עבדלחכים בואטנה נ. שופט בית המשפט הצבאי לערעורים

פסק-דין בתיק בג"ץ 1738/13 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1738/13 לפני: כבוד הנשיא א' גרוניס כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופט צ' זילברטל העותר: עבדלחכים בואטנה נ ג ד המשיבים: 1. שופט בית המשפט הצבאי לערעורים 2. מפקד כוחות צה"ל באזור הגדה המערבית עתירה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: כ"ג בניסן התשע"ג (03.04.2013) בשם העותר: עו"ד לביב חביב בשם המשיבים: עו"ד עמרי אפשטיין פסק-דין הנשיא א' גרוניס: 1. העותר עצור במעצר מינהלי מאז חודש אפריל 2012. הוא מלין על כך שמעצרו הוארך על ידי המשיב 2 (להלן – המשיב) לששה חודשים נוספים, החל מיום 23.10.2012 ועד ליום 22.4.2013 (להלן – הצו המאריך). טענתו היחידה היא שבמסגרת הביקורת על הארכת המעצר בפני בית המשפט הצבאי לא הותר לו לחקור את איש שירות הביטחון הכללי (שב"כ) הנוגע לעניין. 2. בצו המעצר המינהלי הראשון הורה המשיב על מעצר של ששה חודשים, החל מיום 30.04.2012 ועד ליום 23.10.2012 (הימים החסרים להשלמה של ששה חודשים בדיוק היו ימי מעצר רגיל, ולא מעצר מינהלי). צו המעצר המינהלי הראשון אושר בערכאה הצבאית של הדרגה הראשונה וכן בערכאת הערעור. העותר הגיש עתירה לבית משפט זה (בג"ץ 6535/12). בית המשפט עיין בחומר חסוי. בעקבות העיון חזרה בה פרקליטתו של העותר מן העתירה והיא נמחקה ביום 15.10.2012. כאמור, הצו המאריך קבע תקופה נוספת של ששה חודשים, שתחילתה ביום 23.10.2012. 3. עניינו של הצו המאריך בא בפני בית המשפט הצבאי ביום 30.10.2012. נוכח בקשה של פרקליט העותר לזמן את איש השב"כ לחקירה, נדחה הדיון. בדיון שנערך ביום 07.11.2012 הינחה בית המשפט הצבאי את בא כוחו של העותר להפנות שאלותיו לנציגת התביעה הצבאית. בית המשפט כתב בהחלטתו כי לאור התרשמותו מתשובותיה של נציגת התביעה יחליט האם לזמן את נציג השב"כ לדיון פתוח או לקיים דיון חסוי. פרקליטו הנכבד של העותר עמד על טענתו כי הוא זכאי לחקור את איש השב"כ וסירב להציג שאלות לבאת כוחה של התביעה הצבאית. בנסיבות אלה הורה בית המשפט על עריכת דיון חסוי, בנוכחות נציג השב"כ. ואכן דיון כזה נערך ביום 11.11.2012. בדיון הוצג חומר חסוי בפני בית המשפט. דיון נוסף, במעמד שני הצדדים, נערך ביום 22.11.2012. בסופו של דבר נתן בית המשפט הצבאי החלטה ביום 04.12.2012 בה אושר הצו המאריך. ערעור שהוגש נדחה על ידי בית המשפט הצבאי לערעורים ביום 14.01.2013. בעקבות זאת הוגשה העתירה דנא. 4. בדיון בפנינו חזר פרקליטו של העותר על הטענה, וזו הייתה טענתו היחידה, כי עמדה לו הזכות לחקור את נציג השב"כ. יצוין, כי בא כוחו של העותר מסר, בתשובה לשאלה כי הוא מסכים, לצורך הדיון, שיש בחומר החסוי כדי להצדיק את הארכת המעצר. עם זאת הודיע הפרקליט כי אינו מסכים שנעיין בחומר. הוא נימק זאת בכך שברצונו להעמיד שאלה עקרונית להכרעה וזאת לעניין חקירתו של נציג השב"כ. 5. אנו סבורים שלא קיימת עילה להתערב בהחלטות בעניין הארכת מעצרו המינהלי של העותר. מדובר, כאמור, בהחלטה של המשיב ובהחלטות של בתי המשפט הצבאיים שאישרו את הצו המאריך. 6. יש לזכור, כי ההליך המתנהל בפני בית המשפט הצבאי הוא הליך של הפעלת ביקורת שיפוטית, אף שמדובר בהליך בעל אופי מיוחד. לבית המשפט הצבאי נתונה הסמכות לזמן את נציג השב"כ לדיון. עם זאת, לא קיימת חובה לזמן את הנציג. העניין נתון לשיקול דעתו של בית המשפט הצבאי (ראו, בג"ץ 8165/05 חג'אזי נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית ­(16.09.2005)). בית המשפט הצבאי הפעיל את שיקול דעתו כהלכה. הוא פעל באופן מדורג, כאשר הציע כי תחילה יבוררו שאלות עם נציגת התביעה הצבאית לפני זימונו של נציג השב"כ. משפרקליטו של העותר סירב ללכת בדרך זו, רשאי היה בית המשפט לדחות את הבקשה לזמן את נציג השב"כ לדיון במעמד הצדדים. בנסיבות אלה, וכאשר עורך דינו של העותר הודיע כי מסכים הוא לצורך הדיון שיש די בחומר החסוי כדי להצדיק את הארכת המעצר, דין העתירה להידחות. העתירה נדחית איפוא. ניתן היום, כ"ט בניסן התשע"ג (09.04.2013). ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 13017380_S02.doc דז מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il