טרייסי לוין נ. יונתן סונדרס עו"ד

פסק-דין בתיק ע"א 1805/10 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 1805/10 לפני: כבוד הנשיא א' גרוניס כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופטת ד' ברק-ארז המערערת: טרייסי לוין נ ג ד המשיבים: 1. עו"ד יונתן סונדרס 2. הבנק הבינלאומי הראשון לישראל (בע"מ) ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו מיום 14.2.2010 בה"פ 24314-11-09 שנתן כב' השופט י' גייפמן תאריך הישיבה: ח' בחשון התשע"ג (24.10.12) בשם המערערת: עו"ד יוסף בנקל, עו"ד אמיר פרנקל, עו"ד שירי בר בשם המשיבים: עו"ד יונתן סונדרס, עו"ד רות בצלי פסק-דין השופט נ' הנדל: 1. מונח לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו (כב' השופט י' גייפמן) מיום 14.2.2010 בה"פ 24314-11-09, שדחה את תובענת המערערת להצהיר שלא קמו למשיב 2 (להלן: הבנק) עילות למימוש משכנתא הרובצת על בית מגורים בהרצליה הרשום על שמה (להלן: הבית). רקע עובדתי 2. המערערת פתחה חשבון אישי בבנק, ולצורך הבטחת התחייבויותיה משכנה את זכויותיה בבית במשכנתא מדרגה ראשונה, שנרשמה במרשם המקרקעין ביום 14.5.2008. ביום 15.5.2009 קיבלה המערערת הלוואה מהבנק בסך 3,400,000$. ביום 2.6.2009 הומרה ההלוואה הדולרית לשתי הלוואות שקליות בסכום של כ-6,000,000 ₪ כל אחת, האחת לתקופה של 8 שנים והשנייה לתקופה של שנה. ביום 15.5.2008 חתם בעלה של המערערת (להלן: הבעל) על ערבות ללא הגבלה בסכום לחשבונה של המערערת. הבנק לא יידע את המערערת אודות חתימת הערבות על ידי בעלה, ונשוב לכך להלן. ביום 7.10.2009 הוכרז באנגליה בעלה של המערערת כפושט רגל. בית משפט באנגליה מינה נאמנה לנכסי הבעל (להלן: הנאמנה). ביום 8.11.2009 הגישה הנאמנה לבית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בקשה לאכיפת צו פשיטת רגל אנגלי כנגד הבעל ולמינוי כונס נכסים זמני על נכסי הבעל בישראל, ובכללם הבית הרשום על שם המערערת. ביום 9.11.2009 הגיש הבנק בקשה להוצאה לפועל למימוש מיידי של המשכנתא על הבית ומינוי כונס נכסים. בבקשה למימוש המשכנתא הצהיר הבנק שחוב המערערת נכון ליום 8.11.2009 עומד על סך 11,302,529 ₪. מבקש 1 מונה ככונס נכסים מטעם הבנק, וביום 15.11.2009 תפס כונס הנכסים חזקה בבית. בתגובה הגישה המערערת המרצת פתיחה, ובה ביקשה סעד הצהרתי הקובע שלא התקיימו עילות למימוש המשכנתא. הבנק, מצידו, הציג ארבע עילות המצדיקות את מימושה המוקדם של המשכנתא על אף שהמערערת לא הפרה חובות התשלומים שלה: הרעה במצבה הכלכלי של המערערת; הטלת עיקול על הנכס הממושכן; הרעה במצבו הכלכלי של הערב; הגשת בקשה מטעם צד ג' למינוי כונס נכסים על הנכס הממושכן. בהסכמת הצדדים ניתן צו זמני בתובענה האוסר על המשך הליכי מימוש המשכנתא עד למתן פסק דין בתובענה. הסעד הזמני הוארך בבית משפט זה (השופטת א' חיות, החלטה מיום 13.7.2010) עד למתן פסק דין בערעור. פסק דינו של בית המשפט המחוזי 3. בית המשפט המחוזי בחן את עילות המימוש אחת לאחת, דחה את השלוש הראשונות ואימץ את הרביעית. באשר לעילת המימוש בגין הרעה במצבה הכלכלי של המבקשת, נקבע שהבנק לא הוכיח שפשיטת הרגל של