בבית המשפט העליון בשבתו כבית
משפט גבוה לצדק
בג"ץ
183/95
בפני: כבוד השופט מ' חשין
כבוד
השופט י' זמיר
כבוד
השופטת ד' ביניש
העותרת: גלים כפר נוער חיפה
נגד
המשיבים: 1. ראש עירית טירת הכרמל
2.
בן שטח מאיר אולמי בוורלי הילס
3.
בן חיים מפעלי
4.
אולמי מאור
5.
מינהל מקרקעי ישראל
תשובה
לצו על תנאי
תאריכי ישיבות: י"ב
באייר תשנ"ו (1.5.96)
י"ז
בטבת תשנ"ו (1.9.96)
ט"ז
בסיוון תשנ"ז (20.6.97)
בשם העותרת: עו"ד נטע ארז
בשם המשיב 1: עו"ד
משה עמאר ועו"ד אמיר טובי
בשם המשיבים 3-2 : עו"ד
משה מרץ
בשם המשיב 5:
עו"ד יוכי גנסין
פסק-דין
השופט מ' חשין:
חריגה מסמכות, שימוש לרעה בסמכות,
שרירות-של-מינהל: אלו שאלות תעסיקנה אותנו בחוות-דעת זו.
עיקרי המיתווה הנורמטיבי
2. חוק יפה חקקה הכנסת בשנת תשמ"ז1987-,
ושמו בישראל: חוק הרשויות המקומיות (שימוש ארעי במיגרשים ריקים),
התשמ"ז1987-. להלן נכנה אותו: החוק או חוק המיגרשים הריקים. כולנו ראינו
וידענו כי רבים הם בערים ובכפרים מיגרשים ריקים ההופכים מקור למיטרדים. פירצה
קוראת לגנב, כך לימדונו חז"ל (סוכה כו ע"א), ומיגרש ריק קורא למפירי-חוק
להופכו מקור למיטרד-הציבור. קבלנים ישליכו עליו פסולת בניה, תושבים יניחו בו מקרר
ישן, ארון שזמנו חלף ואשפת-שיגרה של יומיום. וכך הופכות ערינו לערים ומיזבלות
בתוכן. אותם מגרשים ריקים אף קוראים לפולשים ולמפירי-חוק לתפוס חזקה בהם, ואם
בפאתיהם יימצא בניין נטוש תירבה ותגדל הרעה.
הגו איפוא שלושה חברי-כנסת - חה"כ עובדיה
עלי, חה"כ מרדכי וירשובסקי וחה"כ דב בן-מאיר - הצעת-חוק לביעור הרע.
הצעת-החוק פורסמה מטעם ועדת הפנים ואיכות הסביבה של הכנסת (ה"ח 1819,
תשמ"ז, 177) ולימים נתגלגלה בחוק המיגרשים הריקים. והחוק סובב-הולך סביב
מיגרשים ריקים המצויים בתחומי השיפוט של עיריה או מועצה מקומית.
3. וזה דבר החוק: סברה רשות מקומית כי מיגרש ריק
דרוש לציבור, רשאית היא לצוות כי ייעשו פעולות לגינון זמני של המיגרש. כן רשאית
הרשות לצוות, לחלופין, כי מיגרש ריק ישמש באורח זמני כמיגרש חניה ציבורי. תוקפו של
הצו לשימוש ארעי הוא לחמש שנים, אך ניתן הוא להארכה. החוק מוסיף וקובע את זכויות
הבעלים במיגרש שהוצא עליו צו גינון או צו מיגרש חניה - לרבות זכותו של הבעלים
להביא להפקעת הצו - ולהלן נידרש לאותן מהוראות החוק שלענייננו. נציין עם זאת
במיוחד את זכותו של הבעלים (זכות הקבועה בסעיף 10 לחוק), להביא לפקיעת הצו הארעי,
אם מבקש הוא לעשות שימוש במיגרש הריק לשימוש המותר על-פי דין התכנון והבניה.
