טאהר חלואני נ. בית הדין הארצי לעבודה

4 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1736/22 לפני: כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט ד' מינץ העותרים: 1. טאהר חלואני 2. עו"ד ולדימיר פוסטרנק נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הארצי לעבודה 2. דוד אדומים שירותי הובלה ומנוף בע"מ 3. אילה שינוע והובלות בע"מ 4. יצחק דוד עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרים: עו"ד שני ארזי פסק-דין השופט ע' פוגלמן: העותר 1 (להלן: העובד) הועסק על ידי המשיבות 3-2 (להלן: החברות) כנהג רכב כבד בין השנים 2016-2004 (להלן: תקופת ההעסקה). כעולה מפסק הדין נושא העתירה דנן, המשיבה 2 נמצאת בבעלות המשיב 4 והמשיבה 3 נמצאת בבעלות בתו של המשיב 4, כאשר במהלך תקופת ההעסקה, הממונה על העובד היה המשיב 4 (זאת, גם כאשר הועסק העובד על ידי המשיבה 3). העותר הגיש לבית הדין האזורי לעבודה שתי תביעות שבהן עתר לקבל, בין היתר, סעדים כספיים בגין הפרשי שכר, הפרשי זכויות נלוות ופיצויי פיטורים. העותר 2 ייצג את העובד הן בהליך בבית הדין האזורי לעבודה, הן בערעור לבית הדין הארצי לעבודה, כפי שיפורט להלן. ביום 15.12.2020 קיבל בית הדין האזורי לעבודה בירושלים (כב' סגנית הנשיא ש' ברוינר ישרזדה ונציגי הציבור י' מלול וי' אופנהיים; להלן: בית הדין האזורי) את תביעותיו של העובד בחלקן וחייב את החברות לשלם לעובד למעלה מ-200 אלף ש"ח (בצירוף ריבית והצמדה כמפורט בפסק הדין). בנוסף, במסגרת פסק הדין נקבע כי החברות והמשיב 4 יישאו בהוצאות המשפט של העובד ביחד ולחוד. ביום 15.1.2021 הגישו החברות והמשיב 4 שני ערעורים נפרדים על פסק דין זה (החברות והמשיב 4 יכונו להלן: המערערים) ובחלוף כשלושה חודשים וחצי, ביום 2.5.2021, הגיש העובד ערעור שכנגד. ביום 2.6.2021 הורתה רשמת בית הדין הארצי לעבודה (להלן: בית הדין הארצי) לבא כוח המערער להודיע באיזה מועד הומצאו לו הערעורים ולצרף אסמכתא בעניין. בהמשך לכך, הוגשה הודעה מטעם העובד, בליווי תצהיר חתום על ידו, שבה נטען כי הערעורים הומצאו לו ביום 21.4.2021. במסגרת דיון שהתקיים ביום 20.6.2021, טען בא כוח המערערים כי דין הערעור שכנגד להימחק וזאת מחמת איחור בהגשתו. כנטען, הערעורים הומצאו לבא כוח העובד (העותר 2) ביום 7.4.2021 ואילו הערעור שכנגד הוגש ביום 17.5.2021, בחלוף המועד החוקי להגשתו, ומבלי שהתבקשה הארכת מועד. ביום 31.8.2021 הגישו המערערים בקשה לסילוק הערעור שכנגד על הסף (להלן: בקשת הסילוק) לצד הסיכומים מטעמם. בהמשך לכך, ביום 12.9.2021 ניתנה החלטת בית הדין הארצי שלפיה על העובד להגיש תגובתו לבקשת הסילוק עד ליום 14.9.2021; וביום 20.9.2021 הוגשה תגובת העובד לבקשת הסילוק. במסגרת דיון מיום 6.10.2021 שנערך בערעורים ניתנה החלטת בית הדין הארצי לפיה נוכח המחלוקת הנוגעת לסוגיית מועד המצאת הערעורים, תינתן החלטה נפרדת לעניין בקשת הסילוק או לחלופין התייחסות לבקשה במסגרת פסק הדין. ביום 25.1.2022 דחה בית הדין הארצי (כב' השופטים ר' פוליאק, א' סופר ומ' שפיצר ונציגי הציבור י' רון וע' ליפשיץ) את ערעור החברות ואת הערעור שכנגד שהגיש העובד, וקיבל באופן חלקי את ערעור המשיב 4. בחלק שרלוונטי לענייננו נקבע כי ביום 21.2.2021 בוצעה המצאה כדין של כתב הערעור לידי העותר 2. נפסק כי בהתאם להוראות תקנה 473 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: התקנות הישנות), שחלה גם בהליך הערעור, היה על העותר 2 להסדיר מול בית הדין הארצי את הפסקת הייצוג, ככל שהרשאת