פלוני נ. בית הדין האזורי הרבני בתל אביב

פסק-דין בתיק בג"ץ 1808/12 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1808/12 לפני: כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופט צ' זילברטל העותרים: 1. פלוני 2. פלוני נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין האזורי הרבני בתל אביב 2. עו"ד מרגלית הלפרין עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרים: עו"ד תמיר מדר בשם משיבה 2: בעצמה פסק-דין השופט נ' הנדל: 1. עתירה למתן צו על תנאי, המכוון כלפי משיב 1 - בית הדין הרבני האזורי בתל אביב, וכלפי משיבה 2 - עו"ד מגי הלפרין, כונסת נכסים, ליתן טעם מדוע לא תבוטל פסיקתה שניתנה על ידי בית הדין הרבני ביום 7.2.2012, במסגרתה הורה לרשם המשכונות לבטל משכון שנרשם לטובת העותרים. זאת, חרף העובדה שהם אינם מהווים צד לתיק המתנהל לפניו. 2. במהלך נישואי בתם של העותרים, רכשו הבת ובעלה לשעבר דירה בגודל 52 מ"ר. לצורך כך, נטלו בני הזוג הלוואה מבנק משכן והעותרים, על פי טענתם, השלימו את ההפרש. לאחר הרכישה, הדירה הורחבה בהתאם להיתר שניתן כדין לכ-130 מ"ר. ההרחבה מומנה אף היא על ידי העותרים ועל ידי בני משפחה אחרים של האישה. בעקבות כך, נרשם שטר משכון ללא הגבלת סכום לטובת העותרים. לאחר גירושי בני הזוג, הגישו העותרים תביעה נגד בעלה לשעבר של בתם לבית המשפט לענייני משפחה על מנת שזה ידון בשווי המשכון לאחר הכרזת הדירה למכירה. זאת, על מנת לפדות את המשכון לטובתם קודם למכירת הדירה וחלוקת תמורתה שווה בשווה בין בני הזוג. בה בעת, פנתה כונסת הנכסים, משיבה 2, לבית הדין הרבני בבקשה לבטל את המשכון הרשום לטובתם של העותרים. בית הדין הרבני נעתר לבקשתה ונתן פסיקתה במעמד צד אחד המורה על ביטול המשכון. העותרים הגישו בקשה לביטול הפסיקתה לבית הדין הרבני, אשר טרם החליט בבקשה. כך או אחרת, המשכון בוטל, ומכאן העתירה שלפנינו. 3. עיקר טענות העותרים הוא כי לבית הדין הרבני לא הייתה כל סמכות לדון בעניין המשכון הרשום לטובתם. זאת, מאחר שבית המשפט לענייני משפחה החל לדון בסוגיה. עוד צוין, כי בית הדין הרבני חרג מכללי הצדק הטבעי משלא אפשר להם להגיב לבקשה לביטול משכון שהוגשה מצד משיבה 2. ביטול המשכון משמעותו בתם לא תוכל "לשמור על הבית" עקב מכירתו קודם לדיון בדבר שוויו של המשכון. 4. לאחר שעיינו בעתירה, בתגובה ובנספחים שצורפו למי מהן, הגענו למסקנה, כי דין העתירה להידחות על הסף. עיון בחומר המצוי בתיק מגלה כי העותרים הסכימו שהדירה תימכר לצד ג' (ראו החלטת בית המשפט לענייני משפחה מיום 18.11.2011). יצוין, כי העותרים לא לא הזכירו, ולו במילה, את דבר הסכמתם למכירת הדירה. אציין, מבלי לחדש, שעל צד העותר לסעד מבית המשפט מוטלת חובה מסוימת של תום לב ושל טוהר ההליך השיפוטי. החלטת בית הדין הרבני מיום 16.3.2011 דנה בדבר גורל דירת המגורים של בני הזוג במסגרת תובענה רכושית שהתייחסה גם לפירוק השיתוף בין השניים, אשר התנהלה בתחומו. הודגש כי כל טענה של צד ג' כלפי הדירה מקומה להתברר בנפרד, וכך פעלו העותרים עת תבעו את בעלה לשעבר של בתם בבית המשפט לענייני משפחה. משניתן צו לביטול המשכון, רשאים היו העותרים לפנות לבית הדין הרבני בבקשה לביטול הפסיקתה, בין היתר בגין טענתם לחוסר סמכות. כך עשו. ברם, טרם ניתנה החלטה בעניין או השגה עליה בהליך ערעורי. וממה נפשך? אם תתקבל בקשתם, הרי שהעתירה מתייתרת. אם בקשתם תדחה, רשאים הם להשיג עליה לבית הדין הרבני הגדול. כמו כן, לא הובהר אם הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה להורות על ביטול המשכון. כך או כך, מדובר בעניין של סדרי דין, עניין הנתון לשיקול דעתו של בית הדין הרבני האזורי. לו פעלה המשיבה בניגוד להחלטת בית הדין, הרי שהדרך להתמודד עם מעשה זה אינה בהגשת עתירה לבג"ץ. צא וראה, כי העותרים הזדרזו להגיש עתירתם לבית משפט זה מבלי למצות את ההליכים תחילה. על יסוד האמור, דין העתירה להידחות על הסף (ראו בג"ץ 4895/11 פלוני נ' בית הדין הרבני האזורי (14.11.2011); בג"ץ 2831/08 פלונית נ' בית הדין הרבני (19.6.2008); בג"ץ 5572/07 פלוני נ' בית הדין הרבני (27.6.2007); בג"ץ 9887/05 פלוני נ' בית הדין הרבני האזורי (23.10.2005)). עוד יצוין, כי העותרים ידעו כבר בדיון שהתקיים בבית המשפט לענייני משפחה ביום 9.2.2012, כי המשיבה הגישה בקשה לבית הדין הרבני להורות על ביטול המשכון. ביום 26.2.2012, על פי טענתם, ניגשה המשיבה לרשם המשכונות למימוש ההחלטה בדבר ביטול המשכון. על כן, לא ברור מדוע לא הוגשה כבר ביום 9.2.2012 בקשה לביטול ההחלטה האמורה. מכל מקום, המשיבה מבהירה כי הדירה נמכרה זה מכבר ועל כן מדובר בעתירה תיאורטית (ראו סעיפים 36-37 לכתב התגובה). רוצה לומר, כי עסקינן בפועל ב"מעשה עשוי". גם מטעם זה דין העתירה להידחות על פני הדברים (ראו והשוו: בג"ץ 3206/06 טייפון קבלנים בע"מ נ' שר הבינוי והשיכון (23.10.2006)). אין בכך כדי לקבוע באיזה צעדים דיוניים רשאים המבקשים לנקוט בהמשך, אלא לחזק את המסקנה כי אין מקום בשלב זה שבית המשפט הגבוה לצדק יידרש לעניין גופו. עוד יצוין, כי כספי התמורה למכירת הדירה אמורים להיות מופקדים בנאמנות על פי הנטען ולכך תיתכן משמעות מעשית, היה וטענות העותרים תתקבלנה בהליך המתנהל בבית המשפט לענייני משפחה. 5. סוף דבר. על יסוד כל האמור לעיל, דין העתירה להידחות. ניתנה היום, י"ז באייר התשע"ב (9.5.2012). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12018080_Z02.doc עק מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il