4. צווי-גינון וצווי מיגרש חניה הינם, להלכה
ולמעשה, הפקעת השימוש במיגרשים ריקים; הפקעה-לשעה היא, אמנם - אם הכינוי
"שעה" יפה לחמש שנים - ובכל-זאת הפקעה היא. אותה הפקעה-לשעה נעשית לטובת
הכלל והפרט, ובנסיבות בהן מוחזק בעל-המיגרש כי הסכים, או, למיצער, כי הינו אדיש
להוצאת הצו. אכן: אם אין נעשה כל שימוש במיגרש - בין אם המיגרש ריק אין-בו-דבר
ובין אם משמש הוא כמיזבלה-לשעה - מה מן הבעלים יהלוך אם יהפוך לגינה פורחת או
למיגרש חניה? בייחוד כך, שעה שהבעלים יכול בנקל להחזיר את המיגרש להחזקתו אם אך
יקבל על עצמו לנהוג כראוי. יחד-עם-זאת, וגם אם הכל נעשה לטובה, שומה עלינו לפרש את
החוק - ואת סמכויותיהן של הרשויות בנות-הסמך על-פיו - כראוי לו: החוק ייעד עצמו לפגוע
בקניינו של הפרט, ועל דרך זו יפורש: בצימצום, בקפידה ועל דרך שמירת קניינו של
הפרט. נוסיף עם זאת ונאמר, כי בהשקיפנו ממעוף-הציפור דומה בעינינו כי נמצא בו
בחוק, לכאורה, איזון ראוי והולם בין זכויות הקניין של הפרט לבין טובת הציבור
והפרט.
5. חוק המיגרשים הריקים הוא הגיבור האילם שלנו.
כל דברים שנאמרו ושנטענו לפנינו וכל דברים שנקבע ונאמר אנו, סבים אותו סביב-סביב,
ועל-פיו יוכרע דין.
עיקרי העובדות שלעניין
6. העותרת שלפנינו - גלים כפר נוער חיפה, עמותה
רשומה - מפעילה מאז שנות החמישים מוסד חינוך חקלאי הכולל פנימיה ובית-ספר חקלאי.
להוראת החקלאות מחזיקה העותרת בשטחי קרקע חקלאית, אותם חוכרת היא ממינהל מקרקעי
ישראל, המשיב מס' 5 (להלן נכנה אותו - המינהל).
7. היה זה ביום 3 במארס 1993, שהמשיב מס' 1 - ראש
עירית טירת הכרמל (להלן נכנה אותו - ראש העיריה) - הוציא צו כסמכותו (לכאורה) לפי
חוק המיגרשים הריקים, לשימוש ארעי במקרקעין מסויימים להיותם מיגרש חניה ציבורי.
הצו בא במכתב שכתב ראש העיריה לרשות הפיתוח (קרי: מינהל מקרקעי ישראל), וזה היה
לשונו:
" י'
באדר תשנ"ג
במרץ 1993
לכבוד
רשות
הפיתוח
רח'
העצמאות 13
חיפה
א.נ.,
הנדון: שמוש
ארעי במגרש ריק
כמגרש
חניה ציבורי.
בתוקף
סמכותי לפי סעיף 5 לחוק הרשויות המקומיות (שימוש ארעי במגרשים ריקים,
התשמ"ז1987-) (להלן 'החוק') הנני מצווה בזה על שימוש זמני במגרש אשר פרטיו
יובאו להלן כמגרש לציבור לחנית כלי רכב ללא תשלום.
צו
זה חל על: מגרש באזור תעשיה טירת כרמל חלקי
חלקות 37, 38, 45, 46, 47, 48, 49,
53 בגוש 10725
בהיותו מגרש ריק כמשמעותו בחוק
והדרוש לציבור באופן ארעי כל עוד הוא ריק
מתן
צו זה אינו פוגע בזכויות הקנין של בעל המגרש.
