הרב צבי ביאלוסטוצקי נ. בנק ירושלים בע''מ

פסק-דין בתיק ע"א 1777/08 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 1777/08 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש המערער: הרב צבי ביאלוסטוצקי נ ג ד המשיבים: 1. בנק ירושלים בע''מ 2. שושנה בריכטא סאסיא 3. שמעון סרור 4. צבי אלימלך בריכטא אברהם 5. אברהם יעקב שוורץ 6. אברהם ביאליסטוצקי 7. ברנה ביאליסטוצקי 8. ישראל ביאליסטוצקי 9. חיים ביאליסטוצקי 10. עו'ד משה הלד ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת מ' אביב) מיום 29.1.2008 שלא לפסול עצמו מלדון בת.א. 2194/04 ובת.א. 1628/04 בשם המערער: בעצמו פסק-דין ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת מ' אביב) שלא לפסול עצמו מלדון בת.א 2194/04 ובת.א. 1628/04. 1. במסגרת תביעה שהגיש המשיב 1 כנגד המערער ואחרים, התקיים דיון במהלכו נחקר המערער. כפי שעולה מהחלטת בית המשפט בבקשת הפסלות, חלק מן הנתבעים בשני התיקים הינם קרובי משפחה, ובשניהם הוגשה בקשה לפסילת השופטת. עוד עולה מהחלטת בית המשפט בבקשת הפסלות, כי תשובותיו של המערער בחקירה הנגדית שנערכה לו במהלך הדיון, התאפיינו בהתחמקויות והתחכמויות, וכי על-פי גרסתו בחקירה הוא לא ידע דבר על מכלול האירועים נשוא התיק. לאחר תום חקירתו, הפנה בית המשפט את תשומת לב בא-כוחו לקשיים אשר עדותו מעוררת ותמה על כך שהמערער "לא ראה דבר, לא שמע דבר ולא אמר דבר". לטענת המערער, בית המשפט כינה אותו, את המשיב 6 (אחיו של המערער) ואת המשיבה 7 (גיסתו של המערער) בתואר: "שלושת הקופים". 2. בעקבות התבטאותו של בית המשפט הוגשו בשני התיקים בקשות לפסילת השופטת. במסגרת הבקשות נטען, כי בערעור פסלות קודם שהוגש כנגד החלטת השופטת שלא לפסול עצמה (ע"א 8844/06) כבר העיר בית משפט זה כי די בהתבטאויות שאמירתן לא הוכחשה על ידי השופטת על מנת לקבוע כי חלק גדול מההתבטאויות המיוחסות לה היו מיותרות, וכי טוב תעשה אם תנהל את הדיון בצורה עניינית. לטענתו, הערת בית משפט זה לא השפיעה על השופטת במובן זה שהיא לא התנתקה מהדעה המוקדמת השלילית שלה כלפי המערער ובני משפחתו אותם כינתה "שלושת הקופים". עוד טענו המערערים כי ההליך נמצא בעיצומו של שלב הראיות, וכבר כעת הגיעה השופטת למסקנה כי המערער ושאר המשיבים (הנתבעים על ידי המשיב 1) עשו מעשי עוולה. אין פרשנות אחרת, כך נטען, להתבטאותה של השופטת, פרט לכך שהשופטת כבר גיבשה דעתה בתיק. עוד נטען, כי העובדה שהשופטת חוזרת ומעליבה את המערער, מצביעה על דעתה הקדומה כלפיו וכלפי חרדים בכלל. 3. בהחלטתה מיום 29.1.08, דחתה השופטת את בקשת הפסילה, בקובעה כי כל מטרתם של המערער ושל המשיב 6 (אחיו של המערער הנתבע בתיק השני) היא למנוע את בירורם של התיקים ולהביא לכך שההליכים יתחילו מראשיתם. לשם השגת המטרה לא בוחלים הם בכל דרך לרבות ניסיונות להתעמת באופן אישי עם בית המשפט וליצור "מתח" בין השופטת לביניהם. עוד הוסיפה השופטת כי מעולם לא כינתה אדם בשם "קוף" או בכינוי פוגע אחר – לא בתיקים שהמערער ואחיו הם צד בהם ולא בתיקים אחרים. כמו-כן, הוסיפה השופטת כי מעולם לא העליבה או פגעה במערער או בנתבעים האחרים בתיק, ואין לה דבר נגדם ואף לא נגד בני משפחתם, וכל שיש לה הוא החומר המצוי בתיקים. ניסיונם של המערער ושל המשיב 6, ציינה, להעמיד אותה כמי שפוגעת במגזר החרדי כולו הינו ניסיון חמור, וכנצר למשפחה