לרנר ואח' נ' לממשלה ואח'

4 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 17505-05-25 לפני: כבוד השופט אלכס שטיין כבוד השופט יחיאל כשר כבוד השופטת רות רונן העותרים: 1. שלמה לרנר 1. שמעיה אסולין 2. יהונתן לזר 3. סימה בר ששת 4. דביר דמרי 5. אלחנן חיון נגד המשיבים: 1. היועצת המשפטית לממשלה 2. ראש הממשלה עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים בשם העותרים: עו"ד יאיר לרנר; עו"ד איתמר שיינין בשם המשיבה 1: עו"ד רן רוזנברג פסק-דין השופט יחיאל כשר: בעתירה שלפנינו נתבקשנו ליתן צו על תנאי אשר יורה למשיבה 1, היועצת המשפטית לממשלה, ליתן טעם מדוע לא תעכב את ההליך הפלילי המתנהל נגד ראש הממשלה, מכוח סמכותה לפי סעיף 231(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: חוק סדר הדין הפלילי); מדוע לא תקיים היוועצות עם כלל גורמי הביטחון לבחינת ההשלכות הביטחוניות הנובעות מהמשך ניהול ההליך המשפטי נגד ראש הממשלה, וככל שקיימה היוועצות כאמור, מדוע לא יפורסמו מסקנותיה. כמו כן, נתבקשנו ליתן צו ביניים וצו ארעי המורים על עיכוב ההליך הפלילי המתנהל נגד ראש הממשלה, או לכל הפחות לחייב את המשיבה לקיים היוועצות ביטחונית דחופה בנוגע להמשך ניהולו, וזאת עד להכרעה בעתירה. בתמצית, בעתירה צוין כי לעמדת העותרים, אשר הינם לוחמים וקצינים ששירתו ומשרתים שירות מילואים פעיל במסגרת מלחמת "חרבות ברזל", המצב הביטחוני השורר בארץ מאז השבעה באוקטובר 2023, אינו מאפשר לראש הממשלה למלא את תפקידו כדבעי, בעודו נאלץ להגן על חפותו. על כן, לטענת העותרים, יש מקום להורות על הפסקת המשפט הפלילי המתנהל בעניינו של ראש הממשלה, עד לסיום המלחמה. יצוין כי עתירה קודמת באותו הנושא, שהגישו העותרים בחודש פברואר השנה, נדחתה בגין אי-מיצוי הליכים (בג"ץ 70066-02-25 לרנר נ' היועץ המשפטי לממשלה (4.3.2025)). על רקע זה, עובר להגשת העתירה דנן, פנו העותרים, במכתבם מיום 5.3.2025, ליועצת המשפטית לממשלה, וביקשו כי תפעל לעיכוב ההליך הפלילי המתנהל נגד ראש הממשלה, ולמצער תקיים היוועצות ביטחונית ביחס להמשכו. ביום 6.4.2025, נשלח לעותרים מענה בו פורט כי מכתבם מיום 5.3.2025 התקבל בלשכת היועצת המשפטית לממשלה רק ביום 6.4.2025, וכי הוא הועבר לטיפול לשכת פרקליט המדינה. בחלוף כחודש ימים, ומשלא נמסר לעותרים מענה מפורט לפנייתם, הגישו העותרים, ביום 8.5.2025, את העתירה דנן. בהחלטתי מיום 12.5.2025, הוריתי לעותרים להודיע, תוך 21 יום, האם נמסר מענה מנומק לפנייתם מיום 5.3.2025. ביום 3.6.2025 הודיעו העותרים כי טרם התקבל מענה מנומק לפנייתם. בהמשך לכך, בהחלטתי מאותו היום (3.6.2025), הוריתי ליועצת המשפטית לממשלה, להתייחס לאמור בהודעת העותרים תוך 7 ימים. לאחר שנתבקשו ונתקבלו מספר ארכות, לבקשתה, ביום 26.6.2025 הגישה היועצת המשפטית לממשלה את התייחסותה להודעת העותרים מיום 3.6.2025. בהתייחסותה, ציינה היועצת המשפטית לממשלה כי ביום 25.6.2025, נשלח, על-ידי פרקליטות המדינה – המחלקה לעיכוב הליכים, מענה מנומק לפניית העותרים מיום 5.3.2025, בו צוין כדלקמן: "לפי סעיף 231 לחוק סדר הדין הפלילי, התשמ"ב-1982 יש ליועצת המשפטית לממשלה סמכות לעכב את ההליכים, קרי: להפסיק את ההליכים המשפטיים המתנהלים בבית משפט, מתוך כוונה להפסיקם לצמיתות. זאת על בסיס טעמים יוצאי דופן הנוגעים למהות ו/או למיהות העושה (ראה הנחיית היועצת המשפטית לממשלה לעניין 'עיכוב הליכים פליליים', מס' 4.3030 – להלן: "ההנחיה"). מדובר בפרוצדורה, המשרתת, על-פי רוב, את