ע"א 182-24
טרם נותח
פלוני נ. פלוני
סוג הליך
ערעור אזרחי (ע"א)
פסק הדין המלא
-
6
1
בבית המשפט העליון
ע"א 182/24
לפני:
כבוד ממלא מקום הנשיא ע' פוגלמן
המערערים:
1. פלונית
2. פלונית
3. פלונית
4. פלוני
נ ג ד
המשיבים:
1. פלונית
2. פלוני
3. פלונית
4. פלונית
ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו (כב' השופטת ק' גיל) בת"ע 68808-03-23 מיום 21.12.2023
בשם המערערים:
עו"ד דני אורדן
פסק-דין
לפניי ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו (כב' השופטת ק' גיל) בת"ע (משפחה ת"א) 68808-03-23 מיום 21.12.2023 שלא לפסול עצמו מלדון בעניינם של המערערים.
בין המערערת 1 לבין המשיבה 1 (להלן: המערערת ו-המשיבה בהתאמה) התגלע סכסוך שעניינו בעיזבונה של אמם המנוחה (להלן: המנוחה; המערערים והמשיבים 4-2 הם ילדיהן של המערערת והמשיבה בהתאמה). עניינו של ההליך נושא הערעור הוא בהתנגדות המערערים לבקשת המשיבים לקיום צוואה שערכה המנוחה בשנת 2015, בין היתר, בטענה להשפעה בלתי הוגנת מצד המשיבים ולניצול מצבה הרפואי של המנוחה (להלן: הצוואה משנת 2015); וכן בקשה שהגישו המערערים לקיום צוואה שערכה המנוחה בשנת 2013, עובר לצוואתה משנת 2015 (יוער כי בין הצוואה משנת 2013 לבין הצוואה משנת 2015 ערכה המנוחה צוואה נוספת בשנת 2014). להלן יתוארו בתמצית העובדות שצריכות להכרעה בערעור שלפניי.
ביום 22.6.2023 הגישו המערערים בקשה להשבת הרישום של דירה שנכללה בעיזבון המנוחה על שמה, לאחר שלטענתם המשיבה רשמה את הדירה על שם ילדיה; ובו ביום מחק בית המשפט את הבקשה, תוך שצוין כי ההליכים שלפניו נוגעים לזהות יורשי המנוחה חלף בירור היקף העיזבון (להלן: ההחלטה מיום 22.6.2023). ביום 25.6.2023 התקיים דיון במעמד הצדדים (להלן: הדיון מיום 25.6.2023), שבפתחו ציין המותב כי "העובדה שהמנוחה נדרשה לזריקות אינסולין או שסבלה מחוסר תפקודי כבד על פניו אינה פוגמת כהוא זה בכשרותה לערוך צוואה בשנת 2015. עיקר ההתנגדות מבוססת על השפעה בלתי הוגנת, אך בזהירות המתבקשת, הטיעון אינו פשוט להוכחה מבחינת [המערערים – ע' פ']" (פרוטוקול הדיון מיום 25.6.2023, בעמ' 1, ש' 13-10); ובצד זאת צוין כי ככל שהמערערים יעמדו על טענותיהם, בית המשפט יברר אותן בחפץ לב. בתגובה לדברים אלה ציין בא כוח המערערים כי "אני סבור שביהמ"ש גילה דעתו הרבה לפני שהיה צריך לעשות זאת [...] ואני לא רוצה להישמע כמי שמאיים כי אני יודע שביהמ"ש ישלול זאת, אפילו לשקול את הנושא של פסילת שופט" (שם, בעמ' 2, ש' 16-9). בהמשך אותו היום דחה בית המשפט את טענת המערערים שלפיה יש להעביר את נטל השכנוע ואת נטל הראיה למשיבים; ובצד האמור קבע, בין היתר, כי לצורך בחינת כשרות המנוחה לצוות במועד עריכת הצוואה משנת 2015, ימונה מומחה מטעם בית המשפט (להלן: ההחלטה מיום 25.6.2023 ו-המומחה בהתאמה).
