פלוני נ. המחלקה לשירותים חברתיים אריאל

6 1 בבית המשפט העליון ע"א 1811/24 לפני: כבוד ממלא מקום הנשיא ע' פוגלמן המערערת: פלונית נ ג ד המשיבים: 1. המחלקה לשירותים חברתיים אריאל 2. היועצת המשפטית לממשלה 3. פלוני 4. האפוטרופא לדין ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון (כב' השופט ה' שבאיטה) בתנ"ז 53273-11-23 מיום 25.2.2024 בשם המערערת: עו"ד ששי אלעמארי פסק-דין לפניי ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון (כב' השופט ה' שבאיטה) בתנ"ז (משפחה ראשל"צ) 53273-11-23 מיום 25.2.2024 שלא לפסול עצמו מלדון בעניינה של המערערת. המערערת והמשיב 3 (להלן: המשיב) הם בני זוג לשעבר אשר מנהלים הליכים משפטיים שעניינם, בין היתר, בשתי בנותיהן הקטינות (להלן: הקטינות). הרקע להליך נושא הערעור הוא בקשה שהגישה המשיבה 1 (היא המחלקה לשירותים חברתיים באריאל; להלן: המחלקה לשירותים חברתיים) ביום 26.11.2023 שבמסגרתה עתרה לקיים דיון דחוף בעניינן של הקטינות, להכריז עליהן כנזקקות לפי סעיף 2 לחוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך-1960 (להלן: חוק הנוער), ולהורות על דרכי הטיפול וההשגחה בעניינן. ביום 13.12.2023 הגיש המשיב "בקשה לשינוי משמורת והסדרי השהות של [הקטינות – ע' פ']" שבמסגרתה עתר, בעיקרם של דברים, כי הקטינות יעברו למשמורתו, וכן כי ייקבעו הסדרי שהות של האחרונות עם המערערת (להלן: הבקשה מיום 13.12.2023). ביום 14.12.2023 התקיים דיון במעמד הצדדים שבמסגרתו קבע בית המשפט, בהסכמת הצדדים, כי הקטינות הן נזקקות לפי סעיף 2(6) לחוק הנוער. בנוסף, בהמשך אותו דיון הציגה עובדת סוציאלית מטעם המחלקה לשירותים חברתיים תכנון של דרכי הטיפול בקטינות שכלל, בין היתר, התייחסות למקום מגוריהן ואפשרות להוצאתן למסגרת חוץ ביתית (להלן: הדיון מיום 14.12.2023). ביום 24.12.2023 קבע המותב, בין היתר, כי ביתו של המשיב יהיה בית המגורים העיקרי של הקטינות; זאת, בשים לב לכך שישנה "תמימות דעים בקרב גורמי הטיפול והאפוטרופא לדין הן לגבי תפקוד [המערערת והמשיב כהורים – ע' פ'] והן לגבי ההורה המתאים להחזיק בקטינות מרבית הזמן", תוך שצוין כי "המלצות אלו ניתנו לאורך זמן ועל ידי גורמי טיפול שונים שטיפלו במשפחה" (שם, סעיף 24); ונוכח מצבן של הקטינות כפי שעולה מתסקיר משלים לעניין זה שהוגש ביום 29.11.2023. בנוסף, נקבע כי זמני השהות של הקטינות עם המערערת יהיו בהתאם להמלצות בתסקיר שהוגש בחודש אוגוסט 2023 כמפורט בהחלטה (להלן: התסקיר לעניין המשמורת); כי רשויות הרווחה יגישו את המלצתן בנוגע למסגרות החינוך המתאימות לקטינות בהתאם למקום מגוריו של המשיב; וכן ניתן צו להעמיד את הקטינות להשגחתו של עובד סוציאלי לפי סעיף 3(3) לחוק הנוער (להלן: ההחלטה מיום 24.12.2023). בנוסף לאמור, במסגרת החלטתו מיום 24.12.2023 דחה המותב בקשה של המערערת להוצאת התסקיר לעניין המשמורת מתיק בית המשפט, בטענה שזה הוגש במסגרת הליך שהתקיים בין הצדדים בבית הדין הרבני האזורי ושלגביו קבע בית הדין הרבני הגדול כי הוא נעדר סמכות לעניין המשמורת על הקטינות, ובהיעדר הוראה מפורשת של בית המשפט; וכן את טענתה שלפיה בית המשפט נעדר סמכות לדון בעניין זמני השהות של הקטינות משמדובר בהליך שנוגע לבקשת המחלקה לשירותים חברתיים להכריז על הקטינות כנזקקות. לעניין זה נקבע, בעיקרם של דברים, כי הגם שהתסקיר לעניין המשמורת הוגש