדמת, ואף מסיבה זו דינה להידחות על הסף (השוו לבג"ץ 3690/13 גידסי נ' רשם האגודות השיתופיות (23.7.2013) ולבג"ץ 1537/13 חדד נ' רשם האגודות השיתופיות (‏28.5.2013)). בית משפט זה אינו נוהג להתערב בהליכים התלויים ועומדים לפני ערכאות שיפוטיות, למעט במקרים הנגועים בחוסר סבירות קיצוני או שנעשו בחריגה מסמכות (בג"ץ 552/11 עמר נ' בית המשפט המחוזי בבאר שבע (24.1.2011); בג"ץ 19/15 ‏לדרמן נ' בית משפט השלום באר שבע, בפסקה 4 ובאסמכתא המובאת שם (4.1.2015)). כלל זה כוחו יפה גם למקרה שלפנינו, על אף שהועלתה טענה בדבר חוסר סמכות. ראשית, עוזרת הרשם נדרשה לטענה וקבעה בהחלטתה מיום 15.10.2017 כי האגודה מבססת את זכותה לדמי שכירות על זכות חוזית ולא קניינית, ומשכך השאלה העומדת במחלוקת אינה נוגעת לזכות הבעלות בבית המגורים. כזכור, בית משפט זה בוחן את החלטות הרשם בענייני בוררות "על פי עילות הביקורת הנהוגות בבית המשפט הגבוה לצדק ולא אלו הנהוגות בערכאת ערעור רגילה" (בג"ץ 3342/06 צ'מני נ' רשם האגודות השיתופיות, בפסקה 2 (26.4.2006)). שנית, וזה העיקר, בהתחשב בשלב בו מצוי ההליך, ובהתחשב בטענות העותרים לקיומו של מעשה בית דין הראויות כשלעצמן לבירור, איני מוצא כי בשלב זה יש מקום להתערבותו של בית משפט זה, וטענות העותרים ישמרו להם לאחר שיסתיים ההליך בעניינם. 10. סוף דבר, העתירה נדחית, וממילא נדחית הבקשה לצו ביניים. עיכוב הליך הבוררות עליו הוריתי בהחלטה מיום 4.3.2018 מבוטל בזאת. בנסיבות העניין, לא יעשה צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"ד באייר התשע"ח (‏9.5.2018). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 18018380_Q04.doc סח מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il