רודי אייזנר נ. עו"ד אורן הראל

9 1 בבית המשפט העליון רע"א 1753/20 לפני: כבוד השופטת י' וילנר המבקש: רודי אייזנר נ ג ד המשיבים: 1. עו"ד אורן הראל 2. כונס נכסים הרשמי 3. רונן גולן 4. בנק לאומי לישראל 5. בנק מרכנתיל דיסקונט 6. משה אלעזר וולף 7. אדם מסעוד 8. חברת גלובל חשמל בע"מ בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בפש"ר 54909-01-17 מיום 6.2.2020, שניתנה על-ידי כב' השופטת י' רוטנברג בשם המבקש: עו"ד עופר טל בשם המשיב 1: בעצמו בשם המשיב 2: עו"ד רועי נירון בשם המשיב 4: עו"ד אביה בן ארי פסק-דין 1. בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת י' רוטנברג) בפש"ר 54909-01-17 מיום 6.2.2020, בגדרה התקבלה בקשת המשיב 1, הוא הנאמן על נכסי המשיב 3 (להלן בהתאמה: הנאמן והחייב), להמשיך בהליכי מימוש נכס המצוי ברחוב הסחלב בנתניה (ידוע כגוש 7996, חלקה 11/2; להלן: הנכס), ולמנות אותו ואת באת-כוח המשיב 4 – בנק לאומי לישראל (להלן: הבנק) ככונסי נכסים לשם מימוש הנכס. רקע בתמצית 2. החייב ורעייתו (להלן יחד: בני הזוג) מתגוררים בנכס והם בעלי הזכויות בו. ברבות השנים נטלו בני הזוג הלוואות מהבנק ומהמבקש – חמיו של החייב, ובהתאם נרשמו על זכויותיהם בנכס שני משכונות: האחד, מחודש מאי 2000, נרשם לטובת המבקש; והשני נרשם לטובת הבנק בחודש יוני 2000. עוד יצוין כי בדו"ח רשם המשכונות נרשם המשכון לטובת המבקש כמשכון בדרגה ראשונה, בעוד שהמשכון לטובת הבנק נרשם בדרגה שניה. זאת, חרף הסכם ההלוואה שנכרת בין הבנק לבין בני הזוג, בגדרו התחייבו האחרונים לרשום על הנכס משכנתא בדרגה ראשונה לטובת הבנק, ומשכון על זכויותיהם בנכס עד לרישומו על שמם. 3. בחודש אוקטובר 2015 הגיש הבנק ללשכת ההוצאה לפועל בקשה למימוש המשכון אשר נרשם לטובתו, וזאת בגין חוב מובטח בסך של 750,000 ש"ח. ביום 6.9.2016 מונתה באת-כוח הבנק ככונסת נכסים על זכויות בני הזוג בנכס (תיק הוצל"פ 525700-10-15; להלן: תיק הבנק). ביום 11.1.2017 הגיש המבקש ללשכת ההוצאה לפועל בקשה למימוש המשכון שנרשם לטובתו בגין חוב מובטח של כ-2 מיליון ש"ח (תיק הוצל"פ 510416-01-17; להלן: תיק המבקש). בהמשך אף הגיש המבקש בקשה לביטול מינויה של כונסת הנכסים בתיק הבנק. ביני לביני, ביום 24.1.2017 הוגשה בקשת נושה למתן צו כינוס לנכסי החייב, וביום 15.2.2017 ניתן צו כינוס כאמור. לאור זאת, עוכבו הליכי ההוצאה לפועל נגד בני הזוג, וביום 18.9.2017 הוכרז החייב כפושט רגל. למען שלמות התמונה יצוין עוד כי לפי חוו"ד שמאי אשר הוגשה בתיק הבנק ביום 14.6.2016, שווי הנכס עומד על סך של כ-3.1 מיליון ש"ח במימוש רגיל כנכס פנוי; ועל כ-85% מסכום זה במימוש מהיר. לא הוגשה חוות דעת נוגדת בנדון. 