בהליך שניהלו הצדדים בבית הדין הרבני האזורי בהיעדר סמכותו של האחרון לדון בעניין המשמורת, ההמלצות הטיפוליות בתסקיר עומדות בעינן, וממילא במסגרת ההליכים שמתנהלים לפני המותב הוגש תסקיר משלים. עוד נקבע בהקשר זה כי "מצבן של הקטינות אינו סובל דיחוי ומחייב לנקוט צעדים מיידים על סמך החומר שנמצא בפניי" וכי "יצוין בכל זאת המובן מאליו: המדובר בהחלטה זמנית שניתנת במסגרת הליך חירום. מובן כי [המערערת – ע' פ'] רשאית להגיש כל בקשה בעניין, לרבות הגשת שאלות הבהרה לעו"ס וחקירת עורכות התסקירים" (שם, סעיפים 38-37). לבסוף, לעניין סמכותו של המותב לדון בעניין המשמורת נקבע, בין היתר, כי סעיף 3 לחוק הנוער מעניק לבית המשפט סמכויות נרחבות בנוגע לקטינות שהוכרזו כנזקקות, ובהן הסמכות לקבוע את בית מגוריהן העיקרי, לא כל שכן מקום שבו עסקינן בקביעה זמנית שעולה כדי צעד חירום להבטחת טובתן; וכי אף סעיפים 25 ו-68(א) לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962 (להלן: חוק האפוטרופסות), מעניקים לבית המשפט סמכות כאמור. ביום 16.1.2024 הגישה המערערת ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד על ההחלטה מיום 24.12.2023, ובצדה בקשה לעיכוב ביצוע העברת המשמורת על הקטינות למשיב. ביום 29.1.2024 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה לעיכוב ביצוע, תוך שצוין כי "לפני שאכריע אם יש צורך בדיון בערעור [...] אבקש הבהרה מבית-המשפט קמא האם דן בתיק הנזקקות בלבד (כפי שמצביעה לכאורה הכותרת) או שמא המדובר בדיון שאוחד בכל הבקשות שהיו קיימות לפניו [...]" (שם, סעיף 2). בהמשך לכך, ביום 1.2.2024 קבע בית המשפט לענייני משפחה כי "החלטתי מיום 24.12.2023 ניתנה הן לפי [חוק הנוער – ע' פ'] והן לפי סעיפים 25 ו-68 [לחוק האפוטרופסות – ע' פ'] והתבססה, בין היתר, על [התסקיר לעניין המשמורת – ע' פ']. על כן, ושעה שמתנהלת בפניי תביעה מקבילה בעניין [המשמורת על הקטינות – ע' פ'] הרי שהחלטתי ניתנה גם בעניין זה וכל הפרדה בין שני התיקים היא מלאכותית וחוטאת לטובת הקטינות. אציין כי רק בטעות לא צוין בכותרת ההחלטה גם מספר התיק המקביל" (שם; להלן: ההחלטה מיום 1.2.2024). ביום 5.2.2024 הגישה המערערת את הבקשה נושא הערעור שבמסגרתה טענה, בין היתר, כי קביעותיו של המותב בעניינה מקימות חשש ממשי למשוא פנים ואף עולות כדי פגיעה במראית פני הצדק. בתוך כך, נטען כי קביעותיו של בית המשפט במסגרת החלטתו מיום 24.12.2023, ובהן הקביעה לעניין סמכותו לדון במשמורת על הקטינות ובזמני השהות עם המערערת, בצירוף החלטתו מיום 1.2.2024 שמבהירה לשיטתה כי קביעתו בעניין מגורי הקטינות ניתנה בשלב מוקדם של ההליך שנוגע למשמורת ועובר להגשת כתב הגנה מצדה, מעידות על נעילת דעתו של המותב בעניינה באופן שמגבש עילת פסלות. עוד טענה המערערת לעניין זה, כי במסגרת שיח שנערך מחוץ לפרוטוקול בדיון מיום 14.12.2023, טען בא כוחה כי בית המשפט נעדר סמכות לשנות את המשמורת על הקטינות במסגרת הליך זה – טענה שעליה חזר במסגרת בקשה שהגיש להוצאת התסקיר לעניין המשמורת מתיק בית המשפט – אולם המותב דחה את הטענות האמורות באופן שמעיד אף הוא על נעילת דעתו. ביום 15.2.2024 נדחה הערעור שהגישה המערערת על קביעותיו של המותב לעניין סמכותו במסגרת ההחלטה מיום 24.12.2023 (כב' השופטת ד' מרשק מרום), תוך שצוין כי "אין כל בסיס לטענת המערערת כאילו התקיים דיון [בבקשת הנזקקות שהגישה המחלקה לשירותים חברתיים – ע' פ'] בלבד, במנותק משאלת המשמורת [...] כל הפרדה בין הסוגיות היא מלאכותית, ועל כן ברי כי בית-המשפט קמא ניהל את ההליך לפניו בשילוב עם תיק משפחה ולא כתיק נזקקות בלבד" (שם, סעיף 8). בנוסף, במסגרת פסק דינו ציין בית המשפט המחוזי כי "בהחלטה נושא הערעור הדגיש בית-המשפט קמא כי המדובר בהחלטה זמנית במסגרת הליך חירום, ומובן כי המערערת תהיה רשאית להגיש כל בקשה בעניין [זה – ע' פ']" (שם, סעיף 10). ביום 25.2.2024 דחה בית המשפט לענייני משפחה את בקשת הפסלות וקבע כי בנסיבות המקרה לא קמה עילה לפסילתו. בית המשפט קבע, בין היתר, כי מרבית טענותיה של המערערת בבקשת הפסלות, ובפרט הטענות שעניינן בסמכותו של המותב בנוגע למשמורת על הקטינות ולהחלטתו מיום 24.12.2023, נידונו ונדחו במסגרת הערעור שהגישה לבית המשפט המחוזי. בנוסף, המותב דחה את טענתה של המערערת לקיומו של משוא פנים תוך שצוין כי "החלטתי ניתנה על סמך עמדות מספר גורמי המקצוע שטיפלו במשפחה וכן עמדת האפוטרופא לדין שמייצגת את הקטינות ואמונה אף היא על טובתן", וכן כי "בנסיבות הנ"ל, כאשר הדיון בעניין הקטינות הוא בתחילתו וטענות הצדדים שמורות להם, לא היה כל מקום להעלות טענה למשוא פנים" (שם, סעיפים 16-15). מכאן הערעור שלפניי שבעיקרו חוזר על טענותיה של המערערת בבקשת הפסלות. בפתח הערעור ציינה המערערת כי ביום 3.3.2024 הגישה בקשת רשות לערער על פסק הדין של בית המשפט המחוזי מיום 15.2.2024, ושבשים לב לקיומן של טענות חופפות, ביקשה כי ההכרעה בערעור זה תינתן לאחר ההכרעה בבקשת הרשות לערער. בעיקרם של דברים, המערערת טוענת כי סירובו של המותב לדון בשאלת סמכותו לעניין המשמורת, וכן בנוגע לכשרות התסקיר לעניין המשמורת, במסגרת שיח שנערך מחוץ לפרוטוקול בדיון מיום 14.12.2023, בצירוף החלטתו מיום 24.12.2023 שניתנה, כנטען, תוך חריגה מסמכות ובהתבסס על התסקיר האמור חרף בקשתה להוצאתו מתיק בית המשפט, מעידים על נעילת דעתו בעניינה באופן שמחייב את העברת הדיון לפני מותב אחר. בנוסף, לשיטת המערערת, טענתה לקיומו של משוא פנים ולנעילת דעתו של המותב מוצאת ביטוי גם בעובדה שבמהלך חודש ינואר 2024 הגישה המערערת בקשות שנוגעות, בין היתר, להסדרי ההסעות של הקטינות ולאופן הטיפול בהן, אולם המותב נמנע מלהכריע בהן; וכן כי ביום 16.1.2024 דחה המותב את בקשתה של המערערת לחזור בה מהסכמתה להכריז על הקטינות כנזקקות. לאחר שעיינתי בערעור על נספחיו, באתי לכלל מסקנה כי דינו להידחות. אמת המידה לפסילת שופט שיושב בדין היא קיומן של נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים מצד המותב (סעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984; ע"א 667/24 פלוני נ' פלונית, פסקה 5 (5.2.2024); ע"א 8911/23 פלונית נ' פלוני, פסקה 7 (14.1.2024)). איני סבור כי נסיבות אלו מתקיימות במקרה דנן. ראשית, המערערת הגישה את בקשת הפסלות נושא הערעור ביום 5.2.2024, הגם שחלק מטענותיה נוגעות לדיון מיום 14.12.2023, כמו גם להחלטה מיום 24.12.2023; זאת, בניגוד לתקנה 173(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, שקובעת כי על בעל דין להגיש בקשה לפסילת המותב מיד לאחר שנודע לו על עילת הפסלות ולפני כל טענה אחרת, ובאופן שיש בו כשלעצמו כדי להצדיק את דחייתן של טענות אלו (ע"א 518/24 בר נ' אריאל, פסקה 6 (31.1.2024); ע"א 229/24 