פסקי דין בית המשפט העליון

כל כרטיס מציג בקצרה את עיקרי פסק הדין. הנה דוגמה מהפסיקה הראשונה בעמוד — ריחוף/לחיצה על תווית הסבר מדגיש את האזור המתאים בכרטיס.

רע"פ 1751/01
טרם נותח

מדינת ישראל נ. שני עזני

תאריך פרסום 01/05/2001 (לפני 9135 ימים)
סוג התיק רע"פ — רשות ערעור פלילי.
מספר התיק 1751/01 — פורמט ישן: מספר סידורי / שנה.
טרם נותח פסק הדין נאסף אך עוד לא עבר ניתוח אוטומטי. סיכום, נושא והחלטה יופיעו כאן ברגע שהניתוח יסתיים.
שם התיק (הצדדים) שם התיק כולל את שמות הצדדים. הקיצור "נ׳" שביניהם = "נגד".

הסבר זה לא ייפתח אוטומטית בביקורים הבאים. תמיד אפשר לפתוח אותו שוב מהפס בראש הרשימה.

רע"פ 1751/01
טרם נותח

מדינת ישראל נ. שני עזני

סוג הליך רשות ערעור פלילי (רע"פ)

פסק הדין המלא

-
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 1751/01 ע"פ 2543/01 בפני: כבוד השופט א' מצא כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופט י' טירקל המערערת בע"פ 1751/01 (המשיבה בע"פ 2543/01): מדינת ישראל נגד המשיב בע"פ 1751/01 (המערער בע"פ 2543/01): שני עזני ערעורים על גזר-דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 16.1.01 בת.פ. 40173/00 שניתן על-ידי כבוד השופט ז' כספי תאריך הישיבה: ח' באייר התשס"א (01.05.01) בשם המערערת בע"פ 1751/01 (המשיבה בע"פ 2543/01): עו"ד נעמי גרנות בשם המשיב בע"פ 1751/01 (המערער בע"פ 2543/01): עו"ד יגאל טמיר בשם שירות המבחן: גב' ברכה וייס פסק-דין השופטת ט' שטרסברג-כהן: 1. לפנינו שני ערעורים המתייחסים לעונש: האחד, של המדינה על קולת העונש; השני, של הנאשם על חומרת העונש. המערער הורשע על פי הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן, בגרם מוות ברשלנות, הפקרה אחרי פגיעה ונהיגה בזמן פסילה. הוא נדון לעונשים נפרדים בגין כל אחת מהעבירות. בגין גרימת מוות, הוטל עליו מאסר של 3 שנים מתוכן שנתיים לריצוי בפועל והיתרה על תנאי; בגין עבירת ההפקרה לאחר פגיעה, ארבע שנות מאסר מתוכן שנתיים לריצוי בפועל והיתרה על תנאי; בגין עבירה של נהיגה בזמן פסילה 18 חודשי מאסר מתוכם 6 חודשים לריצוי בפועל והיתרה על תנאי. רשיון הנהיגה שלו נפסל לתקופה של 10 שנים. בית המשפט הורה על חפיפת 18 חודשי המאסר בפועל בגין עבירת ההפקרה ו6- חודשי מאסר בפועל בגין עבירת נהיגה בזמן פסילה למאסר בן שנתיים בפועל בשל עבירת גרימת מוות ברשלנות. 2. נסיבות התאונה חמורות ביותר כפי שעולה מכתב האישום המתוקן שבעובדותיו הודה המערער. המערער נהג בזמן פסילה, הוא נהג בכביש רחב ביותר בן 3 נתיבים בשעה 5 לפנות בוקר, ריק מתנועה, שדה ראיה פתוח למרחק העולה על 100 מ' במזג אוויר נאה, ראות טובה, עמודי תאורה דולקים כשהמהירות המותרת במקום היא 50 קמ"ש. הוא נהג במהירות גבוהה ופגע בהולכי רגל שהלכו בצדו הימני של הכביש בכיוון נסיעת המערער, כשהוא מתחכך באבני השפה ועולה עליה עם שני גלגלי הרכב הימניים. פגיעתו היתה קטלנית, 2 הולכי רגל נהרגו, שלישי נפצע קשה, רביעי הוכה בהלם. הרכב ניזוק קשה מן הפגיעה בהולכי הרגל, כעולה מן הצילומים שהוגשו. 