עמוס שיאון, עו"ד נ. שר הבריאות

בבית-המשפט העליון בשבתו כבית-המשפט הגבוה לצדק בג"ץ 1753/02 בפני: כבוד השופטת ד' דורנר כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופט א' גרוניס העותר: עו"ד עמוס שיאון נגד המשיבים: 1. שר הבריאות 2. משרד הבריאות 3. שר האוצר 4. משרד האוצר 5. עיריית תל-אביב-יפו עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותר: בעצמו בשם המשיבים 4-1: עו"ד חני אופק; עו"ד עינב גולומב בשם המשיבה 5: עו"ד רחל אביד פסק-דין השופטת ד' דורנר: עקב מחלה קשה נכרתה רגלו של העותר בעת שהיה בן למעלה מ-65 שנים, הוא הפך זקוק לכלי-רכב ולכסא גלגלים לצורך ניידותו ונקבעה לו נכות בשיעור 60 אחוזים. העותר פנה למשיב 2 (להלן: משרד הבריאות) בבקשה לקבוע לו שיעור נכות גבוה יותר, בהתאם לסעיפי הליקוי המוגדרים ב"הסכם הניידות", אשר נחתם בין ממשלת ישראל לבין המוסד לביטוח לאומי ביום 1.6.77 (להלן: הסכם הניידות), ומקנה הטבות לנכים העונים לקריטריונים הקבועים בו. העותר ביקש זאת על מנת שיוכל לפנות לרשות הרישוי ולקבל תו נכה המאפשר חנייה במקומות השמורים לנכים. עוד ביקש העותר להעניק לו פטור ממסים על רכישת כלי-רכב חדש, וכן פנה למשיבה 5 (להלן: העירייה) בבקשה להסדיר עבורו מקום חנייה שמור ליד ביתו. בקשותיו נענו בשלילה. משרד הבריאות קבע, כי מפאת היותו מבוגר מגיל 65, אין העותר נמנה עם הזכאים להטבות לפי הסכם הניידות ובכללן הקלות ברכישת כלי-רכב, וכי ממילא לא ניתן להעמידו לבדיקת הוועדה הרפואית שלפי ההסכם (להלן: הוועדה הרפואית) המוסמכת לקבוע שיעורי נכות גבוהים מזה שנקבע לעותר. העירייה, מצדה, דרשה מהעותר אישור מהוועדה הרפואית בדבר נכותו, כתנאי להקצאת מקום חנייה עבורו. או-אז הגיש העותר את העתירה שבפנינו, שבגדרה תקף את סבירותו של הסכם הניידות, בטענה כי הוא מפלה בין נכים שונים על-בסיס גילם, וכן ביקש מבית-המשפט להורות למשיבים להיענות לבקשותיו האמורות. בתשובתה טענה המדינה, כי הקריטריונים אשר נקבעו בהסכם הניידות ומקנים עדיפות לנכים מועסקים בטווח הגילאים שבין 3 ל-65 שנים, הם בבחינת כורח-המציאות, הואיל ועל-בסיס המשאבים הקיימים לא ניתן להעניק סיוע לכל נכה באשר הוא. לדברי המדינה, הרציונל לקיומם של קריטריונים אלה הוא עידוד נכים, המוגבלים בניידותם, להשתלב בחברה דרך מערכת החינוך או שוק העבודה. עוד נטען, כי אבחנה מוצדקת על-פי גיל מוכרת בחיקוקים אחרים הנמנים עם "החקיקה הסוציאלית" במדינת ישראל ואף הוכרה בעבר בפסיקתו של בית-משפט זה. הגענו לכלל דעה, כי אין לקבל את טענות העותר ככל שהן נוגעות לשאלת זכאותו לפי הסכם הניידות. אבחנה על-בסיס גיל, שאינה שרירותית ויש לה הצדק רציונלי וטעמים ענייניים, כמו גם הצורך לתעדף את אופן חלוקתם של משאבים מוגבלים על-פי סדר-קדימויות, הוכרו בעבר בפסיקתו של בית-משפט זה. ראו דברי השופט תאודור אור בבג"ץ 1554/95 עמותת "שוחרי גיל"ת" נ' שר החינוך התרבות, פ"ד נ(3), 2, בע' 16-15, 23; ודברי השופט יצחק זמיר בבג"ץ 6051/95 רקנט נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נא(3), 289 בע' 350. אף במקרה דנן לא מצאנו, כי התנאים הקבועים בהסכם הניידות אינם סבירים ולפיכך אין אנו רואים להתערב בפעולותיהם של המשיבים לפי ההסכם. בסוגיית תו החנייה הודיעו הצדדים, כי ביום 18.7.02 הנפיקה רשות הרישוי לעותר תו חנייה כבקשתו. לפיכך, הדיון בסוגיה זו מתייתר. יש להעיר כי ממילא, "דרך המלך", שבה היה על העותר לילך היא פנייה במישרין לרשות הרישוי לשם קבלת התו המתאים. בתוך כך הודיעה העירייה לבית-המשפט, כי עם המצאת האסמכתא המתאימה על-ידי העותר כי הונפק לו התו האמור, יוקצה לו מקום חניה בעיר תל-אביב-יפו על-פי בקשתו. בכפוף לכך מתייתרת העתירה גם בכל הנוגע לסוגיית מקום החנייה. אשר-על-כן נמצא, כי דין העתירה להידחות ככל שהיא נוגעת לבקשה למתן הקלות ברכישת כלי-רכב מכוח הסכם הניידות, וכי בכפוף להודעות המשיבים, התייתרה העתירה לענייני הנפקת תו חנייה והקצאת מקום חנייה בעיר תל-אביב-יפו. עיינו בטיעוני הצדדים לעניין החיוב בהוצאות, ונחה דעתנו כי אין להטיל על המדינה את הוצאות העותר, הואיל וכאמור – בכל הנוגע לדרישות העותר מכוח הסכם הניידות נדחית העתירה, ובעניין תו החניה היה על העותר לפנות תחילה לרשות הרישוי. העירייה טוענת אף היא כי אין לחייבה בהוצאות. לטענתה, מאחר שלשם הקצאת מקום חנייה לנכה, די בקביעתו המקצועית של גורם אובייקטיבי כלשהו ואין הכרח שתינתן חוות-דעתה של הוועדה הרפואית דווקא – הרי לו היה העותר מציג בפני העירייה את תו החנייה שהנפיקה לו רשות הרישוי, די היה בכך כדי לזכותו בהקצאה האמורה. דא עקא, כי היפוכם של דברים משתמע מתשובת העירייה לפניית העותר עובר להגשת העתירה. וכך נענה העותר במכתב מאת אגף התנועה בעירייה מיום 26.12.01: בהתאם לנוהלים מאשר אגף התנועה חניה שמורה לרכב נכה ליד ביתו/עבודתו אך ורק לנכים שעברו ועדה רפואית (ועדת ניידות) במשרד הבריאות, ושהנכות הינה 60% לפחות עבור גפיים בלבד. לשרותך בכל עת. (ההדגשה הוספה). רק בעקבות פנייתו של העותר לבית-משפט זה נודעה לו עמדת המשיבה לאשורה ומבוקשו ניתן לו. יש להצר על כך, כי לו הייתה המשיבה מיידעת את העותר בדברים שנודעו לו לראשונה בתשובתה לבית-משפט זה, אפשר שהייתה נחסכת ממנו טרדה רבה, למצער בכל הנוגע לשאלה של הקצאת החנייה. העירייה תשלם איפוא לעותר הוצאות משפט בסך 5,000 ש"ח. ניתן היום, כ"ט בחשוון תשס"ג (4.11.02). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________ העתק מתאים למקור 02017530.L06 נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח. רשם בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444 בית המשפט פתוח להערות והצעות: [email protected] לבתי המשפט אתר באינטרנט: www.court.gov.il