מוחמד מחאמיד נ. מדינת ישראל

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 1766/99 בפני: כבוד השופט א' מצא כבוד השופט י' קדמי כבוד השופטת ד' דורנר המערער: מוחמד מחאמיד נגד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 28.1.99 בת"פ 148/98 שניתן על ידי כבוד השופטת ש' שטמר תאריך הישיבה: ז' באב התשנ"ט (20.07.99) בשם המערער: עו"ד וופא זועבי-פאהום בשם המשיבה: עו"ד משה שילה ועו"ד ענבר פלש בשם שירות המבחן: גברת זהבה מור פסק-דין המערער נקלע לבית אחותו וגיסו במהלכו של ויכוח בו היו מעורבים בני הזוג וכן אביו של הגיס. המערער התערב בויכוח. בשלב מסויים נטל מוט ברזל מחודד ודקר בו את גיסו ואת אבי גיסו. לשני הנפגעים נגרמו חבלות, וגיסו של המערער אף נזקק לאשפוז ולניתוח. על יסוד הודאתו בעובדות הללו, הורשע המערער בחבלה חמורה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 333 ו335-(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז1977-. נגזרו עליו חמש שנות מאסר, מחצית התקופה לריצוי בפועל ומחציתה מאסר על תנאי. הערעור שלפנינו הוא על חומרת העונש. בטיעונה התמקדה הסניגורית המלומדת בעברו הנקי של המערער, ובהמלצת שירות המבחן שבתסקירו לפני בית המשפט המחוזי הציע לבית המשפט להעדיף את השיקול השיקומי-טיפולי על פני השיקול הענישתי, וכדי למצות זאת להעמיד את המערער במבחן ולהסתפק לגביו במאסר על תנאי. לא ראינו מקום לבקש תשובה לערעור. השופטת המלומדת אכן התחשבה בנסיבותיו האישיות של המערער, לרבות בעברו הנקי ובהמלצת שירות המבחן, אך בשל חומרת המעשים ועל רקע התפשטות התופעה של שימוש בנשק קר ליישוב חשבונות במהלך סכסוכים, סברה כי מטרות הענישה לא יבואו על סיפוקן אם לא יוטל על המערער עונש מאסר בפועל. אין בידינו לקבל כי השופטת שגתה בשיקוליה, והעונש שהטילה על המערער אינו נראה לנו חמור במידה המצדיקה את התערבותנו. הערעור נדחה. ניתן היום, ז' באב התשנ"ט (20.7.99). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 99017660.F01 /עכב