פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 1736/19
לפני:
כבוד השופט נ' הנדל
כבוד השופט ד' מינץ
כבוד השופטת י' וילנר
העותרים:
מיכל קפלן ו-41 עותרים נוספים
נ ג ד
המשיבים:
1. שר החינוך
2. משרד החינוך
3. בית הספר העירוני על שם בליך
4. בית הספר התיכון העירוני "אהל שם"
5. בית הספר התיכון "מיתר" בגני תקווה
6. בית הספר התיכון "אמית" גוש דן
7. צבא הגנה לישראל
8. המועצה הארצית להשכלה גבוהה
עתירה למתן צו על תנאי
בשם העותר:
עו"ד רמי פרגן; עו"ד ישי קרובי
בשם המשיבים 2-1 ו-8-7:
עו"ד אודי איתן
פסק-דין
השופט נ' הנדל:
העתירה שלפנינו עוסקת בתלמידי תיכון הלומדים במגמת "איתור וגילוי מידע דיגיטלי" ("המגמה"). מדובר במגמה שמשלבת בין עולם הטכנולוגיה לעולם השפה, התרבות והמידע. הורתה ברצון של משרד החינוך וגורמים בצבא ההגנה לישראל לפתח בקרב תלמידי תיכון יכולות שיסייעו להם בעתיד, אם ישובצו ליחידות מודיעין שונות בצה"ל, כמו גם מתוך הכרה בחשיבות הכללית של שילוב זה בימינו ותרומתו לבוגרי המגמה בהמשך חייהם. המגמה הוקמה בשילוב גורמים מיחידת 8200, שעודנה מעורבת בתכנית הלימודים.
בשנת 2015, עובר לתחילת שלב ה"פיילוט" של המגמה, פורסם באתר משרד החינוך כי "בוגרי המגמה... זכאים לקבלת מקדם הטבה (בונוס) בעת קבלתם למוסדות להשכלה גבוהה. בוגרי המגמה בעלי הישגים גבוהים יהיו בעדיפות לקבלה לתפקידים ביחידות המודיעין בצה"ל". כן פורסמו מודעות נוספות שתוכנן דומה ("הפרסום"). בעקבות פניות שקיבל המשרד התברר כי נפלה שגגה מתחת ידו, שכן אין לו סמכות להעניק בונוסים לצורך קבלה למוסדות להשכלה גבוהה ואף לא לקבוע את עדיפויות הצבא ביחס לשיבוץ ביחידות השונות. בעקבות הפניות הוסרו הפרסומים השגויים ואף הובהר באתר המשרד כי "משרד החינוך אינו אחראי על נושאים שקשורים לגיוס לצה"ל או לקדימות לשירות ביחידות מסוימות".
העותרים שלפנינו נרשמו למגמה, לטענתם בהסתמך על הפרסום. עתירתם מבוססות על אותו פרסום שגוי ועל המובטח בו. הם סבורים כי מדובר בהבטחה מינהלית שיש לאכוף את קיומה על המשיבים. בעתירה הוצגו שלושה סעדים: אחד, מתן צו לפיו בוגרי המגמה יזכו ל"בונוס" במוסדות להשכלה גבוהה בעת חישוב ציוני בחינות הבגרות שלהם. שני, כי יקבלו עדיפות לקבלה ליחידות מודיעין בצה"ל. שלישית – וכסעד חלופי – כי יוצא צו לפיו ממוצע הבגרויות של בוגרי המגמה יכלול "בונוס" שישפר את מצב העותרים במסגרת המיונים לצה"ל ולמוסדות להשכלה גבוהה.
משיבי המדינה לא חלקו בתגובתם על תוכן הפרסום שהוצג לעיל. למרות זאת טענו כי דין העתירה להידחות מטעמים שונים. לצורך ההכרעה די לנו בטענה שמשרד החינוך אינו מוסמך להבטיח הבטחות בשם צה"ל או בשם המוסדות השונים להשכלה גבוהה, ויודגש כי לא נטען ולא הוצגה תשתית לכך שגורמי הצבא או מוסדות להשכלה גבוהה היו מעורבים בפרסום השגוי מטעם משרד החינוך או ידעו עליו. בנוסף לכך, ממילא ככל שהגופים הללו סבורים שאין לקיים את האמור בפרסום מטעם משרד החינוך, אין כל צידוק לחייבם לקיים את האמור בו. כפי שהדגישה המדינה, על שיבוץ המועמדים לשירות בטחון להיעשות בהתאם לצרכי הצבא. אין זה רצוי כי בית המשפט יורה לגורמי הצבא לשבץ מועמד ליחידה מסוימת בניגוד לעמדתם ולצורכי הצבא. הדברים נכונים באופן כללי, אך תוקפם יפה במיוחד במקום שבו לא נפלה תקלה בהתנהלות גורמי הצבא, אלא בפרסום מטעם משרד החינוך בלבד. לא למותר להעיר, בהקשר זה, כי המדינה ציינה שכלל העותרים שלומדים בכיתה י"ב וניתן לזמנם למיונים בחיל המודיעין – זומנו למיונים הראשוניים. מכל מקום, ככל שאחד מבוגרי המגמה נפסל במסגרת המיונים הראשונים, אין בסיס משפטי – ואף אין זה רצוי – לחייב את גורמי הצבא לקבלו ליחידה בניגוד לתוצאות המיונים.
