שרמן נ' היועץ המשפטי לממשלה ואח'

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1738/22 לפני: כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופט ע' גרוסקופף כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ העותר: בוריס שרמן נ ג ד המשיבות: 1. היועצת המשפטית לממשלה 2. משטרת ישראל – חטיבת התביעות עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים בשם העותר: עו"ד לירון אסתר אסדו בשם המשיבות: עו"ד יצחק ברט פסק-דין השופט ע' פוגלמן: בגדרי העתירה שלפנינו מבקש העותר כי נוציא צו על תנאי שיורה למשיבה 2, חטיבת התביעות במשטרת ישראל (להלן: המשיבה), ליתן טעם מדוע לא ייערך עמו הסדר מותנה לפי סעיף 67א לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: חוק סדר הדין הפלילי), חלף המשך ניהול ההליך הפלילי בעניינו. במסגרת העתירה התבקש גם צו ביניים שיורה לעכב את ההליך הפלילי בעניינו של העותר. ביום 18.3.2018 הוגש לבית משפט השלום בעכו כתב אישום נגד העותר שמייחס לו עבירה של גניבת טלפון נייד. כעולה מן העתירה, העותר פנה אל המשיבה בבקשה לסגירת התיק בעניינו בהליך של הסדר מותנה. בקשה זו נדחתה מאחר שכעולה מכתב האישום, העבירה בוצעה עובר ליום 1.1.2017 (להלן: המועד הנקוב) ובהתאם להנחיית היועץ המשפטי לממשלה 4.3042 "נוהל והנחיות להפעלת סימן א'1 בפרק ד' לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 – הסדר מותנה" (להלן: ההנחיה או הנחיית היועץ), ניתן לערוך הסדר מותנה בעבירות מהסוג שבהן הואשם העותר רק אם נעשו לאחר המועד הנקוב. ביום 2.12.2018 הגיש העותר לבית משפט השלום בקשה שהוכתרה "בקשה לביטול כתב האישום לפי דוקטרינת הביקורת המנהלית בפלילים" (להלן: הבקשה למחיקת כתב האישום), במסגרתה טען, בין היתר, כי בהתאם לפסיקת בית משפט זה בבג"ץ 9131/05 ניר עם כהן ירקות אגודה שיתופית חקלאית בע"מ נ' מדינת ישראל (6.2.2006) (להלן: עניין ניר עם כהן) מוסמך בית המשפט להפעיל ביקורת שיפוטית על שיקול דעת התביעה, וכי בנסיבות המקרה היה על המשיבה להימנע מהגשת כתב אישום וחלף זאת להעביר את התיק בעניינו להליך של הסדר מותנה. עוד יצוין כי במסגרת בקשה זו טען העותר שהנחיית היועץ והמועד הנקוב, מבוססים על שיקולים תקציביים ותכנוניים של משטרת ישראל, אשר חורגים מתכלית החקיקה, ויוצרים אי שוויון בין נאשמים וחשודים על פי מועד ביצוע העבירה. ביום 18.12.2018 הגישה המשיבה תגובה לבקשה שבה טענה, בעיקרם של דברים, כי המקרה של העותר אינו מתאים להליך של הסדר מותנה, הן בשל הנחיית היועץ, הן בשל החומרה המיוחדת של העבירה שמיוחסת לעותר (גניבת טלפון נייד). ביום 30.5.2019 הגישה המשיבה לבית המשפט מסמך בכותרת "מדיניות התביעה באשר לעבירה של גניבת מכשירים אלקטרונים חכמים" (להלן: מסמך מדיניות התביעה), שבמסגרתו צוין, בין היתר, כי ככלל במקרים של גניבת טלפונים ניידים "חכמים", יוגש כתב אישום וזאת למעט מקרים חריגים שייבחנו בהתאם לשיקולים שפורטו. ביום 4.7.2019 התקיים דיון במעמד הצדדים וביום 18.7.2019 קיבל בית משפט השלום בעכו (כב' השופטת ג' טנוס) את בקשת העותר למחיקת כתב האישום (להלן: ההחלטה מיום 18.7.2019). בית המשפט קבע כי בנסיבות העניין, ובהן פער הזמנים הזניח בין המועד הנקוב לבין מועד ביצוע העבירה, ומועד הגשת כתב האישום (כשנה וחצי ממועד ביצוע העבירה ולמעלה משנה ממועד הכללת העבירה בהנחיית היועץ), לא ייגרם נזק לאינטרס הציבורי בשל עריכת הסדר מותנה בעניינו של העותר. עוד נקבע כי המקרה דנן אכן עונה לאותם מקרים חריגים שבהם ניתן לשקול עריכת הסדר מותנה בהתאם למסמך מדיניות התביעה. בית המשפט הורה כי עניינו