בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א
1824/97
רע"א 1498/97
בפני: כבוד
הנשיא א' ברק
כבוד
השופטת ט' שטרסברג-כהן
כבוד
השופט י' אנגלרד
המערערים
בע"א 1824/97
והמבקשים
ברע"א 1498/97: 1. גרפי ארנון
2.
גרפי חנה
נ
ג ד
המשיבה
בע"א 1824/97
והמשיבה
ברע"א 1498/97: פלא-פון תקשורת בע"מ
ערעור
ובקשת רשות ערעור על החלטת
בית
המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו
מיום
10.2.97 בת.א. 216/96,
ת.ה.
2617/96, שניתנה על-ידי כבוד
סגן
הנשיא מ' טלגם
תאריך
הישיבה: ט"ז בתמוז תשנ"ט (30.6.99)
בשם
המערערים בע"א 1824/97
והמבקשים
ברע"א 1498/97: עו"ד ארנון גרפי (גרף)
בשם
המשיבה בע"א 1824/97
והמשיבה
ברע"א 1498/97: עו"ד רון ברקמן, עו"ד עופר פירט
פסק-דין
השופטת ט' שטרסברג-כהן:
1. המבקשים הגישו בקשה לאישור תובענה ייצוגית על
פי פרק ו'1 לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א1981- (להלן: חוק הגנת הצרכן). בית המשפט
המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד סגן הנשיא השופט מ' טלגם) דחה את הבקשה ומכאן בקשת רשות
הערעור (רע"א 1498/97) והערעור (ע"א 1824/97) שלפנינו.
2. ארנון גרפי (להלן: ארנון) הינו לקוח של חברת
פלא-פון תקשורת בע"מ (להלן: פלאפון) המפעילה ומספקת שירותי טלפון סלולארי.
במסגרת ההסכם בין הצדדים התחייב המבקש לשלם למשיבה דמי שירות ובהם נכלל בין היתר
תשלום בגין שימוש ב"זמן אוויר". אין מחלוקת כי "זמן אוויר הוא פרק
הזמן שבין מועד תחילת ההתקשרות בפועל ועד לניתוק השיחה (ראו לדוגמא ס' 73(ג)
לרשיון הכללי לפיו פועלת פלאפון וכן תקנה 7(ג) לתקנות הבזק (תשלומים בעד שירותי
בזק המפורטים בתוספת לחוק, התשנ"ה1995-)). לטענת ארנון, הטעתה אותו פלאפון -
על ידי התנהגותה והמצגים שיצרה - לחשוב, כי התשלום בגין השימוש ב"זמן
אוויר" מחושב על פי משך הזמן המדויק של שיחותיו במכשיר הפלאפון, בעוד שבפועל
נמדד "זמן האוויר" ביחידות מניה בנות מחצית הדקה כל אחת ושארית הזמן
הנופלת ממחצית הדקה "מעוגלת" ליחידת מניה אחת. עוד טוען הוא כי באמצה
שיטת חישוב זו, מסבה פלאפון למנוייה נזק כספי השווה להפרש שבין משך השיחות בפועל
לבין "זמן האוויר" בגינו הם מחויבים. לדוגמא: בגין שיחה שמִשכה דקה אחת
ו10- שניות, יחויב המנוי בפועל בתשלום עבור דקה ו30- שניות, שכן, החישוב נעשה על
פי יחידות מניה בנות מחצית הדקה כל אחת ושיחה במשך הזמן האמור מכילה שלוש יחידות
מניה, שתי יחידות בעבור הדקה הראשונה ויחידה נוספת עבור 10 השניות הנותרות. במצב
דברים זה מחויב הלקוח בעבור "זמן אויר", מעבר לזמן השיחה המדויק.
3. חנה גרפי, אשת המבקש (להלן: חנה), טוענת אף
היא כי הוטעתה על ידי פלאפון, חרף העובדה שהיא לא חתמה על הסכם התקשרות עימה ואינה
נמנית על מנוייה, הכיצד? חנה מחויבת בתשלום בגין "זמן האוויר" של
ההתקשרויות שהיא מבצעת אל מנויי טלפונים סלולאריים ובהם מנויי פלאפון. חיוב
זה נעשה על ידי בזק מטעם פלאפון ועל אחריותה של האחרונה ולפיכך, הוטעתה גם היא
באשר לאופן חישוב התשלום בגין "זמן אוויר" של פלאפון.
