אברהם אברמוב נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 1803/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 1803/07 בפני: כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט ע' פוגלמן המערער: אברהם אברמוב נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 14.1.07 בתיק פ 5140/06 שניתן על דיד כבוד השופט סעב כמאל תאריך הישיבה: ז' בסיון התשס"ז (24.5.07) בשם המערער: עו"ד י' טורס; עו"ד טורובצ'קין בשם המשיבה: בשם שירות המבחן: עו"ד א' פרסקי גב' ב' וייס פסק-דין השופט ע' פוגלמן: ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט כ' סעב), אשר הרשיע את המערער בעבירה של שוד בנסיבות מחמירות, גזר עליו 24 חודשי מאסר בפועל ו-18 חודשי מאסר על-תנאי וכן חייב אותו לפצות את המתלונן בסכום של 2,500 ש"ח. 1. המערער הורשע, על פי הודאתו, בכתב אישום מתוקן בגדרו יוחסה לו עבירה של שוד בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן – חוק העונשין). הרשעתו של המערער התבססה על עובדות אלה: בשעת לילה מאוחרת של יום 9.7.06 הוא פגש את המתלונן – הסובל מצליעה שנגרמה לו בתאונת דרכים – וביקש ממנו להשתמש בטלפון הנייד שברשותו. משסירב המתלונן לאפשר למערער להשתמש במכשיר הטלפון הנייד, אחז המערער בזרועו של המתלונן, הפילו ארצה, נעמד מעליו ודרש ממנו את כספו. המתלונן מסר לו את ארנקו והמערער הוציא מהארנק סך של 543 ש"ח במזומן ונטלם לעצמו ללא רשות. המערער הוסיף ודרש מן המתלונן סכומים נוספים כשהמתלונן שוכב על הקרקע. בהמשך, דרש המערער צמיד שהיה על ידו של המתלונן והצמיד אכן נמסר לו. לבסוף, נטל את הטלפון הנייד של המתלונן ועזב את המקום. 2. שירות המבחן הביא בתסקיר שהוגש לבית-המשפט המחוזי נתונים אודות המערער ומשפחתו, ופירט את ההיסטוריה המשפחתית שלו ואת קשייו בהיבטים שונים, לרבות רפואיים ונפשיים. שרות המבחן לא בא בהמלצה כלשהי לפני הערכאה הדיונית. 3. בית המשפט ציין, כי התנהגותו העבריינית והאלימה של המערער חמורה מאד. המערער בחר בטרף קל, אדם בעל מוגבלות, נהג באלימות והטיל פחד ואימה על המתלונן. על בית המשפט – כך נקבע – להטיל עונש הולם שיהיה בו כדי לשדר מסר ברור ומרתיע, שיהא בו כדי לצמצם תופעות של התנהגות אלימה. לקולא ציין בית המשפט את גילו הצעיר של המערער, הודייתו, החרטה שהביע, נסיבותיו המשפחתיות והאישיות הקשות, ובהן מצבו הרפואי והנפשי. כפי שצוין לעיל, בסופו של יום נגזרו על המערער עשרים וארבעה חודשי מאסר בפועל ו- 18 חודשי מאסר על תנאי. בנוסף, הוטל עליו לשלם למתלונן על סך 2500 ש"ח. בית המשפט הוסיף כי העונש יצטבר לעונש מאסר אחר אותו מרצה המערער. הערעור שלפנינו מכוון, כאמור, לגזר הדין. 4. בא-כוחו המלומד של המערער מלין על חומרת העונש שנגזר עליו. להשקפתו, בגזירת הדין לא ניתן ביטוי מספיק לנסיבות חייו הקשות של המערער, למצבו הרפואי והנפשי, לאשפוזיו עוד בהיותו צעיר לימים, ולרמת האינטליגנציה המוגבלת שלו. בא-כוח המערער מדגיש עוד, כי המערער הודה בהזדמנות הראשונה בביצוע העבירה וכי עברו הפלילי אינו מכביד. לגופו של עניין סבור בא-כוח המערער, כי יש להקל בעונש משום שנגד המתלונן לא ננקטה אלימות חמורה ולא נעשה נגדו שימוש בכלי פוגעני. מטעמים אלה מבקש בא-כוח המערער כי נקל בעונש שנגזר לשולחו. עוד מבקש הוא להורות על חפיפת עונש המאסר שהושת על המערער לעונש אחר אותו הוא מרצה. זאת, הן בשל כך שהכרעת בית המשפט בדבר צבירת העונשים ניתנה בעקבות בקשה ותגובה בכתב, באופן שנפגעה זכותו לכך שהדיון יהיה בפניו (ס' 126 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב – 1982; הן לעיצומם של דברים, בשל טעמים אותם פירט לפנינו. 5. המשיבה טענה כי יש להשאיר את גזר הדין על כנו, מהטעמים שפורטו על ידי הערכאה הדיונית. בצד האמור, לא התנגדה המדינה להחזרת הדיון לבית המשפט קמא, לצורך דיון במעמד הצדדים בשאלת חפיפת המאסר, לפי סעיף 45 לחוק העונשין. 6. שירות המבחן הגיש לנו תסקיר משלים בו הובהר, כי המערער מצוי בקשר עם עובדת סוציאלית בבית הכלא "צלמון", כאשר נשקלת האפשרות לשלבו בטיפול פרטני אינטנסיבי . עוד הובהר, כי המערער – המצוי בקטגוריה של אסירים במצוקה נפשית – מקבל התייחסות ומענה המותאם לצרכיו. 7. שקלנו את טיעוני הצדדים. כפי שציין בית-משפט קמא, המערער בחר לו קרבן חסר ישע, ושדד באלימות את כספו, צמיד שהיה על ידו, וכן מכשיר טלפון נייד. תופעות מעין אלה, שהפכו נפוצות – למרבה הצער – מחייבות ענישה מחמירה שתבטיח עקירת דפוס התנהגות זה, הפוגע בביטחון האישי של הציבור. למערער הרשעות קודמות, בעבירות רכוש שבגין האחרונה שבהן ריצה, במועד מתן גזר הדין, עונש מאסר בן שבעה חודשים. בית המשפט ערך איזון בין שיקולי הענישה הרלבנטיים, וביניהם לא נפקד מקומם של שיקולי שיקום. לא מצאנו, כי תוצאת האיזון מביאה לעונש שחורג מרמת הענישה הראויה. מטעם זה, החלטנו לדחות את הערעור, בכפוף לנקודה אחת: בהתחשב בכך שההוראה בדבר הצטברות העונש נושא הערעור לעונש מאסר קודם שהושת על המערער ניתנה בלא שנערך דיון במעמד הצדדים, אנו מורים – בהסכמת ב"כ המשיבה – על החזרת הדיון לבית המשפט המחוזי בשאלה זו בלבד, על מנת שניתן יהיה לקיים דיון במעמד הצדדים וליתן בהמשך החלטה חדשה, בנושא זה בלבד. אין צריך לומר כי איננו נוקטים עמדה לגופה של שאלה זו. בכפוף לסייג האמור, הערעור נדחה. ניתן היום, י' בסיון התשס"ז (27.5.07). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07018030_M02.docהג מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il