בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א 1780/00
בפני: כבוד
השופט ת' אור
כבוד
השופט א' ריבלין
כבוד
השופטת מ' נאור
המערערת: רמי תעשיות קרמיקה (1991) בע"מ
נגד
המשיבים: 1.
נור אבו זלאם (פורמלי)
2.
מרים אבו זלאם (פורמלי)
3.
אליהו חברה לביטוח בע"מ
4.
אבנר אגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ
ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום
23.1.2000. בת"א 497/94 על ידי כבוד השופטת ש' וסרקרוג
בשם
המערערת: עו"ד וינברג לאה
בשם המשיבים: עו"ד גלזר חיים
פסק-דין
השופטת מ' נאור:
1. אבו זלאם נור, מסגר במקצועו, נפגע בתאונת
עבודה כשעבד בשירותה של המערערת, רמי תעשיות קרמיקה (1991) בע"מ. הוא נפל
ממשטח עץ שהוגבה קודם לכן על ידי מלגזה, ונפגע קשה. הוא הגיש תביעה נגד נהג המלגזה
וחברות הביטוח שביטחו אותה בטענה כי מדובר בתאונת דרכים כהגדרתה בחוק פיצויים
לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן: חוק הפיצויים). על דרך הזהירות,
למקרה שייקבע שמדובר בתאונת עבודה שאיננה תאונת דרכים, הוגשה התביעה גם נגד
מעבידתו של התובע (המערערת). במהלך הדיון הגיעו הצדדים להסכמה בעניין גובה הנזק.
השאלה היחידה שנותרה להכרעה בבית המשפט המחוזי היתה אם התאונה בה נפגע אבו זלאם
היא גם תאונת דרכים. הערכאה הראשונה (כב' השופטת ש' וסרקרוג) השיבה על כך בשלילה.
על כך מערערת בפנינו מעבידתו של אבו זלאם, שחוייבה בתשלום הפיצויים.
2. המערערת טענה בערכאה הראשונה והיא טוענת גם
בערעור כי מדובר בתאונת דרכים עליה חלה החזקה המרבה החלוטה שבהגדרת "תאונת
דרכים" בחוק הפיצויים, לפיה "יראו כתאונת דרכים גם .... מאורע שנגרם עקב
ניצול הכוח המיכני של הרכב ובלבד שבעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו
המקורי".
3. השופטת וסרקרוג קבעה כי אין קשר סיבתי בין
השימוש בכוח המיכני של המלגזה לבין נפילתו של התובע ממשטח העץ שהורם קודם לכן על
ידי המלגזה, ועל כן לא חלה החזקה המרבה החלוטה האמורה. לדעתי, בדין פסקה מה שפסקה
ויש לדחות את הערעור.
העובדות וההכרעה בבית המשפט המחוזי
4. על העובדות הבאות לא הייתה מחלוקת: התאונה
אירעה ביום 28.10.91. התובע סייע במסגרת עבודתו בפירוק מכבש. פירוק המכבש הצריך
פתיחה של ארבעה אומים גדולים. כדי לפרק את האומים עלו התובע ועובד נוסף בעזרת סולם
על המכבש. הם נעמדו על משטח שהקיף את המכבש, והחלו בפתיחת האומים בעזרת מפתח אומים
שהיה מחובר למוט הארכה, וכן השתמשו בפטיש כבד. התובע פירק שלושה אומים גדולים בצד
העליון מסביב למכבש. כשהגיעו התובע והעובד הנוסף לפרק את האום הרביעי - לא ניתן
היה לעשות כן ממשטח העבודה שמסביב למכבש, והיה צורך במשטח עבודה נוסף. לשם כך
הובאה למקום המלגזה. לזרועות המלגזה חובר משטח עץ. משטח העץ הורם באמצעות המלגזה
לגובה הנדרש, כדי לאפשר את פירוק האום הרביעי.