3. לאחר התאונה המשיך המערער בנסיעה ונמלט מהמקום. הוא הגיע לביתו, החנה את רכבו, עלה לביתו ולא הודיע לאיש על התאונה, לא הזעיק עזרה לא הודיע למשטרה והשאיר את הנפגעים מופקרים לגורלם על הכביש. בשעות הבוקר הגיעה המשטרה לביתו לאחר שאיתרה את כתובתו על פי לוחית זיהוי שנשמטה מהרכב לא רחוק מזירת התאונה. ואם לא די בכל אלה, עולה מגיליון ההרשעות הקודמות כי המערער הורשע בעבר בבית משפט לנוער בניסיון לגניבת רכב ובהמשך דרכו כנהג צעיר, הורשע מספר פעמים בעבירות תעבורה. 4. על פי העובדות בהן הודה המערער, חסד נעשה עמו שהורשע - לאחר תיקון כתב האישום - בגרם מוות ברשלנות ולא בהריגה. נסיבותיה של התאונה ותוצאותיה הקטלניות הנוראיות, פרי נהיגתו הרשלנית של המערער, מעמידות את העבירה ברף הגבוה ביותר של עבירת הרשלנות, שכפסע בינה לבין הריגה. עונש של שנתיים מאסר בפועל בגין עבירה זו הוא עונש הולם וראוי אם לא גבולי לקולא. הפועל היוצא הוא, שהמערער לא נענש במאסר בפועל באופן ראוי - בגלל החפיפה - בגין עבירת הפקרה לאחר פגיעה ונהיגה בזמן פסילה, שהן מן העבירות החמורות שבדיני התעבורה. אין למצוא דבר לזכות המערער בעבירות הנהיגה בזמן פסילה וההפקרה לאחר פגיעה. המערער היה מודע למה שקרה; הוא ידע שעל הכביש נשארו נפגעים ללא עזרה; הוא נמנע מלנקוף אצבע כדי לעזור ולא הודיע כלל על התאונה. בכך הפר לא רק חובה שבחוק שעונש כבד בצידה, אלא גילה גם חוסר רגישות, חוסר אחריות ובמידה מסוימת אדישות לחיי הזולת. יש בכך גם פגם מוסרי כבד מעבר להיות מחדליו עבירה פלילית של ממש, אף שכלולה היא בדיני התעבורה, כשעונש מאסר של 9 שנים בצידה. 5. איננו מוצאים הצדקה כלשהי משפטית או אחרת לחפיפה של העונשים כפי שנעשתה על ידי השופט קמא. עונש המאסר בפועל שהוטל כמכלול, אינו עומד ברף הענישה ההולם לעבירות שבוצעו ולמעשים המהווים אותן. (ראו ע"פ 8005/00 ע"פ 8163/00 מדינת ישראל נ' גיל משה, מיום 6.3.01 (טרם פורסם)). כמו כן, אנו סבורים כי הפער בין עונש המאסר בפועל לבין עונש המאסר על תנאי, שהוטלו בגין כל העבירות, גדול מדי. גילו הצעיר של המערער אינו עומד לזכותו. נהפוך הוא. במציאות הקשה בה מתקפחים מדי יום חיי אדם בתאונות דרכים, נוטלים חלק נהגים צעירים המתעלמים מחוקי התנועה ואינם נותנים דעתם במידה מספקת לסיכונים שהם נוטלים על עצמם בנהיגה בלתי זהירה ושלא כחוק. לא פעם משלמים הם עצמם בחייהם או בבריאותם על נהיגתם הרשלנית וכן מקפדים הם פתיל חיי אחרים. על בתי המשפט לתרום את חלקם למלחמה בנגע זה. הדרך לעשות זאת היא בענישה מתאימה, תוך שימת הדגש על המעשים והמחדלים של הנהג הפוגע, שהם - במקרה שלפנינו - חמורים ביותר, הן עובר לגרימת התאונה והן בהתנהגות שלאחריה, כל זאת כשהנהיגה היא בתקופת פסילה. 6. אשר על כן, אנו מקבלים את ערעור המדינה במובן זה שאנו קובעים כי העונש בגין כל העבירות בהן הורשע המערער יועמד על 6 (שש) שנות מאסר, מתוכן 4 (ארבע) שנות מאסר בפועל והיתרה על תנאי, והתנאי הוא כפי התנאים שקבע בית המשפט המחוזי לכל העבירות בהן הרשיע את המערער. ממילא נדחה ערעורו של המערער על חומרת העונש. ניתן היום, ח' באייר תשס"א (1.5.01). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________ העתק מתאים למקור 01017510.J01 נוסח זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו בקובץ פסקי הדין של בית המשפט העליון בישראל. שמריהו כהן - מזכיר ראשי בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444