פלוני נ. בית הדין הרבני הגדול לערעורים

פסק-דין בתיק בג"ץ 1814/09 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1814/09 בפני: כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופטת א' חיות העותרת: פלונית נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הרבני הגדול לערעורים 2. בית הדין הרבני האזורי בתל אביב 3. פלוני עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים בשם העותרת: עו"ד נורית פיש בשם המשיב 3: עו"ד שרלי פז פסק-דין השופטת א' חיות: העתירה שבפנינו עניינה בפסק דינו של בית הדין הרבני הגדול מיום 25.8.2008, בו נדחה ערעור שהגישה העותרת על פסק דינו של בית הדין הרבני האזורי בתל אביב המחייב אותה לקבל את גיטה מן המשיב 3 באופן מיידי. 1. העותרת והמשיב 3 נישאו זו לזה בשנת 1975 ולהם שני ילדים בגירים. בשנים האחרונות עלו יחסי בני הזוג על שרטון, ועל רקע זה הגישה העותרת לבית המשפט לענייני משפחה במחוז תל-אביב תביעת מזונות וכן תביעה לחלוקת הרכוש ולפירוק השיתוף בדירת המגורים. ביום 5.6.2007 פסק בית המשפט לענייני משפחה (כב' השופט א' בן-ארי (אטינגר)) מזונות זמניים לעותרת. בנוסף הגישה העותרת לבית המשפט לענייני משפחה תביעה נגד המשיב 3 ונגד בנם למתן פסק דין הצהרתי המורה להם להשלים את רישומה של דירה השייכת לה ולמשיב 3 בחלקים שווים, על פי טענתה. מנגד, הגישו אימו ואחותו של המשיב 3 תביעה נגד העותרת בטענה כי כספים המופקדים בחשבון הבנק המשותף של בני הזוג שייכים להן. המשיב 3 הגיש, מצידו, תביעת גירושין נגד העותרת לבית הדין הרבני האזורי בתל אביב. בפתח הדיון מיום 11.2.2008 ביקשה באת-כוחה של העותרת לדחות את מועד הדיון בשל מחלתה, אך בא-כוח המשיב 3 התנגד ובית הדין הורה כי הדיון יתקיים כמתוכנן. מפרוטוקול הדיון עולה ששני הצדדים מעוניינים להתגרש, אך העותרת דרשה כי טרם הגירושין יוסדרו העניינים הרכושיים בין בני הזוג. 2. בפסק דינו מיום 17.2.2008 קיבל בית הדין הרבני האזורי בתל-אביב (כב' הדיינים חיים שלמה שאנן, מרדכי בר אור ושלמה שטסמן) את תביעת המשיב 3. בפסק דינו ציין בית הדין כי בני הזוג אינם מעוניינים לחיות זה עם זו וכי המתח ביניהם רב, והוסיף כי המניעה מצד העותרת לסידור גט היא דרישתה לקבל מזונות לאחר הגירושין וכן טענותיה בדבר הזכויות בדירה הנדונות כאמור בבית המשפט לענייני משפחה. עוד ציין בית הדין כי המשיב 3 מסכים לחלק את כל הרכוש המשותף לרבות זכויותיו הסוציאליות וכי "על פניו נראה שהאישה תקבל מעל מה שהיא זכאית לו מדין תורה". על רקע זה קיבל בית הדין את תביעת הגירושין וחייב את העותרת "לקבל את גיטה באופן מיידי". בנוסף, בית הדין רשם לפניו את נכונות המשיב 3 לתת לעותרת תשלום חודשי בסך 3,000 ש"ח "לתקופת הסתגלות בת שנתיים", אשר יקוזז מן החלק היחסי של תשלומי הפנסיה שהעותרת תהיה זכאית להם. להשלמת התמונה יצוין כי בפסק דינו מיום 6.5.2008 קבע בית המשפט לענייני משפחה (כב' השופט א' בן-ארי (אטינגר)) כי נוכח התנהלותה של העותרת ביחסיה עם המשיב 3 היא אינה זכאית למזונות, ועם זאת חייב את המשיב 3 לשלם את מזונותיה בסך של 2,800 ש"ח לחודש וכן את הוצאות החזקת המדור. על פסק דין זה ערערו שני בני הזוג לבית המשפט המחוזי בתל אביב. 3. ביום 24.3.2008 הגישה העותרת לבית הדין הרבני הגדול ערעור על פסק דינו של בית הדין הרבני האזורי המחייב אותה בקבלת הגט ובו טענה כי פסק הדין ניתן בלא שניתן לה יומה בבית הדין, כי אין כל עילה לחייבה בגט וכי