5. מוסכם על הצדדים כי המלגזה האמורה הינה
"רכב מנועי" כהגדרתו בחוק הפיצויים.
6. השופטת וסרקרוג קבעה כמימצא שבעובדה (פיסקה 6
לפסק הדין) כי בעת פירוק האום הרביעי, עמד אבו זלאם כשרגלו האחת על משטח המכבש
ורגלו השניה על משטח העץ.
7. היה מוסכם עוד על הצדדים שנהג המלגזה, ברנס
שמו, הרים את משטח העץ בעזרת זרועות המלגזה שהופעלו בכוח המיכני שלה לגובה בו עמדו
התובע והעובד הנוסף. אחר כך כיבה את המנוע, והמנוע נדם. מוסכם שהמנוע לא פעל בעת
נפילתו של התובע.
8. הייתה מחלוקת בין הצדדים בשאלה האם התובע נפל
עקב תזוזת משטח העץ או זרועות המלגזה. הערכאה הראשונה קבעה כי אין כל ראיה המאפשרת
לקבוע מימצא לפיו, תזוזת זרועות המלגזה הייתה הגורם הראשוני והישיר לנפילתו של
התובע. מכל מקום, כך קבעה, אין לקבל את עמדתה של המעבידה, לפיה הכוח המיכני של
המלגזה הוא שגרם לתאונה. תזוזת משטח העץ או זרועות המלגזה, אם היו, נבעו
מפעולת התובע והעובד האחר - תנופה והכאה של הפטיש באום הרביעי, על מנת לשחררו.
9. השופטת וסרקרוג ציינה בפסק דינה כי השימוש
בכוח המיכני של המלגזה היה זמני, כאמצעי בלבד, לצורך הבאת משטח העץ לגובה הנדרש.
מאותו שלב שהמשטח הגיע לגובה הנדרש, נדם המנוע והמלגזה לא הייתה אלא בבחינת
"רהיט" אחר הנמצא במקום או אמצעי דומה אחר המשמש כלי עזר לביצוע העבודה
שנדרשה.
10. בלשונה של כב' השופטת וסרקרוג:
"מבחינה
ציורית ניתן לומר שמן השלב שבו הגיע משטח העץ לגובה הנדרש, הופסק השימוש בכח המכני
של המלגזה. כל פעולה שקרתה לאחר אותו מועד, בענייננו, איננה קשורה עוד מבחינה
עובדתית-סיבתית למלגזה ו/או לאופן פעולתה. תזוזת המשטח ו/או זרועות המלגזה, אם
היו, היו התוצאה ולא הגורם. תזוזת המשטח ו/או הזרועות של המלגזה
נבעו מן התנופה וההכאה של הפטיש באום, על מנת לשחררו, ולכן לא ניתן לדבר על תזוזת
זרועות המלגזה כגורם לנפילה, אלא, תוצאה של אותה תנופה שנדרש התובע
לקחת בהנפת הפטיש, בנסיון לשחרר את האום" (ע"מ 6 לפסק הדין).
11. על כן קבעה הערכאה הראשונה, כאמור, כי התאונה
לא אירעה "עקב" השימוש בכוח המיכני של המלגזה, ומכאן שאין המדובר בתאונת
דרכים. הפיצוי שעל גובהו הוסכם הוטל בנסיבות אלה על מעבידתו של אבו זלאם, המערערת
בפנינו.
דיון
12. התאונה אירעה בשנת 1991 ועל כן חלה הגדרת
"תאונת דרכים" בחוק הפיצויים כהגדרתה כיום, לאחר תיקון מס' 8 לחוק
האמור:
"1.