בעלה של המערערת מלמדת על הרעה כלכלית במצבה האישי באופן המצדיק חשש מכושר הפירעון העתידי שלה. בית המשפט המחוזי דחה גם את השימוש בעילת המימוש בגין הטלת עיקול על הבית, על אף שביום 5.11.2009 הוטל על הבית עיקול זמני במעמד צד אחד במסגרת תביעה אחרת שהוגשה כנגד המערערת ובעלה. זאת משום שהעיקול לא גרע מזכויותיו הקנייניות של הבנק, ואף נרשם רק לאחר שהבנק הגיש את הבקשה למימוש המשכנתא. העיקול אף בוטל בהמשך תוך שנקבע שלא הובאו ראיות לכאורה המבססות עילת תביעה כנגד המערערת. מכאן עבר בית המשפט המחוזי לעילה השלישית, והיא הרעה במצבו הכלכלי של הערב – הבעל. בית המשפט המחוזי קבע שהמערערת כלל לא ידעה על כך שהבעל חתם על ערבות לחובותיה לבנק והלה לא טרח ליידעה על כך שהיא חשופה לסכנה שעצם הרעת מצבו הכלכלי תיחשב להרעת מצבו של ערב שמצדיקה מימוש. ואולם, שונים הדברים – סבר בית המשפט המחוזי – באשר לעילה הרביעית. נקבע כי לפי סעיף 13(ב) לשטר המשכנתא עצם הגשת בקשה למינוי כונס נכסים על הבית מצדיקה את מימושו המיידי. ביום 8.11.2009 הגישה הנאמנה בקשה דחופה למינוי כונס נכסים על נכסי בעלה של המערערת, ובכללם (סעיף 10.1 לבקשה) הבית המדובר, שלפי הבקשה נרכש בכספי הבעל ונרשם על שם המערערת כדי להרחיקו מנושי בעלה. בית המשפט המחוזי סבר שבכך יש פגיעה של ממש במידת הוודאות שיכולה הבטוחה לספק לבנק, ועל כן פסק בסופו של דבר שהבנק זכאי לממש את המשכנתא. מכאן הערעור שלפנינו. טענות הצדדים 4. המערערת סומכת ידיה, כמובן, על קביעות בית המשפט המחוזי באשר לשלוש עילות המימוש הראשונות, אך משיגה היא על קבלתו את עילת המימוש הרביעית. לדבריה, אין בבקשת כינוס הנכסים על הבית בכדי להצדיק את מימושה המיידי של המשכנתא, משום שבקשה זו הוגשה בשל חובות של בעלה, על אף שהבית רשום על שמה בלבד במרשם המקרקעין, ובשל כך גם נדחתה בבית המשפט המחוזי בירושלים. המערערת מדגישה שאף הנאמנה עצמה הבהירה שהיא איננה טוענת אלא ליתרת התמורה מהבית לאחר שחובה של המערערת לבנק ייפרע. המשיבים, מן העבר השני, סבורים שעצם הגשת הבקשה לכינוס נכסים מכוחן של טענות לזכויות קנייניות של פושט הרגל בנכס די בה להקים את עילת המימוש, ואין נפקא מינה לצורך זכות המימוש בתוצאת הבקשה. עוד הם טוענים שבקשת הנאמנה לכינוס נכסים על הבית לא נדחתה לגופה, אלא שמשהוברר שאין הנאמנה כופרת בקדימותו של הבנק בנכס, ומשמונה כונס נכסים עבור הבנק, לא ראתה עוד הנאמנה צורך במינוי כונס לטובתה. בנוסף לאמור, המשיבים סבורים ששגה בית המשפט המחוזי בדחותו את עילות המימוש האחרות. הם אינם מתייחסים לעילת המימוש בגין הטלת העיקול, ובאשר לעילת המימוש בגין הרעה במצבו הכלכלי של הערב הם אינם מנמקים מדוע שגה בית משפט קמא, ועל כן מוקד תשומת ליבנו יינתן לטענתם בדבר עילת המימוש בגין הרעה במצבה הכלכלי של המערערת, לפי סעיף 13(ג) לשטר המשכנתא. המשיבים טוענים ששטר המשכנתא מעניק לבנק שיקול דעת בלעדי לקבוע אם אירע דבר העלול לסכן את סיכויי הפירעון של החוב. בענייננו, הם טוענים, שיקול הדעת הופעל בסבירות ובתום לב, שכן ההלוואה שקיבלה המערערת הייתה עבור עסקי בעלה, והוא היה זה שמימן את ההחזרים. בנסיבות אלו