קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ. נתי ניסים

פסק-דין בתיק ע"א 1796/09 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 1796/09 וערעור שכנגד בפני: כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופט ח' מלצר כבוד השופט י' עמית המערערת: קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ ג ד המשיבים: 1. נתי ניסים 2. שוויקי סמעאן ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בת"א 5227/03 שניתן ביום 8.1.2009 על ידי כבוד השופט יוסף שפירא תאריך הישיבה: ח' בטבת התשע"א (15.12.10) בשם המערער: עו"ד עוזי לוי, עו"ד אלי שורקי בשם המשיבים: עו"ד יעל ניסן, עו"ד אלון מוריס פסק-דין השופט י' עמית: ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 8.1.2009 (כבוד השופט יוסף שפירא), בת"א 5227/03. 1. המשיב, יליד 20.11.1982, נפגע בתאונת דרכים ביום 7.5.2002. כתוצאה מהתאונה סבל המשיב מפגיעת ראש חמורה, היה מחוסר הכרה משך שבוע, הועבר לבית החולים לוינשטיין שם אושפז עד ליום 31.7.2002. בהמשך אושפז המשיב משך מספר חודשים באשפוז יום וקיבל טיפולים שונים. בית משפט קמא מינה את ד"ר דינה רוט כמומחית בתחום הנפשי. המומחית העמידה את נכותו הצמיתה של המשיב על 70% לפי סעיף 34ו' לתקנות המל"ל, אך ייחסה 15% משיעור הנכות למצב קודם, כך שנכותו הצמיתה של המשיב בגין התאונה הועמדה על 55%. בתחום הנוירולוגי מינה בית המשפט את פרופ' אבינועם רכס, שהעמיד את נכותו הצמיתה של המשיב על 25% לצמיתות. שני המומחים הסתמכו בחוות דעתם על חוות דעתו של ד"ר זלוטוגורסקי, מומחה בתחום הנוירופסיכולוגי, שערך למשיב מבחנים שונים כדי לעמוד על אופי הפגיעה. בנוסף, נקבעו למשיב הנכויות הבאות: נכות בשיעור של 10% בתחום הכירורגיה הפלסטית בגין הצלקת בראשו; נכות בשיעור של 3% בתחום האורטופדי; ונכות בשיעור של 5% בתחום האא"ג. בית המשפט קבע כי הנכויות בתחום הנוירולוגי ובתחום הנפשי חופפות זו את זו והעמיד את נכותו הרפואית המשוקללת של המשיב על 62.7%, ואת נכותו התפקודית, וליתר דיוק את אובדן כושר ההשתכרות לעבר ולעתיד, על 70%. מכאן עבר בית המשפט לחישוב נזקיו של המשיב. חישוב הפסד ההשתכרות נעשה על פי 70% מהשכר הממוצע במשק. בנוסף, נפסק למשיב עבור עזרת צד ג' סך של 4,000 ₪ לחודש לעבר וסך של 3,000 ₪ לחודש לעתיד. עבור ניידות נפסק למשיב סכום גלובלי של 450,000 ₪, מן הטעם שמצבו הרפואי לא מאפשר לו לנהוג ברכב, למרות שרשיון הנהיגה שלו לא נפסל. בית משפט קמא קבע, כי פגיעתו העיקרית של המשיב מתבטאת בסף תיסכול נמוך ובהתפרצויות זעם בלתי נשלטות, חוסר יציבות רגשית, נטייה לאלימות ושיפוט לקוי, ולכן לא ניתן לצפות מהמשיב להשתמש בתחבורה הציבורית. כן פסק בית משפט קמא סכום גלובלי של 250,000 ₪ בגין טיפולים רפואיים ורכישת תרופות לעבר ולעתיד. אלו ראשי הנזק העיקריים שנפסקו לזכות המשיב. סכום הפיצוי הכולל הועמד על 4,036,307 ₪. מתוך סכום זה הקפיא בית משפט קמא סכום של 1,200,000 ₪ עד לאחר שיסיים המשיב את ההליכים מול המל"ל ותקבע זכותו לגימלאות. 