פלוני נ. בית הדין הרבני הגדול בירושלים

פסק-דין בתיק בג"ץ 1822/10 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1822/10 בפני: כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט ע' פוגלמן העותרת: פלונית נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הרבני הגדול בירושלים 2. פלוני עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרת: עו"ד פיני זינגר בשם המשיב 2: עו"ד יעקב פרטוש פסק-דין השופטת א' חיות: עתירה זו עניינה בפסק דינו של בית הדין הרבני הגדול מיום 24.12.2009, אשר דחה ערעור שהגישה העותרת על פסק דינו של בית הדין הרבני האזורי בפתח-תקווה, לפיו נדחתה בקשת העותרת לביטול פסק דין המאשר הסכם גירושין שנכרת בינה ובין המשיב 2. 1. העותרת והמשיב 2 נישאו באתיופיה לפני כארבע-עשרה שנים. בחודש פברואר 2008 פתחה העותרת תיק גירושין בבית הדין הרבני האזורי בפתח-תקווה (להלן: בית הדין הרבני האזורי), בין היתר על רקע טענתה כי המשיב 2 סובל מבעיות פוריות. המשיב 2 סירב להתגרש, אך בפסק דין מיום 10.7.2008 חייב אותו בית הדין הרבני האזורי ליתן גט לעותרת. לבסוף הסכים המשיב 2 למתן הגט, והצדדים חתמו על הסכם גירושין. וכך נכתב בפרוטוקול הדיון שהתקיים בעניין זה בבית הדין הרבני האזורי ביום 2.9.2008: "אחר מו"מ בין הצדדים בתווכו של בית הדין, הצדדים מוסרים שברצונם להתגרש זה מזו וחותמים על הסכם הגירושין שנוסח ע"י בית הדין בנוכחות הצדדים וב"כ. הצדדים מצהירים כי קראו את ההסכם בעיון רב, ידוע להם תוכנו ומבקשים מבית הדין לאשרו וליתן לו תוקף של פסק דין. הצדדים קיבלו בקאג"ס (קנין גמור אגב סודר) את התחייבויותיהם שבהסכם". 2. בפסק דינו מאותו היום אישר בית הדין הרבני האזורי את הסכמת הצדדים להתגרש, וכן אישר את הסכם הגירושין ונתן לו תוקף של פסק דין. בהסכם הגירושין נקבע כי תמורת כל זכויותיה של העותרת בדירה המשותפת (להלן: הדירה), ברכב הרשום על שם המשיב 2 ובכספי החיסכון בסך של כ-150,000 ₪, תקבל העותרת סך של 140,000 ₪ מתוך כספי החיסכון. עוד הוסכם כי העותרת תחתום על כל מסמך נדרש לצורך העברת זכויותיה בדירה על שם המשיב 2, והמשיב 2 יעשה את כל הנדרש לצורך הסרת שמה של העותרת מכל חיוב כלפי הבנק למשכנתאות. כמו כן צוין בהסכם כי באיזון המשאבים הנ"ל נלקחו בחשבון כל תביעותיו של המשיב 2 בגין הלוואה שנתנו הצדדים לאימה של העותרת בסך של כ-50,000 ₪ ובגין כספים נוספים שתבע המשיב 2 מן העותרת; כי העותרת תקבל מיטלטלין שונים; וכי פרט לכך אין לצדדים תביעות נוספות. 3. ביום 22.10.2008 הגישה העותרת לבית הדין הרבני האזורי תביעה לביטול פסק הדין הנ"ל. העותרת טענה כי הסכם הגירושין מנוגד להסכמות אליהן הגיעו הצדדים מחוץ לאולם בית הדין, ולפיהן הסכום של 140,000 ₪ ישולם לעותרת תמורת חלקה במכונית ובכספי החסכונות של הצדדים, אך הזכויות בדירה כמו גם זכויותיו הסוציאליות של המשיב 2 יחולקו ביניהם בחלקים שווים במסגרת פירוק השיתוף בעתיד. בית הדין הרבני האזורי דחה את התביעה ובפסק דינו מיום 2.2.2009 קבע כי העותרת לא הוטעתה, כי הייתה מיוצגת על-ידי עורכת דין "שעמדה לצידה בכל המו"מ ודאגה לזכויותיה", וכי "למעשה האישה לא קופחה משמעותית בהסכם". בית הדין הרבני האזורי קבע בהקשר זה עוד כי גם אם שווי הדירה הוא כ-600,000 ₪, כגרסת העותרת, הרי שרובצת עליה משכנתא בסך של למעלה מ-220,000 ₪, מה גם שחלקה של העותרת בדירה הוא שליש בלבד שכן ישנם שלושה בעלי זכויות בה. עוד נקבע כי בהסכם הגירושין נלקחה בחשבון הלוואה בסך של כ- 50,000 ₪ שניתנה לאימה של העותרת וכן כספים שהמשיב 2 תבע מן העותרת, וכי "גם אם באמת האישה קופחה בהסכם, הרי זה היה מתוך ידיעה ברורה, שהעניין שווה לה כדי למהר ולקבל גיטה בהקדם". בית הדין הרבני האזורי דחה אפוא את תביעת העותרת וחייב אותה בהוצאות משפט בסך 2,000 ₪, נוכח העובדה שבשעת הדיון לא ידע בא-כוחה לומר מהו גובה חוב המשכנתא על הדירה ומהן זכויותיו הסוציאליות של המשיב 2 במקום העבודה, ככל שיש כאלה. 4. על פסק דין זה הגישה העותרת ערעור לבית הדין הרבני הגדול. במהלך הדיון בערעור הציע בית הדין הרבני הגדול הצעת פשרה לצדדים לפיה תקבל העותרת סכום של 40,000 ₪ בנוסף על הסכום שנקבע בהסכם הגירושין בהדגישו כי "אין בהצעת הפשרה משום קבלת הערעור". המשיב 2 סירב להצעה, ומשכך ניתן ביום 24.12.2009 פסק הדין בערעור בו קבע בית הדין הרבני הגדול כי הסכם הגירושין נערך בשיתוף בית הדין הרבני האזורי, כי העותרת ידעה היטב מה הוסכם בו וכי ההסכם איפשר לה לקצר את הליך הגירושין על רקע רצונה להביא ילדים לעולם. בית הדין הרבני הגדול הוסיף וקבע כי מדובר בהסכם סביר, שכן מחישוב שווי הזכויות של העותרת בדירה ובחסכונות בני-הזוג עולה אומנם כי מגיעים לה 105,000 ₪ נוספים, אך יש לזכור כי המשיב 2 ויתר על זכויותיו בהלוואה שניתנה לאימה של העותרת, וכי אם יימכרו חלקיהם של העותרת והמשיב 2 בדירה יושג עבורה מחיר נמוך בהרבה ממחיר השוק בשל היותה דירה תפוסה. לבסוף קבע בית הדין הרבני הגדול כי "מה שנכתב בהצעת הפשרה שהיתה לבי"ד [האזורי] טעות בחישוב המענק, היינו על יסוד דיון שנערך שנה לאחר ההסכם ואין לנו שום ודאות שבזמן חתימת ההסכם [היו] לאישה טענות בנדון". 5. בעתירה שבכאן טוענת העותרת כי בית הדין הרבני הגדול חרג מסמכותו או הפעילהּ שלא כדין בכך שאישר את חלוקת הרכוש בין הצדדים אף שזו נעשתה באופן בלתי מידתי, בלתי מקצועי ותוך פגיעה בזכויותיה, ומבלי שנערך בירור לגבי היקף רכושם של בני הזוג. העותרת טוענת כי בית הדין הרבני הגדול אינו מכיר בהלכת שיתוף הנכסים בין בני זוג, כי הוא פסק לה פיצויים בלבד, וכי גם מטעם זה יש לבטל את פסק דינו. העותרת מלינה על כך ששווי הדירה לא נקבע על סמך חוות דעת שמאית אלא "לפי ההרגשה", והיא מצרפת לעתירה הערכת שמאי לפיה שוויה הוא כ-700,000 ₪. עוד טוענת העותרת כי המשיב 2 צבר זכויות סוציאליות רבות במקום עבודתו ששוויין כלל לא נבחן בבית הדין. לטענת העותרת, בעת שהתבקשה לחתום על הסכם הגירושין היא הבינה כי הסכום שתקבל מכוחו יינתן לה תמורת זכויותיה במכונית ובכספי החיסכון, ואילו הזכויות בדירה והזכויות הסוציאליות של המשיב 2 יחולקו בהמשך. העותרת מדגישה את חשיבות הייצוג בדיונים בענייני משפחה וטוענת כי הסכם הגירושין נחתם מבלי שנכחה באולם עורכת