פשיטת רגל של הבעל מהווה סיכון ליכולות הפירעון. חיזוק לכך מביאים המשיבים מכך שלאחר ההתפתחויות נושא תיק זה לא עמדה המערערת בחובות פירעון שהגיע זמנן. דיון 5. זכות המשכנתא שני פנים לה. האחד קנייני, ומוקדו קדימותו של בעל זכות המשכנתא על פני נושים אחרים. השני חוזי, ועניינו בזכויות המוקנות לבעל המשכנתא כלפי החייב – הן במישור הדיוני, דוגמת היכולת לפעול למימוש הנכס בהליכי הוצאה לפועל מבלי לפנות לבית משפט; והן במישור המהותי, דוגמת הזכות לפירעון מיידי של החוב באמצעות מימוש הנכס בנסיבות הקבועות בשטר המשכנתא. ענייננו בפן החוזי של זכות המשכנתא ובמישור המהותי שבו. המשימה הניצבת לפתחנו היא, כמובן, פירוש עילות המימוש על פי שטר המשכנתא ובחינת יישומן לאור נתוני המקרה. בפתח הדברים יש להעיר, שברקע הדיון עומדות שאלת זיקתו של הבעל לבית והאפשרות שלפנינו מקרה של רישום פיקטיבי למחצה שנועד להרחיק נכס מנושים. ברם, שאלה זו עומדת במוקדן של התדיינויות משפטיות שבין המערערת לנושי הבעל וזכאותם לשים יד על הנכס. ענייננו בתיק זה הוא בסכסוך שבין האישה לבנק לגבי חובותיה – האם נוצרה עילה המצדיקה את מימושו המיידי של הבית על ידי הבנק למטרת פירעונו המוקדם של החוב. כאמור לעיל, בית המשפט המחוזי דן בארבע עילות מימוש. לשתיים מהן – העיקול הזמני וההרעה במצב הערב – אינני רואה להתייחס, שכן בית המשפט המחוזי נימק את דחייתן באופן משכנע, והמשיבים לא העלו כל טיעון כנגד נימוק זה. שתי העילות האחרות טעונות בחינה. אקדים אחרית לראשית, ואומר שאף שיש מקום לשקול את טענת המערערת שעילת המימוש בגין בקשת כינוס הנכסים דינה להידחות, מקובלים עליי דברי המשיבים, שעילת המימוש בגין מצבה הכלכלי של המערערת דינה להתקבל, בניגוד לעמדת בית המשפט המחוזי. משכך, דעתי היא שדין הערעור להידחות, ולו מנימוק אחר מזה שעליו הסתמך בית המשפט המחוזי. עילת המימוש בגין בקשת כינוס הנכסים 6. סעיף 13(ב) לשטר המשכנתא קובע שהבנק יהא רשאי להעמיד את החוב לפירעון מיידי "אם ימונה מפרק או כונס נכסים או כונס נכסים ומנהל או כל בעל תפקיד דומה על כל או חלק מרכוש הממשכנים ו/או אם תוגש בקשה למינוי כאמור, זמני או קבוע...". בענייננו נתלה הבנק בבקשה שהגישה הנאמנה. לשיטתו, סעיף זה בשטר המשכנתא קובע קביעה טכנית פשוטה, לפיה די בעצם העובדה שהוגשה בקשה כדי לאפשר מימוש מיידי של הנכס. בנסיבות המקרה, לא השתכנעתי שמסקנה זו מהווה פרשנות הכרחית לסעיף. כאשר מדובר בבקשה שהוגשה בשל פשיטת רגל של אדם אחר, על סמך טענה שהנכס המדובר שייך מבחינה כלכלית מהותית לפושט הרגל, ניתן לסבור שיש טעם בבחינה עניינית מסוימת של סבירות הבקשה, ולשם כך אף אין פגם בהתחשבות בתוצאותיה של הבקשה. כאשר מדובר, כבמקרה כאן, בבקשה שלא התקבלה, אפשר שפרשנות סבירה ותמת לב של סעיף 13(ב) איננה מצדיקה מימוש של הנכס. זאת במיוחד כאשר הנימוקים לאי-קבלת הבקשה הם כאלו שניתן היה להכיר בהם בשלב בקשת המימוש. יוצא, אם כן, שטרם קבלת עילה זו כבסיס למימוש המשכון היה על בית המשפט המחוזי לערוך בירור וניתוח של הנסיבות, שלא נעשה, ולא להסתפק בעצם הקביעה העובדתית שהוגשה בקשה. עם זאת, אינני רואה לנכון לקבוע מסמרות