4. על פי טענת ארנון וחנה, עולים התנהגות המשיבה
ומצגיה כדי הטעיה אסורה לפי ס' 2 לחוק הגנת הצרכן, הקובע לאמור:
"לא
יעשה עוסק דבר - במעשה או במחדל, בכתב או בעל פה או בכל דרך אחרת - העלול להטעות
צרכן בכל ענין מהותי בעסקה..."
המבקשים בקשו לאשר להם לייצג את כלל מנויי
פלאפון וכלל מנויי חברת בזק הצורכים "זמן האוויר" מפלאפון. עוד בקשו הם
לחייב את פלאפון להימנע מגביית תשלומים על בסיס "זמן אוויר" מעוגל כלפי
מעלה, באופן הנוגד - לטענתם - את הסכמיה עם לקוחותיה.
לאחר עיון בטענות הצדדים בכתב ובמסמכים הרבים
שהוגשו ולאחר שמיעת השלמת טיעון בעל פה, נחה דעתי כי עמדתו של בית המשפט המחוזי
שדחה את הבקשה לאישור התובענה הייצוגית בדין יסודה. הדברים נכונים הן לגבי תביעתו
של ארנון והן לגבי תביעתה של חנה.
באשר לארנון, אין בחומר הראיות כדי לבסס, ברמה
הראייתית הלכאורית הנדרשת בשלב זה, את טענתו לפיה מצגיה של פלאפון והתנהגותה, גרמו
לו לחשוב כי חיובו בגין "זמן אוויר" ישקף באופן מדויק את משך שיחותיו.
לא זו אף זו, אין אני סבורה כי בהתנהגותה של פלאפון ובמצגיה היה דבר שעלול להטעות
את ארנון או כל צרכן אחר, כמשמעות הדיבור "הטעיה" בחוק הגנת הצרכן.
מסקנה זו מתבקשת הן מן ההסכם שנכרת בין ארנון לפלאפון ומהמחירון אליו מפנה ההסכם,
הן מפרסומי פלאפון המופצים למנוייה, והן ממהותה של שיטת החישוב לפי יחידות מניה,
ומהיותה שיטה נהוגה בטלפוניה.
בהסכם שנכרת בין ארנון לפלאפון, נקבע במפורש
כי דמי השרות ובכללם החיוב בגין "זמן אוויר", יהיו כמפורט במחירון.
במחירון מופיעה "טבלת תעריפים לזמן אוויר" שלצידה מצויין במפורש כי
"זמן האוויר" נמדד ביחידות בנות חצי דקה. קביעה דומה מופיעה גם בחוברת
"מידע למנוי" שמפיצה החברה למנוייה מעת לעת. ממסמכים אלו, שהראשון בהם
עומד בבסיס ההתקשרות בין החברה ללקוחותיה, עולה בבירור כי אופן חישוב התשלום בגין
השימוש ב"זמן אוויר" נעשה באמצעות יחידות מניה. אין בהתנהגות החברה או
במצגיה אלו דבר העלול להטעות את ציבור הלקוחות כאילו מחויב הלקוח בגין משך הזמן
המדויק של שיחותיו. לקוח החברה שהיה מעיין במסמכים יכול היה לעמוד על הדברים
לאשורם.
5. טענה חלופית בפי ארנון היא, כי גם אם הודיעה
פלאפון ללקוחותיה כי החיוב יהיה ביחידות מניה בנות חצי דקה, לא הודיעה כי הלקוח
יחויב גם עבור שארית "זמן האוויר" שאינו מגיע כדי חצי דקה, שיחושב
כיחידת מניה מלאה. לשון אחר: החברה לא הבהירה כי בחישוב על דרך יחידות מניה
"תעוגל" יתרת הזמן שאינה מגעת כדי יחידה שלמה, "כלפי מעלה"
ותחשב למעשה כיחידת מניה שלמה. אין בידי לקבל טענה זו. חיוב באמצעות "יחידות
מניה", משמעותו מניה וביה, חיוב עבור שארית הזמן שאינה עולה כדי יחידת מניה
כיחידה שלמה. טענה לפיה יש לחייב את שארית הזמן לפי מִשכה המדויק, מרוקנת למעשה את
שיטת החישוב על פי יחידות מניה מתוכנה, שכן מה לנו חלוקת הזמן ליחידות מניה אם
בסופו של חישוב נגיע תמיד לתוצאה הזהה לחיוב על פי זמן אמיתי?