באופן דומה, אין בסיס משפטי לתת לעותרים סעד נגד המוסדות להשכלה גבוהה על יסוד הפרסום מטעם משרד החינוך. מעבר לכך, עקרון יסוד בשדה ההשכלה הגבוהה הוא עקרון החופש האקדמי, הכולל גם את עצמאותו של מוסד להשכלה גבוהה ביחס לעניינים אקדמיים ומינהליים, לרבות תנאי קבלת התלמידים (סעיף 15 לחוק המועצה להשכלה גבוהה, התשי"ח-1958; בג"ץ 5480/14 ועד ארגון הסגל האקדמי הבכיר באקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים נ' המועצה להשכלה גבוהה, פסקה 86 (10.11.2016). ככל שמוסד סבור כי אין הצדקה לתת למועמד ללימודים עדיפות בתנאי הקבלה, אין זה רצוי לחייבו לעשות כן, וכאמור – העותרים לא הצביעו על עילה המצדיקה לחרוג מכלל זה.
אכן, הסעד השלישי והחלופי הופנה כלפי משרד החינוך עצמו: מתן "פקטור" בשיעור של מספר נקודות "לכלל מקצועות הבגרות" ול"ממוצע הבגרויות המשוקלל" של העותרים, באופן ש"תתקיים ההבטחה המינהלית", כלשון העותרים בתשובתם לתגובה. ברם, מעבר לכך שסעד זה אינו ברור ולא הוסבר כיצד הוא ייושם בפועל, אין הצדקה לתתו מטעם עקרוני ומטעם מעשי. טעם עקרוני – שכן מדובר במסלול העוקף את ההכרעה המהותית שהוצגה לעיל. תכליתו של סעד זה להוביל להעדפת העותרים בשיבוץ ליחידות הצבא והמוסדות להשכלה גבוהה, הגם שגורמים אלה סבורים שמבחינה עניינית אין הצדקה להעדפה זו. עולה כי משמעות הסעד היא אכיפת הבטחת משרד החינוך ביחס לצבא ולמוסדות להשכלה גבוהה ללא כל בסיס משפטי. מבחינה מעשית – ככל שצה"ל והמוסדות להשכלה גבוהה אינם מעוניינים לקיים את מה שפרסם משרד החינוך, לא ברור מה ימנע מהם לתת "פקטור הפוך" לכל העותרים כדי לקזז את הפקטור שנתן משרד החינוך. כך, באופן שישקף נאמנה את האופן שבו גורמים אלה מעריכים את התאמת המועמד.
סוף דבר, אין מקום לתת את הסעדים המבוקשים בעתירה. כאמור, המשיבים העלו טענות נוספות, אך בראי האמור למעלה אין צורך להכריע ביתר הטענות. העותרים טוענים כי תוצאה זו קשה מבחינתם, כי הסתמכו על הפרסום מטעם משרד החינוך וכי נגרמו להם נזקים. האחרון הודה כי נפלה שגגה מתחת ידו. אף יש טעם בטענת העותרים כי אין לדרוש מהם לבדוק ולאמת את פרסומי משרד החינוך מול גורמי הצבא או המל"ג. ברם, המסגרת הדיונית והסעדים המבוקשים מובילים לדחיית העתירה חרף כל אלה. יובהר כי אין בכל האמור לעיל כדי להכריע במכלול היחסים בין הצדדים, או אף להביע עמדה ביחס למצב המשפטי או למסלולים אחרים שבהם יכולים העותרים לפסוע. הדגש הוא בכך שאין בסיס משפטי למתן הסעדים הספציפיים שהתבקשו בעתירה.
העתירה נדחית. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.
ניתן היום, ו' בחשון התש"ף (4.11.2019).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט ת
_________________________
19017360_Z08.docx מא
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il