בהמשך לכך, ביום 16.7.2023 הגישו הצדדים את עמדתם ביחס לזהות המומחה ותשלום שכרו, ובו ביום קבע בית המשפט, בעיקרם של דברים, כי חוות דעתו של המומחה מתוחמת אך לבחינת כשרותה של המנוחה במועד עריכת הצוואה משנת 2015, חלף בקשת המערערים כי המומחה יבחן את כשרותה עד למועד שבו נפטרה; וכי המערערים יישאו בתשלום שכר המומחה עד להחלטה סופית בעניין זה בפסק הדין. ביום 19.7.2023 הגישו המערערים בקשה להרחבת סמכויותיו של המומחה שבמסגרתה טענו, בין היתר, כי יש לאפשר למומחה לחוות דעתו בשאלת היתכנותה של השפעה בלתי הוגנת על המנוחה בשל מצבה הרפואי. בו ביום קבע בית המשפט כי המערערים לא שילמו את האגרה הנדרשת לצורך הגשת הבקשה, וכי "למעלה מהדרוש יובהר שאין מקום להיעתר לבקשה משום שמומחה נדרש לחוות דעתו על כשרות המנוחה ולא על השפעה בלתי הוגנת או יכולת שתופעל כזו" (שם; ההחלטה מיום 25.6.2023 ומיום 19.7.2023 יכונו להלן ביחד: ההחלטות לעניין המומחה).
ביום 24.7.2023 הגישו המערערים הודעה שלפיה הם מוותרים על מינוי המומחה, תוך שמירת טענותיהם בנוגע להגבלת סמכויותיו בהחלטות בית המשפט האמורות (להלן: ההודעה מיום 24.7.2023). בו ביום מחק בית המשפט את ההודעה וקבע כי המערערים רשאים להשיג על ההחלטות לעניין המומחה אולם "הם אינם רשאים להגיש הודעה בלשון בוטה ומתחצפת כלפי בית המשפט" (שם). בהמשך לכך, ביום 24.10.2023 הגישו המערערים הודעה שבמסגרתה ציינו כי אין בכוונתם להפקיד בקופת בית המשפט את סכום הכסף שנדרש להבטחת הוצאות המומחה, בין היתר בשל "סירובו העיקש של מותב זה אפילו לנסות ולהביא בחשבון את האפשרות כי התמונה המוצגת לו ע"י [המשיבים – ע' פ'] אינה עולה בקנה אחד עם המציאות"; וכי הם "אינם מתכוונים לקחת חלק בהתנהלותו החד צדדית של המותב, אשר כבר [בדיון מיום 25.6.2023 – ע' פ'], באופן ברור ומקומם, עשה הכל כדי 'לתפור' את פסה"ד לטובת [המשיבים – ע' פ'], והדברים חמורים שבעתיים עת החליט לפסול תגובות ובקשות של [המערערים – ע' פ'] בטיעוני סרק אישיים, אשר זולת היעדר מזג שיפוטי ורצון שלא לברר את הסוגייה המרכזית בתיק, אין מאחוריהם דבר וחצי דבר [...]" (שם, בסעיף 1; ההדגשה במקור – ע' פ'). למחרת היום קבע בית המשפט כי בשל האופן שבו נוסחה הודעה זו, כמו גם ההודעה מיום 24.7.2023, ניתן למערערים פרק זמן של 7 ימים שבו יוכלו להגיב לאפשרות לחייבם בהוצאות לטובת אוצר המדינה; וכן פרק זמן זהה לבא כוחם להגיב לאפשרות שההודעה האמורה תועבר למנהל בתי המשפט על מנת שיבחן את העברתה לגורמים הרלוונטיים (להלן: ההחלטה מיום 25.10.2023).
