פסק הדין המלא
פסק-דין בתיק בג"ץ 1794/07
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 1794/07
בפני:
כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין
כבוד השופט ח' מלצר
כבוד השופט ע' פוגלמן
העותר:
נעמאן אלהוארין
נ ג ד
המשיבות:
1. ועדת המשנה לפיקוח על הבניה ביו"ש
2.ועדת המשנה לתכנון מקומי ביו"ש
3. מועצת התכנון העליונה ביו"ש
עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים
תאריך הישיבה:
כ"ט באייר התש"ע
(13.5.10)
בשם העותר:
עו"ד מחמוד ג'בארין
בשם המשיבות:
עו"ד אמיר אילאיל
פסק-דין
השופט ע' פוגלמן:
1. עניינה של עתירה זו בצווי הריסה שהוצאו נגד חמישה מבנים שנבנו בלא היתר כדין, המצויים באדמות הכפר דהריה שבנפת חברון. העותר מבקש כי המשיבות יימנעו ממימוש צווי ההריסה שניתנו בהתייחס למבנים, כי תבוטל התכנית המפורטת 52/26 (להלן: התכנית), שנועדה להסדיר הקמתה של מחצבה, וכי יינתנו למבנים האמורים היתרי בנייה.
2. העותרים נמנעו בעתירתם מפרישת התשתית העובדתית שעניינה הליכי התכנון הרלוונטיים, כמו גם מאזכור התדיינויות קודמות בנושא התכנית לפני בית משפט זה. נעמוד, אפוא, בקצרה על הנתונים הצריכים לעניין.
התכנית אושרה להפקדה עוד בשנת 1994. ביום 22.10.94 הגישו אבי העותר ואחרים התנגדויות לתכנית. לאחר שועדת המשנה להתנגדויות של מועצת התכנון העליונה דחתה את ההתנגדויות, הוגשו נגד הליכי התכנון שלוש עתירות לבית משפט זה, וביניהן אחת שהוגשה על-ידי אבי העותר (בג"צ 4281/95). בסופו של יום, נדחתה העתירה בכפוף לתיקונים שהמשיבות חויבו להכניס בתכנית. בהמשך, הוגשו שתי עתירות נוספות בזיקה לתכנית, אך אף הן נמחקו בסופו של דבר על-ידי בית משפט זה. במקביל, הוגשה עתירה נוספת על ידי העותר וארבעת אחיו. עתירה זו נסבה אף היא על הליכי התכנון של התכנית. עתירה זו נדחתה ביום 4.1.07 (בג"צ 5439/06 הוארין נ' מועצת התכנון העליונה (לא פורסם, 4.1.07)). כאמור, העותר לא טרח לפרט את דבר קיומה של אותה עתירה, שחופפת בחלקה לעתירה זו, על אף היותו צד לה.
3. לאורך השנים בוצעו הליכי אכיפה שונים בנוגע למבנים. עם איתור המבנים ועם מסירת צווי הפסקת עבודה לעותר, זומן האחרון לדיון לפני ועדת המשנה לפיקוח של מועצת התכנון העליונה, בנוכחות בא-כוחו באותה עת. לאחר שנמצא כי המבנים נבנו ללא היתר בנייה, ואף לא הוגשה בקשה להיתר בנייה, הוחלט, ביום 3.6.04, להוציא צווים סופיים להריסתם. בהמשך, איתרו פקחי היחידה המרכזית לפיקוח מבנה חדש נוסף, וגם בהתייחס אליו ננקטו הליכי אכיפה, שבגדרם הוגשה בקשה להיתר בנייה הן בהתייחס למבנה אחרון זה, הן בהתייחס למבנים נושא הליכי האכיפה הקודמים. בקשה זו נידונה בועדת המשנה לפיקוח בנוכחות בא-כוחו דאז של העותר. בדיון שהתקיים בוועדה ביום 23.2.06 הוצגו הנתונים הבאים: א. המבנים המצויים בתחום התכנית ממוקמים בתחום ההשפעה של המחצבה, ולפיכך לא ניתן לאשר בנייה למגורים במקום. ב. העותר לא הציג אסמכתאות בדבר יידוע כל בעלי החלקה בנוגע להגשת הבקשה. ג. לא קיימת תכנית חלוקה מאושרת. ד. חלקים מהחלקה הינם בבחינת אדמות מדינה מוכרזות. על יסוד נימוקים אלה הוחלט לדחות את הבקשה להיתר בניה ולהשאיר את צווי ההריסה בתוקף. העותר ערר על החלטה זו. דא עקא, שחרג ממסגרת הזמן הסטטוטורית להגשת הערר. בתשובה לעררו, נאמר על-ידי לשכת היועץ המשפטי לאזור יהודה והשומרון כי העותר לא הציג כל ממצא חדש שיהיה בו כדי להצדיק את שינוי החלטת הועדה. לאחר שהמשיבות סירבו להקפיא את המשך הליכי האכיפה בעניינו של העותר, הוגשה העתירה שלפנינו.