בהתאם
לדרישת החוק מובא בזה תוכנו של פרק ד' שבו:" (ההדגשה במקור - מ' ח')
בהמשך המכתב הובא במלואו תוכנו של פרק ד' לחוק. המקרקעין
הנזכרים במכתב כוללים מקרקעין שהעותרת טענה - וטוענת - כי החזיקה בהם בחכירה מאת
המינהל.
8. על חלק מן המקרקעין הכלולים בצו הקימה עירית
טירת-הכרמל מיגרש חניה, ומאז ועד היום משמשים אותם מקרקעין כמיגרש חניה לציבור.
9. משנודע לה הדבר, נזעקה העותרת וטענה כי יסודו
של הצו בטעות וכי מלכתחילה הוצא שלא-כדין. העותרת אף הוסיפה וכתבה אל ראש העיריה,
בדרישה כי יעשה לפינוי המקרקעין ולהשבת מצבם לכמות שהיה קודם הוצאת הצו. על
טרונייתה של העותרת השיב לה ראש העיריה כי הצו הוצא בסמכות וכדין. מששבה העותרת
והעלתה טענותיה גם לפני המינהל, השיב לה מי שהשיב כי הצו שיצא מלפני ראש העיריה
יצא בסמכות ועל-פי דין. יתר-על-כן, כך כתב אל העותרת מר בני שפירא, סגן מנהל מחוז
חיפה במינהל: המקרקעין שהעותרת טוענת בגינם לא שימשו אותה כלל, ואף לא נכללו בחוזה
השכירות שנערך בין המינהל לבין העותרת.
משראתה העותרת כי רע, פנתה אלינו בבקשה למתן
סעד.
10. להשלמת התמונה נוסיף, כי המשיבים מס' 2, 3 ו4-
הינם בעלי-עסקים הסמוכים למקרקעין (אולמי שמחות ומיפעל רהיטים), ולטענתם משמש
מיגרש החניה אותם הן כמקום חניה והן כמקום-מעבר לעיסקיהם. יתר-על-כן: אותם
בעלי-עסקים אף השקיעו מכספיהם להכשרתו של המקום להיותו מיגרש חניה, ולדבריהם ייגרם
נזק רב אם יושב מצבם של המקרקעין לקדמתו.
11. שמענו את באי-כוח בעלי-הדין כמה וכמה פעמים,
וניסינו להביאם אל עמק-השווה. ניסינו והשתדלנו - ולא עלתה בידנו. הגיעה איפוא עת
הכרעה.
12. עד שנבוא אל טענות המהות, נעיר הערת-אקדמה
שעניינה בהליכי הדיון הראויים. בהתאם לסעיף 9 לחוק המיגרשים הריקים, הרואה עצמו
נפגע על-ידי צו לשימוש ארעי במיגרש, רשאי תוך שלושים ימים מיום קבלתו של הצו,
לערור עליו לפני בית-משפט לעניינים מקומיים. לכאורה, איפוא, היה עלינו להפנות את
העותרת אל הנתיב שהחוק הורה עליו. לא עשינו כן, והחלטנו לדון בעתירה לגופה, לא אך
משום שהטענה לא הועלתה לפנינו כטענה לעצמה, אלא משום שראש העיריה כפר מעיקרה
בזכותה של העותרת ועל-כן אף לא שלח אליה את הצו (כדרישת החוק). דבר הוצאת הצו נודע
לעותרת אך באקראי - אחרי פניות מרובות לראש העיריה - ולאחר מכן המשיכו העניינים
להתגלגל תקופה ארוכה שלא כסידרם הרגיל, עד כי סברנו שלא יהא זה ראוי אם נפנה את
העותרת להליכי הערר. במקרים אחרים ננהג, קרוב לוודאי, אחרת.
