פלוני נ. פלוני

4 1 בבית המשפט העליון ע"א 1828/21 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: פלונית ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בנצרת מיום 1.3.2021 בתלה"מ 32185-09-18 שניתנה על ידי כבוד השופט א' זגורי בשם המערער: עו"ד ליבנה קציר פסק-דין ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בנצרת (השופט א' זגורי) מיום 1.3.2021 בתלה"מ 32185-09-18 שלא לפסול עצמו מלדון בעניינו של המערער. בין הצדדים, בני זוג לשעבר, מתנהלים הליכים משפטיים החל משנת 2014 שעניינם, בין היתר, בסוגיות רכוש ובהסדרי המשמורת על בתם הקטינה (להלן: הקטינה). ביום 17.9.2018 הגישה המשיבה את התביעה נושא הערעור דנן, בה ביקשה להורות על קיום משמורת משותפת על הקטינה ועל זמני שהות שווים עם כל אחד מהוריה. במסגרת אחד מההליכים האחרים שהתנהל בעניינם של הצדדים (תלה"מ 5554-06-19; להלן: הליך הרכוש), בית המשפט אישר ביום 23.2.2020 מכירת מגרש שהיה בבעלות הצדדים והורה על הפקדת כספי התמורה בנאמנות אצל באי-כוחם. ביום 18.10.2020 הגיש המערער בעצמו, במסגרת ההליך נושא הערעור דנן, בקשה להסרת ייצוגה של באת-כוחו דאז (להלן: עו"ד ענווה) מכל התיקים שמתנהלים בעניינו בבית המשפט לענייני משפחה בנצרת, ובית המשפט נעתר לבקשה למחרת היום. ביום 20.10.2020 הגישה עו"ד ענווה, במסגרת הליך הרכוש, בקשה לשחרורה מתפקידה כנאמנה על כספי תמורת המגרש וטענה כי המערער "מנצל" את התקשורת עמה בכובעה כנאמנה כדי להתייחס אליה בתוקפנות. בית המשפט הורה ביום 20.10.2020 על קבלת תגובות הצדדים לבקשה, וביום 28.10.2020 נתן למערער ארכה בת ארבעה ימים להגשת תגובתו. אולם, ביום 29.10.2020 נתן בית המשפט החלטה בה ציין כי הוא "רואה בחומרה יתרה העובדה שנטען על ידי [עו"ד ענווה] כי [המערער] מתנהל בשיח מאשים תוקפני וביקורתי כלפי[ה]"; הוסיף כי המועד להגשת תגובת המערער לבקשה חלף; ואסר על המערער לקיים כל סוג של התקשרות עם עו"ד ענווה (להלן: ההחלטה מיום 29.10.2020). המערער הגיש ביום 1.11.2020 תגובה לבקשתה של עו"ד ענווה לשחרורה מתפקידה כנאמנה, ובצדה בקשה לביטול ההחלטה מיום 29.10.2020. בעקבות זאת נתן בית המשפט החלטה נוספת, ביום 2.11.2020, והורה על שחרור עו"ד ענווה מתפקידה. פסק דין בהליך הרכוש ניתן ביום 23.1.2021. שלושה ימים לאחר מכן, ביום 26.1.2021, הגיש המערער בקשה לפסילת המותב, אך נוכח היקפה של הבקשה (מעל 40 עמודים ו-90 נספחים) הורה בית המשפט קמא למערער להגיש בקשה מתוקנת ומקוצרת. בית המשפט הוסיף כי בקשת הפסלות כוללת התייחסות להחלטות ולפסקי דין שהפכו חלוטים; כי הדיון האחרון בהליך נושא הערעור דנן התקיים ביום 22.1.2019 ולא ניתנה בהליך זה החלטה "אופרטיבית" לאחרונה, כך ש"לא ברור מתי התגבש בלבו של [המערער] החשש מפני משוא פנים וא[י]לו החלטות או אמירות של בית המשפט מבססות את החשש האמור"; וכי "אין ספק" שבקשת הפסלות אינה עומדת בתנאי תקנה 173(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, לפיה יש להגיש בקשת פסלות "מיד לאחר שנודע לבעל הדין על עילת הפסלות". נוכח זאת הורה בית המשפט למערער להתייחס בבקשת הפסלות המתוקנת "לעיתוי הגשתה ולעיתוי התגבשות 'משוא הפנים' הנטען לרבות סמיכות הגשתה למתן פסק הדין בהליך הרכושי". בקשת הפסלות המתוקנת הוגשה ביום 2.2.2021, ובמסגרתה ביקש המערער כי בית המשפט יפסול עצמו מההליך נושא הערעור דנן ומשמונה הליכים נוספים שהתנהלו בין הצדדים (תמ"ש 35534-01-14, ה"ט 36077-01-14, ה"ט 44435-01-14, תמ"ש 44468-01-14, י"ס 23977-08-18, תלה"מ 32213-09-18, ה"ט 71104-12-19 והליך הרכוש; להלן: ההליכים