4. בעתירתו טוען העותר כי דחיית הבקשות למתן היתר בנייה מוטעית ונגועה בשיקולים זרים. העותר מוסיף ותוקף את הטעמים הקניינים והתכנוניים שאותם מעלה הוועדה בהחלטתה. בהתייחס לתכנית, טוען העותר כי זו לא הובאה לידיעתו ולידיעת בני משפחתו ולא ניתנה להם אפשרות להגיש התנגדות. עוד הוא טוען כי המשיבות מפלות לרעה את תושבי האזור וכי הרשויות לא דאגו לתכנון ראוי, אשר יספק את צרכי התושבים.
5. המשיבות מצידן טוענות כי העותר נהג באי ניקיון כפיים, בכך שלא הציג לפני בית המשפט את הנתונים לאשורם, כך בפרט בשאלת מעורבותו בהליכי התכנון של התכנית ובהתדיינויות שנסבו עליה; ובנפרד מכך אף הוסיף לבנות מבנים בלתי חוקיים. לגוף העניין, סבורות המשיבות כי אין בנמצא עילה להתערבות בהחלטות רשויות התכנון המוסמכות. המשיבות עומדות בנוסף על פעולתן להתאמת תכניות המתאר המנדטוריות לצרכי האוכלוסייה באזור, ומפרטות את התכניות שאושרו בסמיכות למבנים נושא העתירה, שבחלקן מבוססות על תחזיות גידול האוכלוסיה לשנת 2015.
6. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, מצאנו כי דין העתירה להידחות הן על הסף, הן לעיצומה. העתירה נגועה באי ניקיון כפיים חמור. כפי שראינו, טוען העותר כי לא ניתנה לו אפשרות להתנגד לתכנית ולכן מבקש הוא להורות על ביטולה; זאת בעוד שבפועל הוא הגיש התנגדות לתכנית ואף עתר נגד תוקפה, ועתירתו נדחתה בהחלטה מנומקת של בית משפט זה. בהיבט אחרון זה של תוקף התכנית, העותר אף ניצב, איפוא, לפני מעשה בית דין. מוכן אני לקבל את טענת בא-כוחו הנוכחי של העותר כי לא עודכן על ידי מרשו בנתונים לאשורם, אך אין באמור כדי לפטור את העותר מהשלכותיו של אי גילוי כאמור, שנקבעו לא אחת בהלכה הפסוקה.
7. גם לגופם של דברים, אין עילה להתערבותנו בהחלטת הרשויות. בהקשר זה, די לנו בכך שהתכנית אוסרת בנייה למגורים באזור שבו נבנו המבנים. פשיטא שרשויות התכנון אינן יכולות להיעתר – במצב דברים זה – לבקשה להיתר. ערים אנו לכך כי בשלב הנוכחי בוטלו הליכי הקצאת קרקע לחברת טללים בנגב הצחיח בע"מ שהיתה אמורה להקים את המחצבה (בג"ץ 436/07 חגי אגודה שיתופית חקלאית להתיישבות קהילתית בע"מ נ' הממונה על הרכוש הממשלתי והנטוש (לא פורסם, 6.1.10), אך אין בכך כדי לגרוע מתוקפה של התכנית ומהשלכותיה הנורמטיביות. גם בנימוקיה האחרים של ועדת המשנה לא מצאנו עילה להתערבות.
בנפרד מכך, טענות העותר בדבר מחדלי התכנון של המשיבות לא תוכלנה להישמע מקום שהתכנית, שעל יסודה ניתנה ההחלטה נושא העתירה, אושרה בשנים האחרונות.
מטעמים אלה דוחים אנו את העתירה.
נוכח חוסר ניקיון כפיו, ישלם העותר למשיבות הוצאות משפט בסך 5,000 ש"ח.
ניתן היום, ג' בסיוון התש"ע (16.5.10).
המשנה-לנשיאה
ש ו פ ט
ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07017940_M10.doc נב
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il