סובחי חמאיסה נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 1825/10 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 1825/10 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט י' עמית המערער: סובחי חמאיסה נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, מיום 19.1.10, בת.פ.ח. 1124/08, שניתן על ידי השופטות: ר' אבידע, ח' סלוטקי, מ' ברנט תאריך הישיבה: ו' בטבת התשע"א (13.12.10) בשם המערער: עו"ד ארז שלו בשם שירות המבחן למבוגרים גב' ברכה וייס פסק-דין השופט א' א' לוי: ערעור זה עוסק בסכסוך משפחות בישוב רהט, שהסתיים כרבים כמותו בשפיכות דמים. הסכסוך המדובר פרץ בין משפחתו של מחמד חמאיסה, אביו של המערער, למשפחת מובארק חמאיסה, דודו. כתוצאה מאותו סכסוך הגיעו בתאריך 9.11.10 בניו של מובארק ותקפו ופצעו קשה את מבני המשפחה היריבה. בעקבות כך הוחלט לנקום על אותה פגיעה, ולצורך כך נקבצו ובאו המערער, ג'יאד חמאיסה (להלן: ג'יאד), בלאל חמאיסה (להלן: בלאל), ריאד חמאיס, סמיר חמאיסה וסוסו חמאיסה. המערער נשא עימו כלי נשק חם, בעוד שהאחרים היו מזוינים בסכינים. בני החבורה הגיעו לביתה של המשפחה היריבה, ושם החלו חבריה לגרום נזק לכלי רכב חונים וליידות אבנים לעבר ביתה של משפחת מובראק. משהבחין המערער ביעקב חמאיסה מגיע למקום עם רכב, הוא ירה לעברו ופגע בו בבטנו. בהמשך, ירה המערער לעבר רכב בו הגיעו דיאב חמאיסה (להלן: דיאב), סלמאן חמאיסה (להלן: סלמאן) ואחר, וניפץ את שמשתו הקדמית. כאשר יצא דיאב מהרכב, הותקף על ידי אחר שחבט על ידו עם סכין. משניסה סלמאן להימלט על נפשו, הוא הותקף על ידי בן המשפחה היריבה ונדקר עם סכין ברגלו. בסופו של אותו אירוע אלים הובהל דיאב לבית חולים שם אובחנה פגיעת ירי בבטנו ושבר בשורש כף ידו. עקב כך הוא נזקק לניתוח, במהלכו נכרת הטחול וחלק מהמעי הגס. יעקב אובחן כפצוע ירי בחזהו, כתוצאה ממנו היה חסר יכולת להניע את רגליו ולשלוט בסוגריו, דבר שחייב לאחר כשבועיים את אשפוזו לשיקום בבית לוינשטיין. אף סלמאן נפגע מקליע בידו הימנית ונמצא כי נדקר בירכו. בכל אלה הודה המערער, ובעקבות כך הרשיעו בית המשפט המחוזי בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה, חבלה חמורה בנסיבות מחמירות ופציעה בנסיבות מחמירות, עבירות לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, וסעיפים 333 ו-334 בנסיבותיו של סעיף 335(א((1) לחוק. על כך נדון המערער לתשע שנות מאסר, ושמונה עשר חודשים מאסר על-תנאי. נגד עונש זה מופנה הערעור. נטען כי גזר הדין אינו מידתי ולא ניתן בו משקל הולם להודאת המערער, חרטתו, נסיבותיו האישיות הקשות והאירוע שקדם לביצוען של העבירות, היינו, שאחיו נדקר והיה נתון בסכנת חיים. המערער הוסיף וטען כי השימוש שעשה בנשק נועד להרתיע את יריביו ולא היתה לו כוונה לפגע במתלוננים. טיעון אחרון זה אין בידנו לקבל, הואיל ועל פי הודאתו-שלו (ראו סעיף 15 לעובדות) התכוון המערער לפצוע ולגרום לחבלות לדיאב, יעקב וסלמאן. הנה כי כן, המערער נתן את ידו לאירוע קשה שאך בנס לא הסתים בתוצאה קשה פי כמה. בניגוד לאחרים, היה המערער מזוין בנשק חם, בו הוא לא נרתע מלעשות שימוש, אף שהיה נהיר לו כי מעשיו כרוכים בסכנה לזולת עד כדי אפשרות לפגיעה קטלנית. על התנהגות מסוג זה, בייחוד בימים בהם האלימות הפכה לתופעה נפוצה בישראל, מצווה היה בית המשפט להגיב ביד קשה. אכן, תקופת המאסר שהושתה על המערער אינה פשוטה, וודאי לא קלה, אולם שיקולי גמול למעשיו של היחיד והצורך להרתיע את הרבים, חייבו אותה, ועל כן לא ראינו מקום או עילה להתערבותנו. הערעור נדחה. ניתן היום, ו' בטבת התשע"א (13.12.2010). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10018250_O01.doc אזמרכז מידע, טל' 02-6593333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il