הדין שמונתה לה לפי חוק הסיוע המשפטי, תשל"ב-1972, והיא יוצגה על-ידי עורכת דין חלופית שאותה פגשה לראשונה בדיון ואשר לא הכירה את עובדות המקרה. דבר זה הוביל לטענתה לכך שבית הדין הרבני האזורי קבע בטעות כי חוב המשכנתא הרובץ על הדירה עומד על 220,000 ₪ בעוד שבפועל הוא עומד על 54,000 ₪ בלבד. העותרת טוענת אפוא כי קופחה בסך של 300,000 ₪, סכום שהינו קריטי מבחינתה, וכי הצעת הפשרה שהציע בית הדין הרבני הגדול מוכיחה שאף הוא סבר כי זכויותיה נפגעו. העותרת טוענת עוד כי לא היה מקום להטיל עליה להמציא נתונים לגבי רכושו של המשיב 2 שכן נתונים אלה נמצאים בידיו, וכן היא מלינה על כך שפסק דינו של בית הדין הרבני האזורי בו אושר הסכם הגירושין נושא תאריך של יום 2.9.2009, בעוד שהסכם הגירושין נחתם רק למחרת. לבסוף טוענת העותרת כי נוכח העובדה שהמשיב 2 חויב בגט ובהתחשב בכך שהנישואין נערכו באתיופיה, בית הדין היה רשאי ממילא להכריז על בטלות הנישואין מבלי להיזקק לנושא חלוקת הרכוש. 6. המשיב 2 טוען כי דין העתירה להידחות על הסף ולגופה. לטענתו, העותרת חתמה על הסכם הגירושין מרצונה החופשי, היא שולטת היטב בשפה העברית והיא הייתה מיוצגת על-ידי עורכת דין שנטלה חלק פעיל בניהול המשא ומתן בין הצדדים. בנוסף, כך נטען, דייני בית הדין שמעו את הצדדים וסייעו בגיבוש ההסכם לאחר שווידאו כי הוא משקף את רצונם. המשיב 2 טוען כי העותרת בחרה לסיים את הסכסוך בפשרה שבה שני הצדדים ביצעו ויתורים, ולאחר שנחתם הסכם הגירושין היא מבקשת לערוך בו "מקצה שיפורים" ולדרוש כספים שאינם מגיעים לה. בהקשר זה טוען המשיב 2 כי על הדירה רובצת משכנתא בסך של למעלה מ-200,000 ₪ וכי הוא עצמו ויתר על החזר הלוואה שהעניק להוריה של העותרת וכן על תשלומים שנשא בהם לבדו במהלך חיי הנישואים המגיעים למאות אלפי שקלים. המשיב 2 מוסיף וטוען כי משמעות טרונייתה של העותרת היא, לכל היותר, שהסכם הגירושין לא היה כדאי מבחינתה, אך אין בכך כדי להביא לביטולו של פסק הדין בייחוד נוכח העובדה כי על פי ההלכה הגירושין שעמדו בלב ההסכם הם מעשה עשוי שלא ניתן לשנותו. לטענת המשיב 2, בית הדין הרבני האזורי לא היה אמור לדרוש שייערכו חישובים לגבי שווי הרכוש או להורות על קבלת חוות דעת שמאית לגבי הדירה שכן הסכם הגירושין שנחתם הוא פרי הסכמה חופשית של הצדדים, ועוד הוא טוען כי חוות הדעת השמאית אשר צורפה לעתירה נערכה כשנה וחצי לאחר חתימת הסכם הגירושין ולאחר שמחירי הדירות האמירו, וכי גם ביתר המסמכים שצירפה העותרת אין כדי לבסס את טענותיה. לבסוף טוען המשיב 2 כי בניגוד לטענת העותרת, הסכם הגירושין נחתם בפני דייני בית הדין הרבני האזורי ולא למחרת הדיון. 7. דין העתירה להידחות על הסף. הלכה היא כי בית משפט זה איננו ערכאת ערעור על החלטותיו של בית הדין הרבני, והתערבותו בהחלטותיהם של בתי הדין הדתיים בכלל מוגבלת למקרים קיצוניים של חריגה מסמכות, פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי, סטייה מהוראות חוק המופנות כלפי בית הדין הדתי וכן למקרים שבהם נדרש סעד מן הצדק והעניין אינו בסמכותו של בית משפט או בית דין אחר (ראו: בג"ץ 8638/03 אמיר נ' בית