יעקב בן מאיר נ. סג"נ בי"ד ארצי לעבודה

3 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 175/23 לפני: כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופטת ע' ברון כבוד השופטת י' וילנר העותר: יעקב בן מאיר נ ג ד המשיבים: 1. סגן נשיאת בית הדין הארצי לעבודה, כבוד השופט אילן איטח 2. המוסד לביטוח לאומי עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: בעצמו פסק-דין השופטת ע' ברון: 1. לפנינו עתירה המופנית נגד פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה (השופטים א' איטח, ס"נ; ח' אופק גנדלר; א' סופר; ונציגי הציבור גברת ח' שחר ומר ד' רם) מיום 21.12.2022, ב-עב"ל 68762-06-22 ו-עב"ל 18886-08-22. בפסק הדין התקבל ערעור שהגיש המשיב 2, המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל), ונדחה ערעור שהגיש העותר על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (השופטת א' גילצר-כץ, ס"נ; ונציגי הציבור מר י' צנגן ומר מ' בן דוד) מיום 20.6.2022, ב-ב"ל 42345-03-21 ו-ב"ל 63236-06-20 (להלן: בית הדין הארצי ו-בית הדין האזורי, בהתאמה). בעתירה מבוקש כי נורה על ביטול פסק הדין של בית הדין הארצי; ונקבע כי העותר זכאי לקבל גמלת הבטחת הכנסה באופן רטרואקטיבי, וכן זכאי למענק בסך 2000 ש"ח שחולק בתקופת הקורונה לזכאים לקבלת גמלת הבטחת הכנסה; לבסוף מבקש העותר כי נחייב את המל"ל בהוצאות לדוגמה בשל עוגמת הנפש שנגרמה לו. 2. מפסק הדין של בית הדין האזורי עולה כי העותר, יליד 1956, איננו עובד וסובל מבעיות רפואיות שונות. ביום 17.5.2020 פנה העותר למל"ל בתביעה לקבלת גמלת הבטחת הכנסה. תביעה זו נדחתה משום שהעותר היה רשום במשרד החינוך כתלמיד ישיבה מחודש מאי 2018 ועד לחודש מרץ 2020, וכתלמיד ישיבה איננו זכאי לגמלה זו. בהמשך נרשם העותר בלשכת התעסוקה אך לא התייצב בה כנדרש כדי לקבל גמלה. לאחר דיון שהתקיים בבית הדין האזורי, המל"ל שילם לעותר גמלת הבטחת הכנסה החל מחודש אפריל 2020. בהמשך קיבל העותר 3 "מענקי קורונה" שהיו מיועדים למקבלי גמלת הבטחת הכנסה וקצבאות קיום. בתביעה שהגיש לבית הדין האזורי טען העותר כי איננו תלמיד ישיבה אלא אדם מבוגר, שלמד בכולל כדי להעמיק את ידיעותיו ביהדות. עוד נטען כי העותר נפלט ממעגל העבודה בשל בריאותו הרופפת והגיע לחרפת רעב בתקופת התפשטות מגפת הקורונה. לטענתו, לא היה טעם בהתייצבות בלשכת התעסוקה לנוכח גילו ומצבו הבריאותי, והוא אף היה מנוע מהתייצבות בלשכה בשל הסיכון להידבק בקורונה בעת הנסיעה באוטובוס ממקום מגוריו ללשכה. לצד זאת טען העותר כי הוא זכאי לקבל מענק קורונה כפול לזכאים לדמי מזונות, וכן מענק אבטלה ממושכת. 3. בית הדין האזורי קיבל את תביעתו של העותר באופן חלקי. בפסק הדין נקבע כי העותר לא הוכיח שהיה פטור מהתייצבות בלשכת התעסוקה בשל מצבו הרפואי, וגמלת הבטחת הכנסה שקיבל החל מחודש אפריל 2020 שולמה לו לפנים משורת הדין. עוד נקבע כי העותר איננו זכאי למענק כפול לזכאים לדמי מזונות, ואינו זכאי למענק אבטלה ממושכת משום ששולמה לו גמלת הבטחת הכנסה ולא דמי אבטלה. עם זאת קבע בית הדין הארצי כי מאחר שבחודש מרץ 2020 נהגו בישראל הגבלות תנועה שונות בשל התפשטות נגיף הקורונה, המל"ל ישלם לעותר גמלת הבטחת הכנסה גם