מוכרת במגזר זה, דחתה את ניסיונם ליצור שבר בינה לבין מגזר זה. עוד הוסיפה השופטת כי הגישה הנהוגה היום היא כי שופט צריך וחייב להביא לפני צדדים את הקשיים שבגרסתם עוד במהלך ההליך כדי לאפשר לכל צד לערוך חישוב של הסיכוי מול הסיכון שבטענותיו. זאת, קל וחומר כאשר הדברים נאמרים לאחר תום החקירה הנגדית על סמך התרשמות מחקירה זו. 4. השופטת הוסיפה כי המערער לא טרח לציין כי במקביל לכך שהפנתה את תשומת ליבו של בא-כוחו לקשיים אשר עולים מתוך החקירות הנגדיות, הבהירה חזור והבהר, כי אין בפניה עדיין תמונה מלאה ועדיין לא הוגשו סיכומים, ולפיכך אין בדבריה כדי להביע דעה סופית או מוגמרת על התביעות שמתנהלות בפניה. עוד הוסיפה השופטת, כי הערתה משקפת בדיוק את המציאות אשר ניסו המערער והמשיבה 7 ליצור בתשובותיהם, המעוררת לכאורה תמיהות רבות, ומשאירה חללים גדולים של סימני שאלה. כן ציינה שלא זכור לה שהשתמשה בביטוי "שלושת הקופים", אך כל מי שמכיר ביטוי זה יודע כי המדובר במי ש"לא ראה, לא שמע ולא אמר דבר". ביטוי זה, כך נטען, הינו ביטוי שגור ומקובל, בתי המשפט משתמשים בו פעמים רבות בהתייחסם להתנהגות בעלי דין או עדים, ואין כל פגם בשימוש בו, בין אם הוא הוזכר בצורה מפורשת ובין אם לאו. כן ציינה השופטת, כי אינה רואה צורך להגיב על טענות המערערים הנשענות על ההחלטה הקודמת של בית משפט זה (ע"א 8844/06). לבסוף, קבעה השופטת כי נקעה נפשה מן הדרך בה נוקטים המערערים בניסיונם להלך עליה אימים, ומשכך היא קובעת כי הדיונים בשני התיקים יתנהלו עם הקלטות, כשהמערער ואחיו ישאו בעלויותיהן. 5. על החלטה זו הוגש הערעור שבפניי. המערער חוזר על הטענות בבקשת הפסלות, ומוסיף כי אין בהחלטת השופטת בבקשת הפסילה התייחסות ממשית לנטען בה, וברור מהחלטתה שאף אם אינה זוכרת האם השתמשה במפורש בביטוי, היא אינה מכחישה שעשתה שימוש בו. עוד טוען המערער, כי אין פרשנות אחרת להתבטאות השופטת לבד מהעובדה שהמשפט כבר נחרץ וכי גיבשה דעתה בתיק שלפניה. עצם העובדה, נטען, כי השופטת חוזרת ומעליבה, מצביעה על דעתה הקדומה כלפי המערער ויתר הנתבעים וכלפי הציבור החרדי. המערער מוסיף וטוען כי העובדה שהשופטת חייבה את המערערים בתשלום בגין הקלטות הדיונים מעידה על כך שדעתה "נעולה". כן נטען, כי מעולם לא כינה שופט את המתדיינים שבפניו, במהלך דיון, בשם שלושת הקופים. 6. לאחר שעיינתי בחומר שבפניי, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות. טענת המערער כי השופטת התבטאה כלפיו או כלפי מי מן הנתבעים באופן המקים חשש ממשי למשוא פנים לא הוכחה. התבטאויות שלא בא זכרן בפרוטוקול הדיון אינן מספקות תשתית עובדתית מספקת להוכחת עילת הפסלות (ע"א 11702/05 ארביב נ' לוצינגר (לא פורסם, 26.7.2006)). בענייננו, משבחר המערער שלא לצרף את פרוטוקול הדיון האחרון, מתבססת בקשת הפסלות בהקשר זה על טענותיו בלבד, ואין בכך כדי לבסס עילת פסלות (ע"א 7462/06 פלונית נ' פלוני (לא פורסם, 19.3.2007); ע"א 4064/07 גוליר נ' בית החולים "מאיר" (לא פורסם, 8.7.2007)). על פי ההלכה הפסוקה, האחריות לניהולו של המשפט מוטלת על בית-המשפט, ובמסגרת זו רשאי בית-המשפט להעיר הערות הקשורות בניהולו התקין והיעיל של המשפט שלפניו (ע"א 1013/92 הרוש נ' הרוש, פ"ד מו(2) 133(1992)). אף הזכות לביקורת כלפי בעל דין או בא-כוחו היא חלק מהותי מן היכולת לנהל את המשפט ולנווטו. הערת ביקורת איננה סימן למשוא פנים בהכרעה לגוף העניין שנמסר לידיו של שופט מקצועי. הבחינה תהא, בכל מקרה לגופו, אם יש בהתבטאות משום עמדה סופית היוצרת חשש ממשי למשוא פנים (ראו: יגאל מרזל דיני פסלות שופט, 195, 255-256 (2006); ע"פ 1534/92 גלבוע נ' מדינת ישראל, פ"ד מו(2) 637 (1992); ע"א 10814/03 קופת חולים מאוחדת נ' מ.