בית הדין התעלם מכך שהיא אישה חולה שאינה מסוגלת לעבוד לפרנסתה. בפסק דינו מיום 25.8.2008 דחה בית הדין הרבני הגדול (כב' הדיינים עזרא בר שלום, מנחם חשאי וציון בוארון) את הערעור, בציינו כי מעיון בחומר שבתיק עולה שהעותרת אינה מעוניינת בשלום בית אלא בגירושין לאחר שתתמלאנה דרישותיה הרכושיות, וכי היא הגישה תביעה לפירוק השיתוף בדירת המגורים ולחלוקת הרכוש. כמו כן הפנה בית הדין לפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה מיום 6.5.2008 וציין כי עולה ממנו שהעותרת מנבלת את פיה כלפי הבעל, לא מבשלת עבורו ונמנעת מלהתראות עימו. נוכח כל אלה, כך קבע בית הדין הרבני הגדול, "ישנה תשתית עובדתית והלכתית לחיוב האישה בגט". בית הדין דחה אפוא את הערעור וחייב את העותרת בהוצאות, אך קבע כי אם היא תסכים לקבל גט במועד הראשון שיקבע בית הדין הרבני האזורי תהא פטורה מכך. 4. העותרת הגישה לבית הדין הרבני הגדול בקשה לעיון חוזר בפסק הדין, בה טענה כי חלה החמרה במצבה הרפואי וכי אם תחויב להתגרש מן המשיב 3 טרם שיוכרעו המחלוקות הרכושיות ביניהם היא עלולה למצוא עצמה ללא כל מקור הכנסה, אך ביום 13.1.2009 דחה בית הדין (כב' הדיין מנחם חשאי) את הבקשה. עוד יצוין כי ביום 9.2.2009 תיקן בית המשפט לענייני משפחה (כב' השופט אריאל בן-ארי (אטינגר) החלטה קודמת שניתנה על-ידו והורה על עיכוב ביצוע פסק הדין בו חויב המשיב 3 במזונות העותרת, נוכח העובדה שהעותרת לא התייצבה בבית הדין הרבני האזורי לצורך סידור הגט. 5. מכאן העתירה שבפנינו, בה טוענת העותרת כי בית הדין הרבני האזורי חרג מסמכותו בהתעלמו מכך שהמשיב 3 לא הוכיח כל עילה לחייבה בקבלת גט ומכך שהסכמתה לגירושין נובעת מן ההתעללות הנפשית רבת השנים שנגרמה לה עקב התנהגותו של המשיב 3, ומכל מקום הסכמתה להתגרש אינה מהווה עילה לחייבה בגט. העותרת מלינה על כך שפסק דינו של בית הדין הרבני האזורי ניתן לאחר דיון קצר ומבלי שבית הדין איפשר לה להביא ראיות ולמצות את זכות הטיעון, מה גם שבאת-כוחה התייצבה חולה לדיון וביקשה לדחותו. העותרת טוענת בהקשר זה כי בית הדין לא שמע ראיות כלשהן התומכות בתביעת המשיב 3 ועל כן לא היה בידו הבסיס הנדרש לצורך מתן פסק דין המחייב אותה בגט ולחלופין לצורך בחינת הצעתו של המשיב 3 לחלוקת רכוש. בשל כך טוענת העותרת כי נגרם לה עיוות דין המגיע כדי חריגה מסמכות והמצדיק את ביטול פסק הדין. לטענת העותרת, ביטול חיובו של המשיב 3 בתשלום מזונותיה הוא בבחינת "גזר דין מוות כלכלי" עבורה, שכן אין לה מקורות מחיה או יכולת השתכרות בשל מצבה הנפשי הקשה וכן בשל התנהגותו של המשיב 3, שהינו בעל תפקיד בכיר והכנסה גבוהה המנצל את כוחו ואת מעמדו במאבקו מולה. בהקשר זה טוענת העותרת כי הצהרת המשיב 3 לפיה היא זכאית למחצית מהזכויות שנצברו במהלך הנישואין היא הצהרה ריקה מתוכן, שכן הוא מנסה להבריח את הדירה הרשומה על שם בנם ואף מונע ממנה שימוש בכספים הנמצאים בחשבון הבנק המשותף שלהם. העותרת מוסיפה וטוענת כי לאחר מתן פסק דינו של בית הדין הרבני הגדול החל המשיב 3 ב"מסע הרס נקמני ושיטתי" בניסיון לבטל את תשלום המזונות שבו חויב וכן הגיש בקשות רבות לבית הדין הרבני לצורך נקיטת סנקציות נגדה בגין סירובה להתגרש. העותרת טוענת כי בעקבות ביטול החיוב במזונות ובהעדר אמצעי קיום אין לה מעמד שווה במשא ומתן מול המשיב 3 והיא מלינה על כך שבית הדין הרבני הגדול לא הורה להחזיר את הדיון לבית הדין הרבני האזורי או למצער להמתין להכרעה בנושא הרכוש ולבחון האם ייוותרו בידיה אמצעי מחיה מספקים. לבסוף מבקשת העותרת כי ביצוע הגט יעוכב עד למתן פסק דין בעתירה, דבר שיוביל לביטול החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בדבר עיכוב ביצוע תשלום המזונות. 