בחוק זה -
"תאונת
דרכים" - מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה;
יראו כתאונת דרכים גם מאורע שאירע עקב התפוצצות או התלקחות של הרכב, שנגרמו בשל
רכיב של הרכב או בשל חומר אחר שהם חיוניים לכושר נסיעתו, אף אם אירעו על-ידי גורם
שמחוץ לרכב, וכן מאורע שנגרם עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו או מאורע
שנגרם עקב ניצול הכוח המיכני של הרכב, ובלבד שבעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את
ייעודו המקורי; ואולם לא יראו כתאונת דרכים מאורע שאירע כתוצאה ממעשה שנעשה
במתכוון כדי לגרום נזק לגופו או לרכושו של אותו אדם, והנזק נגרם על ידי המעשה עצמו
ולא על ידי השפעתו של המעשה על השימוש ברכב המנועי..."
13. המערערת איננה טוענת כי התאונה נופלת בגדרי
"ההגדרה הבסיסית" של "תאונת דרכים". אכן, השימוש במלגזה לא
היה למטרות תחבורה. המחלוקת היא בשאלה אם חלה בענייננו החזקה המרבה החלוטה השלישית
לפיה התאונה אירעה "עקב ניצול הכוח המיכני של הרכב" (רע"א 8061/95 עוזר
נ. אררט - חברה לביטוח בע"מ ואח', פ"ד נ(3) 532, 566).המחלוקת
ממוקדת בשאלת הקשר הסיבתי בין ניצול הכוח המיכני של הרכב לבין התאונה. במחלוקת זו
אתמקד אף אני.
14. ההלכה הפסוקה של בית משפט זה כבר הבהירה, בדרך
של הכללה, את משמעות הדרישה לפיה התאונה נגרמה "עקב" ניצול כוחו המיכני
של הרכב. יתרה מזו: פסיקתו של בית משפט זה כבר יישמה, הלכה למעשה, את ההכללה
שנקבעה לסיטואציות קונקרטיות. כפי שאראה, כבר נקבע במקרים דומים מאד לענייננו שאין
תחולה לחזקה המרבה החלוטה האמורה.
15. ברע"א 6000/98 עיזבון המנוח קואסמה
ואח' נ. רג'בי ואח', פ"ד נ(3) 661 (להלן - פרשת קואסמה)
הבהיר הנשיא ברק, בדרך ההכללה את הדרישה כי התאונה נגרמה "עקב" ניצול
כוחו המיכני של הרכב. המילה "עקב" מבטאת דרישה סיבתית. נדרשת הוכחת קשר
סיבתי בין ניצול הרכב לבין התאונה. קשר סיבתי זה הוא כפול: עובדתי ומשפטי. הקשר
הסיבתי העובדתי מתמצה לרוב ב"סיבה בלעדיה אין". הקשר הסיבתי המשפטי
בורר מבין הסיבות-בלעדיהן-אין אותם גורמים אשר מפאת תכונתם משמשים יסוד להטלת
חבות. מבחן הסיכון - תוך שלובו במבחן השכל הישר - עומד ביסוד דרישת הקשר הסיבתי
המשפטי. מבחן הסיכון כמבחן לקשר סיבתי משפטי קובע כי ניתן לראות בפעולות ברכב
מנועי כדבר אשר "גרם" לנזק גוף אם הנזק הוא בתחום הסיכון שהפעילות ברכב
יצרה ואשר בגינה ביקש החוק להטיל אחריות. בעניין "ההגדרה הבסיסית" -
הסיכון הוא תעבורתי והמבחן הסיבתי-המשפטי המתאים הוא זה הבוחן את הסיכונים שהשימוש
התעבורתי ברכב יוצר. לעומת זאת, החזקה החלוטה המרבה בעניין "ניצול הכוח
המיכני של הרכב" מבוססת אף היא על מבחן הסיכון הנועד להשיב על השאלה אם הנזק
שנגרם הוא בתחום הסיכון אשר ניצול הכוח המיכני של הרכב יוצר. סיכון זה אינו
תעבורתי ואין הוא קשור ל"שימוש" ברכב. סיכון זה קשור למבחן הייעודי
ובוחן את ייעודו המקורי הלא תעבורתי של הרכב. עניינו של מבחן הסיכון במסגרת החזקה החלוטה
האמורה הוא במתן תשובה לשאלה האם הנזק שנגרם הוא בתחום הסיכון שניצול
הכוח המיכני לייעודו הלא תעבורתי יצר.