ט.אור אנטרפםרייז (לא פורסם, 26.2.2004)). 7. אין באמור לעיל כדי לייתר את החזרה על הכלל לפיו על בית המשפט לנהוג באיפוק ובריסון, וגם בהשמיעו הערות ביקורתיות עליו להביא בחשבון כיצד עלולה הביקורת, בנקודה הספציפית שלגביה היא מושמעת, להתפרש בעיני הנוגע בדבר, הניצב אותה שעה בפני בית המשפט. עם זאת, אין באמירה ביקורתית כשלעצמה, ואפילו נאמרה בחריפות, כדי לפסול את השופט הדן בתיק מלדון בו, והמבחן הוא מבחן החשש הממשי למשוא פנים (ע"פ 732/86 חליווה נ' מדינת ישראל, פ"ד מא(1)412 (1987); ע"א 5089/01 תאופיק נ' מנהיים (לא פורסם, 24.7.2001); ע"פ 3007/05 כהן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 19.4.2005)). במקרה דנן, גם אם אניח כי השופטת התבטאה כפי שנטען, אין בכך כדי למנוע ממנה להעריך את טיעוני הצדדים בשלביו הבאים של התיק, לגופם. יתירה מזו, בהחלטתה בבקשת הפסלות לא מכחישה השופטת שתיארה את עדות המערער והמשיבה 7 כמי ש"לא ראה, לא שמע ולא אמר דבר", וכי אינה זוכרת שהשתמשה בביטוי "שלושת הקופים", אך גם אם עשתה בו שימוש, ברור, על פניו, כי התכוונה למשמעות השגורה של הביטוי. מכל מקום, טענת המערער כי השתייכותם של בעלי הדין לעדה החרדית היא הסיבה בגללה זכו לכינוי זה, הינה חסרת יסוד. השופטת אף התייחסה לכך בהחלטתה, וציינה כי היא נצר למשפחה מכובדת ומוכרת במגזר החרדי, ודחתה את נסיונם של המערער ואחרים ליצור שבר בינה לבין מגזר זה. משכך, לא ניתן לומר כי קם חשש ממשי למשוא פנים המצדיק את פסילת בית-המשפט. 8. ככל שבקשת הפסלות נובעת מחוסר שביעות רצונה של המערערת מהחלטות השופטת ומניהול ההליכים על ידה, ובכלל זה החלטתה בדבר הצורך לשאת בעלויות הקלטות הדיונים, הלכה היא כי השגות בעניינים אלה מקומן בהליכי ערעור רגילים, על-פי סדרי הדין, ולא במסגרת הליכי פסלות (לעניין החלטות דיוניות, ראו: ע"א 7186/98 מלול נ' ג'אן (לא פורסם, 3.12.1998); ע"א 10619/02 בן עמי נ' קידר (לא פורסם, 30.12.2002); מרזל, בעמ' 174-178)). לעניין אופן ניהול הדיון, ראו: ע"פ 8309/02 רודקו נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 21.10.2002); ע"פ 5647/05 גוד-מאן מתכות בע"מ נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 5.7.2005)). זאת ועוד, גם אם מדובר ברצף של החלטות שאינן מצדדות בעמדת בעל דין, איך בכך כדי להקים עילת פסלות (ע"א 6822/00 משלי נ' משלי (לא פורסם, 18.3.2001); ע"א 5803/04 מצדה חברה להנדסה בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (לא פורסם, 29.10.2004) ; מרזל, בעמ' 175). לא מצאתי, אפוא, יסוד לטענות המערער כי ההחלטות שקיבל בית-המשפט במקרה דנן מקימות עילת פסלות ומעוררות חשש ממשי לקיום משוא פנים כלפיו וכלפי יתר הנתבעים. אשר על כן, הערעור נדחה. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. ניתן היום, כ' בתשרי התשס"ט (19.10.2008). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08017770_N07.doc דז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il