של העותר יופנה ליחידת ההסדר המותנה וכי החלטה בדבר ביטול כתב האישום וסגירת התיק ברישומי בית המשפט תינתן לאחר סיום העניין בהסדר מותנה. עוד נקבע כי ככל שעניינו של העותר לא יסתיים בעריכת הסדר מותנה, יחודש הדיון. לאחר כחודש וחצי, הגישה המשיבה בקשה להבהרת החלטת בית המשפט וביום 9.9.2019 ניתנה החלטת בית המשפט לפיה "מובהר בזאת, כי החלטתי מתייחסת להעברת התיק ליחידת ההסדרים בה יסתיים הטיפול בתיק, אלא אם הנאשם לא יקבל את ההסדר אשר יוצע לו שם, או אז יוחזר הדיון לבית המשפט". ביום 22.10.2019 הגישה המשיבה הודעה לבית המשפט לפיה נוכח הוראות חוק סדר הדין הפלילי, הנחיית היועץ ונסיבות העבירה שבה מואשם העותר, לא ניתן לערוך הסדר מותנה בעניינו. בו ביום הגישה המדינה ערעור על החלטת בית המשפט מיום 18.7.2019 לבית המשפט המחוזי בחיפה. ביום 21.11.2019 לאחר שמיעת טיעוני הצדדים ניתן פסק דין (כב' סגן הנשיא א' אליקים והשופטים ת' נאות-פרי וא' בולוס) שלפיו בהסכמת הצדדים, וכן "לאור עמדת [המדינה – ע' פ'] כי, אין במקרה זה לעשות הסדר מותנה", יוחזר התיק לבית משפט השלום לצורך חידוש הדיון ושמיעת טענות הצדדים. עוד צוין בפסק הדין בזו הלשון: "למען הסדר נבהיר כי, הצענו לצדדים להחזיר את התיק לבית משפט קמא בהתחשב בעובדה כי מדובר בהליך של הסדר לפי סעיף 67א לחוק סדר הדין הפלילי, [נוסח משולב] תשמ"ב-1982, שמעצם טבעו, חלים עליו הכללים של כל מפגש רצונות בין שני צדדים, כך למשל, קובע המחוקק בסעיף 67א(ב) כי רשאי התובע להציע הסדר ובהמשך כתוב כי רשאי הנאשם להסכים להסדר, לא ניתן לכפות על צד בהליך להציע הצעה או לקבל הצעה ונדגיש כי למרות שהדיון נמשך יותר משעה, קטענו את טיעוני שני הצדדים וקביעתנו בפסקה זו, היא לא בעקבות הסכמת מי מהצדדים אלא זו עמדתנו. בית משפט קמא יפעל כחוכמתו לגבי חידוש הדיון והמשך ההליך, כמובן לאחר שמיעת עמדות הצדדים". בהמשך לכך ביום 30.12.2019 הגישה המשיבה בקשה לקביעת מועד לדיון בעניינו של העותר, אשר התקבלה בהחלטת בית המשפט מיום 18.3.2020. בין חודש יוני 2020 לבין חודש אוקטובר 2020 הגיש העותר מספר בקשות לדחיית מועד הדיון הן בשל ניסיון הידברות בין הצדדים לסיום ההליך, הן בשל המתנה להכרעה בבג"ץ 5099/20 הסניגוריה הציבורית נ' היועמ"ש (להלן: עניין הסנגוריה הציבורית) בעניין הנחיית היועץ. ביום 2.2.2022 ניתן פסק הדין שדחה את העתירה בעניין הסנגוריה הציבורית. במסגרת פסק הדין צוין, בין היתר, כי בשל הערות בית המשפט, הציעו המשיבות שבעת בחינת התיקים התלויים והעומדים שבהם לא ניתן לערוך הסדר מותנה בשל הנחיית היועץ, יינתן משקל "של ממש" לעצם התאמתם הפוטנציאלית לעריכת הסדר מותנה (שם, פסקאות 7-6). בעקבות פסק הדין בעניין הסנגוריה הציבורית, ביום 1.3.2022 שלח העותר מכתב למשיבה שבמסגרתו ביקש פעם נוספת להעבירו להליך של הסדר מותנה. כשבוע לאחר מכן דחתה המשיבה את הבקשה, תוך שציינה כי אף לאחר מתן פסק הדין בעניין הסנגוריה הציבורית המקרה דנן אינו מתאים להליך של הסדר מותנה. זאת לדבריה, בין היתר, בשל חומרת העבירה ועוצמת הפגיעה בפרטיות שנגזרת ממנה. ביום 10.3.2022 הוגשה העתירה דנן, ובו ביום הגיש העותר בקשה לבית משפט השלום לדחיית מועד הדיון עד להכרעה בעתירה, אשר התקבלה בהחלטת בית המשפט מיום 16.3.2022. העתירה שלפנינו מורכבת משני ראשים: ראשה הראשון של העתירה מכוון להחלטת המשיבה שלא לערוך עם העותר הסדר מותנה. כנטען, בין היתר, החלטה זו אינה תואמת את מדיניותה העדכנית של המשיבה בנוגע לטיפול בעבירת גניבת טלפון נייד; והמקרה דנן נופל לגדר המקרים החריגים שמאפשרים סטייה מהנחיית היועץ, כפי שנקבע בעניין הסנגוריה