אנג'ליקה חרצ'נקו נ. עו"ד ניר שדה

4 1 בבית המשפט העליון רע"א 1756/19 לפני: כבוד השופט נ' סולברג המבקשת: אנג'ליקה חרצ'נקו נ ג ד המשיבים: 1. עו"ד ניר שדה 2. כונס הנכסים הרשמי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 17.2.2019 בפש"ר 49737-10-13 שניתנה על ידי כבוד השופט א' נאמן בשם המבקשת: בעצמה בשם המשיב 2: עו"ד אסף ברקוביץ' פסק-דין 1. ביום 1.12.2013 ניתן למבקשת צו כינוס. ביום 15.10.2015 הגיש המשיב 1 (להלן: המנהל המיוחד) דוח מסכם, במסגרתו המליץ להכריז על המבקשת פושטת רגל וליתן לה צו הפטר מותנה, בכפוף לתכנית הפרעון הבאה: "התשלום החודשי יגדל מסך של 1,000 ש"ח לסך של 1,500 ש"ח החל מחודש 10/15 ועד לחודש 06/16. מחודש 06/16 ואילך יוגדל התשלום החודשי לסך של 2,000 ש"ח. החייבת נתנה הסכמתה לפדיון קרן השתלמות מורים בה נצברו כ- 50,000 ש"ח. סה"כ תכנית הפירעון תעמוד על 150,000 ש"ח ותכלול כאמור תשלומים ופדיון קרן השתלמות" (סעיף 17 לדוח המסכם). 2. ביום 15.5.2016 הכריז בית המשפט המחוזי (השופטת ע' אטיאס) על המבקשת פושטת רגל, וקבע כדלקמן: "אני מאמצת את תכנית הפירעון המוצעת בדוח בעלי התפקיד לפיה בכפוף לכך שהחייבת תעמיד את קופת הכינוס על סך של 150,000 ₪, לא כולל כספים לא מוגנים, ובכללם קרן ההשתלמות בעגור, יינתן לחייבת הפטר מותנה". 3. ביום 13.6.2016 נפדו כספי קרן ההשתלמות בסך של 67,179 ₪, והועברו לקופת פשיטת הרגל. בשלב מסוים נתגלעה מחלוקת בין המבקשת לבין המנהל המיוחד, באשר לתכנית הפרעון. המבקשת סברה, כי הסכום שנקבע בפסק הדין – 150,000 ₪ – כולל בתוכו גם את הכסף שנפדה מקרן ההשתלמות. המנהל המיוחד לעומת זאת סבר כי על המבקשת לשלם לקופת פשיטת הרגל 150,000 ₪, לבד מן הכספים שנפדו והועברו לקופה מקרן ההשתלמות. בעקבות המחלוקת הגישה המבקשת ביום 30.1.2019 בקשה להבהרת פסק הדין. ביום 17.2.2019 קבע בית המשפט המחוזי (השופט א' נאמן) כדלקמן: "לאחר עיון בפרו' 15.5.16 נחה דעתי כי הפרשנות אותה מנסה החייבת לטעון שכביכול הסך 150,000 ₪ כולל (!) את הכספים שאינם מוגנים, אין לה כל מקום. הן מניסוח ההסכמות בפרו' והן מניסוח תכנית הפרעון בפסה"ד עצמו, ברור שתכנית הפירעון כללה סך של 150,000 ₪ בתוספת (!) ה'כספים שאינם מוגנים ובכללם קרן ההשתלמות בעגור שתתווסף לתכנית'. אך ורק מימוש כספים מוגנים (!) יכול לבוא על ע"ח (!) תכנית הפירעון. על כן אני דוחה מכל וכל את פרשנות החייבת שאינה נכונה כלל ועיקר ועל החייבת לפעול עפ"י תכנית הפירעון כאמור לעיל". 4. מכאן הבקשה לרשות ערעור שלפנַי, במסגרתה טוענת המבקשת, כי שגה בית המשפט המחוזי בהחלטתו. פסק הדין אימץ במפורש את תכנית הפרעון שהציע המנהל המיוחד, ולפיה הסכום שנקבע – 150,000 ₪ – כולל גם את כספי קרן ההשתלמות. לו ביקש בית המשפט המחוזי לשנות מתכנית הפרעון המוצעת, היה עושה כן במפורש. לסימני הפיסוק בפסק הדין נודעת חשיבות רבה, ולשיטת המבקשת ניתן לקרוא את האמור בו גם באופן המתיישב עם הפרשנות המוצעת על-ידה. 5. ביום 3.4.2019 ביקשתי את תשובת המשיבים לבקשה, והוספתי כך: "על פני הדברים, לשונו של פסק הדין מיום 15.5.2016 אינה חד-משמעית. בפסק הדין נקבע כדלקמן: 'לאחר שעיינתי בדוח המסכם מטעם בעלי התפקיד, אני מאמצת את תכנית הפירעון המוצעת בדוח בעלי התפקיד לפיה בכפוף לכך שהחייבת תעמיד את קופת הכינוס על סך של 150,000 ₪, לא כולל כספים לא מוגנים, ובכללם קרן ההשתלמות בעגור, יינתן לחייבת הפטר מותנה' (ההדגשה הוספה – נ' ס'). סעיף 17 לדוח המסכם מטעם המנהל המיוחד, מפרט את עקרונות תכנית הפירעון כדלקמן: 'סה"כ תוכנית הפירעון תעמוד על 150,000 ש"ח ותכלול כאמור תשלומים ופדיון קופת קרן השתלמות' (ההדגשה הוספה – נ' ס'). אם אמנם אומצה בפסק הדין תכנית הפירעון, כמות שהיא, אזי יש לומר לכאורה – כפי טענת המבקשת – כי סך כל התשלומים, 150,000 ₪, כולל גם את הכספים שנפדו מקרן ההשתלמות. אכן, ניתן לקרוא את פסק הדין באופן שונה, כך שסך התשלומים האמור אינו כולל את כספי קרן ההשתלמות. אלא שפרשנות זו אינה מתיישבת לכאורה עם תכנית הפירעון המפורטת בדוח המסכם מטעם המנהל המיוחד, ואשר 'אומצה' כאמור על-ידי בית המשפט המחוזי בפסק הדין. למען הסר ספק, אני ער למחדליה החוזרים ונשנים של המבקשת במסגרת ההליך. על כל פנים, אין בכך כדי להשליך על שאלת פרשנותו הנכונה של פסק הדין שניתן בעניינה". 