4. במסגרת הליך פשיטת הרגל שנפתח נגד החייב כאמור, הגיש הנאמן לבית המשפט המחוזי בקשה להמשיך בהליכי מימוש הנכס במסגרת תיק הבנק, וכן למנותו ככונס נכסים נוסף לצד כונסת הנכסים מטעם הבנק. בין היתר, נטען כי בשנת 1998 נכרת הסכם הלוואה בין המבקש לבין בני הזוג ואלה שעבדו לזכות המבקש נכס קודם שהיה בבעלותם. ואולם, לטענת הנאמן, בני הזוג לא פרעו את ההלוואה הראשונה האמורה, ולמרות זאת, נאות המבקש להלוות להם סכום כסף נוסף, ובעקבות זאת נרשם המשכון על הנכס. עוד נטען כי המבקש לא הציג מסמכים המוכיחים שאכן העביר כספים לבני הזוג, וכי הלה השתהה בגביית חובותיהם של בני הזוג כלפיו ונקט בהליכי הוצאה לפועל רק לאחר תחילת הליך המימוש בתיק הבנק. הנאמן טען, אפוא, כי התנהלותו המתוארת של המבקש, בצירוף ניגוד העניינים המובנה הנובע מן הקרבה המשפחתית שבינו לבין בני הזוג, מעוררים חשש כי אף אם הועברו לבני הזוג סכומי כסף, הרי שמדובר במתנות, וכי המבקש מעוניין אך בעיכוב מימוש הנכס על מנת לחסום נושים אחרים ולמנוע את פינוי בתו ונכדיו מבית מגוריהם. נוכח האמור, טען הנאמן כי אין מקום למנות את החייב או מי מטעמו ככונס נכסים בהליך מימוש הנכס. 5. המבקש התנגד לבקשת הנאמן, וטען כי יש לממש את הנכס בתיק ההוצאה לפועל שנפתח על-ידו, באמצעות כונס נכסים מטעמו, ולכל היותר בפיקוח בית המשפט של פשיטת הרגל. זאת, בין היתר, נוכח מעמדו של המבקש כנושה מובטח, ומאחר שהמשכון שנרשם לטובתו הוא מדרגה ראשונה. לעומת זאת, הבנק וכונס הנכסים הרשמי (המשיב 2; להלן: הכנ"ר) הצטרפו, בעיקרו של דבר, לבקשת הנאמן, ובתוך כך, הבנק טען שאין מקום לקבוע כי המבקש מחזיק במשכון מדרגה ראשונה, ואילו הכנ"ר סבר שיש לדחות את טענתו זו של הבנק. 6. בהחלטה מיום 31.3.2019, אשר ניתנה בתום דיון שהתקיים לפני בית המשפט המחוזי בנוגע למימוש הנכס, צוינו קשיים העולים ממינוי המבקש ככונס נכסים לשם מימוש הנכס. יחד עם זאת, צוין כי קשיים אלה עשויים להיפתר במינויו של הנאמן ככונס נכסים נוסף לצד המבקש. ואולם, לאור הטענות שהועלו בדבר עצם נשייתו של המבקש בבני הזוג ובדבר מעמד המשכון הרשום לטובתו, הורה בית המשפט המחוזי למבקש להמציא לנאמן, בין היתר, מסמכים שונים הנוגעים להלוואות שהוענקו לבני הזוג ולשעבודים שנרשמו בעקבותיהן. בעקבות זאת המציא המבקש חלק מן המסמכים האמורים, וכן הגיש לבית המשפט המחוזי תצהירים של בני הזוג, בהם הסכימו השניים להשוות את תנאי ההלוואות שהעניק להם המבקש לתנאי הלוואתו של הבנק, ובכך ויתרו אף על זכותם לדיירות מוגנת בנכס. בתגובה שב הנאמן וטען כי המבקש אינו מתאים לשמש ככונס נכסים לשם מימוש הנכס. 7. עוד יצוין כי ביום 31.10.2019 הגיש החייב תשובה מטעמו בה הצטרף, בעיקרו של דבר, לטענות המבקש. החלטת בית המשפט המחוזי 8. בהחלטה מיום 6.2.2020 קיבל בית המשפט המחוזי, כאמור, את בקשת הנאמן. תחילה, צוין כי אין בהחלטה זו כדי להכריע בטענות הצדדים בדבר דירוג