ביום 28.11.2023 הגישו המערערים את בקשת הפסלות נושא הערעור שבמסגרתה טענו, בעיקרם של דברים, כי התנהלותו של המותב בעניינם מקימה חשש ממשי למשוא פנים. בתוך כך טענו המערערים, כי אמירותיו של המותב בפתח הדיון מיום 25.6.2023, בצירוף החלטותיו לעניין המומחה, סותרים את התשתית הראייתית שנפרשה לפניו, ומעידים כי דעתו במסגרת ההליך בעניינם ננעלה. לעניין זה נטען, כי קביעותיו של המותב בדיון מיום 25.6.2023, כמו גם הקביעות לעניין המומחה, נעדרות התייחסות למצבה הרפואי של המנוחה ולקשר בינו לבין ההשפעה הבלתי הוגנת בנוגע לצוואה משנת 2015, ומשכך הן מעידות על קיומו של משוא פנים בניהול ההליך. בנוסף, לשיטת המערערים, החלטתו של בית המשפט למחוק את בקשתם לשינוי הרישום ביחס לחלק מעיזבונה של המנוחה, כמו גם ההחלטה שלא להעביר את נטל השכנוע לכתפי המשיבים, מצביעות על העדפתו את המשיבים. לבסוף, נטען כי במסגרת ההחלטה מיום 25.10.2023 התעלם בית המשפט מטענות המערערים ואף איים עליהם ועל בא כוחם, באופן שמחייב את העברת הדיון בעניינם למותב אחר.
ביום 31.12.2023 דחה בית המשפט את בקשת הפסלות, וקבע כי בנסיבות המקרה לא מתעורר חשש ממשי למשוא פנים. בית המשפט קבע, בין היתר, כי הבקשה הוגשה ללא תצהיר מטעם המערערים; וכי בשים לב לטענותיהם בנוגע לאמירות המותב בדיון מיום 25.6.2023, וכן ביחס להחלטה מיום 25.10.2023, הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר מבלי שניתן לכך הסבר ענייני. לגופם של דברים נקבע, כי במסגרת הדיון מיום 25.6.2023 שיקף המותב את המצב המשפטי לכאורה, חלף הצגת עמדה ברורה כטענת המערערים. בנוסף, נקבע כי אף ההחלטות הנוספות שעומדות בבסיס בקשת הפסלות, ובהן ההחלטה מיום 22.6.2023 וכן ההחלטות לעניין המומחה, אינן מקימות עילת פסלות, ושככל והמערערים מעוניינים להשיג עליהן יש לנקוט בהליכים שקבועים בדין חלף הגשת בקשת פסלות. לבסוף, קבע בית המשפט כי במסגרת החלטתו מיום 25.10.2023 ניתנה למערערים ולבא כוחם זכות טיעון בנוגע לאפשרות שיחויבו בהוצאות ושבקשתם נושא ההחלטה תועבר להנהלת בתי המשפט, ושממילא "אין במתן זכות טיעון בשל התבטאות חריגה באופן קיצוני כדי ללמד על עויינות, והציפייה שבית המשפט יבליג על התבטאות כה חמורה מקוממת" (שם, בסעיף 16.6).
מכאן הערעור שלפניי שבמסגרתו חוזרים המערערים, בעיקרם של דברים, על טענותיהם בבקשת הפסלות. המערערים טוענים, בין היתר, כי אמירות המותב בדיון מיום 25.6.2023, בצירוף החלטות המותב לאורך ההליך, ובהן ההחלטות לעניין המומחה וההחלטה מיום 25.10.2023, מקימות חשש ממשי למשוא פנים ומבססות עילת פסלות במקרה דנן. בנוסף, בנוגע לקביעת בית המשפט שלפיה בקשת הפסלות הוגשה בשיהוי, נטען כי בדיון מיום 25.6.2023 הביע בא כוחם של המערערים אך את חששם כי קיימת עילת פסלות – חשש שהתגבש במהלך ההליך נושא הערעור לטענתם – אך לא טען כי מתקיימת עילת פסלות כבר במועד זה.