16. הנשיא ברק הוסיף וציין, לעניין החזקה החלוטה
המרבה האמורה כי אין היא חלה במקרים בהם הנזק אירע שלא עקב ניצול הכוח המיכני של
הרכב אלא "כתוצאה מהליך גרימה אחר" (רע"א 6779/97 מנופי יהודה
בע"מ נ. מזל - עבודות מתכת (אצל מיכה אלימלך) (לא פורסם).
17. כאמור, המבחנים הכלליים לקביעת הקשר הסיבתי
בעניין הכוח המיכני של הרכב" יושמו כבר הלכה למעשה בפסיקתו של בית משפט זה
במקרים דומים לענייננו.
יום לאחר הגשת סיכומי המשיבות לבית משפט זה
ניתן פסק הדין ברע"א 2616/00 "אליהו" חברה לביטוח בע"מ נ.
לחמי (לא פורסם).
פסק דין זה הוא כמעט אחיו-תאומו של העניין
שבפנינו, והדברים כמו נכתבו בענייננו שלנו: אביהוד לחמי היה אחראי על סידור סחורה
במדפים שבחנות. במועד התאונה הוא עמד על שיני מלגזה שהופעלה על ידי נהג אחר,
והועלה לגובה של מספר מטרים. הוא נטל קופסת קרטון ממדף, איבד את שיווי משקלו ונפל.
בית משפט השלום קבע שאין המדובר בתאונת דרכים; בית המשפט המחוזי הפך את מסקנתו
וקבע כי נתקיימה כאן החזקה החלוטה הקבועה בחוק בדבר ניצול הכוח המיכני של הרכב.
בקשת רשות הערעור לבית משפט זה נדונה כערעור והערעור התקבל. וכך נאמר:
"אפילו
נראה במלגזה נשוא הבקשה רכב מנועי כמשמעותו בחוק הפיצויים, ואפילו סברנו כי נוצל
הכוח המכני שלה עובר לאירוע הנזק, הרי שלא נתקיים קשר סיבתי משפטי בין ניצול הכוח
המכני לבין התוצאה המזיקה....המשיב לא נפגע 'עקב' ניצול הכוח המכני ואף לא במהלך
ניצול הכוח המכני, כי אם עקב איבוד שיווי המשקל. לפיכך, לא נפגע בתאונת דרכים
כמשמעותה בחוק".
18. פסק דין לחמי צועד בעקבות פרשת גאנם -
ע"א 2606/97, ע"א 5168/97 איילון חברה לביטוח בע"מ נ. קצרה ואח'
פ"ד נ"ד(1) 297; בקשה לדיון נוסף בעניין זה נדחתה - דנ"א
636/00 פיגלה ונאוה בע"מ נ. איילון חברה לביטוח (לא פורסם). גם בפרשת גאנם
נזכרה פסיקה קודמת, אך לא אלאה את הקורא. התובע חאלד גאנם עסק בגיזום עצים, כשהוא
עומד על כף טרקטור מורמת לגובה של 4 מטרים. במהלך עבודתו נפגע מפגיעת כבל חשמלי,
התחשמל ונפל. בית המשפט המחוזי פסק כי מדובר בתאונת דרכים. מסקנה זו שונתה בערעור
ונקבע כי אין המדובר בתאונת דרכים. גם שם עמדה לדיון החזקה המרבה החלוטה של
"ניצול הכוח המיכני של הרכב", והמחלוקת האמיתית הייתה, כמו בענייננו, אם
התאונה אירעה "עקב" ניצול הכוח המיכני של הטרקטור.
