מדינת ישראל נ. פלוני

בבית המשפט העליון עפ"ג 18020-09-24 עפ"ג 38410-12-24 לפני: כבוד הנשיא יצחק עמית כבוד השופט דוד מינץ כבוד השופטת יעל וילנר המערערת בעפ"ג 18020-09-24 והמשיבה בעפ"ג 38410-12-24: מדינת ישראל נגד המשיב בעפ"ג 18020-09-24 והמערער בעפ"ג 38410-12-24: פלוני ערעורים על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת מ' בן ארי) בת"פ 34920-12-22 מיום 10.7.2024 תאריך הישיבה: ד' בחשוון התשפ"ו (26.10.2025) בשם המערערת בעפ"ג 18020-09-24 והמשיבה בעפ"ג 38410-12-24: עו"ד יעל שרף בשם המשיב בעפ"ג 18020-09-24 והמערער בעפ"ג 38410-12-24: עו"ד שירן ברגמן בשם שירות המבחן: עו"ס סיון קוריס פסק-דין השופט דוד מינץ: ערעורים מזה ומזה על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת מ' בן ארי) בת"פ 34920-12-22 מיום 10.7.2024, בו הושתו על המשיב בע"פ 18020-09-24 והמערער בע"פ 38410-12-24 (אשר לשם היעילות ייקרא להלן: המשיב, ואילו המדינה בשני ההליכים תיקרא להלן: המערערת) 75 חודשי מאסר בפועל ועונשים נלווים. הרקע לערעור המשיב הורשע על פי הודאתו בהסדר טיעון, בביצוע שורה ארוכה של עבירות מין. כתב האישום המתוקן החזיק שלושה אישומים. כפי שמסופר באישום ראשון, בתקופה הרלוונטית עבד המשיב כסניטר בחדרי ניתוח בבית חולים. ביום 29.4.2021 עת שימש המשיב בתפקידו האמור, הוא צילם את איבר מינה החשוף של נ.כ., קטינה ילידת 2018, בעודה מורדמת לקראת ניתוח, לשם גירוי, סיפוק או ביזוי מיניים. מאז ועד ליום מעצרו ביום 20.11.2022, החזיק המשיב בתמונה בגלריית הטלפון הנייד שברשותו. בשלב מסוים, עובר למעצרו, העביר המשיב את התמונה שצילם לאחד מחבריו (להלן: החבר). באישום השני מסופר כי ביום 6.12.2021 בסמוך לשעה 14:00, שהה המשיב עם ל.ר., בנה הקטין של בת דודתו יליד 2014 (להלן: הקטין) בביתו. המשיב נגע באיבר מינו של הקטין ובישבנו מעל לבגדיו ובהמשך הסיט את תחתוניו ונגע בישבנו החשוף. לאחר מכן, הוריד המשיב את תחתוניו של הקטין באזור ישבנו וליטף את ישבנו החשוף באמתלה כי הוא מחפש חפץ אשר החביא הקטין. זאת עשה לשם גירוי, סיפוק או ביזוי מיניים. בהמשך, ביום 5.7.2022 או במועד סמוך לכך, עת נותר המשיב לבד עם הקטין, נתן המשיב לקטין להחזיק ולמשש את איבר מינו, כאשר עיניו של הקטין מכוסות, באמתלה של משחק שבו היה על הקטין לזהות את החפץ אשר ניתן לו, וזאת לשם גירוי, סיפוק או ביזוי מיניים. לאחר מכן אמר המשיב לקטין כי מדובר בחולדה אותה הוא מגדל. כמו כן ביום 7.10.2022 או במועד סמוך, עת שוב נותר המשיב לבדו עם הקטין, הצמיד המשיב את איבר מינו החשוף לגבו החשוף של הקטין והעבירו על גבו באמתלה שהוא מצייר על גבו של הקטין באמצעות אצבעו, זאת לשם גירוי, סיפוק או ביזוי מיניים. עוד מסופר באותו אישום כי ביום 26.9.2022 או במועד סמוך, שהתה משפחתו המורחבת של המשיב בבית משפחתו לארוחה. המשיב נותר לבדו עם ר.ר., בתה הקטינה של בת דודתו, בת 9 חודשים בלבד (להלן: הקטינה). המשיב הושיב את הקטינה על ברכיו, תוך שהוא מלטף את איבר מינה מעלה בגדיה, וזאת לשם גירוי, סיפוק או ביזוי מיניים. בהזדמנות נוספת באותו היום, המשיב קירב בכוח את פיה של הקטינה לאיבר מינו החשוף, חרף התנגדותה, זאת לשם גירוי, סיפוק או ביזוי מיניים. המשיב תיעד את מעשיו האמורים בקטין ובקטינה באמצעות מכשיר הטלפון שלו, ומאז ועד יום מעצרו הוא החזיק בו סרטונים ותמונות המתעדים מעשים אלה. במועד שאינו ידוע במדויק, אף העביר המשיב לחבר תיעוד של אחד מהאירועים שבוצעו בקטין. באישום השלישי מסופר כי במועדים שאינם ידועים למערערת, ועד