הנוספים). יצוין כי מעיון במערכת "נט המשפט" עולה שבכל ההליכים הנוספים ניתנו פסקי דין ובחלקם לא ניתנו החלטות מהותיות בשנים האחרונות. בפתח בקשת הפסלות ציין המערער כי הכנת הבקשה החלה עוד בחודש נובמבר 2020 וכי הגשתה התעכבה מכיוון שמדובר בבקשה "מורכבת" שדרשה "עשרות שעות עבודה". עוד ציין המערער כי "לאורך כל ההליך היו סיבות לפסול את המותב דנן" אך "העילה המרכזית" התגבשה בעקבות מספר החלטות שניתנו – ובפרט ההחלטה מיום 29.10.2020 שבמסגרתה, כך נטען, בית המשפט אימץ את טענותיה הקשות של עו"ד ענווה נגד המערער והושפע מהן, אף שעמדת המערער בנושא טרם הוגשה. לטענת המערער, בית המשפט "חרץ את דינו" בהחלטה זו, התעלם מבקשותיו לביטול החלטות אחרות ונתן נגדו החלטות אשר מבוססות "על לא כלום ושום דבר". עוד טען המערער כי בית המשפט התעלם מדיווחיו על אודות אלימות של המשיבה כלפי הקטינה; נתן החלטות בניגוד לעמדת האפוטרופא לדין של הקטינה באופן שפגע בטובתה; וכי נוכח ריבוי ההחלטות השגויות שנתן בית המשפט הוא "לא יוכל להאמין [למערער] במהלך העדות הראשית והנגדית". המערער הוסיף והלין על כך שבית המשפט דחה בקשות רבות שהגיש במסגרת ההליכים השונים שהתנהלו בעניינו, באופן שיצר לטענתו "חשד כבד" למשוא פנים. המערער הסביר כי נמנע מלבקש את פסילת המותב קודם לכן עקב מספר סיבות ובהן "מורכבות ההליך, וכי חשש עד מאוד ממרותו של ביהמ"ש הנכבד כלפיו" – אך בעקבות האירועים שתוארו בבקשת הפסלות הוא הגיע למסקנה שבית המשפט פועל "תוך ניצול מרותו והטלת מורא" ובאופן המעיד ב"וודאות מוחלטת" על משוא פנים. לאחר שהמשיבה הגישה התנגדות מטעמה לפסילת המותב, בית המשפט דחה את הבקשה לפסילתו ביום 1.3.2021. נקבע כי בקשת הפסלות הוגשה בשיהוי ניכר, שכן ההחלטה שהובילה להגשתה ניתנה בחודש אוקטובר 2020 והמערער הודה כי החל להכין את בקשת הפסלות בחודש נובמבר 2020, אך זו הוגשה רק בסוף ינואר 2021. עוד ציין בית המשפט כי ההחלטה "האופרטיבית" האחרונה בהליך שבמסגרתו הוגשה בקשת הפסלות ניתנה ביום 21.7.2020, וכי עיתוי הגשת בקשת הפסלות המקורית "לא תמוה" נוכח העובדה שפסק הדין בהליך הרכוש, בו נדחו טענותיו של המערער, ניתן מספר ימים קודם לכן. בית המשפט קבע כי סמיכות הזמנים בין מועד מתן פסק הדין בהליך הרכוש ובין מועד הגשת בקשת הפסלות, לצד "השיהוי הניכר והלא מוסבר" בהגשתה, מצדיקים את דחיית הבקשה. בית המשפט הוסיף והדגיש כי הוא "נזהר" בהחלטתו מיום 29.10.2020 ולא קבע "ממצא שיפוטי" כלשהו בנוגע לטענותיה של עו"ד ענווה נגד המערער. בית המשפט ציין כי נתן את ההחלטה מיום 29.10.2020 "בהיסח הדעת", בסברו כי המועד להגשת תגובת המערער חלף – אך משהגיש המערער את תגובתו, בית המשפט שינה את החלטתו במסגרת ההחלטה מיום 2.11.2020. בית המשפט הוסיף כי למערער לא נגרם כל נזק בהקשר זה; כי גם בהחלטה מיום 2.11.2020 לא נכללה קביעה שיפוטית בנוגע להתנהלותו של המערער מול עו"ד ענווה; וכי ממילא "בית המשפט לא מקיש מהתנהגות אדם במסגרת יחסיו עם באת כוחו לשעבר לעניין ההורות שלו כלפי בתו הקטינה". עוד נקבע כי טענותיו של המערער בנוגע לאופן ניהול ההליכים הן "קלושות וחסרות בסיס". בהקשר זה ציין בית המשפט, בין היתר, כי לאחר שהמערער עדכן על הגשת כתב אישום נגד המשיבה בגין עבירות אלימות, בית המשפט הורה על קביעת מועד לקדם משפט בהליך אך הדיון בוטל לבקשת הצדדים. מכל מקום, בית המשפט ציין כי המקום הראוי להעלאת השגות על אופן ניהול הדיון הוא בהליכי ערעור ולא בהליכי פסלות. מכיוון שבקשת הפסלות הוגשה ללא בסיס והובילה לבזבוז זמן שיפוטי רב, חייב בית המשפט את המערער בהוצאות המשיבה בסך 2,000 ש"ח ובהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 5,000 ש"ח. מכאן הערעור שלפניי, בו חוזר המערער בעיקרם של דברים על הטענות שהעלה בפני בית המשפט קמא. המערער טוען כי בית המשפט הפעיל עליו "לחץ מסוגים שונים", לרבות איום בהוצאת הקטינה ממשמורתו ופסיקת הוצאות בתור "קנסות השתקה"; לא קיבל אף "בקשה מהותית" שהמערער הגיש במסגרת ההליכים השונים שהתנהלו בעניינו; ונסמך על "עובדות כוזבות" בדחותו את בקשת הפסלות תוך שהוא "מסלף את האמת". באשר למועד הגשת בקשת הפסלות, עומד המערער על טענתו כי מדובר בבקשה מורכבת שהכנתה החלה "כבר [ביום] 18.11.2020" ומוסיף כי הקשיים שנבעו מהתפשטות נגיף הקורונה, ונסיבות אישיות של באת-כוחו, הובילו אף הם לעיכוב בהגשת הבקשה. על כן סבור המערער כי קביעתו של בית המשפט קמא בדבר השיהוי שנפל בהגשת הבקשה היא "לא רק תמוהה אלא מיתממת וחוטאת לעובדות". עוד עומד המערער על טענתו כי בית המשפט קמא "הושפע מדברי הבלע של עו"ד [ענווה]" באופן בלתי-הפיך. נוכח כל זאת מבקש המערער להורות על פסילת המותב מלדון בהליך נושא הערעור דנן ובהליכים הנוספים, וכן מבקש להורות על הקפאת ההליכים המתנהלים בעניינו בבית המשפט לענייני משפחה בנצרת ועל עיכוב תשלום ההוצאות שבהן חויב, וזאת עד להכרעה בערעור דנן. דין הערעור להידחות. המבחן לפסילת שופט מלשבת בדין מעוגן בסעיף 77א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, ולפיו יש לבחון אם קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים מצד המותב. עיון בהחלטותיו של בית המשפט קמא שאליהן הפנה המערער בבקשת הפסלות ובערעור שלפניי, מעלה כי חשש מעין זה לא הוכח. טענות המערער מופנות רובן ככולן נגד החלטות דיוניות שנתן בית המשפט קמא, הן בהליך נושא הערעור דנן והן בהליכים נוספים, וכפי שציין בית המשפט קמא האפיק הראוי להשגה עליהן הוא בהליכי ערעור ולא בבקשת פסלות (ע"א 8298/20 פלונית נ' פלוני, פסקה 7 (31.1.2021)). מכל מקום, לא שוכנעתי כי האמור בהחלטות אלו מעיד על חשש כלשהו למשוא פנים מצד המותב, לא כל שכן חשש ממשי, או על "נעילת" דעתו של המותב ביחס למערער. טענות אחרות שהעלה המערער (כגון הטענה בדבר "איום" בהוצאת הקטינה ממשמורתו) נטענו באורח כוללני, ללא הפניה להתבטאויות או להחלטות מסוימות. לכך יש להוסיף את השיהוי שנפל בהגשת בקשת הפסלות, שתומך אף הוא בדחיית הערעור. ההחלטה העיקרית שעליה משיג המערער ניתנה ביום 29.10.2020, אך בערעור שלפניי צוין כי הכנת הבקשה החלה רק מספר שבועות לאחר מכן, ביום 18.11.2020 – והבקשה עצמה הוגשה בחלוף כחודשיים ממועד תחילת הכנתה (ביום 26.1.2021). לא שוכנעתי כי הנסיבות שפירט המערער בערעורו מצדיקות את השיהוי המשמעותי בהגשת הבקשה (ראו והשוו: ע"א 1840/21 לנג נ' מדינת ישראל- רשות מקרקעי ישראל, פסקה 8 (24.3.2021); ע"א 4914/19 עזבון המנוח נאסר ז"ל נ' משטרת ישראל תחנה אזורית לב הגליל צפון, פסקה 5 (11.11.2019)). טענות אחרות שהעלה המערער מופנות כלפי החלטות שניתנו לפני חודשים רבים, והעובדה שהמערער נמנע מלבקש את פסילת המותב בזמן אמת, מסיבותיו, אין בה כדי להצדיק הידרשות לטענות אלו כעת. לבסוף אדגיש כי אין לקבל את הסגנון הבוטה והבלתי-ראוי שבו נקט המערער בבקשת הפסלות ובערעור שלפניי. מכל הטעמים שפורטו לעיל, הערעור נדחה. נוכח מסקנה זו, מתייתרת הבקשה להקפאת ההליכים המתנהלים בעניינו של המערער ולעיכוב תשלום ההוצאות שבהן חויב. משלא הוגשה תגובה לא ייעשה צו להוצאות בערעור. ניתן היום, ‏י"ב בניסן התשפ"א (‏25.3.2021). ה נ ש י א ה _________________________ 21018280_V02.docx רי מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il 1