פלוני נ' פלוני, פסקה 6 (28.1.2024)). בנוסף, טענות המערערת שנוגעות לכך שהמותב טרם הכריע בבקשותיה מינואר 2024, וכן לדחיית הבקשה לחזרה מהסכמתה להכרזה על הקטינות כנזקקות, לא נכללו בבקשת הפסלות. בשים לב לכלל שלפיו במסגרת ערעור על החלטת פסלות אין להעלות טענות שלא הועלו לפני המותב במסגרת בקשת הפסלות, אף דינן של טענות אלו להידחות (ע"א 6717/23 פלוני נ' פלונית, פסקה 5 (20.11.2023); ע"א 1020/21 פלונית נ' פלוני, פסקה 7 (24.2.2021)). אף לגופם של דברים, איני סבור כי הטענות בערעור מקימות עילה לפסילת המותב. המערערת טוענת, בעיקרם של דברים, כי התנהלותו של המותב בדיון מיום 14.12.2023, וכן קביעותיו במסגרת ההחלטה מיום 24.12.2023, מעידות על נעילת דעתו בעניינה ומקימות חשש ממשי למשוא פנים. ואולם, כידוע, רק במקרים נדירים טענות שמכוונות לפעילות השיפוטית כשלעצמה יקימו עילת פסלות (ע"א 978/24 פלונית נ' פלוני, פסקה 6 (19.2.2024); ע"א 215/24 פלונית נ' פלוני, פסקה 7 (12.2.2024); ע"א 5330/23 פלוני נ' פלונית, פסקה 7 (10.12.2023); ע"א 3119/20 פלוני נ' פלונית, פסקה 6 (24.6.2020)). המקרה דנן אינו בא בקהלם של אותם מקרים נדירים. במסגרת החלטתו מיום 24.12.2023 קבע המותב, בין היתר, כי מקום מגוריהן הקבוע של הקטינות יהיה בביתו של המשיב, אולם בצד האמור הבהיר כי מדובר בהחלטה זמנית נוכח מצבן של הקטינות, ושהדרך להגשת בקשות בהקשר זה פתוחה לפני המערערת. על הבהרתו זו חזר המותב במסגרת החלטת הפסלות נושא הערעור, תוך שצוין כי ההליך בעניין הקטינות מצוי בתחילת דרכו וממילא טענות הצדדים שמורות להם. בנסיבות אלו, מקום שבו מדובר בהחלטת ביניים שאין בה כדי להעיד על הכרעה שאינה אובייקטיבית בסכסוך בין הצדדים או על נעילת דעתו של בית המשפט, איני סבור כי קמה עילה להעברת הדיון בעניינה של המערערת לפני מותב אחר (ע"א 1416/24 פלונית נ' פלוני, פסקה 10 (26.2.2024) (להלן: עניין פלונית); ע"א 434/24 פלונית נ' פלוני, פסקה 8 (18.1.2024); ע"א 7646/23 פלוני נ' פלונית, פסקה 6 (14.12.2023)). זאת ועוד, עיקר טענותיה של המערערת נוגעות להכרעתו של המותב בטענה שלפיה הוא נעדר סמכות לדון בעניין המשמורת על הקטינות, כמו גם החלטתו להתבסס על התסקיר בעניין המשמורת וכן לעצם ההחלטה בנושא מגורי הקטינות. טענות אלו הן טענות "ערעוריות" מובהקות שאין בהן כדי להקים עילת פסלות, וממילא הדרך להשיג עליהן – כפי שאכן פעלה המערערת – היא בהליכי ההשגה שקבועים בחוק ולא בהגשת בקשת פסלות (עניין פלונית, פסקה 10; ע"א 6079/23 גבעון נ' ון-אמדן, פסקה 11 (21.8.2023); ע"א 5470/23 גנות נ' כהן, פסקה 5 (10.8.2023)). יוער, כי מסקנה זו מתחדדת נוכח בקשתה של המערערת כי ההכרעה בערעור דנן תינתן לאחר ההכרעה בבקשת הרשות לערער שהגישה, ומשחלק מטענותיה של המערערת בערעור, כנטען, חופפות לטענותיה בהליכי ההשגה כאמור; וברי כי איני מביע עמדה לגופן של טענות אלו. משאלה הם פני הדברים, איני סבור כי נסיבות המקרה מקימות עילה לפסילתו של המותב, אף לא משיקולים של מראית פני הצדק. לבסוף, יצוין כי הערעור ובקשת הפסלות נוסחו בלשון משתלחת כלפי המותב שאותה אין להלום. הערעור נדחה אפוא. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"ו באדר א התשפ"ד (‏6.3.2024). מ"מ הנשיא _________________________ 24018110_M02.docx מב מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1