2. על פסק דינו של בית המשפט המחוזי נסב הערעור והערעור שכנגד שבפנינו. המערערת הלינה בעיקר על ראשי הנזק הבאים: אובדן השתכרות לעתיד, באשר בית משפט קמא לא הביא בחשבון את מצבו של המשיב לפני התאונה; עזרת צד ג' לעבר ולעתיד, בהתחשב בכך שהמשיב לא נזקק לעזרה כלשהי; וראש הנזק של ניידות, בהתחשב בכך שאין למשיב כל מגבלת ניידות ורשיון הנהיגה שלו לא נפסל. מנגד, הלין המשיב בערעור שכנגד כמעט על כל פריט ופריט בשומת הנזק. בין היתר, טען המשיב כי הנכות הנפשית שנקבעה לו, אינה חופפת את הנכות הנוירולוגית; כי היה על בית משפט קמא להעמיד את אובדן ההשתכרות על 100% ולא 70%; הסכום שנפסק בגין עזרת צד ג' בעבר ובעתיד אינו הולם מאחר שהמשיב נזקק לליווי נוכח השיפוט הלקוי שלו ונטייתו לאימפולסיביות ולהתפרצויות זעם כתוצאה מהתאונה. כן הלין המשיב על כך שלא נפסק שכר טרחת אפוטרופוס. 3. אקדים ואזכיר את הכלל, לפיו אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בשומת פרטי הנזק, מקום בו סכום הפיצוי בכללותו הוא סביר, אלא אם נפלה טעות בולטת בהערכה הכללית של הנזק או באחד מראשי הנזק. לכאורה, היה מקום להתערב בפיצוי שנפסק למשיב בראש הנזק של הפסד השתכרות בעתיד, באשר על פי נתוני המשיב קודם לתאונה, לא היה מקום לחשב את הפסד ההשתכרות על בסיס של השכר הממוצע במשק. כפי שעולה מחומר הראיות, מבחנים שנערכו למשיב עוד בכתה ח' הצביעו על כישורים נמוכים בתחומים רבים; המשיב למד בבית ספר מקצועי בו נקלטו נערים שהתקשו במסגרות אחרות; המשיב נשאר כתה ולא סיים 12 שנות לימוד ושוחרר מהצבא זמן קצר לאחר גיוסו בשל אי התאמה עם אבחנה של הפרעה תפקודית בינונית. ולבסוף, גם המומחית מטעם בית המשפט העריכה את נכותו של המשיב בתחום הנפשי קודם לתאונה בשיעור של 15%. נוכח כל אלה, הגיע בית משפט קמא למסקנה כי "יכולותיו הקוגנטיביות של התובע עובר לתאונה היו מוגבלות" (סעיף 16 לפסק הדין). מכאן, שבסיס השכר לצורך חישוב הפסד השתכרות לעתיד, היה צריך להיות נמוך יותר. מנגד, יש ממש בטענת המשיב בערעורו שכנגד, כי נוכח אופי הפגיעה כמתואר על ידי בית משפט קמא בהרחבה בפסק דינו, הוא איבד לחלוטין את כושר ההשתכרות ולא היה מקום לערוך את החישוב על פי הפסד השתכרות של 70%. לכן, למרות שאני נכון לקבל טענת המערערת כי יש להפחית את בסיס השכר ויש להפחית מהסכום שנפסק בראש הנזק של ניידות, הרי שהטענה הנגדית של המשיב "מקזזת" טענות אלה, כך שבסופו של דבר, איני רואה להתערב בסכום הכולל שנפסק. 4. אומר בקצרה כי לא מצאתי ממש בערעור שכנגד. למערער לא מונה אפוטרופוס ובית המשפט אף הביע תמיהתו על כך. מכל מקום, נקבע בפסק הדין כי הסכום שנפסק עבור עזרת צד ג' כולל גם סיוע בניהול ענייני הכספים של המשיב, ככל שיזדקק לכך בעתיד. המערער לא נזקק לעזרה פיזית, ועל פניו, הסכומים שנפסקו לזכותו עבור עזרת צד ג' בעבר ובעתיד הם על הצד הגבוה ובוודאי שאין מקום להגדיל הפיצוי בראשי נזק אלה. 5. סופו של דבר שדין הערעור והערעור שכנגד להידחות ללא צו להוצאות. למען הסר ספק, וכפי שעולה מסעיף 8 להחלטת בית משפט קמא מיום 4.3.2009, יש לנכות מהסכום שנפסק בבית משפט קמא את תגמולי המל"ל שכבר שולמו למערער בעבר, ככל ששולמו. ניתן היום, ט' בטבת התשע"א (16.12.2010). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09017960_E11.doc עכב מרכז מידע, טל' 02-6593333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il