13. העותרת והמשיבים יצרו לפנינו כמה-וכמה
ביקעות-מחלוקת, וכולן עניינן בצו שהוציא ראש העיריה ביום 3 במארס 1993. עותרת
טוענת שהצו הוצא שלא-כדין ובחריגה מסמכות, ומשיבים משיבים כי הצו תקף ונקי מכל
פגם. נעבור איפוא ונדון בטענות שהועלו לפנינו, אחת לאחת.
על דבר החריגה מסמכות
14. טענתה הראשה של העותרת היא זו, שבהוציאו את הצו
נושא הדיון חרג ראש העיריה מסמכותו על-פי חוק, ומסקנה נדרשת מאליה היא כי הצו בטל
ומבוטל מעיקרו והוא כקליפת השום. ומדוע חרג ראש העיריה מסמכותו? לעניין זה תוקעת
העותרת יתד בהוראת סעיף 2 לחוק, ולפיה מוסמכת רשות מקומית (עיריה או מועצה מקומית)
להוציא צו גינון (או צו מיגרש חניה) אם סבורה היא כי מיגרש ריק "שבתחומה
המאוכלס" דרוש לציבור כל עוד הוא ריק. המושג "תחום מאוכלס" הגדרתו
באה בסעיף 1 לחוק, ולפיו:
"'התחום
המאוכלס' - שטח השיפוט של רשות, למעט שטח המיועד למטרה חקלאית על-פי תוכנית
בת-תוקף".
המושג "תוכנית" הוראתו היא כהוראתו בחוק התיכנון
והבניה. והנה, כך מוסיפה העותרת וטוענת, חלק משיטחי הקרקע שהיו בהחזקתה ואשר הוצא
עליהם צו הינם שטחים המיועדים למטרה חקלאית על-פי תוכנית בניין עיר בת-תוקף (מאז
שנות השישים המוקדמות). המסקנה המתבקשת היא איפוא זו, שהצו בטל מעיקרו והרי הוא
כחספא בעלמא.
15. לשון החוק הינה חד-משמעית, ואין ספק כי אם
נכונה היא טענת העותרת - כי הקרקע נושא הדיון הינה קרקע שייעודה בתיכנון הוא
ייעוד חקלאי - כי-אז נעדר ראש העיריה סמכות להוציא צו עליה. בהקשר זה ראוי להוסיף,
כי ההגנה על קרקע חקלאית הינה אחד ממאפייניו החשובים של דין התיכנון והבניה במשפט
ישראל מאז ראשיתו. הסדריו של חוק התיכנון והבניה מַבנים את שיקול השמירה על קרקע
חקלאית אל-תוכו של כל הליך-תיכנון, והדבר מבטא הכרה בחיוניותו של משאב זה - משאב
מוגבל המתכלה והולך. ראו, במיוחד, הוראות סעיף 156(א) והתוספת הראשונה לחוק
התיכנון והבניה, לעניין סמכויותיה של הוועדה לשמירה על קרקע חקלאית. ראו עוד
הוראות הסעיפים 49(1), 57(2), 61(1) (ועוד) לאותו חוק. כך הוא חוק התיכנון והבניה.
כך הוא אף חוק המיגרשים הריקים, המורה אותנו בלשון נחרצת כי אין להוציא צו על שטח
המיועד למטרה חקלאית על-פי תוכנית בת-תוקף.
16. ראש העיריה מודה בטענת העותרת כי הקרקעות נושא
הדיון היו קרקעות שייעודן חקלאות, ועוד מסכים הוא לטענה שאם זה היה ייעודן
לעת הוצאת הצו כי-אז נעדר הוא סמכות להוציאו. תשובתו לטענת העותרת אינה אלא זו, כי
ייעודן של אותן קרקעות שונה בטרם הוצא הצו, וכי לעת הוצאת הצו ייעודן של
הקרקעות היה למגורים. אם צודק ראש העיריה בטענתו זו, כי-אז יסכימו הכל כי פעל כדין
ובסמכות. שומה עלינו איפוא לבדוק מה היה ייעודן של הקרקעות לעת הוצאת הצו. לשאלה
זו ניפנה עתה.