הנאשמים בפלילים, אשר להם יכולת הבחירה אם לבקש לממש אפשרות זו (ובכך לא לממש את זכותם לבירור אשמתם). סעיף 3.1 להנחיה קובע, בהקשר לפנייתך, כך: 'בקשה לעיכוב הליכים תוגש על-ידי הנאשם, או על-ידי עורך הדין שלו או, במקרים מיוחדים וחריגים, על-ידי אדם אחר מטעמו'. הבקשה שבנדון הוגשה על-ידי צדדים שלישיים, שאינם הנאשם או מי מטעמו; וממילא ללא אסמכתא כי הינה על דעת ומטעם מי מהנאשמים בתיק שבנדון. נוכח האמור, הבקשה נדחית על הסף ולא ניתן להידרש לה לגופה". על רקע זה, היועצת המשפטית לממשלה טוענת כי משנמסר מענה לפניית העותרים, התשתית העובדתית והמשפטית שעמדה ביסוד העתירה, במתכונתה הנוכחית, השתנתה מהותית. כמו כן, היועצת המשפטית לממשלה טוענת כי מעבר לכך שבקשת העותרים אינה עומדת בתנאי הסף הקבועים בהנחיית היועצת המשפטית לממשלה לעניין 'עיכוב הליכים פליליים', מס' 4.3030 (להלן: ההנחיה או הנחיית היועצת המשפטית לממשלה לעניין עיכוב הליכים פליליים), כמפורט במענה שנמסר לעותרים, משום שהעותרים אינם פועלים בשם או מטעמו של ראש הממשלה, יש לראות בהם כמי ש-"מתעברים על ריב לא להם", וגם בשל כך יש מקום לדחות את עתירתם על הסף. ביום 29.6.2025 הגישו העותרים בקשה שכותרתה "בקשה דחופה למתן החלטה לאחר קבלת עמדת המשיבה 1". בבקשה, ביקשו העותרים כי תינתן החלטה בבקשה לצו ארעי ולצו ביניים, לה עתרו במסגרת עתירתם. אגב הגשת בקשתם למתן החלטה ובמסגרתה, השיבו העותרים לאמור בהתייחסות היועצת המשפטית לממשלה. כך, העותרים טענו כי עומדת להם הזכות לעתור להפסקת משפטו של ראש הממשלה, שכן האינטרס הציבורי (שאותו הם מייצגים להשקפתם), ולא ראש הממשלה בכובעו האישי, הוא הנפגע העיקרי מקיומו של ההליך הפלילי נגד ראש הממשלה בעת הנוכחית. לאחר שעיינתי בעתירה על נספחיה, וכן בהתייחסות המשיבה 1 מיום 26.6.2025, הגעתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף, ואציע לחבריי כי כך נפסוק. סעיף 231(א) לחוק סדר הדין הפלילי, העומד במוקד העתירה דנן, קובע כי: "בכל עת שלאחר הגשת כתב אישום ולפני הכרעת הדין, רשאי היועץ המשפטי לממשלה, בהודעה מנומקת בכתב לבית המשפט, לעכב את הליכי המשפט; הוגשה הודעה כאמור יפסיק בית המשפט את ההליכים באותו משפט". כעולה מהמענה שנמסר לפניית העותרים ומהתייחסות היועצת המשפטית לממשלה, ההחלטה לדחות על הסף את בקשת העותרים כי היועצת המשפטית לממשלה תעשה שימוש בסמכות המוקנית לה מכוח הסעיף הנ"ל, התבססה על סעיף 3.1 להנחיה, הקובע כי: "בקשה לעיכוב הליכים תוגש על-ידי הנאשם, או על-ידי עורך הדין שלו או, במקרים מיוחדים וחריגים, על-ידי אדם אחר מטעמו". ואכן, נוכח העובדה שגם בעתירה דנן וגם בבקשתם מיום 29.6.2025, הבהירו העותרים, "ברחל בתך הקטנה", כי אין הם פונים בשמו ומטעמו של ראש הממשלה, פנייתם ליועצת המשפטית לממשלה אינה עומדת בתנאי הסף שנקבעו בהנחיה (אשר הותקנה, יש לציין, עוד ביום 1.5.1984 ועודכנה לאחרונה ביום 27.7.2014). כאמור, העותרים סבורים כי אין באמור לעיל כדי להצדיק את דחיית בקשתם. זאת, שכן להשקפתם, ניהול ההליך הפלילי נגד ראש הממשלה פוגע בכלל הציבור, כך שיש לראות בפנייתם ליועצת המשפטית לממשלה בבקשה שתורה על עיכוב ההליך המשפטי המתנהל בעניינו של ראש הממשלה, כמעין עתירה המוגשת על-ידי עותר ציבורי. העותרים טוענים כי כך יש להתייחס גם לעתירתם בפנינו; וכי פסיקתו של בית משפט זה, לרבות לעניינו של ראש הממשלה הנוכחי, מצדיקה להכיר בעתירתם כעתירה ציבורית הראויה להידון לגופה. אכן, בפסיקתו של בית משפט זה נקבע כי