מדינת ישראל נ. טאנדי מטמבו

פסק-דין בתיק עע"ם 1793/08 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים בענינים מנהליים עע"ם 1793/08 בפני: כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט ח' מלצר המערערת מדינת ישראל נ ג ד המשיבה: טאנדי מטמבו ערעור על פסק-דין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 20.1.08 בעת"מ 1923/07 שניתן על-ידי כבוד השופטת ש' גדות תאריך הישיבה: ט' באייר התשס"ח (14.5.08) בשם המערערת עו"ד יוכי גנסין; עו"ד מיכל מיכלין-פרידלנדר בשם המשיבה: עו"ד מירה זינגר פסק-דין המשנה לנשיאה א' ריבלין: המערערת, מדינת ישראל, מלינה על פסק-דינו של בית-המשפט לעניינים מינהליים בתל-אביב, שבמסגרתו נתקבלה עתירתה של המשיבה וניתנה הוראה לשחרר אותה ממשמורת כנגד הפקדת ערבות. המשיבה נעצרה ביום 14.3.2007 על-ידי משטרת ההגירה בשל כך שהיא שוהה בישראל שלא-כדין. לאחר שנערך לה שימוע הוצאו כנגדה צווי הרחקה והיא הושמה במשמורת. בעבר היא פנתה לנציבות האו"ם לפליטים, אך בקשתה להכרה כבפליטה סורבה, בין היתר, משום שהמשיבה לא עמדה בנטל להוכיח כי היא נתינת מדינת זימבבואה – כטענתה – ולאחר שנמצא כי היא חסרת ידע בסיסי אודות אותה מדינה, ולאחר שנתונים אחרים שהמציאה נתגלו כלא-נכונים. בעת שנעצרה טענה המשיבה כי היא השמידה את דרכונה "כיוון שלא רציתי שיידעו שאני מזימבבואה". בהיעדר דרכון או מסמכים אחרים, לא ניתן היה לברר את מקום מוצאה ואף לא את נסיבות כניסתה לישראל. כיוון שכך, ובמסגרת הוראת סעיף 13(ו)(2) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 הקובע שאין לשחרר בערובה מי שהרחקתו מישראל נמנעת בשל היעדר שיתוף פעולה מלא מצידו, מיאן בית-הדין לביקורת משמורת להורות על שחרורה. בית-המשפט המחוזי קיבל את העתירה שהוגשה מטעם המשיבה לאחר שסבר שאין זה מתקבל על-הדעת כי לא קיימת דרך להרחקתו של אדם ששוהה בישראל שלא-כדין, גם ללא הסכמתו, וסבר כי אין עוד מקום להחזיק את המשיבה במשמורת. תוצאה זו אין לקבל בעיקר מהטעם שהמשיבה עצמה היא שמונעת את הרחקתה לארץ מוצאה, בעצם העובדה שהיא השמידה נתונים מזהים אודותיה ומסרבת לגלות נתוני אמת בנוגע לעברה. מפתחות הכלא הם לפיכך בידיה והיא בחרה במודע שלא לעשות בהם שימוש. אכן, העובדה שהמשיבה מצויה, בשל התנהגותה, במעצר יוצרת מציאות קשה ומן הראוי שהמערערת תיתן דעתה לצורך למצוא פתרון מהיר ויעיל בעניינה של המשיבה ובמקרים אחרים מסוג זה. על המערערת לשקול במסגרת המאמצים האלה את האפשרות לשחרר את המשיבה לתקופה מוגבלת בערבויות מתאימות, על-מנת לאפשר לה בתוך פרק זמן מוגדר לנקוט בפעולות כדי לקדם את האפשרות שתוכל לעזוב את ישראל. מאליו מובן כי בהינתן ההזדמנות הזו, על המשיבה לנצל אותה, שאם לא כן היא עשויה לשוב ולהיעצר. בכפוף להמלצה זו מתקבל הערעור ומתבטל פסק-דינו של בית-המשפט לעניינים מינהליים ותשוב לתוקפה החלטת בית-הדין לביקורת ומשמורת. המשנה-לנשיאה השופט ס' ג'ובראן: אני מסכים. ש ו פ ט השופט ח' מלצר: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק-דינו של המשנה-לנשיאה א' ריבלין. ניתן היום, כ"ב בסיוון התשס"ח (25.6.2008). המשנה-לנשיאה ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08017930_P05.doc גח מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il