17. בשנת תש"ן1990- הוחק חוק הליכי תיכנון
ובניה (הוראת שעה), תש"ן1990- (להלן - חוק הוראת השעה). חוק זה יועד במקורו
לפקוע כעבור שנתיים מיום תחילתו, אך המחוקק האריך את חייו חמש פעמים עד אשר לא עוד
יסף. ביום 30 באפריל 1995 שבק החוק חיים-לכל-חי, למעט הוראות מעבר מסויימות. מטרתו
של החוק היתה, כדבר סעיף 1 בו, לקבוע הסדרים מיוחדים לאישור תוכניות בניה
"לשם היערכות דחופה למתן פיתרון לצורכי הדיור והתעסוקה במדינה - לקליטת עליה,
זוגות צעירים ומחוסרי דיור ותעסוקה". ראו, למשל: בג"ץ 2683/92 מכבים
- ישוב קהילתי במודיעים ואח' נ' הוועדה לבניה למגורים במחוז המרכז ואח',
פ"ד מח(1) 535, 540, 544. דרכו של החוק היתה בכיווצם ובזירוזם של הליכים לפי
חוק התיכנון והבניה - תוך מחיקת הליכי-תיכנון הנדרשים על-פי דין במהלך התיכנון
הרגיל - וביצועו הוטל בעיקרו על ועדות שהיו קרויות "ועדות לבניה למגורים
ולתעשיה", ובשמן המקוצר - ול"ל (כך נכנה אותן להלן). על אחת
מהוראות-הזירוז בחוק זה סומך ראש העיריה את דבריו, וטיעונו הוא - כאמור - כי
ייעודם של המקרקעין נושא הדיון נשתנה קודם הוצאת הצו.
18. הוראת-הזירוז שראש העיריה נשען עליה היא זו
שבסעיף 5(8) לחוק הוראת השעה. סעיף 5 לחוק עניינו היה "תחולת הוראות חוק
התיכנון והבניה והתאמתן", ופיסקה (8) בו קבעה (לעת הוצאת הצו בענייננו) בזו
הלשון:
"תחולת
הוראות
חוק
התכנון
והתאמתן
5. הוראות חוק התכנון יחולו גם על פעולתה
של הוועדה, על הדיונים בה, על ההליכים לאישור תוכנית שהוגשה לה או שהועברה אליה
ועל תוכנית שאישרה, הכל בשינויים הנובעים מחוק זה ובשינויים המפורטים להלן:
(1) ..........................
..........................
(8)... הופקדה תוכנית ולא הוגשו התנגדות
או הערות תוך המועד הקבוע בפסקאות (5) ו-(6), יראו את התוכנית כאילו אושרה בידי
הועדה בתום 20 הימים האמורים בפיסקה (6) [התקופה הוארכה ל30- ימים], זולת אם
החליטה הוועדה אחרת בתוך התקופה האמורה..."
בענייננו, כך טוען ראש העיריה, הופקדה - קודם הוצאת הצו -
תוכנית שמטרתה שינוי ייעודן של הקרקעות נושא הדיון מייעוד לחקלאות לייעוד למגורים;
לאותה תוכנית לא הוגשו התנגדויות או הערות תוך המועד שנקבע בחוק; ועל-כן דין
התוכנית היה כדין תוכנית שאושרה לכל-דבר או עניין.
האמנם כך היה? לא מיניה ולא מיקצתיה.