6. בתשובתו טוען המנהל המיוחד, כי דין הבקשה להידחות. לטענתו, בית המשפט המחוזי אימץ אמנם את המתווה הכללי שהוצע על-ידו לתכנית הפרעון, אולם שינה – בהתאם לסמכותו – את גובה התשלום החודשי, והבהיר כי התכנית אינה כוללת את הכספים הלא מוגנים, ובכללם קרן ההשתלמות. שינויים אלו הובהרו לצדדים בדיון עצמו, גם למבקשת, אשר היתה מיוצגת ונתנה את הסכמתה לשינויים האמורים. 7. לעומת המנהל המיוחד, סבור בא-כוח הכנ"ר כי דין הבקשה לרשות ערעור להתקבל. על-פי עמדתו, לשון פסק הדין איננה חד-משמעית, וניתנת לפרשנויות שונות. מאחר שבית המשפט המחוזי הבהיר בפסק הדין, כי הוא מאמץ את תכנית הפרעון, אזי נקודת המוצא לפרשנותו היא המלצתו של המנהל המיוחד, ולפיה תכנית הפרעון כוללת גם את כספי קרן ההשתלמות. אילו ביקש בית המשפט המחוזי לערוך שינוי כל כך משמעותי בתכנית הפרעון (שינוי של 50,000 ₪ המהווים כשליש מתכנית הפרעון כולה), היה מציין זאת במפורש ובאופן שאינו משתמע לשני פנים (כפי שעשה ביחס לשינוי גובה צו התשלומים החודשי). זאת ועוד, לו סבר בית המשפט המחוזי כי נכון להגדיל את סכום תכנית הפרעון לסך כולל של 200,000 ₪, סביר להניח כי היה מאריך את משך התוכנית על מנת לאפשר למבקשת לצבור בקופת פשיטת הרגל את הסכום הנדרש, בהתאם לתשלום העיתי שנקבע. לא כך נעשה, ודומה שלא בכדי. דיון והכרעה 8. בהתאם לסמכותי שלפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, החלטתי לדון בבקשת הרשות לערער כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה. 9. בפסק הדין נקבע, כי "החייבת תעמיד את קופת הכינוס על סך של 150,000 ₪, לא כולל כספים לא מוגנים, ובכללם קרן ההשתלמות בעגור". ככל שהמילים 'ובכללם קרן ההשתלמות בעגור' מוסבות על חלקו הראשון של המשפט, כי אז צודקת המבקשת בפרשנותה. ברם, ככל שמילים אלו מוסבות על חלקו האמצעי של המשפט, כי אז צודק המנהל המיוחד בפרשנותו. מבחינה לשונית, ישנה אפוא אחיזה לשתי הפרשנויות המוצעות. מאין יבוא עזרנו? 10. התשובה לכך, כפי שטען גם בא-כוח הכנ"ר, טמונה בדבריו של בית המשפט המחוזי, כי הוא מאמץ את תכנית הפרעון המוצעת על-ידי המנהל המיוחד. כאמור, על-פי הצעתו של המנהל המיוחד בדוח המסכם מטעמו, "סה"כ תכנית הפירעון תעמוד על 150,000 ₪ ותכלול כאמור תשלומים ופדיון קרן השתלמות". על רקע דברים מפורשים אלו, נקודת המוצא היא כי תכנית הפרעון כוללת בתוכה גם את כספי קרן ההשתלמות. אכן, בסמכותו של בית המשפט המחוזי לשנות מתכנית הפרעון המוצעת. כך עשה, באופן שקיבל ביטוי מפורש בפרוטוקול הדיון, ביחס לצו התשלומים החודשי. לא כך עשה ביחס לכספי קרן ההשתלמות. בתשובתו טוען המנהל המיוחד, כי השינוי בעניין זה הובהר למבקשת עצמה בדיון, שהסכימה לכך. אלא שבפרוטוקול הדיון אין ביטוי לשינוי מעין זה, גם לא להסכמתה של המבקשת לשינוי כאמור. ודוק: לא בשינוי של מה בכך עסקינן, כי אם בשינוי מהותי ביותר של תכנית הפרעון המוצעת. קשה להלום – הן מבחינה עובדתית, הן מבחינה משפטית – כי שינוי משמעותי שכזה יֵעשה ללא תיעוד מתאים בפרוטוקול הדיון. 11. סוף דבר: במחלוקת הפרשנית שנתגלעה בין המבקשת לבין המנהל המיוחד – הדין עם המבקשת. הערעור מתקבל; החלטת בית המשפט המחוזי מיום 17.2.2019 מבוטלת. בהתאם לפסק הדין מיום 15.5.2016, על המבקשת להעמיד את קופת פשיטת הרגל על סך של 150,000 ₪. סכום זה כולל בתוכו גם את כספי קרן ההשתלמות שנפדו. אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏י"ז באייר התשע"ט (‏22.5.2019). ש ו פ ט _________________________ 19017560_O05.docx שצ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il 1