אפרים אוריון נ. יאיר גולדפינגר

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"ר 18211-02-26 לפני: כבוד השופט דוד מינץ המערער: אפרים אוריון נגד המשיבים: 1. עו"ד שמואל גלינקא בתפקידו ככונס נכסים 2. יאיר גולדפינגר 3. יעקב בן דוד אוחיון 4. יהודית בנעים 5. אילן ג'אן בנעים ערעור על החלטת הרשמת מ' יהב מיום 12.12.2025 בעפ"ס 17213-10-25 בשם המערער: עו"ד אייל כהן פסק-דין ערעור על החלטת הרשמת מ' יהב מיום 12.12.2025 בעפ"ס 17213-10-25, בה התקבלה בחלקה בקשת המערער לפטרו מהפקדת ערובה בהליך ערעור פסלות, והיא הועמדה על סך של 10,000 ש"ח. ברקע הערעור, החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת ר' ברקאי, סג"נ) לדחות את בקשת המערער לפסלות המותב הדן בתביעה למתן סעדים הצהרתיים שהגיש (ת"א 32908-12-21). בקשה זו הייתה בקשתו השלישית של המערער לפסילת המותב, לאחר ששתי בקשות קודמות נדחו וכך גם ערעור שהגיש על אחת מהן לבית משפט זה. המערער הגיש ערעור על ההחלטה, ובצדו בקשה לפטרו מהפקדת ערובה. בבקשה נטען כי המערער אדם מבוגר במצב כלכלי קשה, ללא נכסים וללא קרובים להסתייע בהם, הסובל מבעיות רפואיות ומוכר כנכה בשיעור 100% בביטוח לאומי. עוד נטען כי סיכויי הערעור טובים, בשל כשלים מהותיים בניהול ותיעוד ההליך המשפטי בבית המשפט המחוזי המקימים חשש ממשי למשוא פנים. משיבים 2-1 וכן משיבים 5-4 התנגדו לבקשה. לטענתם המערער לא הוכיח כי מצבו הכלכלי לא מאפשר לו לגייס את הסכום הדרוש וכי אין לו במי להסתייע. כמו כן, סיכויי ההליך קלושים. מדובר בבקשה זהה לבקשות קודמות של המערער שנדחו, והמסמכים שצורפו לה אינם עדכניים. יתר על כן, המערער הסתיר מבית המשפט כי בשל התנהלות המערער וסיכויי ההליך העיקרי, בית המשפט המחוזי חייב אותו להפקיד ערובה על סך של 100,000 ש"ח והוא הצליח לגייס סכום זה ולהפקידו. בנוסף, כל ההליכים הרבים שהמערער נקט נגדם נדחו, והוא נוהג שלא לשלם את ההוצאות בהן הוא מחויב. ביום 12.12.2025 הפחיתה הרשמת את סכום הערובה שעל המערער להפקיד. נקבע כי המערער לא הניח תשתית עובדתית עדכנית באשר למצבו הכלכלי וליכולתו להסתייע בקרוביו, ובסתירה לטענותיו הוא הצליח להפקיד סכומים משמעותיים בהליכים רבים אחרים. כך גם יש צורך להבטיח שהמערער ישלם למשיבים את הוצאותיהם, אם יקבע שעליו לעשות כן, בייחוד לאור הטענה כי הוא נמנע מלשלם הוצאות שנפסקו לחובתו בעבר. בנוסף, סיכויי הערעור על החלטות בענייני פסלות אינם גבוהים. לצד זאת, לאור האינדיקציות למצבו הכלכלי שהמערער כן הצליח להצביע עליהן, ולאור העובדה שהוא נעדר כושר השתכרות, הפחיתה הרשמת את סכום הערובה כאמור. מכאן הערעור שלפנַי, בו טוען המערער כי אין למנוע ממנו את יומו בבית המשפט אך בשל מצבו הכלכלי הקשה. נטען כי הרשמת הייתה צריכה להתמקד בהחלטתה בסיבה בגינה הוא נקט בכל ההליכים נגד המשיבים ובמצבו הרפואי הקשה, ולא בהיסטוריה הדיונית בין הצדדים. כמו כן, בהחלטת הרשמת קיימת סתירה פנימית, שכן מצד אחד היא הכירה במצבו הכלכלי הקשה ומצד שני הוא חויב בהפקדת סכום שאינו יכול לעמוד בו. בנוסף, הרשמת הייתה צריכה לבחון את מצבו הכלכלי העדכני ולא להסתמך בהחלטתה על כך שבעבר הוא הצליח לגייס סכומים אחרים לשם ניהול ההליכים המשפטיים. מאז חל שינוי נסיבות דרמטי ואין ביכולתו כעת לגייס את הסכום שקבעה הרשמת. לבסוף נטען כי שגתה הרשמת כאשר קבעה שסיכויי ההליך אינם גבוהים שכן מדובר בערעור הנוגע לטוהר המידות השיפוטי ולאמון הציבור במערכת המשפט. דין הערעור להידחות. מקרה זה אינו נמנה עם אותם מקרים חריגים בהם ערכאת הערעור תתערב בשיקול הדעת הרחב הנתון לרשמת בית המשפט בעניינים מעין אלה (ראו לאחרונה: ע"ר 74175-01-26 פלוני נ' פלוני (1.2.2026); ע"ר 75552-01-26 פלונית נ' פלוני (1.2.2026)). בהחלטתה איזנה הרשמת כראוי בין השיקולים הרלוונטיים בבקשות לפטור מהפקדת ערובה כאשר אחד השיקולים שיש לתת עליהם את הדעת, הוא ההגנה על האינטרס הפרטני של הצד שכנגד אם הערעור נגדו ידחה (ע"ר 55074-10-25 הרוש נ' וכטל (11.11.2025)). על כן, בצדק נתנה הרשמת משקל משמעותי לכך שהמערער נמנע מלשלם הוצאות למשיבים שהושתו עליו בעבר. כמו כן, טענת המערער כי בשנים האחרונות חל שינוי נסיבות דרמטי נטענה בעלמא ובלי פירוט. המערער גם לא תמך את טענתו בדבר חוסר יכולתו הכלכלית בראיות ולו בסיסיות. עיון בדפי החשבון של בנק הדואר שצירף לערעורו מגלה כי חשבון זה מהווה אך ורק אכסניה לקבלת קצבת הזקנה שלו ומשיכת סכום הקצבה מהחשבון במזומן. דפי חשבון או אסמכתאות אחרות לגבי פעילותו הכספית האחרת של המערער – אין. לכך יש להוסיף כי בבקשתו טען המערער כי לצורך ניהול ההליכים המשפטיים הרבים שנקט, הוא הצליח לגייס הלוואות מחברים וגורמים שלישיים (וראו: ע"ר 27638-10-25 בוגנים נ' הרפז (13.11.2025)). המערער גם מנסה לאחוז את החבל בשני קצותיו, שעה שמחד גיסא הוא טוען כי הרשמת הייתה צריכה לבחון את מצבו העדכני ולא את ההיסטוריה הדיונית וההליכים האחרים בהם נקט, אך מאידך גיסא הוא נמנע מלצרף תיעוד עדכני של מצבו הכלכלי. לבסוף אעיר, ומבלי לטעת מסמרות, כי גם שיקול סיכויי ההליך בענייננו אינו מטה את הכף לעבר המערער (ער"א 8875/23 בוטייל נ' מלאכי (1.1.2024); ער"א 764/23 קליין נ' נטויביץ (7.2.2023)). כאמור, הערעור נדחה. ניתן היום, כ"ה שבט תשפ"ו (12 פברואר 2026). דוד מינץ שופט