ראוי להעיר כי מן החומר שהוגש עולה, כי שיטת
החישוב לפי יחידות מניה תוך "עיגול" שארית הזמן ליחידה שלמה נוספת,
איננה נחלתה של פלאפון בלבד. חברות טלפונים אחרות, בארץ ובעולם נוהגות אף הן לחייב
את מנוייהן על פי חישוב דומה על בסיס יחידות מניה.
6. במהלך הדיון בפני בית משפט קמא, ובבקשה
לפנינו, ניסה ארנון להיאחז בתנאי הרשיון על פיו פועלת פלאפון. ברשיון נקבע כי
"בעל הרשיון יהיה רשאי לגבות ממנוייו...תשלום בעד זמן אוויר, מרגע מימוש
ההתקשרות ועד לניתוקה...". לטענת ארנון, בהפעילה את שיטת החישוב האמורה,
המבוססת על יחידות מניה בנות חצי דקה, חרגה פלאפון מתנאי הרשיון ופעלה באופן שיש
בו כדי להטעות את הציבור באשר לאופן החיוב בגין "זמן אוויר". דינה של
טענה זו להידחות. עניינה של המגבלה האמורה ברישיון הוא היקף זמן החיוב. אין
בתחימת "זמן האוויר" כדי לקבוע את דרך חישובו של החיוב בגין אותו
"זמן אוויר". ואכן, פלאפון עומדת בתנאי זה בכך שהחיוב הוא בהתאם
למשך השיחה, מרגע מימוש ההתקשרות ועד לניתוקה על ידי ראשון המנתקים, אלא שהחישוב
נעשה לפי יחידות מניה ולא לפי משך השיחה המדויק.
7. באשר לחנה, מקובלת עלי קביעתו של בית משפט
קמא, כי בין פלאפון לבינה לא מתקיים קשר של עוסק - צרכן ולפיכך לא קמה לה עילת
תביעה לפי חוק הגנת הצרכן. חנה איננה מנויה של פלאפון ומעולם לא חתמה עימה על הסכם
התקשרות. חנה היא לקוחה של חברת בזק. אמנם, בין חברת בזק לבין פלאפון קיים הסכם
לפיו מספקת פלאפון לחברת בזק שירותי תקשורת סלולארית תמורת תשלום, אולם אין בכך
כדי ליצור קשר צרכני ישיר בין לקוחות חברת בזק לפלאפון. חברת בזק היא זו המספקת
ללקוחותיה את שירותי התקשורת הסלולארית, גם כאשר היא עושה זאת באמצעות פלאפון,
המשמשת כקבלן משנה, לו הוענק הרשיון לספק שירותים אלו. לפיכך לא קמות לה עילות
כלפי פלאפון ובכל מקרה אין היא יכולה לעמוד - כלפי פלאפון - במצב טוב יותר ממצבם
של לקוחותיה של פלאפון ומשנפלה טענת ההטעיה כלפי אלו, ממילא נופלת היא גם כלפיה.
8. אכן שיטת החיוב באמצעות יחידות מניה מייקרת
את התשלום בגין השימוש ב"זמן אוויר" בהשוואה לחיוב על פי משך השיחה
המדויק. חישוב זה לפי יחידות מניה נקבע בלוח א' לתוספת הראשונה לתקנות הבזק
(תשלומים בעד שירותי בזק המפורטים בתוספת לחוק-שירותים בארץ) התשנ"ו1996- בהן
נקבע גם כי שארית הזמן שאיננה מגעת כדי יחידה שלמה "תיחשב כיחידת מניה
אחת" (ראה גם רע"א 6567/97 בזק - החברה הישראלית לתקשורת בע"מ
נ' עיזבון המנוח אליהו גת ז"ל (טרם פורסם). זוהי ככל הנראה התשתית לאימוץ
דרך חישוב זו על ידי פלאפון, שאין בה משום הטעייה אף שיתכן ויש לבדוק מחדש דרך זו
על ידי המופקדים על הנושא, לרווחת המשתמשים בשירות.
9. לאור האמור לעיל, דין הבקשה והערעור להידחות.
המבקשים ישלמו למשיבה הוצאות בסך 15,000 ש"ח.
ש ו פ ט ת
הנשיא א' ברק:
אני מסכים.
ה נ ש י א
השופט י' אנגלרד:
אני מסכים.
ש ו פ ט
הוחלט כאמור בפסק-דינה של כבוד השופטת ט'
שטרסברג-כהן.
ניתן היום, ה' באב תשנ"ט (18.7.99).
ה נ ש י א ש ו פ ט
ת ש ו פ ט
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
97018240.J04