ליום מעצרו של המשיב, הוא החזיק ברשותו מספר מכשירי טלפון סלולריים באמצעותם החזיק ופרסם חומרי תועבה ובהם דמויות קטינים. בתקופה האמורה, התקשר המשיב באמצעות מכשירי הטלפון שברשותו, תוך שימוש באפליקציה ייעודית להעברת מסרים אנונימיים (להלן: האפליקציה), עם משתמשים שונים אשר שיתפו עמו סרטונים ותמונות ובהם דמויות קטינים המהווים חומרי תועבה. בין היתר, החל מיום 24.11.2021 התכתב המשיב באמצעות האפליקציה עם החבר. כמו כן, ביום 1.8.2022 או בסמוך לכך צילם המשיב קטין עירום במקלחת של בריכה ציבורית ברמת גן וביום 15.9.2022 צילם קטין בשירותים. במהלך התקופה הרלוונטית, החזיק המשיב בביתו חומר תועבה, כדלקמן: על גבי דיסק קשיח חיצוני, בתיקיות שונות, החזיק כ-300 GB של סרטונים ותמונות בהם מופיעים קטינים וקטינות בעירום מלא או חלקי, כאשר בחלקם נראים הקטינים, בהם תינוקות, באקטים של יחסי מין עם בגירים ו/או קטינים; באחד ממכשירי הטלפון שלו החזיק המשיב בלמעלה מ-252 סרטונים ו-303 תמונות בהם מופיעים קטינים וקטינות בעירום מלא או חלקי, כאשר בחלקם נראים הקטינים באקטים של יחסי מין עם בגירים; ובשני התקנים ניידים החזיק המשיב 19 סרטונים בהם מופיעים קטינים וקטינות בעירום מלא או חלקי, כאשר בחלקם נראים הקטינים באקטים של יחסי מין עם בגירים. המשיב הורשע אפוא בעבירות הבאות: בגין האישום הראשון – מעשה מגונה בקטינה שטרם מלאו לה 16 שנים, תוך ניצול מצב של חוסר הכרה בו שרויה, לפי סעיף 348(ב) בנסיבות סעיף 345(ב)(1) וסעיף 345(א)(4) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); ופרסום תועבה ובו דמותו של קטין, לפי סעיף 214(ב) לחוק העונשין. בגין האישום השני – מעשה מגונה בקטינים שטרם מלאו להם 16 שנים שלא בהסכמתם (ריבוי עבירות), לפי סעיף 348(ב) בנסיבות סעיף 345(ב)(1) וסעיף 345(א)(1) לחוק העונשין; ושימוש בגופו של קטין לעשיית פרסום תועבה, לפי סעיף 214(ב1) לחוק העונשין. ובגין האישום השלישי: החזקה וצריכה של פרסום תועבה ובו דמותו של קטין, לפי סעיף 214(ב3) לחוק העונשין. בגזר דינו, בית המשפט עמד על הערכים המוגנים שנפגעו ממעשיו של המשיב ועל הנסיבות החמורות של ביצוע העבירות. עוד נקבע כי יש לקבוע מתחמי ענישה נפרדים לכל אחד מהאישומים, וזאת בהתחשב בשוני בטיב העבירות ובנסיבות ביצוען. בהמשך לכך ובשים לב למדיניות הענישה הנוהגת נקבע מתחם של 30 עד 55 חודשי מאסר בגין האישום הראשון; מתחם של 42 עד 78 חודשי מאסר בגין האישום השני; ומתחם של 6 עד 12 חודשי מאסר בגין האישום השלישי. באשר לקביעת העונש בתוך המתחמים, נקבע כי יש לקבעו בהתחשב בנסיבות שאינן קשורות בעבירה, ולמקמו בקירוב לרף הנמוך, תוך חפיפה מסוימת בין המתחמים הנובעת מסמיכות הזמנים בין המעשים. בתוך כך התחשב בית המשפט בין היתר בהודאתו של המשיב בשלב מוקדם של ההליך; בהיעדר עברו הפלילי; בנסיבותיו האישיות; בכך שהוא שהה במעצר תקופה בלתי מבוטלת בה התנהל ללא דופי; ובנזק שנגרם לקרבנות העבירות כתוצאה ממעשיו. בסיכומו של דבר הושתו על המשיב 75 חודשי מאסר בפועל, תקופות מאסר על תנאי, ופיצויים בסך כולל של 60,000 ש"ח להורי הקטינים בשני האישומים הראשונים. על גזר הדין הוגשו שני הערעורים שלפנינו. אחד מטעם המערערת ואחד מטעם המשיב. המערערת משיגה על העונש שהוטל על המשיב. בתמצית נטען, כי העונש שהושת עליו חוטא לעקרון ההלימה, ואינו משקף כראוי את החומרה היתרה במעשים המיניים שביצע בשלושה קטינים, ביניהם תינוקות, תוך ניצול מעמדו והאמון שנתנו בו כאיש צוות רפואי או כבן משפחה; את החומרה הטמונה בהחזקה של תכנים פדופיליים קשים בכמויות