המשכונים, היקף נשייתו של המבקש בבני הזוג, טיב הכספים שהועברו על-ידו לבני הזוג, תום לבו בהליך וכיוצא באלה. בהחלטתו בחן, אפוא, בית המשפט המחוזי אך את שאלת ההליך שבמסגרתו ימומש הנכס ואת זהותם של כונסי הנכסים שימונו לשם המימוש כאמור. בתוך כך, יצא בית המשפט המחוזי מנקודת הנחה כי המבקש הוא נושה מובטח בבני הזוג, וכי המשכון שנרשם לטובתו הוא מדרגה ראשונה. על רקע זה, נקבע כי הקרבה המשפחתית בין המבקש לבין בני הזוג מעמידה אותו בניגוד עניינים מובנה וניכר, שכן לא סביר שהלה יפעל לפינוי בתו ונכדיו מהנכס. צוין עוד כי במשך שנים רבות השתהה המבקש בגביית חובם של בני הזוג כלפיו, תוך שחוב זה צובר ריבית הסכמית; כי המבקש החל לנקוט בהליכים למימוש הנכס רק לאחר שהבנק החל לפעול לשם מימושו, ובסמוך לתחילת הליך פשיטת הרגל נגד החייב; וכי אף בדיונים שהתקיימו בלשכת ההוצאה לפועל ובבית המשפט המחוזי השמיע המבקש אמירות מהן עולה כי הלה איננו חפץ במימוש הנכס ובפינוי בתו מבית מגוריה. משכך, נקבע כי לא זו בלבד שהמבקש מצוי בניגוד עניינים מובנה כמבואר לעיל, אלא שהוא הוכיח בהתנהלותו כי אינו מתאים לשמש ככונס נכסים. עוד קבע בית המשפט המחוזי כי נסיבות המקרה דנן הן חריגות ומלמדות כי אין מקום למנות את המבקש ככונס נכסים אף אם הליך מימוש הנכס ייעשה תחת פיקוח בית המשפט של פשיטת הרגל. בנוסף, ציין בית המשפט המחוזי כי החשיבות הטמונה בווידוא תקינותם של הליכי מימוש הנכס עולה גם מן העובדה שלאור חוות דעת השמאי שהוגשה בתיק הבנק, קיימת אפשרות סבירה שאף לאחר תשלום חובותיהם של בני הזוג לבנק ולמבקש, תישאר יתרה מתמורת הנכס עבור תשלום ליתר נושי החייב. כן נקבע כי לא עלה בידי המבקש להצביע על נזק שייגרם לו מקבלת בקשת הנאמן. נוכח המקובץ, נקבע כי הנכס ימומש במסגרת תיק הבנק וכי הנאמן ימונה ככונס נכסים בתיק זה לצד כונסת הנכסים מטעם הבנק. על החלטה זו נסבה בקשת רשות הערעור שלפניי. הבקשה דנן 9. בבקשתו טוען המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי בקבלו את בקשת הנאמן. נטען, בין היתר, כי המבקש אכן מתכוון לממש את הנכס; כי הלה פתח בהליכי הוצאה לפועל רק משנקלע החייב לחובות ונפתח נגדו תיק הבנק, לנוכח הסכנה שנשקפה לפירעון חובות בני הזוג בשלב זה; וכי ניתן להתמודד עם השיהוי שנפל לכאורה בהתנהלות המבקש באמצעות הפחתת הריבית ההסכמית שנצברה בתקופה הרלוונטית. עוד נטען כי אין בעצם הקרבה המשפחתית בין בני הזוג לבין המבקש כדי לפסלו מלשמש ככונס נכסים; כי החלטת בית המשפט המחוזי פוגעת באופן לא מידתי בזכויות המבקש כנושה מובטח; וכי היה מקום לנקוט באמצעי מידתי יותר בהקשר זה, כדוגמת פיקוח בית המשפט המחוזי על מימוש הנכס. מכל מקום, נטען כי בא-כוחו של המבקש אמור לשמש ככונס נכסים מטעמו, וכי זה שימש כבעל תפקיד בעבר, וחזקה עליו שיפעל