בגין חודש זה. על פסק דינו של בית הדין האזורי הוגש ערעור הן מטעם העותר הן מטעם המל"ל. בפסק הדין שנתן בשני הערעורים דחה בית הדין הארצי את טענות העותר, וקבע כי איננו זכאי לסעד שביקש בערעורו – שהוא תשלום גמלת הבטחת הכנסה בגין 12 החודשים שקדמו למועד הגשת התביעה למל"ל. לצד זאת קיבל בית הדין הארצי את ערעור המל"ל, וקבע שלא היה מקום להורות על תשלום גמלת הבטחת הכנסה לעותר בגין חודש מרץ 2020. זאת משום שתביעת העותר הוגשה רק בחודש מאי 2020, ובהתאם לחוק הבטחת הכנסה, התשמ"א-1980, הזכאות לקבלת גמלה רטרואקטיבית מוגבלת לחודש אחד בלבד – ובענייננו מדובר בגמלה ששולמה לעותר בגין חודש אפריל. עם זאת ציין בית הדין הארצי כי הוא רושם לפניו את הצהרת המל"ל שלפיה לא יפעל להשבת גמלת חודש מרץ ששולמה לעותר. 4. מכאן העתירה שלפנינו, שבגדרה מבקש העותר לבטל את פסק הדין של בית הדין הארצי ולקבוע כי הוא זכאי לקבל מענק המיועד למי שהיו זכאים לקבלת גמלת הבטחת הכנסה בתקופת הקורונה. בעתירתו חוזר העותר על טענות שנשמעו בהליכים בבית הדין האזורי ובבית הדין הארצי, ועומד על כך שלא היה טעם בהתייצבותו בלשכת התעסוקה משום שאיננו כשיר לעבוד. עוד טוען העותר כי בתקופה הרלוונטית לא היה תלמיד ישיבה, אלא שימש כגבאי בית כנסת והתפלל מדי יום לעילוי נשמות נפטרים, מבלי לעמוד בתנאים הנדרשים לצורך הגדרתו כתלמיד ישיבה. העותר מוסיף וטוען כי בית הדין הארצי פגע בזדון בזכויות יסוד שלו, ובראשן הזכות לקיום מינימלי בכבוד. לטענת העותר, בית הדין הארצי התעלם מטענה מרכזית שנכללה בערעור, בדבר אפלייתו של העותר על רקע גזעני. עוד טוען העותר כי התוצאה שאליה הגיע בית הדין הארצי בפסק הדין מפלה אותו לרעה ביחס לחתולי רחוב, קהילת הלהט"ב, פליטים מאוקראינה ואזרחים ותיקים – ציבורים שבניגוד אליו קיבלו מהמדינה תקציבים שונים שנועדו למילוי צרכים בסיסיים. 5. לאחר עיון בעתירה על נספחיה, הגענו לכלל דעה כי דינה להידחות על הסף בהיעדר עילה להתערבות בפסק דינו של בית הדין הארצי. הלכה פסוקה היא כי בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על בתי הדין לעבודה. בהתאם, עילת התערבות בהחלטותיהן של ערכאות אלה תקום במקרים חריגים ונדירים בלבד, שבהם נפלה טעות משפטית מהותית בפסק דין, ובהתקיים נסיבות שבהן שורת הצדק מחייבת התערבות שיפוטית (ראו, מני רבים: בג"ץ 3148/22 לאור נ' המוסד לביטוח לאומי, פסקה 8 (2.6.2022)). מבלי להקל ראש במצבו הקשה של העותר, לא מצאנו כי עניינו נופל לגדר אותם מקרים חריגים. כל טענותיו של העותר נשמעו על ידי בית הדין האזורי ובית הדין הארצי, וקיבלו ביטוי בפסקי הדין שתוארו לעיל. בסופו של יום, אף נותרה בידי העותר קצבה שנקבע כי לא היה זכאי לה, מתוך התחשבות במצבו. אף שהעותר איננו שבע רצון מתוצאות ההליך בבית הדין הארצי, והקשיים שהוא מתמודד עימם ניכרים, לא מצאנו כי נפלה בפסק הדין טעות משפטית שמצדיקה את ביטולו. 6. התוצאה היא שהעתירה נדחית. משלא נתבקשה תגובה אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"ח בשבט התשפ"ג (‏19.2.2023). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת _________________________ 23001750_G03.docx עא מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1