6. המשיב 3, מצידו, טוען כי אין כל עילה להתערבותו של בית משפט זה בפסקי הדין של בתי הדין הרבניים בענייננו והוא מדגיש כי לעותרת ניתן יומה בבתי הדין וכי היא לא ביקשה לזמן עדים או להציג ראיות כלשהן. המשיב 3 מוסיף וטוען כי העותרת בחרה להעלים מבית משפט זה את קיומו של פסק הדין למזונות שניתן בבית המשפט לענייני משפחה, את פרוטוקול הדיון שקדם לו וכן תמלילים של שיחות אשר הוצגו בפני בית הדין הרבני האזורי ומהם עולה כי העותרת ניבלה את פיה כלפיו וכי היא כלל אינה רוצה להוסיף ולחיות עימו. כמו כן טוען המשיב 3 כי העותרת מעוניינת בגירושין, כי בקשתה היחידה הייתה לעכב את הגירושין עד למתן הכרעה בעניינים הרכושיים וכי דרישה זו אינה יכולה למנוע את החיוב בגט כקביעה הלכתית. המשיב 3 מדגיש בהקשר זה כי הזכות למזונות אינה מהווה שיקול בשאלה האם יש מקום לחייב בגירושין אם לאו, שכן שאלת הגירושין היא שאלה עצמאית המוכרעת בגדרי ההלכה ואילו הזכאות למזונות אינה אלא סוגיה נגררת. 7. דין העתירה להידחות על הסף. הלכה היא כי בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על בתי הדין הדתיים, והתערבותו בהחלטותיהם מוגבלת למקרים של חריגה מסמכות, פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי, סטייה מהוראות חוק המכוונות לבית הדין הדתי, או כאשר נדרש סעד מן הצדק והעניין אינו בסמכותו של בית משפט או בית דין אחר (ראו בג"ץ 5261/08 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, פיסקה 3 (טרם פורסם, 13.6.2008)). עניינה של העתירה שבפנינו בסוגיית חיובה של העותרת בגט. סוגיה זו מצויה בלב סמכותו הייחודית של בית הדין הרבני מכוח חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג-1953, ולא נראה לנו כי העתירה שבכאן נמנית עם המקרים החריגים והנדירים המצדיקים את התערבותו של בית משפט זה בפסיקת בתי הדין הרבניים בעניינים כגון אלה (לעניין חיוב בגט ראו והשוו: בג"ץ 2146/05 פלונית נ' בית הדין הרבני האזורי בפתח-תקווה (לא פורסם, 4.4.2006); בג"ץ 1521/06 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, פיסקה ו' (לא פורסם, 6.4.2006); בג"ץ 8354/07 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, פיסקה 4 (טרם פורסם, 5.11.2007); בג"ץ 2833/08 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, פיסקה 22 (טרם פורסם, 25.6.2008)). טענותיה של העותרת בדבר פגיעה בזכות הטיעון אינן מצדיקות את התערבותנו, שכן בית הדין הרבני האזורי איפשר לעותרת, שהייתה מיוצגת, להעלות את כל טענותיה, והעותרת לא ביקשה כלל להציג בפני בית הדין ראיות כלשהן. טענותיה הנוספות של העותרת בדבר משמעויותיו הכלכליות של החיוב בגט ובדבר מצבה הכלכלי הקשה, אף הן אינן מצדיקות התערבות בפסק דינו של בית הדין הרבני הגדול, והעותרת תוכל להעלות את כל טענותיה בעניין זה בבית המשפט לענייני משפחה המברר את ההליכים הרכושיים המתנהלים בין בני הזוג. אשר על כן, העתירה נדחית על הסף ועימה נדחית גם הבקשה למתן צו ביניים. אין צו להוצאות. ניתן היום, כ"ח אדר, תשס"ט (24.03.2009). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09018140_V02.doc מא מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il