איתי לנדסברג נ. ביה"ד הארצי לעבודה

פסק-דין בתיק בג"ץ 1831/15 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1831/15 לפני: כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט א' שהם העותר: איתי לנדסברג נ ג ד המשיבים: 1. ביה"ד הארצי לעבודה 2. המוסד לביטוח לאומי עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד עובד כהן; עו"ד איתן ליברמן בשם המשיבים: עו"ד ארנה רוזן-אמיר פסק-דין השופט נ' הנדל: עתירה לביטול פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה (עב"ל 44172-10-12, השופטים ע' רבינוביץ', ל' גליקסמן ו-א' איטח ונציגי הציבור נ' מאיר ו-מ' אורן. להלן: פסק הדין), במסגרתו התקבל ערעור המוסד לביטוח לאומי על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו (ב"ל 26016-10-11, סגן הנשיא ש' טננבוים ונציגי הציבור ח' נאמן ו-צ' זייד), ונקבע כי העותר אינו זכאי למענק עבודה מועדפת. 1. לאחר שחרורו מצה"ל, עבד העותר בחקלאות במשתלה פרטית לתקופה של כ-100 ימים. מרביתה של תקופה זו – כשלושה חודשים – עבד העותר בחו"ל, בשליחות מעסיקו הישראלי. העותר הגיש למוסד לביטוח לאומי תביעה לקבלת מענק עבודה מועדפת (להלן גם: המענק). תביעתו נדחתה, בנימוק כי הזכאות למענק מוגבלת לתחום מדינת ישראל, ולכן אין להביא בחשבון את התקופה בה עבד בחו"ל לצורך חישוב התקופה המזכה בקבלת המענק. עוד צוין בהחלטת המוסד לביטוח לאומי, כי העותר עשוי להיות זכאי למענק אם ישלים את תקופת העבודה בעבודה נוספת או אחרת, לא יאוחר מתום 24 חודשים ממועד שחרורו משירות חובה (נספח ה' לעתירה). על החלטת המוסד לביטוח לאומי הגיש העותר תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, שקיבל את תביעתו – תוך קביעה כי "המחוקק לא הגביל את הזכאות למענק בעבודה בארץ דווקא". ערעורו של המוסד לביטוח לאומי התקבל על ידי בית הדין הארצי לעבודה. בתמצית, נקבע כי לשונו ותכליתו של חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: החוק) בפרק ביטוח אבטלה, הכולל הוראות גם בדבר המענק, היא מציאת מקומות עבודה למובטלים בתוך ישראל ולא מחוצה לה. עוד נקבע כי מטרת החוק היא כפולה: תמריץ החיילים המשוחררים להשתלב במקומות עבודה, תוך התחשבות בצרכי המשק הישראלי. מכאן העתירה שבפנינו. 2. לטענת העותר, לשונו ותכליתו של סעיף 174 לחוק אינן מוגבלות לעבודה מועדפת הנעשית בישראל בלבד. כך בייחוד בעת הנוכחית, בה הפך העולם ל"כפר גלובאלי אחד". עוד נטען כי צרכי המשק הישראלי נתרמים גם כאשר מתבצעת עבודה מועדפת בחו"ל עבור מעסיק ישראלי. זאת לצד השגת תכליות אחרות של החוק, כגון העסקת החייל המשוחרר ומניעת הצטרפותו למעגל האבטלה. המוסד לביטוח לאומי טוען כי דין העתירה להידחות על הסף מחמת שיהוי והעדר עילה להתערבות בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה. לגופם של דברים, נטען כי תכלית המענק היא לעודד חיילים משוחררים להשתלב בסוגי עבודות בלתי מקצועיות בשל נחיצותן למשק המדינה דווקא, ולא לעבודות דומות בחו"ל. במילים אחרות, לשיטת המוסד לביטוח לאומי כוונת המחוקק ומטרת החוק הן להגביל את הזכאים למענק רק למי שביצע עבודה מועדפת (או "עבודה נדרשת", בהתאם לתנאים שבחוק) בתחומי מדינת ישראל ולצרכיה. המוסד לביטוח לאומי הדגיש כי לעותר ניתנה האפשרות להשלים את תקופת האכשרה על מנת לזכות במענק האמור, אך בחר מטעמיו שלא לעשות כן. 3. לאחר עיון בטענות הצדדים, באנו למסקנה כי דין העתירה להידחות. עסקינן בשאלת פרשנות סעיף 174 לחוק והיקף תחולתו. קביעת בית הדין הארצי שלפיה העותר אינו זכאי למענק עבודה מועדפת מנומקת היטב, מבוססת על ההלכה הפסוקה והמושרשת בבתי הדין לעבודה בדבר שתי התכליות השלובות שביסוד המענק – עידוד החייל המשוחרר להצטרף למעגל העבודה תוך תרומה לצרכי המשק הישראלי – ומיישמת אותה על נסיבות המקרה הספציפיות. בהקשר זה יודגש, כי אין בעניין זמרי (ב"ל 8727-12-08 זמרי נ' המוסד לביטוח לאומי (29.12.2011)) כדי לסייע בידי העותר. בעניין זמרי הובהר בפסק הדין כי מדובר בנסיבות מיוחדות בגינן נדרש התובע שם לבצע את עבודתו בטורקיה ולא בישראל, וכן הובהרה מידת חשיבות הפרויקט בו עסק התובע ותרומתו לשיפור היחסים בין טורקיה לישראל. לפיכך, נקבע שם כי עבודת התובע בטורקיה הייתה בעלת חשיבות רבה למשק הישראלי. לעומת זאת, העותר בפנינו לא הצביע על ייחודיות דומה. בנסיבות אלה, פסק דינו של בית הדין הארצי אינו מגלה טעות המצדיקה התערבותה של ערכאה זו. לכך יש להוסיף את ההלכה הידועה, לפיה בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על בית הדין הארצי לעבודה. התערבותו בהחלטותיו מצומצמת למקרים חריגים, בהם מתקיימים שני תנאים מצטברים: בהחלטת בית הדין נתגלתה טעות משפטית מהותית, ובנסיבות העניין הצדק מחייב את התערבותו של בית המשפט הגבוה לצדק (ראו, למשל, בג"ץ 2203/15 רמת מרשימים – מושב שיתופי של הפועל המזרחי להתיישבות חקלאית בע"מ נ' המוסד לביטוח לאומי-נצרת, פסקה 8 וההפניות שם (14.4.2015); בג"ץ 251/15 אמנון בן יוחנן נ' מדינת ישראל משרד החוץ, פסקה 7 (22.2.2015); בג"ץ 396/15 פרופ' איל וינקלר נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 9 (22.1.2015)). תנאים אלה לא מתקיימים במקרה דנא. כך במיוחד כאשר התוצאה אליה הגיע בית הדין הארצי משתלבת עם לשון החוק ותואמת את תכליתו. אכן, תכלית אחת ממוקדת בשילוב החייל המשוחרר במעגל העבודה, אך התכלית השנייה הכרוכה בה היא שילובו במשק הישראלי דווקא ותוך עדיפות לצרכיו. פרשנות זו נכונה לא רק מבחינה מעשית, למשל מבחינת אפשרות הפיקוח, אלא בעיקר לנוכח שיקולי פנים ביחס לכלכלת המדינה. 4. אשר על כן, העתירה נדחית. בנסיבות העניין לא ראינו מקום לעשות צו להוצאות. ניתן היום, ‏ט"ו בשבט התשע"ו (‏25.1.2016). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 15018310_Z04.doc מא מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il