כפקיד בית המשפט לשם מימוש הנכס באופן מיטבי. בנוסף, טוען המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר נמנע מלדון בשאלות הנוגעות לגופם של המשכונים הרשומים על הנכס, ומעלה טענות שונות בהקשר זה. 10. בתשובתו סומך הנאמן את ידיו על החלטת בית המשפט המחוזי, שב על עיקר טענותיו בהליך קמא, ומדגיש כי מימוש הנכס על-ידו ועל-ידי באת-כוח הבנק לא יפגע כלל במבקש, אשר טענותיו בנדון אינן אלא ניסיון לסכל את מימוש הנכס ולסייע לחייב להבריחו מיתר הנושים. הנאמן מוסיף וטוען כי ניגוד העניינים בו מצוי המבקש עולה אף מן העובדה ששווי הנכס עולה על גובה הנשייה המובטחת; וכן מציין כי העובדה שבני הזוג ויתרו עבור המבקש על זכותם לדיירות מוגנת מלמדת שהללו חולקים עמו ככל הנראה אינטרס משותף כלשהו. 11. הכנ"ר סומך אף הוא ידיו על החלטת בית המשפט המחוזי, וטוען כי אין מקום להתערב בשיקול הדעת המסור לערכאה הדיונית בנוגע לבקשת נושה מובטח לגבי זהות בעל התפקיד הממונה למימוש נכס משועבד. עוד נטען כי אף אם היה המבקש צפוי לנהוג בתום לב במימוש הנכס, הרי שמינויו ככונס נכסים היה מביא לפגיעה במראית פני הצדק, וזאת לנוכח ניגוד העניינים הנובע מן היחסים המשפחתיים ההדוקים בינו לבין בני הזוג. כן טוען הכנ"ר כי המבקש לא טען בפני בית המשפט המחוזי כי בכוונתו למנות את בא-כוחו ככונס נכסים מטעמו, ולפיכך אין מקום לבחון טענה זו במסגרת הבקשה דנן, ובייחוד משמונו כונסים אחרים זה מכבר. הכנ"ר מוסיף וטוען כי אם המבקש יסבור שזכויותיו תיפגענה במסגרת הליך המימוש, הרי שיהא באפשרותו לפנות לרשם ההוצאה לפועל או לבית המשפט של פשיטת הרגל בבקשה לקבלת סעד מתאים. 12. בתשובתו לבקשה דנן מצטרף הבנק, בעיקרו של דבר, לאמור בתשובת הנאמן. דיון והכרעה 13. לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובתשובות לה, ולאחר שנתתי לצדדים הזדמנות לטעון בעניין החלת תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות) ושוכנעתי כי לא תפגענה זכויותיהם כבעלי דין אם אנהג בהתאם לאמור בתקנה זו, החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות לערער והוגש ערעור על-פיה. אקדים ואציין עוד כי דין הערעור להתקבל, וזאת מן הנימוקים שיבוארו להלן. 14. מושכלות יסוד הן כי משעה שניתן צו כינוס לנכסי חייב, לא ניתן עוד לנקוט בהליך משפטי או בתובענה נגדו, אלא ברשות בית המשפט של פשיטת הרגל ובכפוף לתנאים שיקבע (ראו: סעיף 20(א) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: הפקודה)). לצד זאת, סעיף 20(ב) לפקודה קובע כי נושה מובטח מוחרג מן הכלל האמור, ורשאי לפעול לשם מימוש הבטוחה שבידיו אף במנותק מהליך פשיטת הרגל (ראו: ע"א 8044/13 לוי נ' שיכון ובינוי נדל"ן השקעות בע"מ, פסקה 27 (13.2.2014); רע"א 6905/19 לוגבינסקי נ' כונס הנכסים הרשמי, פסקה 15 (18.5.2020)). 