לאחר שעיינתי בערעור על נספחיו, באתי לכלל מסקנה כי דינו להידחות. סעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, קובע כי אמת המידה לפסילת שופט שיושב בדין היא קיומן של נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים מצד המותב בניהול ההליך (ע"א 8697/23 פלונית נ' פלונית, פסקה 5 (18.1.2024); ע"א 8911/23 פלונית נ' פלוני, פסקה 7 (14.1.2024); ע"א 6717/23 פלוני נ' פלונית, פסקה 5 (20.11.2023)). איני סבור כי המקרה שלפניי עומד באמת מידה זו. ראשית, כמתחייב מהוראות תקנה 173(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, על בעל דין להגיש בקשה לפסילת המותב מיד לאחר שנודע לו על עילת הפסלות ולפני כל טענה אחרת. במקרה דנן, המערערים הגישו את בקשת הפסלות נושא הערעור ביום 28.11.2023, הגם שאמירות המותב והחלטותיו שבבסיס הבקשה, נוגעות לדיון שהתקיים ביום 25.6.2023 ולהחלטות שניתנו לפני מספר חודשים, כשהאחרונה שבהן ניתנה ביום 25.10.2023; זאת, מבלי שניתן הסבר מספק לשיהוי הניכר שבהגשת בקשת הפסלות, ובאופן שיש בו כדי להצדיק את דחיית הערעור ביחס לטענות אלו (ע"א 434/24 פלונית נ' פלוני, פסקה 7 (18.1.2024) (להלן: עניין פלונית); ע"א 7910/23 עו"ד מיכה צמיר – מפרק שער הגבינות שיווק מזון בע"מ נ' קדרון ושות' רואי חשבון, פסקה 8 (4.1.2024)). בנוסף, אשר לטענת המערערים בהקשר זה שלפיה עילת הפסלות התגבשה לאורך ההליך ובשים לב להצטברות אמירות המותב והחלטותיו כאמור, כפי שנפסק בעבר, אין מקום להמתין עם העלאתה של טענת פסלות עד למועד נוח עבור בעלי הדין, בבחינת "נשק סודי" שנשמר לעת הצורך (ע"א 43/24 פלוני נ' פלונית, פסקה 5 (4.1.2024); ע"א 7444/23 נדב נ' ישורון, פסקה 7 (30.10.2023); ע"א 1551/23 פלונית נ' פלוני, פסקה 11 (22.3.2023)). ואולם, אף לגופם של דברים איני סבור כי הערעור דנן מקים עילת פסלות.
המערערים טוענים, בעיקרם של דברים, כי אמירותיו של המותב בדיון מיום 25.6.2023, בצירוף החלטתו מיום 22.6.2023 והחלטותיו לעניין המומחה, מצביעות על העדפתו את המשיבים באופן שמקים חשש ממשי למשוא פנים. ואולם, כידוע, רק במקרים נדירים טענות שמכוונות לפעילות השיפוטית כשלעצמה יקימו עילת פסלות (ע"א 7646/23 פלוני נ' פלונית, פסקה 6 (14.12.2023) (להלן: עניין פלוני); ע"א 3119/20 פלוני נ' פלונית, פסקה 6 (24.6.2020); וזאת, אף מקום שבו נטען להצטברות החלטות שמעידה לכאורה על חשש ממשי למשוא פנים (עניין פלונית, פסקה 8; ע"א 5330/23 פלוני נ' פלונית, פסקה 7 (10.12.2023)). טענותיהם של המערערים מכוונות בעיקרן להחלטות דיוניות של המותב, שבמסגרתן נקבע כי במסגרת ההליך נושא הערעור לא יידון היקף העיזבון של המנוחה, וכן גבולות הסמכות של המומחה לעניין כשרותה של המנוחה לצוות. איני סבור כי החלטות אלו מעידות על העדפתו של המותב את המשיבים, וממילא בקשת פסלות אינה האכסניה המתאימה לדון בהחלטות מסוג זה, וכפי שציין בית המשפט לענייני משפחה הדרך להשיג עליהן היא בהליכי ההשגה שקבועים בחוק (ע"א 6079/23 גבעון נ' ון-אמדן, פסקה 11 (21.8.2023); ע"א 5470/23 גנות נ' כהן, פסקה 5 (10.8.2023); ע"א 2619/21 פלוני נ' פלונית, פסקה 6 (18.5.2021)).