19. מסתבר כי משרד הבינוי והשיכון בצוותא-חדא עם
עירית טירת הכרמל הגישו לול"ל במחוז חיפה תוכנית ששמה היה "תוכנית
מכ/במ367/ - שכונה מערבית גלי כרמל - טירת הכרמל", וייעודה הקמת כ1800-
יחידות דיור (להלן נכנה תוכנית זו - התוכנית). התוכנית חלה על המקרקעין נושא
הדיון, ומטרתה היתה שינוי ייעודם מקרקע חקלאית לקרקע למגורים. הול"ל נענתה
לבקשה שהוגשה לה, והחליטה ביום 3.12.91 להפקיד את התוכנית תוך התניית ההחלטה
בקיומם של תנאים מוקדמים מסויימים. מסתבר כי התוכנית לא הופקדה כלל (ככל הנראה,
משום שהיזמים לא מילאו אחר התנאים המוקדמים). ביום 22.1.94 החליטה הול"ל שני
אלה: אחד, לבטל את החלטת ההפקדה הראשונה, ושניים, להפקיד את התוכנית שוב, תוך
התניית ההחלטה - כבראשונה - בקיומם של תנאים מוקדמים מסויימים (אחרים מן התנאים
הראשונים). ביום 27.4.95 החליטה הול"ל לבטל גם את החלטתה האחרונה, תוך שהיא
קובעת כי התוכנית אינה בשלה להפקדה. ביום 18.9.95 חזרה הול"ל על החלטתה
האחרונה - על דבר אי-בשלותה של התוכנית להפקדה - בהוסיפה כי התוכנית תובא לדיון
נוסף לאחר תיקונים שייעשו בה.
ידענו מכל אלה, כי לעת הוצאת הצו נושא הדיון -
ביום 3 במארס 1993 - לא הופקדה כל תוכנית כאמור בחוק הוראת השעה. אכן, התוכנית לא
הופקדה, לא עובר להוצאת הצו (3.3.93); לא עובר להגשת העתירה (9.1.95); ואף לא בעת
שנחתם התצהיר שהוגש לנו מטעם ראש העיריה (7.2.95). והמסקנה היא אחת: ייעודן של
הקרקעות נושא הדיון לא נשתנה.
אם אין די בכל אלה, נוסיף ונאמר כי בכל מקרה
לא נתקיימו התנאים המוקדמים שהול"ל היתנתה בהם את החלטת ההפקדה. וכהוראת סעיף
5(8א) לחוק הוראת השעה, בטלה ההחלטה על ההפקדה בעבור תשעים ימים, המועד בו נמסרה
למגיש התוכנית ההודעה על החלטת הוועדה.
20. מסקנה: הקרקעות נושא הדיון ייעודן לא נשתנה.
הייעוד נשאר ייעוד חקלאי כבראשונה, וממילא לא קנה ראש העיריה סמכות להוציא את הצו
שהוציא.
לעניין זכותה של העותרת במקרקעין
21. מוסיף וטוען ראש העיריה שני אלה: ראשית, לעת
הוצאת הצו נושא הדיון לא היה חוזה חכירה בן-תוקף בין העותרת לבין המינהל, ושנית,
חוזה החכירה שהעותרת החזיקה בו לא כלל את הקרקעות נושא הדיון.
טענות אלו אין בהן כדי להעלות או להוריד באשר
לסמכותו - שמא נאמר: באשר לאי-סמכותו - של ראש העיריה להוציא את הצו. אם נעדר הוא
ראש העיריה סמכות להוציא צו על קרקעות שייעודן חקלאי, מה מאיתנו יהלוך אם הקרקעות
היו בחכירת העותרת אם לאו? ואיש לא יחלוק על כך כי לעותרת זכות מעמד בעתירתה
הנוכחית הואיל ויש לה אינטרס מיידי באותן קרקעות. לגופם של דברים, דעתנו נוטה
לטובתה של העותרת, לאמור, כי החזיקה בקרקעות על-פי חוזה בן-תוקף בין המינהל
לבינה. זו אף דעתו של המינהל, ששינה את עמדתו מקצה-אל-קצה תוך-כדי ההליכים
שלפנינו. ואולם אין צורך שנכריע בטענות אלו, ואכן לא נכריע בהן.