הציבורית. ראשה השני של העתירה מכוון לפגמים שנפלו בהנחיית היועץ. טענת העותר, בעיקרם של דברים, היא כי הנחיית היועץ, שעליה התבססה בין היתר המשיבה בהחלטתה שלא לערוך עמו הסדר מותנה, מובילה להפליה בין נאשמים באותה העבירה ופוגעת בזכותו לשוויון. התבקשה תגובת המשיבות, שהגישו ביום 7.4.2022 בקשה למחיקת העתירה על הסף, בין היתר, בשל קיומו של סעד חלופי, ובשל פסק הדין בעניין הסנגוריה הציבורית. ביחס לקיומו של סעד חלופי המשיבות טוענות כי כפי שנקבע בעניין ניר עם כהן ובדנ"פ 5387/20 רותם נ' מדינת ישראל (15.12.2021) (להלן: עניין רותם), האכסניה הדיונית המתאימה להעלאת טענות בדבר פגמים שנפלו בהגשת כתב האישום היא במסגרת ההליך הפלילי. נטען כי מאחר שעומד לעותר סעד חלופי, אין לדון בטענותיו במסגרת עתירה לבית משפט זה. ביחס לטענות העותר כלפי הנחיית היועץ טוענות המשיבות כי טענות אלה זהות בעיקרן לטענות שהועלו בעניין הסנגוריה הציבורית, אשר נדחו בפסק הדין. עוד נטען כי כפי שטענו המשיבות בעניין הסנגוריה הציבורית, גם בעניינו של העותר נבחנו השיקולים השונים לעריכת הסדר מותנה ונמצא כי אין זה המקרה המתאים לכך. לבסוף טענו המשיבות כי מתחם שיקול הדעת של רשויות התביעה בניהול ההליך הפלילי רחב, וכי התערבות שיפוטית בשיקול דעת זה תיעשה במקרים חריגים בלבד. משכך, לטענת המשיבות יש לדחות את העתירה על הסף גם בהיעדר עילה להתערבות. לאחר עיון בעתירה ובתגובת המשיבות, מצאנו כי דין העתירה להידחות על הסף. בכל הנוגע לראש העתירה שמכוון להחלטת המשיבה שלא לערוך עם העותר הסדר מותנה – ברי שלעותר נתון סעד חלופי בהקשר זה. כפי שנקבע בעניין ניר עם כהן וכן לאחרונה במסגרת עניין רותם, הערכאה המתאימה להעלאת טענות שמופנות לפגמים שנפלו בהגשת כתב האישום היא במסגרת ההליך הפלילי בעניינו (עניין רותם, פסקה 64 לפסק דיני; עניין ניר עם כהן, פסקה 5). למעשה, העותר נקט בדרך זו עת הגיש את בקשתו הראשונה למחיקת כתב האישום. על החלטת בית משפט השלום מיום 18.7.2019 הגישה המדינה ערעור, ובהסכמת הצדדים הוחזר הדיון לבית משפט השלום. כעולה מפסק הדין של בית המשפט המחוזי, הדיון הוחזר לבית משפט השלום שם תוכל המשיבה להציג את עמדתה שלפיה אין לערוך במקרה דנן הסדר מותנה. מכאן, שמקומן של טענות העותר – לרבות טענותיו שמכוונות ליישום הנחיית היועץ ולפסק הדין בעניין הסנגוריה הציבורית – להתברר בבית משפט השלום. אף המשיבות מציינות כי המקום לברר את טענות העותר, ובהן גם טענותיו לקיומם של מקרים דומים שבהם הוחלט לערוך הסדר מותנה, הוא בהליך הפלילי בעניינו (סעיף 12 לבקשת המשיבות למחיקת העתירה על הסף). משאלה הם פני הדברים, איננו סבורים כי העותר הצביע על טעמים שבגינם יש לברר טענות אלו לראשונה בבית משפט זה. אשר לראשה השני של העתירה, שעניינו בפגמים שנפלו כנטען בהנחיית היועץ, דינה להידחות על הסף. מרבית טענות העותר חוזרות על טענות שהועלו במסגרת העתירה שנדחתה בעניין הסנגוריה הציבורית. זאת ועוד, אף לדברי העותר, טענות שלא הוכרעו במסגרת עניין הסנגוריה הציבורית נוגעות במישרין "להתנהלות התביעה בעניינו" (סעיף 60 לעתירה). משאלה הם פני הדברים, מקומן של טענות אחרונות אלו, כאמור לעיל, להתברר בבית משפט השלום. ברי כי איננו מביעים עמדה לגופן של טענות הצדדים, והן שמורות להם. העתירה נדחית אפוא על הסף, ומאליה נדחית הבקשה למתן צו ביניים. בנסיבות העניין לא יעשה צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"ו בניסן התשפ"ב (‏27.4.2022). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ 22017380_M06.docx מב מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il