לעניין זה, המצריך דיון מקיף יותר. זאת בשל כך שדיון כזה לא התקיים בפני בית המשפט המחוזי, וכן משום שבענייננו עומדת לדעתי עילת מימוש אחר לימין הבנק. עילת המימוש בגין הרעה כלכלית במצבה של המערערת 7. סעיף 13(ג) לשטר המשכנתא קובע שהבנק יהא רשאי להעמיד את החוב לפירעון מיידי: "אם אירע מקרה הפוגע או העלול לפגוע ביכולתם הכספית של הממשכנים ולפי שיקול דעתו הבלעדי של הבנק יסכן הדבר את סיכויי הפירעון של הסכומים המובטחים...". בית המשפט המחוזי דחה עילה זו, תוך שקבע שאין ליצור "זהות מוחלטת" בין מצבו הפיננסי של הבעל – פושט הרגל לבין מצבה הפיננסי של אשתו – המערערת. ואכן, אין ליצור זהות מוחלטת. ברם, הסעיף מותיר את ההחלטה למה שהוא מכנה "שיקול דעתו הבלעדי של הבנק". ללא ספק, שיקול דעת "בלעדי" זה איננו בלעדי באמת. הוא כפוף, ככל סעיף בחוזה, לעקרון תום הלב, ואין להפעילו בשרירותיות. אך האם בענייננו הפעיל הבנק את שיקול דעתו בשרירות לב כאשר הוא טען שפשיטת רגל של הבעל מסכנת את יכולת הפירעון של המערערת – החייבת? נזכור, שהמערערת קיבלה את ההלוואה עבור עסקי בעלה, ומקור הכנסותיה הצפויות היו מהכנסות הבעל. במצב דברים זה, אין זה בלתי-סביר לראות בפשיטת רגל של הבעל אירוע העלול לפגוע ביכולת הכספית של הממשכנת, ועל כן קמה לבנק עילת מימוש. 8. בטרם סיום יש להתייחס, ולו מהפן המעשי, לחלק מן ההתפתחויות שעברה פרשה זו מאז הגיש הבנק את הבקשה לכינוס נכסים. ביום 6.9.2010 הודיעה המערערת כי בכוונתה לפרוע פירעון מוקדם את חובה לבנק, ולשם כך בכוונתה למכור את הבית באופן עצמאי. חוזה מכר על הבית נחתם ביום 24.11.2010. הצדדים ביקשו מאיתנו להעביר תחת שבט ביקורתנו את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, וזאת עשינו. אין בהתפתחויות המאוחרות כדי להשפיע על התוצאה האמורה, לפיה דין הערעור להידחות. למען הסר ספק, אין בפסק דין זה כדי להביע עמדה לגבי היבטים משפטיים שמתעוררים או עשויים להתעורר עקב ההתפתחויות הנ"ל. 9. אציע לחבריי לדחות את הערעור, ולהימנע מעשיית צו להוצאות, בשל הנימוקים. ש ו פ ט הנשיא א' גרוניס: אני מסכים. נ ש י א השופטת ד' ברק-ארז: אני מסכימה כי בנסיבות העניין התקיימו התנאים הקבועים בסעיף 13(ג) לשטר המשכנתה. כפי שציין חברי השופט נ' הנדל תוצאה זו אינה נובעת מהנחה מוקדמת באשר לקשר בין מצבה הפיננסי של החייבת לבין זה של בעלה, אלא נטועה בנסיבות העובדתיות של היחסים הכלכליים ביניהם. אני גם מוצאת טעם בגישת חברי השופט הנדל כי סעיף 13(ב) לשטר המשכנתה אינו צריך להתפרש כחל ללא סייג בכל מקרה בו מוגשת בקשה למינוי מפרק או כונס נכסים, אף אם הבקשה היא, למשל, בקשת סרק. פרשנות זו של סעיף 13(ב) לשטר המשכנתה תואמת לכאורה הן רציונאליים כלכליים והן שיקולים של תום לב. עם זאת, מאחר שהשאלה אינה נדרשת להכרעה בנסיבות העניין ניתן להשאירה לעת מצוא. ש ו פ ט ת אשר על כן, הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט נ' הנדל. ניתן היום, ו' טבת התשע"ג (19.12.2012). נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10018050_Z13.doc מא מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il