הדין הרבני הגדול, פיסקה 10 (טרם פורסם, 6.4.2006); בג"ץ 8922/07 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול לערעורים (טרם פורסם, 4.11.2007)). המקרה שלפנינו אינו נמנה עם המקרים החריגים המצדיקים התערבות בהחלטותיהם של בתי הדין הרבניים. מפרוטוקול הדיון שהתקיים בבית הדין הרבני האזורי אשר צוטט לעיל, ובו אושר הסכם הגירושין, עולה כי הצדדים ובאי-כוחם היו נוכחים בעת ניסוחו של ההסכם, ואף צוין שם כי "הצדדים מצהירים כי קראו את ההסכם בעיון רב" וכי "ידוע להם תוכנו". בית הדין הרבני האזורי קבע בהקשר זה כי העותרת הייתה מיוצגת על-ידי עורכת דין שעמדה לצידה במהלך המשא ומתן שניהלו הצדדים ודאגה לזכויותיה. בנוסף לכך קבעו בתי הדין כי העותרת לא הוטעתה וכי היא חתמה על הסכם הגירושין מתוך מודעות למשמעותו. עוד קבע בית הדין כי במסגרת הסכם הגירושין ביצע כל אחד מבני-הזוג ויתורים וטענת המשיב 2 לפיה הוא ויתר על תביעותיו לגבי תשלומים שנשא בהם לבדו במהלך הנישואין אכן משתקפת בלשונו של הסכם הגירושין. אכן, סוגיית זכויותיו הסוציאליות של המשיב 2 אינה נזכרת בהסכם הגירושין, וכבר נפסק כי יש לבחון בקפידה ובזהירות הסכמי גירושין מהם משתמע כי אחד הצדדים מוותר על זכויותיו הממוניות בהתאם לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973, וכי ייתכן שיש מקום לשקול יצירת חזקה לפיה ויתור בלתי מפורש יעביר את הנטל להוכחת גמירות הדעת לצד הטוען לויתור (ראו: בג"ץ 7947/06 קהלני נ' בית הדין הרבני הגדול (לא פורסם, 24.12.2006); וראו גם ע"מ (מחוזי י-ם) 222/08 פלוני נ' פלונית (טרם פורסם, 2.2.2010)). יחד עם זאת, במקרה שלפנינו כלל לא ברור האם יש למשיב 2 זכויות סוציאליות כלשהן ומהן אותן זכויות. העותרת מציינת בעתירה כי המשיב 2 עובד מזה כמה שנים במקום עבודה קבוע וצבר זכויות סוציאליות רבות, אך אינה מציינת באילו זכויות מדובר ואינה מבססת את טענתה. גם במהלך הדיון בבית הדין הרבני האזורי לא פירט בא-כוח העותרת למה כיוון בטענתו זו ובעקבות כך אף ציין בית הדין הרבני האזורי בפסק דינו כי "ב"כ האישה לא ידע להגיד איזה זכויות יש מעבודתו של הבעל אם בכלל ישנ[ן] זכויות כאלו, ומה חלקה של האישה בה[ן]", וחייב את העותרת בהוצאות. בנסיבות אלו ונוכח עילות ההתערבות המצומצמות של בית משפט זה בהחלטותיהם של בתי הדין הרבניים, אין מקום כי אנו נדון, לראשונה, בשאלה האם יש למשיב 2 זכויות סוציאליות במקום העבודה, ואם כן מה היקפן. אשר לטענת העותרת כי נפל פגם בפסק דינו של בית הדין האזורי מיום 2.9.2008 המאשר את הסכם הגירושין, משום שההסכם עצמו נחתם רק למחרת (ביום 3.9.2008). טענה זו אין בה ממש שכן בפרוטוקול הדיון מיום 2.9.2008 צוין מפורשות כי הצדדים "חותמים על הסכם הגירושין שנוסח ע"י בית הדין בנוכחות הצדדים וב"כ...". ומכל מקום, העותרת אינה טוענת כי ההסכם אינו אותנטי. 8. מן הטעמים המפורטים לעיל, העתירה נדחית על הסף. אין צו להוצאות. ניתן היום, ב' אב תש"ע (13.7.2010). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10018220_V02.doc מא מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il