אף איני סבור כי אמירות המותב במסגרת הדיון מיום 25.6.2023 מעידות על נעילת דעתו בעניינם של המערערים באופן שמקים עילת פסלות. כפי שנפסק בעבר, רק במקרים חריגים ויוצאי דופן יקימו התבטאויות של המותב עילת פסלות, מקום שבו ברור כי דעתו של המותב ביחס להליך או ביחס לצדדים "ננעלה" באופן שמקים חשש ממשי למשוא פנים (ע"א 8806/23 פלוני נ' פלונית, פסקה 6 (4.1.2024); ע"א 6068/23 פלוני נ' פלוני, פסקה 9 (27.9.2023)). עיון בפרוטוקול הדיון מיום 25.6.2023 מעלה כי המותב אך הציג לצדדים את המצב המשפטי וסיכויי ההליך באופן לכאורי, ואף סייג את דבריו כאמור לעיל. משאלה הם פני הדברים, אין באמירות אלו כדי להעיד על נעילת דעתו של המותב במקרה דנן, לא כל שכן באופן כזה שיצדיק את פסילתו מלדון בעניינם של המערערים (ע"א 8162/21 מאפיית האחים יחזקאל בע"מ נ' אלוף השניצל בע"מ, פסקה 10 (5.12.2021); ע"א 4202/21 בוקשפן נ' וייספיש, פסקה 8 (20.6.2021)).
לבסוף, אשר לטענה שעניינה בביקורת שהביע המותב על המערערים ובא כוחם במסגרת החלטתו בעניין ההודעה מיום 24.7.2023 וכן ההחלטה מיום 25.10.2023, בית משפט זה עמד בעבר על כך שהבעת עמדה על בעל דין או בא כוחו אינה מקימה, כשלעצמה, עילת לפסילת המותב, ואף אמירה מוקשית מצד המותב לא תוביל בהכרח לפסילתו אלא במקרים חריגים (עניין פלוני, פסקה 9; ע"א 7087/23 ל.א.צ.פ ייזום בע"מ נ' סייג, פסקה 13 (24.10.2023); ע"א 8866/22 פלוני נ' פלונית, פסקה 14 (7.3.2023)). טענות המערערים מכוונות בעיקרן לביקורת שהביע המותב על אופן הניסוח של הודעות ובקשות שהגישו במסגרת ההליך, והן אינן עולות כדי אותם מקרים חריגים שיצדיקו את פסילת המותב (ע"א 7692/23 אקסיו מעטפת הון בע"מ נ' יהב מיטב בע"מ, פסקה 10 (7.12.2023); ע"א 2305/23 צברי נ' וטנמכר, פסקה 10 (14.8.2023); ע"א 264/23 פלוני נ' פלונית, פסקה 15 (31.1.2023); ע"א 7038/22 שושן נ' פילדס, פסקה 10 (17.11.2022)); זאת, גם בשים לב ללשון הבוטה שבה בחרו המערערים לנסח את ההודעות נושא ההחלטה מיום 25.10.2023 ואת בקשת הפסלות (ע"א 2611/23 פלוני נ' פלוני, פסקה 6 (9.4.2023); ע"א 1464/22 בן חיים נ' יעקבי, פסקה 13 (7.3.2022); ע"א 377/20 פלוני נ' פלונית, פסקה 6 (5.2.2020); ע"א 6630/18 פלוני נ' פלוני, פסקה 3 (22.10.2018)).
הערעור נדחה אפוא. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.
ניתן היום, י"ד בשבט התשפ"ד (24.1.2024).
מ"מ הנשיא
_________________________
24001820_M01.docx מב
מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il
1