22. המשיבים טענו לפנינו טענות נוספות, אך אלו לא
העלו כל שאלה הראויה כי נוסיף ונדון בה.
לעניינם של המשיבים 2, 3 ו4-
23. המשיבים 2, 3 ו4- הינם - כפי שאמרנו בראשי
דברינו - בעלי עסקים הסמוכים לקרקעות שהפכו מיגרש חניה. לטענתם, הקמתה של חניה
ציבורית הינה חיונית לעיסקיהם, ובהיעדר אותה חניה יקשה עליהם לנהל את עיסקיהם.
24. נכונים אנו להניח כי משיבים אלה ייפגעו עם
ביטולו של הצו, אך לא נמצא לנו כי פגיעה זו - כשהיא לעצמה - מעמידה להם זכות
כלשהי. וגם אין יסוד לטענה - לו נטענה - כי העותרת מנועה מהעלות את טענותיה
לפנינו. אם יש להם למשיבים אלה טענות כלשהן, יפנו אותן במטותא אל ראש העיריה; אליו
- ולא אל העותרת.
אחרית דבר
25. הצו שציווה ראש העיריה ביום 3.3.93 על קרקעות
שלעותרת היה עניין בהן ואשר ייעודן היה יעוד חקלאי, הוצא בהיעדר סמכות. משנולד
נֵפֶל, היה הצו בטל מעיקרו, וממילא זכאית היא העותרת לצווים מוחלטים כעתירתה.
ואלה הם הצווים: אחד, אנו מצהירים כי הצו
שמיום 3.3.93 בטל מעיקרו ככל שמחיל הוא עצמו על מקרקעין הידועים בכינוייהם כחלקות
36, 37, 38, 45 ו46- בגוש 10725. שניים, אנו מורים את ראש עירית טירת הכרמל
(ובהתאם לעניין - את המשיבים 2, 3, ו4- אף-הם) לסלק ידם ממקרקעי העותרת ולהסיר מעל
המקרקעין כל דבר אשר נבנה, נסלל או הוקם עליהם.
26. על-אף כל דברים שאמרנו בהכרעת-הדין, ראויים הם
המשיבים כי תינתן להם ארכה ראויה לביצוע הצווים שאנו מצווים אותם. הואיל ותוקפו של
הצו היה לחמש שנים (כהוראת סעיף 8 לחוק המיגרשים הריקים), וביודענו כי הצו הוצא
ביום 3.3.93, נוסיף ונדע כי תוקפו יפקע ממילא ביום 3.3.98. ניתן איפוא למשיבים
ארכה למילוי חובותיהם הנ"ל עד ליום 3.3.98 (ועד בכלל).
27. ודבר שלאחר-אחרון: אמרנו בפיסקה 11 למעלה כי
ניסינו להביא את בעלי-הדין לכלל הסכמה ביניהם, ולצערנו לא עלתה בידינו. למותר לומר
כי עשיית הצו מוחלט אין בה מיכשול לעשייתו של ניסיון נוסף להגיע לכלל הסכמה. אכן,
במהלך הדיון הודיעתנו העותרת כי תהיה נכונה ללכת לקראת המשיבים כיברת-דרך מסויימת.
ניסיון נוסף כי ייעשה - נברך עליו.
28. המשיב מס' 1 ישלם לעותרת שכר-טירחת עורך-דין
בסכום של 25,000 ש"ח. לא יהיה צו להוצאות בין בעלי-הדין האחרים.
ש ו פ ט
השופט י' זמיר:
אני מסכים.
ש
ו פ ט
השופטת ד' ביניש:
אני מסכימה.
ש
ו פ ט ת
הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט מ'
חשין.
ניתן היום, י"ז בטבת
תשנ"ח (15.1.98).
ש ו פ ט ש
ו פ ט ש ו פ ט ת
העתק מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
95001830.G02