חברי, השופט אור, יישם בפרשת גאנם את
המבחן שנקבע בפרשת קואסמה. וכך אמר:
"לא
ניצול הכוח המנועי של הטרקטור הוא ש'גרם' משפטית לתאונה. כוח זה הביא אומנם את
התובע למצב בו הוא נמצא על הכף בגובה ארבעה מטרים לצורכי עבודת גיזום. אך הפגיעה
בתובע באה מחוטי החשמל ולא עקב שימוש הכוח המנועי של הטרקטור, אשר 'תרומתו' התמצתה
בכך שהתובע הועלה לגובה ארבעה מטרים. מכאן, שאין מדובר בענייננו בתאונת
דרכים."
אם נקרא את הדברים בשינויים
המחוייבים לעניין נשוא הערעור בעניינו - לא ניצול הכוח המיכני של המלגזה הוא
"שגרם" משפטית לתאונה. כוח זה הביא, אומנם, את משטח העץ לגובה המשטח של
המכבש; התובע הניח את רגלו על משטח העץ של המלגזה ונעמד עליה (ברגלו האחת) לצורך
פירוק האום הרביעי. אך הפגיעה בתובע נגרמה מהפעולות הפיזיות שעשה לצורך פירוק האום
הרביעי ולא עקב השימוש בכוח המנועי של המלגזה, אשר "תרומתה"
לתאונה התמצתה בכך שהיא העלתה את משטח העץ לגובה של המשטח של המכבש עליו עמד
התובע. על כן- אין המדובר בתאונת דרכים.
19. בבקשה לדיון נוסף בפרשת גאנם שנדחתה
כאמור, ביקשה חברת איילון להעמיד לדיון נוסף את השאלה אם הגבהת התובע תוך ניצול
הכוח המיכני של הטרקטור עד לקירבת כבלי החשמל לא הכניסה את התחשמלותו ל"מתחם
הסיכון" שיצרה פעולת ההגבהה. טענות דומות נטענו בערעור שלפנינו. השופט מצא
דחה את הטענה וכך אמר:
"אמנם
נכון שהגבהת התובע, לא רק קיימה את יסוד הקשר הסיבתי העובדתי, אלא גם קירבה את
התובע לתחום הסיכון של מגע בכבלי החשמל. אלא שמכך לא התחייבה בהכרח המסקנה, שבין
פעולת ההגבהה לבין הפגיעה שספג התובע מתקיים גם קשר סיבתי משפטי. כדי להגיע לכך
צריך היה בית המשפט להיווכח, שקיום הקשר האמור עומד, לא רק במבחן תחום הסיכון, אלא
גם במבחן השכל הישר, האמור לספק תשובה לשאלה 'אם כל התכונות המציינות את התנהגות
המזיק תרמו בפועל להתהוות הסיכון שאותו בא חוק הפיצויים להסדיר'. (דברי הנשיא ברק,
בפסק-דין קואסמה, בעמ' 671). בצדק מעיר אליעזר ריבלין, ביחס לפסק הדין
בפרשת קואסמה, כי
'ההבחנה
המודגשת בפסק הדין בין התאונה שנגרמה בהתערבותו של גורם נוסף או 'גורם זר' לבין
גרימה 'ישירה' יותר מאפיינת את מבחן השכל הישר. גם ההנמקה הנזכרת בפסק הדין כי
הפגיעה במנוח הייתה מתרחשת באותו אופן, אם הנגיעה בחוטי החשמל הייתה נעשית באמצעות
מוט ברזל שהמנוח היה אוחז בעת עבודתו על הגדר' מדגימה את אמת המידה של ההתרחשות
המקרית המשמשת את מבחן השכל הישר להבחנה בין הסיבתיות העובדתית לבין הסיבתיות
המשפטית' (א' ריבלין, תאונת הדרכים - סדרי דין וחישוב הפיצויים [מהדורה
שלישית, תש"ס - 1999] בעמ' 232).