ייתכנו מקרים, חריגים ונדירים, שבהם יידרש בית משפט זה לעתירה שהוגשה על-ידי עותר ציבורי, גם מקום בו קיים נפגע ישיר, שנושא העתירה נוגע לו אך הוא אינו עותר (ראו, למשל: בג"ץ 1765/22 משרד תומר ורשה עורכי דין נ' שרת הפנים, פסקה 17 לפסק דינו של המשנה לנשיאה ע' פוגלמן (3.7.2022); בג"ץ 962/07 לירן נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 15 לפסק דינה של השופטת א' פרוקצ'יה (1.4.2007); בג"ץ 651/03 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' יושב-ראש ועדת הבחירות המרכזית לכנסת השש-עשרה, פ"ד נז(2) 62, 69-68 (2003)). אלא שהשאלה העומדת לדיון, לדעתי, בענייננו, אינה נוגעת לאופן החלתן של אותן הלכות על נסיבות ענייננו, אלא בהנחיה ובמהות שבבסיסה. אבהיר. כפי שציינה היועצת המשפטית לממשלה בתשובתה לפניית העותרים, בקשה לעיכוב הליך הפלילי היא "...פרוצדורה, המשרתת, על-פי רוב, את הנאשמים בפלילים, אשר להם יכולת הבחירה אם לבקש לממש אפשרות זו (ובכך לא לממש את זכותם לבירור אשמתם)". כלומר, הטעם העומד ביסוד סעיף 3.1 להנחיה, הקובע כי בקשה לעיכוב הליך פלילי יכול שתוגש על-ידי הנאשם או מי מטעמו, נעוץ בהגנה על האינטרס של הנאשם בניהול ההליך הפלילי, ועל זכותו לעמוד על מיצוי ההליך הפלילי בעניינו וקביעת חפותו (כך לתקוותו). ואכן, בבקשה שהגישו העותרים ביום 29.6.2025, ציינו העותרים כי: "לא מן הנמנע כי המשיב 2 [ראש הממשלה – י' כ'] אינו מעוניין בעיכוב הליכי המשפט שכן בהתאם לפרסומים פומביים המשיב 2 הצהיר כי הוא חיכה שמונה שנים להעיד במשפטו". לאור הטעם האמור, העתירה דנן אינה "רק" עתירה ציבורית בהקשרה קיים נפגע ישיר שבחר לא לעתור, אלא עתירה בה לנפגע הישיר, בענייננו ראש הממשלה, יכול ותהיה השקפה לפיה עצם הפנייה (בענייננו, לעיכוב ההליכים בהליך הפלילי המתנהל כנגדו), קל וחומר היענות לה, פוגעת בזכויותיו. זאת ועוד: העותרים אינם תוקפים את ההנחיה, וגם לכך יש השלכות על עתירתם. התוצאה של כל האמור לעיל הינה שגם אם מקבלים את טענתם של העותרים כי הנזק שההליך הפלילי כנגד ראש הממשלה גורם לביטחון המדינה (כך לטענתם, לגביה איני מביע כל עמדה), יש בו כדי להצדיק הכרה בעתירה ציבורית המוגשת על ידם, עדיין, בהקשר המאוד מיוחד דנן, ומהטעם עליו עמדתי לעיל, התוצאה היא שונה מהמבוקש על ידי העותרים. יתר על כן, בהיעדר טיעון התוקף את ההנחיה, נראה כי דין העתירה להידחות על הסף גם בשל היעדר עילה להתערבותנו בהחלטה לדחות את פנייתם של העותרים. למען הסר ספק, יובהר כי אין בדבריי דלעיל משום הבעת עמדה, ולו ברמז, בשאלה האם ראוי או שלא ראוי לעכב את ההליכים הפליליים כנגד ראש הממשלה, בנסיבות בהן המדינה מצויה במלחמה. לפני סיום אציין כי יש בסיס לטרוניית העותרים באשר לאופן ההתייחסות לפניותיהם: מכתבם של העותרים שוגר ליועצת המשפטית לממשלה עוד ביום 5.3.2025, מכתב תזכורת שוגר ביום 6.4.2025, והמענה מטעם היועצת המשפטית לממשלה נמסר לעותרים רק ביום 25.6.2025. לעמדתי, מצופה היה שפניית העותרים הייתה זוכה למענה מוקדם יותר. זאת, במיוחד משמדובר במענה שעניינו דחיית הפנייה, על הסף, מטעם משפטי. סיכומו של דבר: מהטעמים המפורטים לעיל, העתירה נדחית בזאת, על הסף, ועמה, ממילא, נדחות גם הבקשות למתן צו ארעי ולמתן צו ביניים. בנסיבות העניין דנן, לאור העיכוב במתן מענה לפניית העותרים (עליו עמדתי לעיל), תישא המדינה בהוצאות העותרים בסך של 5,000 ש"ח. ניתן היום, י"א תמוז תשפ"ה (07 יולי 2025). אלכס שטיין שופט יחיאל כשר שופט רות רונן שופטת