15. ואולם, זכויותיו הייחודיות האמורות של הנושה המובטח אינן מוחלטות, והוטלו עליהן מגבלות שונות בחוק ובפסיקה כאחד. בתוך כך, נקבע כי במימוש בטוחתו נדרש הנושה המובטח לנהוג בתום לב כלפי הנושים שאינם מובטחים, וכי במקרים בהם קיים ניגוד אינטרסים בינו לבין יתר הנושים, יידרש פיקוח הדוק על הליך המימוש מטעם בית המשפט של פשיטת הרגל. יתר על כן, נקבע כי במקרים חריגים, תימצא תרופה לניגוד האינטרסים האמור אך במינוי בעל התפקיד בהליך פשיטת הרגל ככונס נכסים לצד כונס הנכסים מטעם הנושה המובטח (ראו והשוו: עניין לוי, בפסקאות 35-28; לעניין החובות המוטלות על נושה מובטח ראו גם: ע"א 1057/18 עברון נ' ורדי, פסקאות 21-19 (23.1.2019); עניין לוגבינסקי, בפסקה 16). כך למשל, נקבע כי על פני הדברים קיים פוטנציאל לניגוד אינטרסים כאמור במקרים בהם שווי הנכס המשועבד עולה על שווי הנשייה המובטחת, שכן במצב דברים מעין זה עשוי הנושה המובטח לפעול למימוש מהיר של הבטוחה, מבלי ליתן דעתו על הצורך בהשאת תמורתה עבור יתר הנושים (ראו: עניין לוי, בפסקאות 35-33). כן נקבע כי שיהוי בלתי סביר במימוש הבטוחה עשוי להצדיק גם הוא פיקוח הדוק על הליכי המימוש, ואף מינוי בעל התפקיד בהליך פשיטת הרגל ככונס נכסים נוסף (ראו: רע"א 9025/03‏ בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' בן פורת, פ"ד נט(3) 919, 928-927 (2004); עניין לוי, בפסקאות 38-36). 16. לצד כל המקובץ, שומה להישמר מפני פגיעה יתרה במעמדו הייחודי של הנושה המובטח, הנובע ישירות מזכות המשכון הנתונה לו – פגיעה אשר עשויה לעלות כדי הפקעה (מלאה או חלקית) של זכות זו הלכה למעשה (ראו: עניין לוי, בפסקה 35). על רקע זה נקבע בעניין לוי כדלקמן: "במקרים חריגים עשוי בית המשפט לסבור כי לא די בפיקוח של בעל התפקיד בהליך חדלות הפירעון וכי קיימת הצדקה למינוי בעל התפקיד בהליכי חדלות הפירעון לצד כונס הנכסים מטעם הנושה המובטח לצורך הליך המימוש. עם זאת, ראוי שאפשרות זו תישמר כאפשרות חריגה ולא כאפשרות שכיחה, ויש להיזהר מ'הפקעה' הדרגתית של כוחו של הנושה המובטח בשם האינטרס של הנושים הבלתי מובטחים. במרבית המקרים ניתן יהיה להסתפק בפיקוח זהיר ומידתי שמאזן בין האינטרסים של הנושים השונים" (שם, בפסקה 40(ד); ההדגשה במקור). עוד נקבע שם כי: "ניתן להשאיר בשלב זה בצריך עיון את הדיון בשאלה האם ייתכנו מצבים חריגים במיוחד בהם 'יפקיע' בית המשפט של חדלות פירעון מידיו של הנושה המובטח את הליך המימוש וימנה את בעל התפקיד בהליכי חדלות הפירעון כאחראי על מימוש הנכס במקום כונס הנכסים מטעם הנושה המובטח" (שם, בפסקה 40(ז)). 17. יישום אמות המידה המתוארות לעיל על ענייננו מוביל לכלל מסקנה כי לא היה מקום לנקוט בצעד קיצוני כ"הפקעת" זכותו של המבקש למימוש הנכס כבעל משכון מדרגה ראשונה, חלף צעד מידתי יותר (וחריג כשלעצמו) כגון מינוי הנאמן ככונס נכסים נוסף לצדו. אבאר את דבריי. 