הוועדה הבוחנת לפי חוק לשכת עורכי הדין נ. רמי רחמים קסנטיני

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים בעניינים מינהליים עע"מ 1814/24 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופטת י' וילנר כבוד השופט ח' כבוב המערערות: 1. הוועדה הבוחנת לפי חוק לשכת עורכי הדין 2. לשכת עורכי הדין בישראל נ ג ד המשיבים: 1. רמי רחמים קסנטיני 2. קעאדנה עבד אלכרים 3. רואד ציפורי ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים בעת"מ 53296-08-23 מיום 25.2.2024 שניתן על ידי כב' השופט נמרוד פלקס תאריך הישיבה: כ"ה בסיון התשפ"ד (1.7.2024) בשם המערערות: עו"ד מירית שלו; עו"ד שירה שיר ג'רופי בשם המשיבים: עו"ד כפיר מור פסק-דין הערעור שלפנינו נסב על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, שבגדרו התקבלה עתירת המשיבים. 1. העובדות הצריכות לעניין פורטו בהרחבה בהחלטתה של השופטת ר' רונן מיום 21.3.2024 בבקשה לעיכוב ביצוע, ועל כן לא נחזור על הדברים. בתמצית, בית משפט קמא העניק למשיבים את הסעד שהתבקש בעתירתם, ונפסק כי על המערערות לבדוק פעם נוספת את מטלת הכתיבה שהגישו המשיבים במסגרת בחינת ההסמכה ללשכת עורכי הדין, והפעם, ללא מתן ניקוד ביחס למקורות המשפטיים הרלוונטיים למטלה זו. כך נעשה על ידי המערערות גם לגבי נבחנים ב"אולם אורן" בכפר המכביה, שם לא נמסרה לנבחנים ההודעה על התקלה הטכנית באופן שידוך העמודים של חלק א' לבחינה. 2. בית משפט קמא קיבל את העתירה מן הטעם ש: "מקום בו המשיבה אינה מתיימרת אף לטעון כי ווידאה עם כל נבחן ונבחן אישית, שאכן קיבל את ההודעה בדבר החלפת העמודים, אין אלא לאמץ את גרסת העותרים, לפיה אף אם הושמעה הודעה באמצעות מערכת הכריזה – הם לא שמעו הודעה זו. בשולי הדברים יאמר, כי העותרים אף טענו שבעת ביצוע מטלת הכתיבה הם השתמשו באטמי אוזניים, בכדי שלא להיות מוסחים במהלך הבחינה". לאור הנמקה זו נקבע כי עניינם של המשיבים דומה לעניינם של נבחני "אולם אורן" בכפר המכביה, ומן הראוי היה ליתן להם מענה זהה. כאמור, על פסק הדין נסב הערעור דנן. 3. לאחר שעיינו בחומר שלפנינו ושמענו את טיעוני הצדדים, מצאנו כי הפתרון שבו נקטו המערערות בזמן אמת – הודעה אודות התקלה ומתן תוספת זמן – הוא סביר ונכון. תוצאת פסק דינו של בית משפט קמא היא שהלכה למעשה, התוצאה זהה בין אם לא ניתנה הודעה על התקלה "בזמן אמת" ובין אם ניתנה הודעה אך לטענת הנבחן הוא לא שמע את ההודעה ולא היה ער לה (וזאת על אף תוספת הזמן שניתנה בעקבות אותה הודעה). מטבע הדברים, לא ניתן לוודא עם כל נבחן ונבחן, כאשר מדובר בכ-2,000 נבחנים, שהוא אכן שמע את ההודעה. ובכלל, קשה להלום כי טענה סובייקטיבית בנוסח "לא שמעתי" תתקבל, באשר לטענה מעין זו השלכות רוחב בראי הבחינות העתידיות, שאף בהן עשויות ליפול טעויות, והיא עלולה לפגוע בשוויון בין הנבחנים. 4. לא למותר לציין כי במישור העובדתי, המשיבים לא הוכיחו טענתם כי ההודעה לא נמסרה ולא נשמעה באזור האולם שבו הם נבחנו, אולם שחולק לשלושה אזורים באמצעות מחיצות. בהקשר זה נטען על ידי המערערות כי המחיצות שהפרידו בין האולמות לא נמתחו מקצה אל קצה, כך שהתאפשר מעבר בין שלושת האולמות, וההודעה באמצעות מערכת הכריזה נשמעה בשלושת האולמות. 5. ולבסוף, ואם בשוויון עסקינן, הרי שטענות דומות לגבי מבחן ההסמכה נשוא ערעור זה נדחו על ידי בית משפט קמא בעת"מ 22655-09-23 אורן נ' לשכת עורכי הדין ואח', פסקאות 76-75 (1.1.2024): "מבלי להקל ראש בקושי שנגרם לנבחן הניצב אל מול שגגתם האמורה של המשיבים, דומה, כי פתרון בדמות תוספת זמן הוא פתרון סביר. עסקינן בפתרון שניתן 'בזמן אמת" ותכליתו לאפשר לנבחנים לבצע את מטלת הכתיבה, לאחר תיקון השגגה, ובכך לעמוד במטלה זו בהצלחה. בהינתן פתרון מעין זה, על פני הדברים, אין מקום להתערבות בית המשפט בשיקולי הוועדה הבוחנת. בית המשפט לא נועד להחליף את שיקול דעת המשיבים בשיקול דעתו, אלא אך לבחון האם הפתרון שניתן היה סביר בנסיבות העניין". ערעור שהוגש על פסק הדין נדחה, לאחר שהמערערים קיבלו המלצת בית המשפט וחזרו בהם מערעורם (עע"מ 1056/24 אמנון אורן נ' לשכת עורכי הדין בישראל (10.4.2024)). 6. סוף דבר, שדין הערעור להתקבל ואין להחיל על המשיבים את הסעד שניתן לנבחנים ב"אולם אורן" בכפר המכביה. המשיבים ישאו בהוצאות המערערות בסך 4,000 ₪. ניתן היום, ‏כ"ו בסיון התשפ"ד (‏2.7.2024). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ 24018140_E06.docx סח מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il