אכן,
גם בעניינו של התובע נגרמה התאונה בהתערבות גורם נוסף, היינו מגעו של התובע בכבלי
החשמל. ואף בעניינו של התובע, התאונה עלולה היתה להתרחש באותו האופן, גם אילו היה
התובע עולה לגובה הנדרש, לצורך ביצוע עבודת הגיזום, לא על גבי כף הטרקטור כשזו
מונעת בעזרת הכוח המיכני של הטרקטור, אלא (למשל) בטיפוס על סולם."
20. הערכאה הראשונה בעניינו דימתה את המלגזה שעליה
היה מונח משטח העץ ל"רהיט". פסק דינה ניתן לפני פסק הדין בדנ"א
636/00. השופט מצא, בעניין גאנם דימה את הטרקטור לסולם. הרעיון הוא אותו
הרעיון. נראה לי כי המכנה המשותף למקרים הדומים שסקרתי הוא, כלשונו של הנשיא ברק
ברע"א 6779/97, ממנו כבר ציטטתי:
"...אין
החזקה החלוטה [בעניין ניצול הכוח המיכני] חלה במקרים בהם הנזק אירע שלא עקב ניצול
הכוח המיכני של הרכב אלא כתוצאה מהליך גרימה אחר..."
השאלה מהו "הליך גרימה אחר" נפתרת -
וכך בענייננו - באמצעות מבחן הסיכון בשילוב עם מבחן השכל הישר.
21. על כן שותפה אני למסקנתה של הערכאה הראשונה
שהתאונה נשוא הליך זה איננה תאונת דרכים.
הערות משלימות
22. הערכאה הראשונה קבעה שלא הוכח קשר סיבתי עובדתי. חלק מנימוקי הערעור נסובים על עניין זה. אני סבורה כי קשר סיבתי עובדתי קיים
בענייננו. זו הייתה ההנחה גם בפרשת גאנם. ואולם, הדרישה שהתאונה נגרמה
"עקב" השימוש בכוח המיכני הנה, כמבואר, דרישה כפולה, הן לקשר סיבתי
עובדתי והן לקשר סיבתי משפטי. הקשר הסיבתי המשפטי אינו מתקיים, כמבואר.
23. מקובל עלי שאין חשיבות משפטית לשאלה האם
מנוע המלגזה פעל או אם לאו. (ע"א 4469/95 דראושה נ. אררט - חברה לביטוח
בע"מ פ"ד נ(3) 475, 482). איני סבורה שהשופטת וסרקרוג ייחסה משמעות
משפטית לעובדה זו. עם זאת, לשאלה האם מנוע הרכב המנועי פעל או אם לאו, עשויה להיות
משמעות בקביעת הליכי הגרימה. בעניינו נראה שהעובדה שהמנוע לא פעל סייעה לקבוע שאם
הייתה תזוזה של זרועות המלגזה ומשטח העץ - אין מקורה בפעולת המנוע, אלא במעשיו של
התובע.
סיכום
24. סיכומו של דבר: בדין קבעה הערכאה הראשונה כי
אין המדובר בתאונת דרכים. אני מציעה לדחות את הערעור ולחייב את המערערת בהוצאות
בסך 10,000 ש"ח.
ש
ו פ ט ת
השופט ת' אור:
אני מסכים.
ש
ו פ ט
השופט א' ריבלין:
אני מסכים.
ש
ו פ ט
לפיכך הוחלט, כאמור, בפסק הדין של השופטת מ' נאור.
ניתן היום, כ"ד באב התשס"א (13.8.2001).
ש ו פ ט ש ו פ ט ש
ו פ ט ת
_________________
העתק
מתאים למקור 00017800.C02
נוסח
זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו
בקובץ
פסקי הדין של בית המשפט העליון בישראל.
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
בבית
המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444