אדירות, שאת חלקם יצר המשיב בעצמו; ואת החומרה היתרה שבאה לידי ביטוי בריבוי פגיעות ונפגעים באופן פיזי ונפשי, בעבר ובעתיד. מנגד המשיב טוען כי יש להקל בעונשו. לטענתו, מתחמי הענישה שנקבעו בשני האישומים הראשונים חמורים מדי; היה על בית המשפט לחפוף באופן משמעותי יותר את המתחמים שנקבעו בשלושת האישומים ולקבוע עונש מתון יותר; היה מקום ליתן יותר משקל לכך שהודה בביצוע העבירות, ובכך חסך את העדתם של עדים רלוונטיים אשר סביר כי עדותם הייתה מהווה קושי ומעמסה עבורם ואף חסך זמן שיפוטי יקר; בית המשפט לא לקח בחשבון באופן מספק את נסיבותיו המשפחתיות והאישיות הקשות, דבר שגם בא לידי ביטוי בחוות דעת פרטית שהגיש, ואת התרשמות שירות המבחן כי הוא נטל אחריות למעשים וביטא חרטה, בושה וצער; וגם לא ניתן משקל מספק לעובדה שהוא ישב בתנאי מעצר במשך תקופה ממושכת. דיון והכרעה הלכה נושנה היא במקומותינו כי כדי שערכאת הערעור תתערב בעונש שהושת על נאשם, המקרה צריך להימנות על המקרים החריגים בהם נפלה טעות מהותית בגזר הדין או שנגזר עונש החורג במידה ניכרת ממדיניות הענישה הנוהגת (וראו לדוגמה: ע"פ 368/24 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 22 (9.2.2025); ע"פ 436/24 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 17 (19.12.2024)). לאחר עיון בטענות הצדדים ושמיעתם בדיון שלפנינו, שוכנענו כי מקרה זה נמנה עם המקרים המצדיקים התערבות בדמות החמרה בעונש שהושת על המשיב. בית משפט זה עמד לא פעם על חומרתן הרבה של עבירות מין כלפי קטינים. זאת בין היתר בשל הניצול הבוטה של חולשת הקטינים ותמימותם, ובשל הפגיעה הקשה בנפשם המותירה צלקות ונכות צמיתה לעולמי-עד (ע"פ 2599/16 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 18 (14.1.2018)). על כן הודגש בפסיקת בית המשפט כי יש לנהוג במבצעיהם של מעשים אלה ביד נוקשה ובענישה מרתיעה (ע"פ 4618/23 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (10.10.2025) (להלן: עניין פלוני); ע"פ 7046/18 דרימן נ' מדינת ישראל, פסקה 13 (18.8.2021); ע"פ 3657/23 כהן נ' מדינת ישראל, פסקה 18 (13.8.2023)). לכך מתווספת העובדה שחלק מעבירות המין בוצעו במרחב הווירטואלי, דבר שיש בו כדי להעצים את הפגיעה בנפגעי העבירה (ע"פ 1216/21 לארי נ' מדינת ישראל, פסקה 9 (19.5.2022) (להלן: עניין לארי)). בענייננו, החומרה הגלומה במעשי המשיב נובעת לא רק מהעבירות המיוחסות לו, אלא גם מנסיבות ביצוען. מדובר באדם חסר גבולות וחסר מעצורים, שהפגין התנהגות מינית ראויה לכל גנאי. המשיב לא בחל בצילום איבר מינה של תינוקת בת 3 ובביצוע מעשים מגונים חמורים בתינוקת בת 9 חודשים ובקטין בן 7. כל זאת תוך ניצול מעמדו וטיב יחסיו עם נפגעי העבירה ובני משפחותיהם לשם ביצוע זממו (עניין פלוני, פסקה 8). המשיב גם לא הסתפק בכך והוסיף להפיץ תמונות וסרטונים שהפיק תוך כדי ביצוע זממו (עניין לארי, פסקה 10), וכן החזיק וצרך פרסומי תועבה בהיקפים בלתי נתפשים. מדובר במעשים חמורים ביותר, המחייבים ענישה משמעותית שתשקף את הסלידה העמוקה מהם. חומרה זו אינה משתקפת באופן מספק מהעונש שהושת עליו, וזאת גם בהתחשב בכלל השיקולים לקולא שנלקחו בחשבון בגזר הדין. על כן, ובשים לב לכך שאין זו דרכה של ערכאת ערעור למצות את הדין עם נאשם שמחמירים את עונשו (וראו לאחרונה: עפ"ג 54285-07-25 מדינת ישראל נ' פלוני, פסקה 11 (30.9.2025)), יש להעמיד את עונש המאסר שהושת על המשיב על 8 שנים. יתר רכיבי העונש יעמדו על כנם. ניתן היום, ח' חשוון תשפ"ו (30 אוקטובר 2025). יצחק עמית נשיא דוד מינץ שופט יעל וילנר שופטת