18. תחילה, אציין כי כפי שבואר לעיל, בית המשפט המחוזי נמנע מלהכריע בהחלטתו במחלוקות הנוגעות לעצם נשייתו של המבקש בבני הזוג ולדרגת המשכון בו אוחז המבקש לעומת המשכון שבידי הבנק. ממילא לא ראיתי להידרש לסוגיות אלה, אשר לבטח תיבחנה כדבעי בבוא העת, ומשכך אף אני אצא מנקודת הנחה כי המבקש הוא אכן נושה מובטח האוחז במשכון מדרגה ראשונה על זכויות בני הזוג בנכס. 19. זאת ועוד, יצוין כי לא ראיתי להתערב אף בקביעות בית המשפט המחוזי באשר לניגוד העניינים בו מצוי המבקש בכל הנוגע למימוש הנכס. זאת, הן לנוכח הקרבה המשפחתית ההדוקה בינו לבין בני הזוג, והן לאור השתהותו הניכרת בגביית חובותיהם של בני הזוג כלפיו והתנהלותו במסגרת ההליכים השונים המלמדת למצער כי לא אצה לו הדרך לפעול למימוש הנכס. לכל האמור מצטרפת אף חוות דעת השמאי שהוגשה בתיק הבנק, ממנה עולה כי שווי הנכס עולה על גובה נשייתו המובטחת של המבקש בבני הזוג – עובדה אשר על פני הדברים מלמדת על ניגוד אינטרסים בין המבקש לבין יתר נושי בני הזוג והחייב, כפי שצוין לעיל. 20. אשר על כן, אני סבורה כי בדין נקבע שאין להתיר למבקש לממש את הנכס ככונס נכסים יחידי, ואף לא בפיקוח גרידא מטעם בית המשפט של פשיטת הרגל. ברם, לא מצאתי כי נסיבות העניין דנן הן כה חריגות ונדירות עד שיש בהן כדי להצדיק הפקעה מוחלטת של זכות המשכון הנתונה בידי המבקש, בדרך של מימוש הנכס בתיק הבנק ועל-ידי הנאמן ובאת-כוח הבנק ככונסי נכסים תחתיו. הדברים אמורים ביתר שאת נוכח הצהרותיו החוזרות ונשנות של המבקש לפניי ולפני בית המשפט המחוזי כי הוא מוכן לפעול עתה למימוש הנכס, וכן לאור הטענה כי הלה לא ישמש בעצמו ככונס נכסים אלא בא-כוחו ימלא תפקיד זה מטעמו (יוער כי בניגוד לטענת הכנ"ר, אפשרות זו אכן הועלתה על-ידי המבקש בפני בית המשפט המחוזי, וראו סעיף 49 לתגובת המבקש מיום 13.9.2018 וכן סעיף 29 לתגובת הנאמן מיום 27.9.2018). על רקע המקובץ, אני סבורה כי בשלב זה אין מניעה להתיר את מימוש הנכס במסגרת תיק המבקש, תוך מינוי בא-כוחו והנאמן ככונסי נכסים לשם ביצוע המימוש כאמור. כך, יתאפשר פיקוח הדוק ואקטיבי של הנאמן על מימוש הנכס – לטובת הנושים כולם, ומבלי לפגוע בזכות המשכון של המבקש. 21. בטרם סיום, יצוין כי אם יתברר במהלך מימוש הנכס שהמבקש או בא-כוחו מערימים קשיים על הליך המימוש אשר אינם ניתנים לפתרון בידי הנאמן, בכובעו ככונס נכסים, אזי ברי כי פתוחה בפני הנאמן ובפני נושי החייב הדרך להגיש בקשה מתאימה נוספת. 22. נוכח כל האמור, הערעור מתקבל ללא צו להוצאות. ניתן היום, ‏י"א בתשרי התשפ"א (‏29.9.2020). ש ו פ ט ת _________________________ 20017530_R08.docx שג מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il 1