הייצוג הייתה מוגבלת להליך בבית הדין האזורי. ואולם, נקבע כי העותר 2 לא הגיש ייפוי כוח המלמד כי הרשאת הייצוג הוגבלה להליך בבית הדין האזורי, ואף לא צירף ייפוי כוח חדש בעת הגשת הערעור שכנגד. זאת ועוד, צוין כי לימים העותר 2 אכן ייצג את העובד במסגרת הערעור שכנגד. משכך, ומשלא הוגשה בקשה להארכת מועד, לא מצא בית הדין לקבל את הערעור שכנגד במועד שהוגש. לבסוף, ונוכח הכרעתו כי הערעורים הומצאו בחודש פברואר 2021, קבע בית הדין כי אין מקום לדון בערעור שכנגד מחמת האיחור הניכר בהגשתו; מאחר שהוא חורג בחלקו מגדרי הערעור הראשי; ומפני שמרבית הטענות שמועלות במסגרתו, מופנות לקביעות עובדתיות, בהן לא נוטה ערכאת הערעור להתערב. מכאן העתירה שלפנינו. לטענת העותרים שגה בית הדין הארצי לעבודה בקביעתו כי הודעות הערעור מטעם המערערים הומצאו כדין. זאת, בין היתר, מכיוון שלטענתם, במועד המצאת הודעות הערעור לעותר 2, הוא לא ייצג את העותר 1 ואף הבהיר זאת לבא כוח המערערים. עוד טוענים העותרים, בין היתר, כי הודעות הערעור הומצאו לעותר 2 באמצעות דואר אלקטרוני ומשכך מדובר בהמצאה שלא כדין; כי פסק הדין של בית הדין הארצי לעבודה סותר הלכות קודמות של בית משפט זה; וכי תקנה 172 לתקנות סדר הדין אזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות החדשות), אשר החליפה את תקנה 473 לתקנות הישנות, אינה קובעת דבר באשר להמשך ייצוג בערכאות שונות. דין העתירה להידחות על הסף. הלכה עמנו כי בית המשפט הגבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות בית הדין הארצי לעבודה וכי התערבות בהן תיעשה במשורה, בריסון ובאיפוק – במקרים חריגים שבהם נפלה טעות משפטית מהותית שהצדק מחייב את תיקונה (בג"ץ 6031/21 סטפנסקי נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 7 (7.10.2021)). במסגרת בחינתה של "טעות משפטית מהותית" ייבחנו גם חשיבותה הציבורית והעקרונית של הסוגיה והשלכות הרוחב שעשויות להיות להכרעה בה (בג"ץ 8582/20 לוין נ' מיינדהרט, פסקה 4 (26.1.2021)). המקרה דנן אינו בא בקהל המקרים האמורים. רוב חיציהם של העותרים מופנים כלפי האופן בו יישם בית הדין הארצי לעבודה את הוראות תקנה 172 לתקנות החדשות ולכך שקבע כי העותר 2 ייצג את העובד במועד שבו הוגש הערעור. ואולם, אף מבלי להתייחס לגופן של קביעות אלו, בית הדין הארצי ציין גם כי הערעור שכנגד חורג בחלקו מהערעור הראשי וכי הערעור מופנה ברובו לקביעות עובדתיות שבהן לא תיטה ערכאת הערעור להתערב. זאת ועוד, טענות העותרים בנוגע למועד ההמצאה וכן לביצוע ההמצאה שלא כדין הן טענות ערעוריות במהותן, ומסקנותיו המשפטיות של בית הדין הארצי – חרף ניסיונם של העותרים לשוות להן נופך עקרוני – נטועות בנסיבות המקרה (בג"ץ 4568/20 סטסקביץ' נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 6 (8.7.2020)). לכל האמור לעיל יש להוסיף כי העותר 2 אכן ייצג לימים את העובד בהליך הערעור (וכפי שציין בית הדין הארצי לערעור שכנגד לא צורף ייפוי כוח חדש), וכי הערעור שכנגד הוגש כ-5 חודשים ממתן פסק הדין בבית הדין האזורי וכשלושה חודשים וחצי לאחר הגשת הערעורים. בנסיבות אלו, איננו סבורים כי המקרה דנן מקים עילה לבירור נוסף של טענות העותרים לפני בית משפט זה. העתירה נדחית אפוא על הסף. משלא התבקשה תגובת המשיבים, אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏ה' בניסן התשפ"ב (‏6.4.2022). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 22017360_M01.docx מב מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1