אורן הסלע בניה והשקעות בע"מ נ. ראובן הוד ו-23 אח'

פסק-דין בתיק ע"א 1816/04 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 1816/04 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערערת: אורן הסלע בניה והשקעות בע"מ נ ג ד המשיבים: ראובן הוד ו-23 אח' ערעור פסלות שופט על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 16.2.2004 בע"א 1034/03 שניתנה על ידי כבוד השופטת שרה דוברת בשם המערערת: עו"ד טל קנת בשם המשיבים: עו"ד אסתר ורשואר פסק-דין לפניי ערעור על החלטתו (מיום 16.2.2004) של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופטת ש' דוברת) שלא לפסול עצמו מלדון בע"א 1034/03. 1. בין המשיבים, דיירים בבית משותף, לבין המערערת, חברה קבלנית, התנהל הליך בבית משפט השלום באשדוד בגין ליקויי בניה. המערערת חויבה בתשלום פיצויים למשיבים ועל כך הגישה ערעור (ע"א 1034/03) לבית המשפט המחוזי בבאר שבע. למערערת נודע כי השופטת דוברת תהיה אחד משופטי ההרכב שיידון בעניינה. לאור זאת הגישה בקשה לפסילתה מלשבת בדין. הטעם לבקשה היה שבעת שעבדה השופטת כפרקליטה בפרקליטות מחוז דרום עובר למינויה, היא שמשה כתובעת בתיק פלילי שנגע לעבירות כלכליות, אשר נוהל כנגד אביו של מנהל המערערת. לטענתה, מנהל המערערת היה מעורב בכל העת ובאופן פעיל במשפט כנגד אביו, והדיונים לוו בעימותים קשים בין הצדדים. המערערת סברה כי משקעי העבר ישפיעו על שמיעת הערעור ועל פסיקת השופטת. השופטת דוברת החליטה (ביום 16.2.04) לדחות את בקשת הפסילה. בהחלטתה הבהירה כי אין בנימוקי הבקשה להצדיק את הפסילה, ואין בטעמים המפורטים בה כדי להשפיע על שיקול דעתה לגופו של עניין. 2. על החלטה זו הוגש הערעור שבפני. המערערת חוזרת על טענותיה בבקשת הפסילה. המשיבים סבורים כי יש לדחות את הערעור. לטענתם, הוגשה בקשת הפסלות בשיהוי ניכר, כארבעה חודשים לאחר שנמסר לצדדים כי השופטת דוברת תשב בהרכב שידון בערעור. לגופו של עניין, סבורים המשיבים כי לא קיימת עילת פסלות בנסיבות העניין. טענות המערערת מופנות כנגד "התנהגותה" של השופטת בעבר הרחוק, אשר התרחשה (אם התרחשה) לפני למעלה מ- 11 שנים. כמו כן, ההליך הפלילי לא נוהל כנגד המערערת או מנהלה אלא כנגד אביו של מנהלה. לטענתם, חששה של המערערת אינו יוצא מכלל חשש סוביקטיבי גרידא, שאינו מקים עילת פסלות. 3. לאחר שעיינתי בחומר שבפני, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. בעצם ההיכרות הקודמת של השופטת עם מנהל המערערת על רקע מקצועי, אין כדי להקים חשש ממשי למשוא פנים (ראו בע"א 6204/96 דרור גל עזר ואח' נ' אבי גולדבליט ואח', פ"ד נ(2) 745; ע"פ 5756/95 עדנן עתאמנה נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). כדבר שבשגרה ממונים עורכי דין לכהונת שפיטה ואין בכך כדי להקים עילת פסלות מלישב בדין כל אימת שאחד הצדדים בהליך שלפניהם עמד בעבר מעברו השני של המתרס (ע"א 6204/96 הנ"ל; ע"א 133/99 זייד סמיר נ' חאמד מוסטפא בע"מ ואח' (לא פורסם); ע"א 2272/03 א.א.א.נ. מרקט בע"מ ואח' נ' אסם תעשיות מזון בע"מ (לא פורסם)). בנסיבות העניין חלף זמן רב מאז אירעו האירועים להם טוענת המערערת. ההליך הפלילי לא נוהל כנגדה ואף לא כנגד המנהל שלה אלא כנגד אביו, והוא לא נגע כלל לסוג המחלוקת הניצב בהליך שבין המערערת למשיבים. אכן, בחששות סובייקטיביים אין די, ועל המערערת להציג תשתית מפורטת המצדיקה את המסקנה כי קם חשש אובייקטיבי ממשי למשוא פנים בנסיבות העניין (רע"א 287/88 מנוף סיגנל חב' לפיננסים והשקעות בע"מ נ' סמיר עבדל ראזק סליימה, פ"ד מד(3) 758, 760). זאת, היא לא עשתה. הערעור נדחה. המערערת תישא בהוצאות המשיבים בסכום כולל של 5,000 ₪. ניתן היום, ו' בניסן התשס"ד (28.3.2004). ה נ ש י א _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 04018160_A01.doc/דז/ מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il